זמן קצר לאחר טבח שבעה באוקטובר, הסטנדאפיסט יונתן ברק נסע להופיע בהתנדבות בפני מפונים מעוטף עזה שהועברו לבתי מלון ובפני פצועים בבתי חולים. "השוק הראשוני של השבעה באוקטובר נתן לכולנו איזה אגרוף לבטן, שגרם להרבה מאיתנו לתהות איך אפשר יהיה לעשות סטנד-אפ שוב ולצחוק שוב אחרי כזה דבר", אומר ברק.
"האנשים הראשונים שהופעתי בפניהם היו הקורבנות. לא היו הופעות רגילות אבל אני ועוד הרבה סטנדאפיסטים אחרים הלכנו לבתי חולים, לניחומי אבלים, לבתי מלון של מפונים בים המלח. נסענו לשם להצחיק אנשים שזה קרה להם לפני שלושה ימים, ארבעה ימים. זה ממש טרי. המבוגרים יושבים בלובי בשוק. אתה רואה עליהם שהחיים שלהם קרסו, ודווקא הילדים והצעירים משועממים בטירוף. עד כמה שזה לא נעים, גם אם מתו לך חברים וקרובי משפחה, כשאתה ילד או נער ואתה תקוע באיזה בית מלון, אתה מטפס על הקירות. הם היו צריכים את הפורקן".
עד כמה היה לך חשש לקיים הופעת סטנד-אפ בפני הנפגעים סמוך כך כך לשבעה באוקטובר?
"כשאנחנו הגענו להצחיק אותם, אז היה לי את החשש הזה בהתחלה, על מה אני יכול לדבר איתם? על הכל? אני יכול לעשות להם סטנד-אפ רגיל? התשובה היא חד משמעית - כן".
וכמי שנחשב לקומיקאי חסר גבולות, זה שינה משהו בגבולות שלך או שהמשכת גם בהומור הפרוע והשחור?
מה זה הומור שחור? לא יודע להגיד לך. במופע שלי, יש דקויות ועדינויות מסוימות. לא יודע אם כל סטנדאפיסט היה מופיע עם כל החומרים שלו בסיטואציה כזאת. הקהל שבא והתיישב שם רצה לשמוע אותי מספר לו בדיחות, לא רצו שאני עכשיו אהיה עם הפרצוף הסימפטי. הם רצו שאני אעלה על הבמה ואצחיק אותם, כאילו זה לא קרה. הם לא רצו שירחמו עליהם ולא רצו שילכו לידם על קליפות ביצים בנושאים מסוימים.
אתן לך דוגמה. נגיד אתה רוצה להגיד, 'אשתי נתנה לי מבט כאילו היא רוצה להרוג אותי'. עכשיו אתה אומר לעצמך, יווו, מה אמרתי עכשיו? אמרתי את זה ליד ילדים שלפני רגע ראו מישהו נהרג. אבל אתה לא יכול לחשוב על זה. ברגע שאתה נכנס ללופ הזה, אז על כל מילה שנייה אתה שואל את עצמך, אני יכול להגיד את זה או לא? מותר להגיד את הביטוי 'תוריד לי את הראש'? אני אומר, צריך להיות רגיש, לכבד ולהיזהר, אבל צריך גם לתת להם את ההרגשה שלא באת לנחם אותם אלא באת להצחיק אותם. בסופו של דבר, אני לא פסיכולוג ולא זמר של שירי דיכאון. מה שיש לי לתת להם זה את האפשרות לשכוח לשעה-שעתיים".
השבוע עלתה העונה החמישית והחדשה של התכנית "סיפורים מהכורסה" בכאן 11, המשודרת בימי שני, בה מככב יונתן ברק לצד שחקנים וקומיקאים מובילים נוספים, בהם עלמה זק, יעל שרוני, שי אביבי, דודו ארז, הדר לוי וגם דמויותיהם של משפחת ברוש, חברי הצגת הקאלט "מייקל". התכנית, שעורך דודי כהן ומפיק יואב גרוס, משודרת בימי שני בכאן 11. ברק מתגלה בתכנית שוב כסטנדאפיסט מצחיק מאוד, לא שגרתי ופרוע למדי.
כמו בהופעות שלו ובדומה לבת זוגו, הסטנדאפיסטית נועה מנור, גם בתוכנית ברק לא חוסך בסיפורים עם סקס וגסויות. כך, בפרק של "סיפורים מהכורסה" העוסק באהבה וזוגיות, ברק משתף בסיפור מדהים על יציאה שלו לצימר עם נועה, בה השתעשעו בתלבושות ואביזרים למבוגרים. בעוד הזוג "לומדים להכיר אחד השני" במרפסת הצימר, כשהם לבושים כשוטר וכארנבת - מתרחש משהו הזוי, מטורף וקורע מצחוק (צפו בקטע בראש הכתבה ותגלו את הסוף).
"אני ונועה סטנדאפיסטים מאוד גסים", אומר ברק בריאיון לוואלה תרבות. "נועה הייתה סטנדאפיסטית גסה עוד לפני שהכרתי אותה. כשהכרתי אותה היא כבר הייתה כמה שנים בתחום, ראיתי אותה פעם ראשונה בקאמל קומדי קלאב וכל הבדיחות שלה היו גסות. היה לה בדיחות על דברים שאני לא יכול להגיד לך אותם, כי אתה לא יכול לכתוב אותם אפילו. זה אחד הדברים שגם משך אותנו אחד לשני, מה שנקרא 'Birds of a feather flock together'. שנינו ארגנטינאים, שנינו סטלנים, שנינו אוהבים סקס ואוהבים לאכול. ושנינו סטנדאפיסטים. זה אחד הדברים שגוררים לזוגיות שלנו להצליח, בין היתר".
הילדים שלכם אמנם עוד קטנים, דניאל בן חמש ולביא בן שלוש, אבל יגיע היום שהם ייחשפו לתכני הסטנד-אפ של אמא ואבא מדברים על סקס. תחושתך לגבי זה?
"הילדים שלי יודעים שאני עושה בדיחות למבוגרים. כשאתה שואל אותם מה זה בדיחות למבוגרים, אז הגדול שלי אומר 'זה בדיחות על קפה ואבוקדו'. זה מה שמבחינתם מעניין את המבוגרים. הם עוד לא עברו התבגרות מינית, אז הם לא יכולים בכלל להבין מה זה אומר שאנחנו מדברים על סקס בהופעה. מתישהו, נניח בגיל 13-14, הם יראו את קטעי הסטנד-אפ של אמא ואבא מדברים על סקס.
"בין אם הם יאהבו את זה ובין אם לא, זה חלק ממני, חלק ממה שעשיתי, חלק מהיצירות שלי. אני גדלתי במשפחה בוהמיינית. לא רק שאמא שלי היא רותי הולצמן, גם דודה שלי היא ענת צחור. אנחנו מכירים אמנות במשפחה ומה זה לחיות בצלה של אמנות ולראות את היצירות שלנו כמשהו שהוא חלק ממני".
הסטנדאפיסט, השחקן והיוצר יונתן ברק נולד לפני 42 שנה בתל אביב לזמרת, השחקנית והמדבבת רותי הולצמן (להקת הנח"ל כולל השתתפות ב"שיר לשלום", ושלישיית שוקולד מנטה מסטיק שהתאחדה באחרונה, ובשנה הבאה תציין 50 להשתתפותה באירוויזיון עם "אמור שלום") ורופא הילדים ד"ר שמעון ברק. מקורב למשפחה אומר ש"שני הוריו אנשים מצחיקים. רותי היא קומיקאית טבעית. יש לה פאנצ'ים בשליפה מאוד חכמים. אני חושב שהקומדיה של יונתן מגיעה משם".
ברק אומר: "זה נכון שאמא שלי מאוד מצחיקה, היא מתלוצצת עם הקהל שלה, אבא שלי מאוד מצחיק, מתלוצץ עם חוליו, ואחותי הקטנה, שהיא מורה בתיכון, מתלוצצת עם תלמידיה. אנחנו גם לא לוקחים דברים באופן אישי, לא נתקעים על דברים ויודעים להקליל סיטואציות. חלק מזה נובע גם הדברים שעברנו יחד, בתור משפחה. היו כל מיני עניינים בריאותיים, אצל אמא שלי ואבא שלי.
"ברוך השם, הכל בסדר עכשיו, אבל לא כל החיים ליקקנו שמנת, והיו לנו ימים קשים בחדרי המתנה של בתי חולים וכאלה, ומה שהחזיק אותנו ברגעים האלה היה הומור. אמרתי את זה גם בסטנד-אפ, שבסופו של דבר בידור אמור לעזור לך לשכוח שהמוות מגיע. זה יכול להיות סרט, שיר, מוזיקה קלאסית, סטנד-אפ, רסלינג, ספר, פודקאסט, מה שזה לא יהיה, שיעזור לך לחשוב על הצרות של מישהו אחר, במקום על הצרות שלך לאיזו שעה, שעתיים. בסופו של דבר, זה הממתק למוח שכולם מחפשים כל הזמן".
באפריל האחרון, השיק ברק את "רסלינג ישראל", ליגת היאבקויות ישראלית שהתקיימה במופעים לאורך שלושה ימים ששילבו בין מתאבקים, סטנדאפיסטים ונגה ארז, ועלו בערוץ היוטיוב של ברק.
הזכרת התמודדויות רפואיות. כשאמא היתה בת 44 היא חטפה התקף לב. אחר כך לקתה בסרטן שלפוחית השתן וכעבור שנים בסרטן המעי הגס ובסוף החלימה מהם. אתה מתקרב לגיל שבו התחילה להתמודד עם הקשיים האלה. זה מפחיד אותך?
"אין מה לעשות עם פחד. פחד לא יעזור לי בשום דבר. הוא חסר משמעות. יש את הידיעה שאף אחד לא חי לנצח, שהזמן של כולנו קצוב, שכל מה שאנחנו יכולים זה להרוויח כל יום ולהשתדל להגיע ליום הבא. אני לא רוצה לפתוח פה, כי יכול להיות שעד שהכתבה הזאת תתפרסם אני כבר אמות, אבל אני חושב שאני עושה את האיזון הנכון של שמירת אורח חיים בריא. אני עושה הרבה ספורט.
"נכון שלעשות רסלינג זה קצת מסוכן ויכולתי להיפצע בצורה מאוד מאוד נוראית באירוע הזה, אבל למזלי היה לי ביטוח גם, אז מקסימום הילדים יחיו מכספי הביטוח. אמרתי לאשתי, כשעשינו את אירוע הרסלינג בפסח, תקשיבי, יש את הביטוח של הרסלינג ויש את הביטוח חיים הרגיל שלי, אז אם אני מת במהלך הקרב ברסלינג, זה התשלום הכי גדול שאת יכולה לקבל. זה היה יוצא בין 15 ל-20 מיליון שקלים תשלום לנועה בגלל הביטוח הכפול".
מפה לשם, אנשים פתחו בוואלה תרבות ריאיון עם יונתן ברק מתוך ציפייה לשמוע סיפורי סקס וגסויות וצחוקים - אבל מקבלים בינתיים בעיקר עצות לביטוח חיים.
"יש לי גם קצבת שארים לילדים. אח של שחר חסון הוא סוכן ביטוח ונתן לי את הרעיון. כי וואלה, אנחנו עובדים מאוד קשה אבל דברים יכולים לקרות. כמו שאמרת, אמא שלי פתאום חטפה את ההתקף לב הזה בגיל 40 ומשהו ואז היו שנים מאוד קשות, הייתה בבית ולא יכלה לעבוד. אם אני אגיע למצב כזה, אני לא רוצה שהילדים לא יוכלו לקנות שמנת במכולת".
מאז אמא שלך לא סתם חזרה לעבוד, אלא גם התאחדה שוב עם חברותיה ללהקת שוקולד מנטה מסטיק, ירדנה ארזי ולאה לופטין. גילו אותה מחדש. הקהל מתעלף ממנה. אפילו בסביבתה של ירדנה ארזי מודים שרותי הפכה לכוכבת של האיחוד.
"אמא שלי באמת תמיד הייתה פצצת כישרון, ומה שהיה חסר לו זה מוטיבציה. במשך הרבה שנים הציעו לה תפקידים בתיאטרון ובמחזות זמר, הציעו לה לעשות אלבומים והופעות והיא לא רצתה. היא אמרה שהיא רוצה להיות בבית, עם המשפחה שלה. היא לא הפסיקה לעבוד, אבל לא היה לה את הזיקוק בתחת הזה שעכשיו יש לה. עכשיו, כשאנחנו גדולים, ואבא שלי יצא לפנסיה, אז משהו השתחרר בה, היא כמו ילדה שוב. היא יכולה לצאת כל ערב, ללכת להופיע, לעשות חזרות, בלי רגשות אשם. זה כיף לה ולנו.
"נועה ואני, שעובדים בלילות, מרגישים שאנחנו מפספסים הרבה זמן חשוב עם הילדים שלנו. נגיד היום, כשנועה יצאה להופיע, אני הרדמתי את הילדים. בדרך כלל, אחד מאיתנו לא בבית בשעת ההרדמה, אתה מבין? ולפעמים שנינו בהופעה, ובייביסיטר צריך להרדים. זה שעות שהילדים רוצים לשמוע סיפור, לשים פיג'מה ולהרגיש מוגנים בבית. אצלנו בבית זו דינמיקה אחרת. אז אנחנו מפצים בזמן מיוחד בבקרים, לפני הגן, כל המשפחה ביחד. צריך למצוא את הדרך לגרום לזה לעבוד, כי אורח החיים הזה שונה. אני חי בשעות הפוכות".
יונתן ברק הוא אחד הסטנדאפיסטים הבולטים ביותר בארץ. בתחילת דרכו הופיע במסגרת ערב הבמה הפתוחה של הקאמל קומדי קלאב. הוא כתב לתכניות קומיות בטלוויזיה, ובהן "היכל התרבות" ו"משחק מכור" בערוץ 2, היה ממפתחי התוכנית "הלילה עם ליאור שליין" בערוץ 10, התארח בכמה תכניות ובהן תכניתו של יאיר לפיד בערוץ 2, בה החל להגיש פינת סטנד-אפ ב-2006.
ברק שיחק בסרטים "קסאמבה" בבימוי יאיר אורבך ו"נמס בגשם" בבימוי דורון ערן ו"תמונת הניצחון" של אבי נשר; שיחק גם בסדרות "משמורת", "חשופים" ו"יומני החופש הגדול"; השתתף בתכניות "צחוק מהעבודה" ו"המועדון של שחר חסון" והיה מיוצרי התוכנית "בובה של לילה" בערוץ הספורט. לאורך השנים זכה להצלחה במופעי הסטנד-אפ שלו, בהם הוא מרבה בין השאר בסקס ובשואה. בשנת 2016 החל להעלות ספיישלים של סטנד-אפ לערוץ היוטיוב שלו בהשראת סטנדאפיסטים בינלאומיים.
העלית את מופע ההיאבקות הבידורי "רסלינג ישראל" בזמן שעדיין היינו במלחמה והארץ הזאת ספגה אלימות קשה ולא בידורית בכלל. זה היה מאתגר? אנשים רצו בכלל לראות את זה בזמן הזה?
"תראה, יש הבדל מאוד גדול בין אלימות אמיתית לבין האלימות של הרסלינג. האלימות של הרסלינג היא לכל המשפחה, יותר קריקטורית, סוג של מחזה. זה משהו שכולל בתוכו המון אקרובטיקה וחזרות ומיומנות וצורת אמנות שבעיני יותר דומה לקרקסנות מאשר למכות. אם אתה שואל אותי אם אני אנחנו יותר דומה ל-MMA (אמנויות לחימה משולבות - ש"ב) או לקרקס מדראנו, אז אנחנו הרבה יותר דומים לקרקס מדראנו. הביקוש לאלימות בידורית חזק תמיד. לא חסרים אירועים אלימים מבוימים שהקהל נוהר לצפות בהם בהמוניו. לפעמים זה סרט ולפעמים זה מופע רסלינג. בסופו של דבר זה בידור, זה לא מכות. בגלל זה אצלנו אתה יכול לבוא עם ילד בן חמש-שש וליהנות".
אצלך ספציפית התשוקה לרסלינג התחילה כבר בילדות. מה משך אותך בז'אנר?
"גדלתי בשנות ה-80. בידור מותאם לילדים לא היה קיים בשנות ה-70 וה-80. ראינו מה שהמבוגרים ראו. לא שמו לנו 'טלטאביז' כשהיינו ילדים קטנים. כילד ראיתי 'נשק קטלני', 'רובוקופ', 'רמבו' ו'רוקי' - וגם היאבקות. זה היה אז בערוץ המזרח התיכון, לפני שזה עבר אחר כך לערוץ הספורט, כשהגיעו הכבלים. זאת הייתה היסטריה שתפסה את הארץ בטירוף.
"לרסלינג ישראלי יש היסטוריה מאוד ארוכה. כשהיו באים לפה מתאבקים מחו"ל, אין מצב שאני ואבא שלי לא היינו הולכים לראות את ההופעות. זה משהו שתפס אותי מהרגע הראשון. בתור ילד, החלום שלי היה להיות מתאבק כשאהיה גדול. בגלל שזה לא התאפשר, אז החלטתי להגשים את זה כמבוגר יותר, לקראת גיל 40. אמרתי, אם לא זכיתי לעשות מזה כקריירה, לפחות אני אעשה את זה כמשבר גיל ה-40. באותה מידה יכולתי לקנות יאכטה או פרארי. זה יושב על אותם מקומות וגם עולה את אותם סכומים, פחות או יותר".
בילדותך התארחת בתכניתה של יעל דן בערוץ הראשון, כמעריץ של רסלינג, במראה משונה - כפפות עור שחורות גותיות וכובע שחור רחב שוליים. דיברת בהתלהבות ונראית ממש דלוק, ולכן כשמוצג הקטע הזה מילדותך בעונה החדשה של "סיפורים מהכורסה" בכאן 11, הכותב הקומי מתן חלק אומר עליך: "אני בטוח שיונתן היה מעושן גם פה!".
"כן, אני נראה ככה, אני תמיד הייתי קצת טיפוס. אני חושב שהליייפסטייל הסטלני זה משהו שאתה נולד איתו. הסמים מגיעים אחר כך. כמו שיש ילדים קטנים בגן, שאתה יכול לראות שהם יהיו בעתיד אלכוהוליסטים או דברים כאלה".
השבוע פרסמנו לראשונה בוואלה תרבות כי ג'ון קליז ביטל את הופעותיו בישראל. מפיק המופע בארץ טען כי "קליז נכנע לאיומים של ה-BDS". קליז הכחיש זאת וטען שהסיבה לביטול הם "בטיחותיות". כך או כך, חרם התרבות נגד ישראל נמשך בעוצמה רבה גם לאחר המלחמה. כשאני מציין זאת בשיחה עם ברק, הוא משמיע דעה נחרצת בנושא.
"הם גרים שם, וכל מה שהם רואים כל הזמן זה פייק ניוז ובולשיט. מראים להם כל מיני שטויות שעשו ב-AI כמו: תראו אותם שוחטים חתולים בעזה. הכסף שקטאר, סין ורוסיה שמו בשביל לגרום לנו להיראות כמו האנשים הרעים בסיפור הזה הוא בטוח בעשרות מיליארדים. זה לא משהו שקורה מהיום. תמיד היו חרמות על ישראלים. צריך לזכור שהם מטומטמים, ועם כל הכבוד לזה שהם שחקני קולנוע, אלה אנשים שהדעה שלהם תתחלף מחרתיים. אתה תראה אותם עוד שלוש שנים עושים סדרה ישראלית. המוות שלנו והחיים שלנו מעניינים להם את קצה הביצה".
אני מסתייג מדבריך. המון סרטונים שרואים בעולם הם לא AI אלא מציאות קשה שלא מראים כמעט בתקשורת הישראלים, כולל עשרות אלפי הרוגים בעזה, שרבים מהם חפים מפשע. וחרם התרבות מאז המלחמה עצום יותר ממה שהיה בעבר, וכולל גם גופים ואמנים בינלאומיים רבים שהיו בעבר תומכי ישראל. למשל, השחקן היהודי אמריקאי מנדי פטינקין שאמר ש"נתניהו מסכן יהודים בכל רחבי העולם".
"אתה מדבר פה על עשרות אלפי הרוגים אז אני אומר - אנחנו מדינה כמו כל המדינות. אמריקה לא הייתה צריכה להתנצל על כמעט מיליון יפנים שמתו במלחמת העולם השנייה. אנחנו לא חייבים הסבר או התנצלות לאף אחד. לא סופרים את ההרוגים בזמן המלחמה.
"להאשים את נתניהו בשנאת היהודים? תסלח לי שאני אומר לך, זו הגזמה. מה שאני חושב על נתניהו באופן אישי לא רלוונטי לגבי השנאה שיש בעולם כלפי ישראל. מי שרוצה שדברים יהיו אחרת במדינה, אני מזמין אותו להצביע בבחירות ולעשות איזשהו סוג של שינוי. באחת ממערכות הבחירות לפני כמה שנים, עשיתי סרטון ביוטיוב, שהגיע להרבה צפיות, אמרתי שיותר מדי אנשים מחפשים פה מישהו להסתכל עליו ולהגיד הוא המנהיג שלי. ראש הממשלה הוא לא המנהיג, הוא משרת ציבור. אתה צריך לבחור משרת ציבור, שיעשה את העבודה שהיא הכי קשה בעולם".
התחושה בקרב רבים מאוד היא שנתניהו אינו משרת את הציבור אלא רק את האינטרסים האישיים והמשפטיים שלו.
"מספיק אנשים בחרו בו כראש הממשלה. להתבאס מזה זה חסר משמעות בעיניי. אני עשיתי לפני כמה שנים, בבחירות, סרטון ואמרתי בו לאנשים, תקשיבו, אני לא הולך להצביע לו. אני חושב שהוא עשה את העבודה שלו עד פה וצריך לתת לו ללכת. יותר מזה אני לא יכול לעשות".
לאורך השנים ברק מקיים הופעות סטנד אפ גם באנגלית וגם יופיע באנגלית בפאנץ', פסטיבל הסטנד-אפ הראשון של תל אביב ביוזמת עיריית תל אביב יפו, ב-12 בדצמבר בבית ציוני אמריקה. למרות יכולתיו וניסיונו ויצירתיותו גם באנגלית, הוא אומר כי אינו מוכן לצלם סרטוני הסברה לישראל. "ישראל לא צריכה להתנהל בהסברה אלא בסבלנות", הוא אומר. "הם לא יודעים. אנחנו לא צריכים שאף אחד יאשר לנו להיות קיימים. לכולם יש זכות לנהל מלחמה ולהגדיר את עצמם, ולנו אין? בגלל זה אני נגד המקום המתרפס והכנוע הזה שבו אנחנו צריכים להסביר את עצמנו. בגלל זה לא מוכן לעשות סרטוני הסברה באנגלית, למרות שמלא אנשים אמרו לי, למה אתה לא עושה סרטוני הסברה באנגלית? כי אני לא צריך להסביר להם כלום, שילכו להזדיין".
לפני קרוב ל-20 שנה הגשת פינת סטנד-אפ כ"פרשן אקטואלי" בתכניתו של יאיר לפיד בערוץ 2. קיימת תחושה רווחת שהוא אינו ממלא ראוי את תפקידו כראש האופוזיציה ושאינו נאבק כמצופה בממשלה שחתומה על טבח השבעה באוקטובר. מה דעתך על תפקודו הפוליטי?
"להיות אופוזיציה זה להילחם ולריב ולתקוע אצבע בעין ולעצבן ולהתריס. מי שחושב שהוא מעל כל הדברים האלה, שלא ילך לפוליטיקה. אני חושב שיאיר לפיד יכול לעבוד יותר קשה. הוא לא רוצה את זה. הוא לא צריך להיות שם. הוא צריך להתעסק בלאחד אנשים. הוא צריך לחזור לתקשורת. כשהוא עשה את זה הוא עשה את זה טוב. הוא הלך לפוליטיקה לפלג אנשים. לפלג אנשים זה לא עושה טוב. בגלל זה אני לא אלך לפוליטיקה. אני לא אעשה את הטעות הזאת, בניגוד להרבה אנשים בתקשורת שהלכו לעשות אחר כך סיבוב בפוליטיקה. אל תחשוב שלא הציעו לי. לא אגיד מאיזו מפלגה. אני בחיים לא אהיה בשום דבר שדורש ממני לפלג את העם שלי. אני רוצה לאחד".
אז פוליטיקאי, אתה אומר, בחיים לא תהיה. אם לא היית עוסק בתחום הבידורי, אתה רואה את עצמך עושה משהו אחר? יש סיכוי שתנקוט בהסבת קריירה בדומה לדודתך, ענת צחור, שהצליחה כשחקנית אבל שינתה כיוון והפכה למורה ליוגה ומדיטציה?
"ברגע שהרסלינג ימריא אני עוזב עם הסטנד-אפ, לא תשמע אותי יותר. אבל אני לא רואה את עצמי יוצא לפנסיה מהתחום של לבדר אנשים. אני אמשיך לבדר אנשים עד שהם לא ירצו להיות מבודרים יותר. זו המהות שלי, אני ליצן".
אתה מרוצה מתוכניות הבידור והסאטירה "ארץ נהדרת" ו"זהו זה"? לטעמך יש בהן מספיק סאטירה? לדעתי, אגב, "זהו זה" מבריקה סאטירית יותר מ"ארץ נהדרת" בעונותיהן החדשות.
"אתה רוצה את האמת הקרה? לאף אחד בטלוויזיה המסחרית לא אכפת משום דבר חוץ מלהרוויח כסף. פוליטיקה לא מעניינת אותם בשיט. הם רוצים את מצביעים פוליטיים ספציפיים כי הם קונים מוצר מסוים בשעה הזאת. לחפש סאטירה בערוץ מסחרי זו מלכתחילה בקשה שהיא לא אפשרית. גוף שהוא למטרות רווח לא יכול להיות עם תכניות סאטירה. התפקיד שלהן זה לא להיכנס באף אחד באמת. עד כמה שזה נשמע לך שזה התפקיד שלהם, זה לא. אבל אני חושב שאלו תכניות מצוינות. סאטירה אמיתית נמצאת בתיאטראות פרינג', במועדוני סטנד-אפ, בסרטונים בטיק טוק".
היית רוצה להצטרף ל"ארץ נהדרת"?
"לא, חס וחלילה, ממש לא. אין דבר שמפחיד אותי יותר מלשבת עכשיו ארבע שעות בכיסא איפור, כדי שיגרמו לי להראות כמו מישהו אחר בטלוויזיה. בחיים לא. התפקיד היחידי שמעניין אותי ב'ארץ נהדרת' הוא התפקיד היחידי שבחיים לא התפנה. התפקיד של מולי שגב (העורך הראשי של "ארץ נהדרת" - ש"ב).
"זו תכנית מצוינת ואני מאוד מעריך אותה ואת הטאלנטים שלה, כתבתי לאנשים שנמצאים שם. זו תוכנית שרצה כבר באמת מלא שנים ופה בארץ אני חושב שזה הקטע שלנו, שיש לנו כאלה נבחרות של קומיקאים הרבה שנים, כמו גם ב'זהו זה', ואנחנו מתחברים אליהם. אני מאחל להם שהם ימשיכו לעשות עוד מלא שנים, שנראה את 'ארץ נהדרת' בקיסריה, כשהם כבר בני 70, שזה עוד שנתיים, שלוש".
יונתן ברק יופיע ב-14 בנובמבר בתיאטרון חולון, ב-15 בנובמבר בתיאטרון יקנעם, ב-19 בגריי יהודה, ב-20 ביד לבנים ברמת השרון, ב-21 במופת ראשון לציון, ב-22 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. כרטיסים והופעות נוספות - כאן.