כמו כותרות הפתיחה שלה, שמתעדכנות מעונה לעונה (על רקע הנעימה המצוינת שחיברו האחים הארי ורופרט גרגסון-וויליאמס) ומרמזות על השינויים התקופתיים המתרחשים בה, גם הדמויות של "העידן המוזהב" אינן שוקטות על השמרים. כצופה שבדרך כלל אינו מוצא את עצמו בדרמות תקופתיות, אני ממשיך להיות מופתע מהקצב המהיר שבו נעות העלילות בסדרה שיצר ג'וליאן פלוז ("אחוזת דאונטון", "בלגרביה", שתי סדרות שמעולם לא התחברתי אליהן) - וכל זה בזמן שהדמויות לבושות בשמלות ובחליפות שקשה לדמיין את הכניסה אליהן, שלא לדבר על התנועה בתוכן.
עם סופה של העונה השלישית והטובה ביותר של הסדרה עד כה, אפשר לקבוע שריבוי האירועים וההתרחשויות בעונה לא פגע ביכולת של יוצרי "העידן המוזהב" להציג גם קווי עלילה מורכבים ומנומקים יותר. כאן אפשר למנות בעיקר את שני הצמדים החשובים ביותר בסדרה: ג'ורג' וברת'ה ראסל (מורגן ספקטור וקארי קון, המצוינים) ואגנס ואיידה ואן ריין (כריסטין ברנסקי וסינת'יה ניקסון המצוינות גם כן). שני הצמדים - זוג ואחיות, כזכור - מגיעים לעונה הזאת נדוניה שלמה של רגשות, כעסים וטראומות, ושניהם זוכים בסופה לשיאים דרמטיים שמלמדים על שינוי הסטטוס קוו.
הנישואים של הזוג ראסל נראו מן הרגע הראשון ככאלה שהדבק שמחבר ביניהם הוא האמביציה האינסופית של שניהם להגיע לפסגה. העונה נדמה שהרצון של ברת'ה למנוע מביתם גלדיס (טאיסה פרמיגה, "סיפור אימה אמריקאי") להינשא לבחור שחביב עליה, מתוך שאיפה לזכות במעמד אריסטוקרטי גם באנגליה כשהיא תחתן אותה עם הדוכס מבקינגהאם (בן לם, "המלכה הלבנה"), מערער את האמון של ג'ורג' בקשר שלהם. את הכישרון העצום של קארי קון שמגלמת את ברת'ה לא צריך להציג. מדהים לגלות שוב ושוב איזו זיקית השחקנית הזאת יודעת להיות ולהמציא את עצמה מחדש בכל דמות. אך גם ספקטור עושה עבודה מצוינת כשהוא חושף בפנינו צד נוסף, רגיש יותר, בדמותו של ג'ורג'. מסתבר שלכל איש עסקים קשוח, ככל שיהיה, יש נקודות חולשה, ועבורו אלה ילדיו.
כמו שקורה לפעמים במשפחות הכי טובות, החתונה של גלדיס הופכת לקרב כיפופי ידיים בין שני ההורים. בהיפוך תפקידים מגדריים - דווקא ברת'ה נראית כמי שפועלת מאינטרסים קרים ומחושבים ומתעלמת לגמרי מרצונות הלב של בתה. סצנת החתונה, שמציגה את הקונטרסט המושלם בין פאר והדר לבין עצבות וריקנות של כלה שאינה מעוניינת בבן זוגה ואומרת לבסוף "כן" (לאכזבתו של ג'ורג'), היא אחת הזכורות והבולטות בעונה. היכולת לביים סצנה כזאת שמכילה דרמה גדולה מהחיים לצד הקשרים היסטוריים (החתונה מבוססת על חתונתה של קונסאלו ואנדרבליט, בת למשפחה העשירה שחותנה מתוך אינטרס כלכלי והפכה לדוכסית ממרלבורו) מדגימה היטב מדוע "העידן המוזהב" היא יותר אופרת סבון תקופתית, אלא יצירה רבת רבדים.
אצל האחיות ואן ריין העונה הזאת מתחילה בנקודה כל כך נמוכה עד שאין אלא לקוות שהן סוף כל סוף יזכו לקצת נחת. ברנסקי כבר הפכה את המרמור בדמותה של אגנס החמוצה לסוג של אמנות. למרות שהיא נולדה מכסף וחיה בכסף כל חייה, עדיין בכל פעם שפניה מופיעות על המסך נראית עליהן אכזבה קשה. העונה זה קורה בשעה שאיידה מתחילה לממש את המעמד שמגיע לה כראשת הבית, ולוקחת תפקיד אקטיבי יותר מול צוות המשרתים. למרות שבמהותן אגנס ואיידה הן שני מקבילים שלא ייפגשו לעולם - האחת מפלצת אגו מתנשאת והשנייה אסקופה נדרסת שנחמדה לבריאות - מחווה אחת של תפקיד ייצוגי זניח באחד מארגוני החברה הגבוהה מצליחה לשבור את הקרח ביניהן ומאפשרת לאגנס לתת לאיידה סוף סוף את מקומה בראש השולחן (ליטרלי).
עם שתי מערכות יחסים כל כך מורכבות, מפתיע לגלות שפלוז והכותבים הספיקו להכניס עוד כל כך הרבה אירועים דרמטיים העונה: חצי יציאה מהארון של אוסקר (בלייק ריטסון), ניסיון הרצח של ג'ורג' ראסל על ידי אחד מיריביו, והחביב עליי מכולם - הפטנט בקפיץ השעון שממציא ג'ק המשרת, שהופך אותו לפתע לאיש עשיר מאוד.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
העלילה של פגי סקוט הייתה מנקודות התורפה הבולטות של הסדרה בעונות הקודמות. ראשית, השילוב הקליל יחסית שלה בבית של משפחה לבנה גרר ביקורות ממי שהיו חרדים לדיוק ההיסטורי. שנית, הוא הרגיש כפוי, כזה שמציג אותה כעלה תאנה צבעוני בקאסט לבן לגמרי. העונה גם היא מקבלת עלילה רומנטית משלה עם ד"ר ויליאם קירקלנד (ג'ורדן דוניקה, "מכושפות: הדור החדש"), לצד חיכוכים עם חמות פוטנציאלית מתנשאת, גברת קירקלנד (פלישיה רשאד, "משפחת קוסבי"). כאן עולה נושא מרתק וכמעט לא מוכר מחוץ לקהילה השחורה - הגזענות הפנים-שחורה בין מי שמעולם לא היו עבדים, כמו משפחת קירקלנד מניופורט, לבין מי שכן. תזכורת לכך שמלחמות המעמדות לא היו רק נחלת הלבנים.
עוד היסטוריה של ממש מתרחשת לקראת סוף העונה כאשר ברת'ה מחליטה להזמין גם נשים גרושות לנשף של גברת אסטור שהיא מארחת בביתה (נשים גרושות היו מוקצות לחלוטין באותה העת). אחרי שחתונת בתה היחידה הציגה אותה כאישה שלא דואגת לנשים כלל, דווקא האירוע הזה מראה אותה כלוחמת שוויון ומזכיר שוב שב"העידן המוזהב" אין כמעט דמויות שחורות או לבנות - אלא בעיקר מוזהבות.
תוסיפו לכל זה את העובדה ש"העידן המוזהב" ממשיכה להיות חגיגה של סטים מפוארים, תלבושות נפלאות ופסקול נהדר, ותקבלו יצירה שרחוקה מלהיות על-זמנית, אבל היא גם סופר-חכמה וגם מאוד מבדרת. ואם כל זה לא יעזור לטפס בסולם שלכם למעמד סדרה שאתם צריכים לראות, כנראה ששום דבר כבר לא יעזור.
כל פרקי "העידן המוזהב" זמינים ביס וסטינג טי-וי, הוט ונקסט טי-וי וסלקום טי-וי.