עצרו הכל, יש סדרת טראש רומנטית חדשה באוויר! התגעגעתם לסרטי התיכון של שנות ה-90? אתם חולות על קומדיות רומנטיות שבהן שני זרים מתווכחים עד שהמתח המיני מתפוצץ ביניהם? מכורות לסדרות הספרים שבכל אחד מהם חבר אחר מוצא את אהבת חייו? רוצים קלישאות מענגות בסגנון "אויבים לאוהבים", "דייטינג בכאילו" וסיפור אהבה סקסי שאפשר לראות אותו מגיע מקילומטרים?
אם יש לכם חור בלו"ז עד העונה הבאה של "ברידג'רטון", וחור בלב עד העונה הבאה של "יריבות לוהטת", אז הינה גם אמזון פריים וידאו לקחה סדרת ספרים חרמניים והביאה אותם למסך בסדרה מתוקה.
סדרת הספרים שעליה מבוססת "מחוץ לקמפוס" (Off Campus) היא אחת מעשרות סדרות רומנטיות שעוקבות אחרי שחקני הוקי. לא ידוע למה דווקא הוקי שבה את דמיונן של סופרות בעשור האחרון, אבל כנראה שזו עובדה אוניברסלית שכל שחקן הוקי חטוב ומיוזע צריך לפגוש מישהי או מישהו שיגרמו לו להתאהב בפעם הראשונה בחייו הקצרים (הם כולם בשנות ה-20 שלהם). כך גם ספרי "מחוץ לקמפוס" של אל קנדי סובבים סביב חבורה של שחקני הוקי בקולג', וכל ספר מתרכז בשחקן אחר ובסיפור אהבה שלו.
בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה אנחנו עוקבים אחרי שני סיפורים כאלה. העלילה הראשית היא על היחסים בין האנה וולס (אלה ברייט), סטודנטית למוזיקה שאיבדה את המוזה שלה בגלל מקרה טראומטי שקרה לה בתיכון, וגארט גראהם (בלמונט קמלי), קפטן הקבוצה, שמרגיש לחץ רב לעמוד בציפיות שיש עליו בתור בנו של כוכב הוקי לשעבר. הם מחליטים לעשות עסקה - היא תעזור לו לעבור מבחן בפילוסופיה והוא יעזור לה לגרום לבחור שהיא רוצה לקנא.
הם מתחילים לצאת בכאילו, להחליף ביניהם משפטים שנונים, סיפורי חיים ומבטים עוגבים, ומהר מאוד מסתבר שהם רוצים הרבה יותר. במקביל אנחנו מציצים לחייהם של חבריו של גארט לקבוצת ההוקי, וספציפית לוגן, החבר הכי טוב שלו, ודין העשיר והפופולרי. לצידה של האנה עומדת תמיד חברתה הטובה ביותר אלי (מיקה עבדאללה), שמתמודדת גם היא עם היחסים שלה עם אהובה מהתיכון, והיא אחת מהשחקניות המקסימות והכריזמטיות ביותר בסדרה.
לא ה"מה" אלא ה"איך"
אז אפשר לראות שאין פה בשורה גדולה בתחום העלילתי - הסדרה דומה מאוד לסדרות כמו "מקסטון הול" (Maxton Hall — The World Between Us), הלהיט הגרמני של אמזון פריים וידאו, ואפילו מזכירה את "הקיץ שבו הפכתי ליפה" המצליחה של אותו שירות. אבל סדרות כאלה אין מה לשפוט על עומק עלילתי. אחרי הכל, יש מיליוני ספרים רומנטיים בעולם, וכולם עובדים על אותן תבניות אהובות, והאיכות שלהן נמדדת לא ב"מה" אלא ב"איך".
למעשה, כשקוראים את התיאור היבש של "מחוץ לקמפוס" - התהפוכות הרומנטיות של שחקני הוקי - מאוד מתחשק להשוות אותה מיד ללהיט הכי מפתיע של השנה האחרונה, "יריבות לוהטת". הן כמובן שונות מאוד, ומי שיבוא לסדרה החדשה עם ציפיות שהיא תעמוד ברף הגבוה של קודמתה, יתאכזב בוודאי. אחת מהן היא קומדיה רומנטית קלישאתית עשויה מצוין, והשניה רק מתחזה לקומדיה רומנטית קלישאתית, ועשויה לעילא ולעילא. הדבר היחיד הדומה ביניהן זה שבקושי יש בהן הוקי.
ל"מחוץ לקמפוס" אין את העומק, העדינות והדיוק של "יריבות לוהטת", שיש בה כוונה ומסר בכל מבט ובכל נשימה, וכל סצנת סקס גרפית שלה משרתת מטרה בקצב ובנרטיב. האמת היא ש"מחוץ לקמפוס" היא פחות או יותר מה שחשבנו שאנחנו עומדים לקבל כשהתחלנו לצפות בשיין ואיליה, וכל מה שידענו על הסדרה שלהם זה ש"זה על הוקי והומואים" - זוג יפה למראה והאנשים היפים סביבם הולכים למסיבות ומתאהבים אלה באלה, חלקם לובשים מדי פעם מדי הוקי.
אז "מחוץ לקמפוס" אינה "יריבות לוהטת", ולמרות זאת היא מוצלחת בדרכה. על אף שהיא בהחלט מספקת אוסף קלישאות רומנטיות של סבוניה תיכונית, החל מהקשר הבלתי-ייאמן בין הספורטאי הפופולרי לבין הבחורה השקדנית והרצינית, דרך העסקה שבמרכזה, וכמובן התוצאה הידועה מראש של התאהבות מעל הראש - לשמחתנו, היא עושה את זה לא רע בכלל.
זה עוזר גם שהם בקולג' ולא בתיכון - ככה הטקסטים הרהוטים מדי שלהם כמעט עוברים כמציאותיים. וככה גם כמעט אין שום הורים או דמויות סמכות בסביבה שצריך לתת להן דין וחשבון, ואפשר לעשות סצנה של מסיבה מטורפת בכל פעם שמתחשק. גם גיל ההסכמה הרבה יותר אסתטי - אפשר להראות אנשים צעירים עוסקים בפעילות מינית (ויש עירום בסדרה, ואפילו עירום פרונטלי גברי!) בלי שננוע באי נוחות במושבנו, או שהכל יהפוך ל"אופוריה".
מודעות זה חשוב
הרבה יותר נוח לצפות בסדרת גילטי פלז'ר כזאת, כשאת לא מרגישה שמעליבים את האינטליגנציה שלך כל שנייה. הרי כולנו יודעים לזהות את התבניות מראש ואין באמת הפתעות - אבל הדמויות, הדיאלוגים והוייב הכללי הם כל כך כיפיים, זורמים וחמודים, שקל להוריד את מפלס הציניות ופשוט ליהנות. הדרמה דרמטית אבל לא יותר מדי, לדמויות יש עומק מסוים כי כל אחד ואחת מהם סוחבים איזה אישיו שמשפיע על הדרך שבה הם מביטים על העולם, ובאופן כללי יש בה הרבה פחות רגעים מביכים מביצירות דומות.
לא שאין פה טקסטים מופרכים וכמות בלתי נסבלת של שחקנים מבוגרים-מכדי-לשחק-בני-20, עם גוף מוגזם לחלוטין שנראה כאילו הוא מפוסל משיש, ומדי פעם קשה לסספנד את הקולות בראש שלוחשים שהקושי לכתוב שיר פופ זה לא משבר בסדר גודל שיכול להחזיק עלילה של עונה שלמה; אבל בלי ספק הצליחו פה להימנע מלהיכנס למקומות הכי בלתי אמינים של המצבים הקלישאתיים.
פעם אהבו למתוח את הרגעים המביכים שקורים לדמויות עד אחרי גבול הקרינג' שלנו הצופים. למשל, הסצנה הפותחת של הסדרה האנה נכנסת בטעות לחדר ההלבשה של קבוצת ההוקי (למי מאיתנו זה לא קרה) ורואה את גארט בעירום מלא. על ההתחלה קרינג'? כן, אבל סדרה פחות מודעת לעצמה היתה עושה מזה מטעמים, ואילו פה האירוע נשכח כמעט מיד.
נראה שיחד עם מסקנות ה"מי-טו" וייצוג מגדרי ואתני כללי (בערך. עדיין יש בעיקר אנשים לבנים על המסך), בשנים האחרונות למדו גם לעצור בדיוק בזמן לפני שפיתול עלילתי הופך מכיפי למטופש. בצורה כזאת, מה שפעם היה קורה ממש בסוף העונה - הזוג שלנו מתוודה על הרגשות האמיתיים שלהם והופכים את הפייק למערכת יחסים אמיתית - קורה תוך כמה פרקים, ומשאיר לנו הרבה זמן להנות מהם כזוג בלי כל הסודות והתככים הלא אמינים.
העונה הראשונה של "מחוץ לקמפוס" זמינה במלואה באמזון פריים וידאו. עונה שנייה כבר הוזמנה (ותעסוק בדמויותיהם של אלי ודין).