בקושי שנה חלפה מאז היצירה האחרונה בסדרת "הנוסע השמיני", והנה מצטרפת לטיימליין אחת נוספת. באוגוסט אשתקד זה היה "הנוסע השמיני: רומולוס" - מותחן אקשן מהנה למדי שהתבסס במידה רבה על העלילה והטון של סרט האימה ההוא מ-1979, ואף זכה ללא מעט האשמות שאיננו מחדש מספיק את חומר המקור. את "הנוסע השמיני: כדור הארץ" כנראה שאף אחד לא יאשים בחטאים דומים.
החידוש העיקרי בה מופיע כבר בכותרת - לראשונה מגיע החייזר הרירי מהכותרת אל כוכב הבית של הגיבורים ובעיקר שלנו. אך הצפייה בסדרה כולה מגלה שזה רק חלק קטן מהאפיל - כמו בסדרת האנתולוגיה שיצר על בסיס הסרט "פארגו", גם כאן היוצר נואה האולי מעוניין להתכתב עם החומרים שקיבל ולהרחיב אותם, בהחלט לא לצלם אותם מחדש ותו לא.
שני פרקי הבכורה של הסדרה, שעלו שניהם לדיסני פלוס הבוקר (רביעי) בצמוד לארה"ב, מבססים את שני הכיוונים העיקריים שבהם תעסוק הסדרה לאורך שמונת פרקיה - כמו בכותרת, החלק החייזרי והחלק הארצי. השנה היא 2120, מעט לפני אירועי הסרט הראשון, וחללית דמויית "נוסטרמו" המיתולוגית משייטת בחלל בדרכה לכוכב האם. כצפוי, משהו משתבש והנוסעים פוגשים בזינומורף, אותו חייזר שחור, רירי ונמרץ ששמח להפוך אותם לאינקובטור לילדיו או לנשנוש מזדמן.
בינתיים, בכדור הארץ, אנו מזדמנים לאי מקסים הנשלט על ידי התאגיד פרודיג'י. האי משמש את התאגיד רב עוצמה, בהובלת הגאון הצעיר והאקצנטרי בוי קאבליר (סמואל בלנקין), לניסוי פורץ דרך שבמסגרתו מושתלת תודעתם של בני אדם בגוף סינתטי חדש. המושתלת הראשונה היא מרסי, ילדה שחייה עומדים להיגדע בשל מחלה עוד לפני שמלאו לה 12 ונולדת מחדש בגוף של אישה מבוגרת (סידני צ'נדלר, בתו של כוכב "אורות יום שישי" קייל צ'נדלר).
לקאבליר יש חיבה קצת מטרידה ל"פיטר פן" ובהתאם הוא קורא לאי שלו על שם ארץ לעולם לא ולנסיינית החדשה הוא קורא וונדי. בעקבותיה זוכים לכבוד ילדים נוספים שזוכים לשמות שמקורם בסיפור על הילד שמסרב לגדול. הנקודה ברורה - אלה הם ילדים אבודים שלא יגדלו לעולם, או לפחות לא יזכו לחוויית התבגרות רגילה, קאבליר הוא המנהיג שלהם בעוד וונדי היא המועדפת. וונדי מתארת את הקיום ההיברדי המוזר שלה, תודעה ילדית בגוף של אישה צעירה, במילים Forever Girl - ילדה נצחית.
שני קווי העלילה הללו נפגשים בקול רעש גדול כשהחללית מתרסקת בכדור הארץ, אירוע שמוביל לשלל סיבוכים ובעיות. קודם כל, תאגידים. "סרטי הנוסע השמיני" מתרחשים במציאות שבה גם בריחה לכוכב מרוחק לא תציל אותך מהקפיטליזם, כשבסדרה החדשה אנו לומדים שגורל בני האדם נתון בידיהן של חמש חברות ענק מלחיצות כל אחת בדרכה.
החללית המרוסקת שייכת לתאגיד וויילנד-יוטני המוכר לעייפה מסרטי הסדרה, אך היא התרסקה באזור תאילנד של ימינו והעיר "סיאם החדשה" של 2120, השייכת לתאגיד פרודיג'י. התרסקות חללית היא לא רק אירוע רב נפגעים אלא גם בלאגן לוגיסטי שלם ומלחמת אגו וזכויות עבור המנכ"לים. כשנזכרים שעל סיפון החללית גם יש מפלצת קריפית מהחלל החיצון, נוצרות בעיות נוספות - האם מדובר בהכרזת מלחמה? מה צריך להיות הצעד הבא בלוח השחמט התאגידי הזה? ולמי בעצם שייכת עכשיו אותה מפלצת?
שישה פרקים מתוך שמונה בסך הכל התקבלו לביקורת, ובמהלכם האולי צולל לעומקם של כל הרעיונות הנ"ל. במיוחד מעניין אותו גורלם של הילדים האבודים שעברו ביום אחד ממאבק במוות קרב ובטוח לחיים חדשים כ"היברידיים", כפי שהם מכונים בסדרה. ההיברידיות היא לא רק בין הגוף המכני והתודעה האנושית, או הדמוי אנושית, אלא גם בין הילדות לבגרות ובין כוח אדיר וחוסר אונים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
לא / פשוט
הגוף החדש של וונדי וחבורתה הוא בעל פוטנציאל גדול בהרבה מזה של גוף אנושי רגיל. הם חזקים ומהירים, לומדים במהירות באופן מלאכותי ויש להם פוטנציאל שכלי ופיזי גדול אפילו יותר. קאבליר חושף באחד הפרקים שהמטרה שלו היא לא רק להפוך חיי נצח למוצר רווחי אלא גם ליצור לעצמו חבר, או יריב, ראוי - מישהו שאיתו יוכל לנהל שיחה מספקת אינטלקטואלית.
עם זאת, אין להיברדיים שליטה גדולה יותר על חייהם מזו של ילד רגיל שהוריו מנהלים את שגרת יומו. אפילו גרוע מכך, כי עצם העובדה שהם חיים בגוף שהוענק להם על ידי חברה מסחרית הופכת את עצם קיומם למוצר, ובפרודיג'י לא מהססים להזכיר להם את זה בכל הזדמנות.
אם כל זה נשמע לכם לא קשור כל כך לחייזרים, נציין שישנה נקודת חיבור בין שני קצוות הסיפור - לוונדי יש אח גדול המשרת כצוות רפואי ביחידת חילוץ צבאית. כשהיא מגלה שהוא עומד לעלות לחללית מלאת השרצים היא דורשת ללכת להציל אותו - וכיוון שהיא המועדפת על קאבליר היא גם מקבלת את ההזדמנות לעשות זאת.
הפרק השני מוקדש ברובו לקרב רב חזיתות על סיפון החללית, כשמעבר אחד החיילים, מהשני צוות פרודיג'י, מהשלישי החייזרים וברביעי הסייבורג מורו (באבו סיזיי), ששרד את התרסקות החללית. מורו הוא חתיכה נוספת בפאזל של הדיון על אנושיות מול חייזריות, או בעצם, על מיקום האנושות על הספקטרום שבצידו האחד נמצא בעל חיים ובצד השני רובוט.
כשהילדים המבוהלים חוששים ממה שיתגלה להם על הספינה, המנטור ודמות האב בעל כורחו קירש (טימותי אוליפנט) מרגיע אותם שהם כבר ביצעו את הקפיצה האבולוציונית ואינם נחשבים עוד ל"חיה". כלומר, יצור שנאלץ להימלט מטורפים, לחשוש לשלמות הבשר שלו או להיאבק על אוכל. מי כמוהו יודע, הוא בעצמו אדם סינת'י במאה אחוז, שמשוכנע שעתידם של הילדים יהיה טוב בהרבה ברגע שישתחררו מקבעונות שנשארו איתם מהגלגול הקודם שלהם, הביולוגי והפרמיטיבי.
מורו, לעומתו, הוא סייבורג - רובוט למחצה "עם החלקים הכי גרועים של בן אדם", כלומר סוג אחר של אדם היברידי. כמו הילדים, גם מורו הוא תעלומה פסיכולוגית שהסדרה הולכת וחושפת מפרק לפרק. כל זה מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות יותר ממה שהייתם מצפים לראות בסדרה שנוצרה כדי שנוכל לראות חייזר גדול רודף אחרי אנשים מסכנים.
ואגב חייזר גדול, חידוש נוסף שהאולי מביא לסדרה היא עוד חייזרים. למה להסתפק רק בזינומורף המוכר כשאפשר להציב לצידו, וברגעים מסוימים כנגדו, זנים חדשים ומגעילים של יצורים שיגרמו לכם לרצות, בהשאלה מ"חברים", לשים את הטלוויזיה בפריזר. המסקרן שבהם הוא תפלץ קטן המורכב מעין גדולה וזרועות דמויות תמנון, שמתגלה עם הזמן כחכם וממזרי למדי.
לעומת כל אלה, המפלצת המפוארת שכולם מכירים ואוהבים נראית הרבה פחות מאיימת, על אף שהיא זוכה לכמה סצנות מבעיתות לאורך הסדרה. יש רגעים שהיא אפילו נראית כמו אומללה או מטופשת, וזה לגמרי בכוונה. האולי מעלה גם שאלות על טיבו של היצור שהתרגלנו לראות בתור "החיה" האולטימטיבית, התגלמות הסכנה והפראיות בגוף של טורף-על. האם הוא יכול להיות גם משהו אחר? יצור עם רגשות ועומק, כזה שאפשר להניע אותו לפעול גם בניגוד לדחפים האישיים שלו?
אפשר להגיד כל מיני דברים על הסרט שהתחיל את הכל, אבל התואר הרלוונטי ביותר עבורו הוא כנראה 'פשוט'. זה דבר טוב, בוודאי בסרט אימה. ההתרחשות קטנה ומצומצמת וגם הקונפליקטים והרצונות ברורים מאוד. לאורך השנים ראינו שלל ניסיונות, מוצלחים יותר ובעיקר פחות, להעמיק את הסיפור הכל כך סטנדרטי הזה לכדי אפוס חוצה זמנים וכוכבים.
האולי מצליח לעשות כאן את מה שסקוט לא הצליח לעשות עם "פרומיתאוס" - להציג עולם עשיר ועמוק, לדבר פילוסופיה בלי לבלבל במוח ולחבר את כל זה לסוגיות שמעסיקות אותנו עכשיו. האולי דבק ברוחו של הסרט ההוא, ובהתאם כל פרק של "כדור הארץ" נמשך כשעה ובונה אווירה ומתח באיטיות שיכולה גם קצת לייגע, אבל זה חיסרון קטן אל מול היתרונות הרבים שישנם ביצירה הייחודית והיפהפיה הזו.
מכאן והלאה זה עניין של טעם אישי - כמה טולרנטיות יש לכם לדם, אלימות והגעלות, וכמה דיאולוגים מתפלספים אתם מעוניינים לספוג ביניהם. אם הקהל יתלהב מכל זה כמו התגובות הראשוניות של המבקרים, סביר מאוד שנשמע בקרוב על חידוש הסדרה לעונות נוספות. או, ואולי זה אפילו יותר טוב - עונות שיחתכו מהסיפור המסוים הזה לאזורים אחרים ודמויות חדשות בעולם החדש הזה, ברוח "פארגו". לא הכי מקורי, אבל עם האולי על ההגה קשה שלא להתלהב.
שני פרקי הפתיחה של "הנוסע השמיני: כדור הארץ" זמינים בדיסני פלוס ישראל. פרק חדש יעלה מדי יום רביעי בצמוד לארצות הברית.