כמעט שלוש שנים חלפו מאז ההצלחה האדירה של עונת הבכורה של "וונסדיי". פער הזמנים הגדול (שנבע בין היתר משביתת התסריטאים, ששיבשה את לוחות הזמנים) השכיח מעט את גודל ההצלחה. התואר "הסדרה דוברת האנגלית הנצפית בתולדות נטפליקס" מוכר כמובן, אבל לא בטוח שהיקף ההצלחה ברור באותה מידה. "וונסדיי" זכתה ל-251 מיליון צפיות, על פי נתוני נטפליקס, פער של יותר ממאה מיליון מהבאה אחריה ("התבגרות"). היא הפכה למם תרבותי אדיר, שהגיע עד לחיילים אוקראיניים שביצעו את הגרסה שלהם ל"ריקוד וונסדיי". עם כל הביקורת המוצדקת לחלוטין על נטפליקס ורמתה בשנים האחרונות, זו עדיין הרשת של "דברים מוזרים", "ברידג'רטון", "גמביט המלכה" ועוד תופעות תרבות עולמיות. "וונסדיי" השאירה את כל אלה הרחק מאחוריה.
הצפייה המחודשת בעונה הראשונה לקראת העונה החדשה (שחולקה לשני חלקים: הראשון עולה השבוע והשני ב-3 בספטמבר. ארבעת הפרקים הראשונים היו זמינים לצורך הביקורת) הייתה תזכורת נהדרת למרכיבי ההצלחה של "וונסדיי". יצירה שלכאורה הולכת בתלם של דרמת התבגרות, אבל גם מגלגלת עיניים על הז'אנר בחכמה באמצעות הגיבורה שלה. מתח שנבנה על בסיס סיפור עשוי היטב, אבל גם מלא בהומור ולא לוקח את עצמו ברצינות תהומית. חגיגה של מוזרות יצירתית כמיטב המסורת של טים ברטון, אבל מבלי לחצות את הגבול למחוזות הביזאר, וכמובן שילוב מוצלח בין נוסטלגיה וקריצות ליצירת המקור לבין סיפור חדש שעומד בפני עצמו ולוקח אותה למחוזות חדשים.
לטוב ולרע, ההצלחה הזאת הביאה איתה גמישות תקציבית גדולה משמעותית של נטפליקס לקראת העונה השנייה. לא רק פרקים ארוכים יותר (כשעה כל אחד), אלא גם השקעה ניכרת הרבה יותר באפקטים ובערכי ההפקה. לא פעם דווקא עודף המשאבים הזה הפך לחיסרון במקום ליתרון. סדרות שניסו להצדיק את תג המחיר הגדול והתרחקו מהיסודות שהפכו אותם להצלחה מלכתחילה. בכל הקשור לחצי הראשון של העונה השנייה לפחות, שעלתה היום (רביעי), "וונסדיי" לא נפגעה מהקללה הזו.
אל גוף ומיילס מילר, יוצרי "וונסדיי", קיבלו החלטה חכמה עם שובה של הסדרה. כזכור, סיום העונה הראשונה הביא איתו מאבק איתנים על "נוורמור", בית הספר למנודים. חבורת תלמידים בהובלת וונסדיי (אורטגה), איניד (אמה מאיירס), ביאנקה (ג'וי סאנדיי) הצילה אותו מחורבן. "מחיר" ההצלחה מבחינתה של וונסדיי הוא עלייה דרמטית במדד השנוא עליה מכולם: מדד הפופולריות. עיניים מעריצות, מחיאות כפיים ולחישות נרגשות מלוות אותה במסדרונות בית הספר. כל המאפיינים האנטי-סוציאליים שטיפחה עבור ריחוק חברתי מיוחל, הפכו בעקבות ההצלחה למעוררי עניין וקרבה. זאת בחירה מוצלחת לא רק במובן הקומי, אלא גם באופן שבו וונסדיי תופסת את עצמה ביחס לאחרים. אם עד כה סיכנה רק את עצמה, עכשיו הפופולריות והעניין מציבים גם הקרובים אליה בסכנה. בכלל, זאת מטאפורה יפה מאוד לסיפורה של הסדרה עצמה, שלא ציפתה להפוך להצלחה גדולה כל כך ועכשיו נדרשת להתמודד עם ההשלכות והציפיות שכרוכות בה.
הקרובה מכולם היא הדמות החמודה ביותר בטלוויזיה, איניד. היא עדיין קשת בענן שמפיצה אופטימיות ורכילות בית ספרית, אבל גם אצלה התרחשה התבגרות. ההזדאבות שלה בתום העונה החולפת הביאה גם לקבלה מיוחלת אל להקת אנשי הזאב, שבתורה יצרה ביטחון עצמי ומעמד חדשים שכבר אינם מתאימים למושאי האהבה הקודמים שלה. גם ביאנקה משתדרגת במעמד לאחראית גיוס הכספים מטעמו של המנהל החדש, בארי דורט (סטיב בושמי), טיפוס נכלולי שלא בוחל באמצעים כדי להבטיח את עתידו הכלכלי של בית הספר, על רקע מותה הטראגי של לריסה ווימס (גוונדלין כריסטי), המנהלת הקודמת.
על כל אלה נוספת שכבת עינוי חדשה עבור וונסדיי, כשאחיה, פאגסלי (אייזק אורדונז) מצטרף אף הוא לבית הספר, ולצדו הוריה גומז (לואיז גוזמן) ומורטישה (קתרין זיטה-ג'ונס), שמגיעים להתגורר במתחם בית הספר כחלק מהניסיון להשתמש בקשריה של מורטישה לגיוס כספים. המאבק על עצמאות מאמה היה מרכיב שהסדרה שיחקה סביבו בעונה הקודמת, אבל הקרבה הפיזית הופכת אותו לעימות בלתי נמנע בין השתיים (ובין דמויות נוספות במשפחה). הפרסום, המשפחה הקרובה וההנהלה החדשה רק מחמירים את מה שעומד במוקד דאגתה של וונסדיי: חיזיון שבו היא גורמת למותה של איניד.
החברות בין איניד לוונסדיי היא אחד היסודות הכי כיפיים של הסדרה, ועד כמה שהמוטיב של "הפכים נמשכים" לעוס לעייפה, הוא עובד כאן נפלא. אם העונה הראשונה עמדה בצל הניסיון של וונסדיי להוכיח שהיא לא זקוקה לאף אחד בחייה, השנייה היא הניסיון להתמודד עם השלכות הטעות שלה. לא רק שאיניד יקרה לליבה, אלא שעכשיו היא נמצאת בסכנה שאת טיבה רק וונסדיי יכולה לגלות. הסיטואציה הזאת מכריחה את וונסדיי להתפתח על אף שהיא מתנגדת לרעיון של התפתחות. פשוט מפני שזה בדיוק מה שקורה כשאת הופכת אחראית לאנשים נוספים מלבד עצמך. בנוסף, זה מאפשר לסדרה לוותר על המשולש הרומנטי שסבב את וונסדיי בעונה הראשונה, לטובת אהבה לא רומנטית אבל טבעית הרבה יותר שמתפתחת בין שתי החברות.
הצורך הזה הופך לדרמטי יותר כשכוחות ראיית הנסתר של וונסדיי בוגדים בה לפתע. עוד אלמנט התבגרותי שמשולב לתוך הסדרה. בעוד דמות מסתורית בעלת שליטה קטלנית בעורבים רצחניים רודפת אותה, וונסדיי מאבדת שליטה באדם שהיא הכי סומכת עליו בעולם: היא עצמה. המציאות הזאת מצריכה אותה בעל כורחה להיעזר באחרים, בין היתר סטוקרית חמודה וקריפית, תוך שהיא כמובן רודה בהם בקור אופייני. המאבקים האלה על זהות ועקרונות מופיעים גם בסיפורי המשנה של הדמויות האחרות, וגם אם לא כולם מוצלחים כמו זה של וונסדיי, הם מייצרים הלך רוח שעוזר לבסס את הרעיון שבבסיס העונה הזאת.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
וונסדיי הייתה ונשארה דמות נפלאה, בראש ובראשונה בזכות אורטגה. המשחק שלה ממשיך להיות נפלא ומעניק לדמות כל כך הרבה קסם, דווקא בגלל המשחק הפיזי (הבעות, הליכה, תגובות למתרחש סביבה), שמרמז לא פעם על חלק רך בהרבה שפועם מתחת לחיצוניות הקשוחה. ברטון עצמו דיבר על וונסדיי כמגשימה של שאיפה אנושית שכמעט אף פעם לא מתגשמת: האפשרות לעצור כל סיטואציה שבה איבדה עניין, בין אם זאת שיחה או ביקור במקום כלשהו. אם וונסדיי לא רוצה להיות במקום מסוים, היא פשוט הולכת - ולהפך. אורטגה הופכת את הגישה הזאת לכל כך טבעית עבור וונסדיי, עד שדווקא אחרים מרגישים שלא בנוח בסיטואציות האלה.
מנגד, הדיאלוגים שנכתבו עבורה מנסים לא פעם לכפות עליה משפטי מחץ. בעוד בחלק מהמקרים זה עובד ("אני לא מתפתחת, אני משתבללת"), באחרים זה מרגיש מאולץ במובן הרע של יצירות נטפליקס ("אל תעמיד אותי על מדוכה כי אני אשרוף אותה"). אלו שמרגישות צורך לומר את המובן מאליו, פן חלילה הצופים יידרשו למינימום של הסקת מסקנות מההקשר. הרגעים האלה מעלים מחדש מחשבות על אותו ריאיון מדובר, שבו סיפרה אורטגה על מאבקים חוזרים ונשנים שלה בתסריטאים על שורות טקסט שביקשה לשנות, בגלל שהרגישה שהם לא הגיוניים לבת דמותה.
החלק בתסריט שמתייחס לאופי של וונסדיי ממשיך להיות מוצלח גם בעונה הזו. בעיקר מפני שהביטחון העצמי והאמונה בעצמה וביכולותיה כחוקרת עצמאית, מתנפצים פעם אחר פעם בשל קריאה לא נכונה של המציאות. במקרה של מורטישיה, זה מתרחש באופן המילולי ביותר האפשרי, כשבשיאו של המאבק ביניהן השתיים מנהלות דו-קרב חרבות, שהמטרה בו היא לנפץ לב מזכוכית שנמצא על דש בגדה של האחרת. ובעוד ביצירות אחרות המטאפורה הזאת הייתה מגושמת ומובנת מאליה, כאן זה עובד. זה קורה בגלל האימפולסיביות המובנית של וונסדיי כלפי כל דבר שמערער על העצמאות שלה, אבל גם בגלל החשש שתלך בדרכה של דודתה, אופיליה, ותאבד שליטה על עצמה. דבר שמורטישיה נשבעת למנוע בכל מחיר.
כמו כמעט כל סדרה שהחליטה למתוח את פרקיה לאורך שעה, גם "וונסדיי" מכילה עודף של אוויר חם בעונה החדשה. בין אם בהרפתקאות של פאגסלי שמגלה זומבי ומחליט להסתיר אותו בחוסר כישרון צפוי, בקו עלילה מאוד גולמי של ביאנקה ואמה שמנסה למשוך סיפור שנראה מאולץ כבר בעונה הראשונה, או בניסיונות הדי מעיקים של המנהל דורט להתחבב על תלמידיו החדשים בשלל פעילויות בית ספריות (לא האמנתי שאכתוב את המשפט הזה אי פעם, אבל סטיב בושמי לא מבריק כאן, בלשון המעטה, בוודאי כשמשווים אותו לגוונדלין כריסטי המצוינת בעונה הראשונה). אלא שבניגוד להרבה סדרות אחרות של נטפליקס, התופעה הזאת לא מעיבה על ההנאה הכללית.
זה קורה בין היתר בזכות בקשירה חכמה ויפה של אירועי העונה הקודמת לעונה הנוכחית, שמעידה על מחשבה ארוכת טווח. אלא שהעיקר הוא הליבה הנהדרת של הסדרה, שממשיכה לעשות את שלה היטב. לצד אורטגה, זה כמובן "דבר" שממשיך להיות עזר כנגדה מושלם, עם אישיות מצחיקה ונוגעת ללב. איניד החמודה עד אין קץ, מגדירה את יחסיה עם וונסדיי בצורה מושלמת בעונה הזו: "היא המנהרה שבקצה האור שלי". אלא שההתעקשות להאיר שוב ושוב את האפלה, הוא זה שמושך את וונסדיי לגדול ולהתפתח. מורטישה וגומז המאוהבים עד בחילה (אבל במובן הטוב) ממשיכים להיות האנטיתזה לכל מה שוונסדיי מעוניינת להיות, דוד פסטר הנפלא (פרד ארמיסן) חוזר לעוד סיבוב מחופף ומתבקש, והשימוש היפה והמעניין במוטיבים מורבידיים ואפלים מצליח להיות מרהיב ומותח במקביל.
נטפליקס הודיעה על חידושה של "וונסדיי" לעונה שלישית עוד לפני עליית העונה הנוכחית, כשברקע כבר לחשושים על ספין-אופים שנשקלים על דמויות נוספות במשפחה. לכאורה החלטה מתבקשת וקלה מאוד, אבל לא בטוח שזה כך גם עבור יוצריה. "וונסדיי" תלויה בתכנון לטווח ארוך (הלימודים בנוורמור נמשכים שבע שנים) כדי להתפתח עם הדמויות שלה, בעודה סובלת מ"אפקט דברים מוזרים" (כוכבים ראשיים בגילאים שבהם השינוי הפיזי הוא דרמטי בין עונה לעונה). יהיה קשה לשכנע שמדובר בתלמידים טינאייג'רים לעוד זמן רב, וזה עוד לפני שדיברנו על תכנון שיודע לראות כבר עכשיו את קצה הדרך בסיום. לא על הכל נקבל תשובות ברורות, אבל החלק השני של העונה בספטמבר יהיה מבחן לפחות לחלקן.
ארבעת פרקי העונה השנייה של "וונסדיי" זמינים החל מהיום (רביעי) בנטפליקס. ארבעת הפרקים האחרונים לעונה יעלו ב-3 בספטמבר.