בסרטון: הטריילר של "קוורי"
מצעד סדרות השנה של וואלה! תרבות נמשך. לא מבינים מה אנחנו עושים כאן? הקליקו.
20. בית הקלפים
במצעד 2015: מקום 26.
רשת: נטפליקס (שודרה בישראל גם ב-HOT, yes ו-סלקום TV).
המרוץ המטורף, הפרוע וההזוי בתולדות מוסד הנשיאות בארה"ב התעלה על כל חיזיון תסריטאי אפשרי. אף יוצר שפוי לא היה מעז ללכת לתהומות שאליה הגיעה המציאות בסופו של דבר, ולכן הדבר הקרוב ביותר שקיבלנו השנה לטלוויזיה שמתכתבת עם המציאות הוא העונה הרביעית של "בית הקלפים". הסיבה לכך טמונה במהפך שהביא את פרנק אנדוורד להביט לראשונה על יריב מנקודת נחיתות. קלייר התפתחה לדמות חזקה, מניפולטיבית ואכזרית הרבה יותר מזו של יריבה/שותפה לדרך, והעימות החזיתי ביניהם (כמו גם החבירה המחודשת שאחריו) הביא את הסדרה לשיאים חדשים של איכות. אבל לא רק קלייר עשתה צעד גדול קדימה בעונה הזו, הצמיחה שלה הגיעה בהרמוניה עם עלייתן של דמויות נהדרות נוספות (הת'ר דנבאר, ג'קי שארפ ואליזבת, אמה של קלייר) ושובן של נוספות שנעלמו בעונות הראשונות, ולפתע "בית הקלפים" לא היתה עוד הבידור האפלולי והמסוגנן שהתרגלנו לצפות לו, אלא דרמה מורכבת שלוקחת את הזמן בבניית קונפליקטים, מחברת קווי עלילה ופיסות מידע מעונות קודמות ומקמצת ברגעי שיא.
בשלב מסוים האירועים בסדרה ובמציאות (הבחירות המוקדמות בניו המפשייר ואייווה) חפפו לחלוטין. חקירות מקיפות של סקנדלים מהעבר, אמירות מעוררות מחלוקת, מעורבות רוסית ניכרת במתרחש בארה"ב, עימותים בתוך הקמפיין, מניפולציות וכיפופי ידיים בתוך המפלגות עצמן, דרמות בוועידות שתי המפלגות וכמובן מעל הכל מערכת היחסים המורכבת בין בני הזוג הכי מניפולטיביים בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית. את כל אלה עטפה "בית הקלפים" בוויזואליה הקדורנית המוכרת שלה ובעבודת מצלמה שהפכה כל פריים ליפהפה ומפחיד במקביל.
(אילן קפרוב)
19. פשע אמריקאי
במצעד 2015: לא דורגה.
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-HOT).
קשה קצת לתאר את התחושה שנוצרת כשחוזים פתאום במשהו אמיתי בטלוויזיה, כי רוב הדברים הרי הם לא באמת רציניים. לסדרות חוקים משלהן ולמדנו לשחק את המשחק - להתעלם ממנגינה שמתחילה פתאום להתנגן ברקע, להחליק הלאה קלישאות ודמויות שלא כתובות מספיק טוב או יותר מדי טוב, להבין למה אנשים לא מורשים לגמגם או לדבר בבת אחת, לקבל ואפילו להעריך מונולוגים דרמטיים חוצבים שמתפרצים ומזכים במועמדות לאמי. ככה עושים את האמנות הזו ואלה גבולות הגזרה שלה וזה בסדר. אבל כשאנשים אמיתיים ורציניים חושבים ועושים טלוויזיה בעלת תוכן שמיועדת לאנשים אמיתיים ורציניים, אפשר לראות את זה ואפשר להרגיש את זה.
הריאליזם של "פשע אמריקאי" הוא לא רק מחוספס, נא וחשוף, אלא מצליח להפנט ולחדור פנימה בזכות הטוטאליות שלו. הסדרה הזו לא מתפשרת על שום דבר, ומרשים שלא באמת אכפת לה שהיא לא מבדרת, לא מחברת לדמויות או לא עלילתית מספיק. ברשת המסחרית שמשדרת אותה בארצות הברית אסור להגיד "שיט" ו"פאק", אז היא פשוט חותכת פריימים שלמים מסצנות כדי שלא יראו או ישמעו את הדמויות שלה אומרות את זה ויוצרת שניות מתות של חושך, לפעמים כמה וכמה פעמים בסצנה. לא פשוט יותר לא לכתוב את זה, או להחליף בקללות אחרות? כמובן שכן. לא נחמד יותר לזרוק מדי פעם בדיחה או שתיים? הכי נחמד. היא לא פה בשביל זה, זה לא מה שהיא מנסה לעשות וזה מה שכה אמיץ ומדהים בה.
(אופיר ארצי)
18. בוג'אק הורסמן
במצעד 2015: לא דורגה.
רשת: נטפליקס.
בעונתה הראשונה, היתה "בוג'אק הורסמן" הפתעה נעימה ומשובחת. כשמאחוריה יוצרים אנונימיים עם מעט מאוד ניסיון טלוויזיוני התסריטאי הראשי רפאל בוב-וקסברג והמאיירת ליסה הנוואלט היא היתה מדוברת הרבה פחות מחברותיה בנטפליקס: "בית הקלפים" או "כתום זה השחור החדש". עם סיומה הבינו המבקרים שמדובר בתופעה שלא נראתה עדיין על המסך. זו יצירה מקורית ובועטת, כשחווית הצפייה בה מורכבת מרגעים בהם מישהו כאילו קיווצ'ץ לכם את הלב, ומיד אחריהם רגעים בהם כואבת הבטן מרוב צחוק. זו כבר הפכה קלישאה שחוקה לומר שהדמות הכי אנושית על המסך היא זו של סוס מצויר, אך זו כנראה האמת. כמו כולנו, בוג'ק מנסה לצלוח את החיים האלו בלי לדעת בדיוק איך, והצורה המדויקת בה מצליחה הסדרה לנסח את התהיות הקיומיות שלו ושל הדמויות האחרות, משכיחה את העובדה שהוא כוכב הוליוודי ששוחה בכסף והגשים את כל החלומות שלו. ושהוא סוס מצויר.
נטיות התתמכרות של בוג'אק חוזרות בעונה הזו ביתר שאת, מזכירות לנו שלפעמים, הרבה יותר מדי פעמים, צריך להידרדר עד לתחתית התהום הכי עמוקה כדי לקלף מעצמנו את המגננות או להוריד את המסכות. רוצה לומר "גאולה דרך הביבים", אבל לבוג'אק אין גאולה, והוא גם לא מחפש אותה. הוא רק מנסה לחיות את החיים שלו בלי להותיר אחריו יותר מדי הרס. את מה שכבר עשה ינסה לתקן, אבל בדרך לשם כבר יעשה את הנזק הבא. אנשים או סוסים הם לא בהכרח טובים מטבעם. הם מנסים כל הזמן, ובאופן מודע ואקטיבי, להיות כאלה. וזו גם הטקטיקה, אם אפשר לקרוא לה ככה, בה פועלת הסדרה. היא לוקחת אותנו למקומות אפלים בנפש של הגיבור שלה, מראה לנו אותו חווה אובדן אחר אובדן, פוגע בכל היקרים לו, באנשים היחידים שאכפת להם ממנו, שורף גשר אחרי גשר, והורס כל מה ומי שנקרה בדרכו, רק כדי להותיר אחריה תחושה עמומה של אופטימיות.
(מאיה פז)
17. שחור-כזה
במצעד 2015: מקום 34.
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-yes).
מי שלא צופה בסיטקום הנפלא הזה פשוט מפסיד. האופן שבו "שחור-כזה" הופכת נושאים נפיצים לקומדיה מעוררת מחשבה הוא לא פחות ממעשה אמנות, והעיסוק שלה במרכיבים פוליטיים קטנים וגדולים של משפחה אמריקאית שחורה מהמעמד הבינוני-גבוה, הוא זיקוק של סדר היום בארה"ב בשנת 2016. גם כעת, בעונה השלישית שלה, נדמה שהיא רק מתחדדת ומדייקת במינון של הכל. בעיקר בכתיבה המבריקה ובליהוק האדיר שממשיך להוכיח את עצמו בגזרת הילדים, הסבתא רובי וכעת גם הדוד יוהאן (כוכב המחזמר המצליח "המילטון" והראפר דויד דיגס). כך הביאה השנה הזו ב"שחור-כזה" כמה פרקים בלתי נשכחים, בעיקר הפרק "תקווה", המתרחש כמעט בזמן אמת, ובמסגרתו צופה המשפחה במבזק חדשות המבשר על כך ששוטר לבן שירה למוות בצעיר שחור זוכ?ה במשפט.
(עידו ישעיהו)
16. אטלנטה
במצעד 2015: לא דורגה.
רשת: FX (משודרת בישראל ב-yes).
נוכח מבול סדרות המוזיקה הכושלות שחלף מעלינו ב-2016, "אטלנטה" היא ההוכחה הניצחת שאפשר גם אחרת. זאת לא רק הכתיבה החכמה והשנונה של גלובר, וגם לא גלריית הדמויות הנהדרת (גדולות כקטנות) שמפארת אותה - הקסם שלה טמון בכך שהיוצר שלה מבין את נשמת גיבוריו ובונה את הסדרה סביבם. בהרבה מובנים "אטלנטה" היא "עמק הסיליקון" של 2016, סדרה שכביכול מתארת עולם או תופעה (ההייטק או ההיפ-הופ), אבל בניגוד להזעת היתר של סדרות הדיסקו והרוק, המוקד שלה הוא הקהילה שעוטפת אותה.
חיי היום-יום והטיפוסים שמוצגים בפנינו מתוך הקהילה - על יחסי הגברים-נשים שבה, הסטלנות, חיי המשפחה, החיכוך המתמיד עם המשטרה ועם הסטיגמות כלפיהם - הכל מפורק ב"אטלנטה" לסאטירה נהדרת. לרגעים הבדיחה היא על חשבון הקהילה עצמה, ושנייה לאחר מכן היא על מי שמסתכלים עליה מבחוץ וחושבים שהם מבינים את דרכיה. לחובתה של הסדרה ייאמר שהסגנון האקלקטי של פרקים שעוסקים בכל פעם בנושא אחר, ולא אחת סוטים מקו העלילה המרכזי, פוגעים באפקט הכולל שלה. כסדרת מערכונים (גם אם כל אחד מהם נמשך פרק שלם או מחציתו), "אטלנטה" אומרת קצת פחות מאשר היתה יכולה לו כל מרכיביה היו משתלבים בהרמוניה עלילתית אחידה. אך גם עם זאת מדובר באחת הסדרות הכי מרעננות וחכמות שנראו על המסך הקטן השנה.
(אילן קפרוב)
15. המדריך לרוצח
במצעד 2015: מקום 11.
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-HOT).
בעונתה השלישית עשתה "המדריך לרוצח" את הדבר המתבקש ורצחה את אחת הדמויות הראשיות. מחמת ספוילרים לא נכתוב כאן במי מדובר אבל נבהיר כי לא מדובר בדמות משנה אלא בדמות מרכזית למדי. נדמה שבעונה הזו ויתרה "המדריך לרוצח" על ההיבטים החברתיים שאפיינו אותה בעונות הקודמות והתמקדה אך ורק בעלילה פשוטה (עד כמה שעלילה של "המדריך לרוצח" יכולה להיות פשוטה) ובטוויסטים שונים שבעזרתם היא יכולה להשאיר את הצופים דבוקים למסך.
עד כה נראה שזה די מצליח לה' אבל אם המחצית השנייה של העונה תיראה אותו הדבר, "המדריך לרוצח" תאבד, בנוסף לרייטינג שמתאדה באופן קבוע, את אחד האלמנטים שייחדו אותה והוא כאמור הפן החברתי שנלווה לעלילות המופרכות.
(אביעד קדרון)
14. המתים המהלכים
במצעד 2015: מקום 7.
רשת: AMC (משודרת בישראל ב-yes).
באופן אירוני, "המתים המהלכים" מוצאת את עצמה במיקום הגבוה הזה דווקא בגלל שלא שודרה. הפרק האחרון של העונה השישית, שהיה מופת לטלוויזיה איטית מהפנטת, הותיר מיליוני צופים ברחבי העולם עם שאלה אחת קטנה-גדולה: את מי רצח ניגן. במשך חודשים ארוכים דשו אתרי הבידור (כן, גם אנחנו חטאנו בכך) בזהות הנרצח, הנרצחת, הנרצחים ואלה שסתם עמדו בסביבה. פרט ל"משחקי הכס" ששיחקה בראש של הצופים עם מותו של ג'ון שלג, קשה לחשוב על סדרת טלוויזיה שגרמה למיליוני אנשים לעסוק בה גם בזמן שלא שודרה.
ואז הגיעה העונה השביעית ונפתחה בפרק שהיה כולו פורנו עינויים שכן העניק לצופים בדיוק את מה שרצו: עיסוק איטי, לא נפסק, קטלני ומדמם בזהות הקורבן של ניגן, הנבל החדש של עולם הזומבים. הבעיה צצה כש"המתים המהלכים" לא השתמשה במומנטום שנוצר והשתמשה במתודת הסיפורים האיטיים שלה בזמן שפצחה בבניית יקום שלם של קהילות. התוצאה: הצופה צריך להמתין כמה פרקים כדי לראות את תגובת הדמויות לאירועים הקטלניים של פתיחת העונה. איזה אנטי קליימקס אומלל.
כל צופה יודע שעל מנת להמשיך להתחדש, "המתים המהלכים" צריכה לבנות יקום שמורכב מקהילות רבות. עם זאת, העיתוי לא היה יכול להיות גרוע יותר. שורות אלה נכתבות כשנותר עוד פרק אחד לפני פגרת החורף של העונה השביעית ומבחינת התקדמות בעלילה, כלום לא קרה. לא, באמת, כלום לא קרה. המחצית השנייה של העונה תצטרך להיות טובה במיוחד על מנת שבסיכום של השנה הבאה, "המתים המהלכים" לא תידרדר לחלוטין בטבלה.
(אביעד קדרון)
13. סקנדל
במצעד 2015: מקום 12.
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-HOT).
העונה החמישית של "סקנדל" היתה מרתקת לצפייה בשל התזמון שלה. מחציתה השנייה שודרה ממש מול אירועי הפריימריז בשתי המפלגות בארה"ב ובדיוק כפי שדמויות הסדרה נאבקו על עתידן הפוליטי, כך קרה גם במציאות.
בשנים האחרונות היה די ברור לאן שונדה ריימס מכוונת וכיצד היא מעוניינת ש"סקנדל" תסתיים: עם מילי פיצג'רלד בבית הלבן כנשיאה הראשונה. והמציאות, בשמחה או לא, התכתבה עם רצונה של ריימס בזמן שקלינטון דהרה לבית הלבן. כעת ריימס ניצבת בפני דילמה מופלאה לאור הפסדה של קלינטון. האם היא תסטה מהנתיב ותוכיח כי "סקנדל" היא, על כל הדברים המופרכים שבה, סדרה עלילתית, או שמא תבחר להתאים עצמה למציאות ותשאיר נשיא זכר נבחר. כך או כך, "סקנדל" ממשיכה לערבב גילטי פלז'ר עם כתיבה טובה ומעט טעימה מהמציאות. הלוואי על כל סדרה.
(אביעד קדרון)
12. קוורי
במצעד 2015: לא דורגה.
רשת: Cinemax (משודרת בישראל ב-yes).
בואו נתחיל מהסוף: הפרק האחרון של "קוורי" כולל את הסצנה המדהימה ביותר בטלוויזיה של שנת 2016. לא ניכנס לפרטים כדי לא להרוס למי שטרם צפה - וכדאי מאוד שתצפו - אבל מדובר בסצנה מסעירה, מהפכת קרביים ומוחצת לב, שנמשכת תשע דקות ומצולמת בשוט אחד בלבד, ללא קאטים.
זו פסגת היצירה של יצירה טלוויזיונית שהיתה מצוינת לכל אורך שמונת פרקיה. אולי מפני שהיא מבוססת על ספר, היא מותירה מן הרגע הראשון את הרושם שהיא מחושבת. הדמויות בה מנומקות, מקורקעות, המניעים שלהן אמיתיים. כאשר מישהו עושה משהו אסור במחשכים זה לא כדי שאדם אחר ייכנס ויפתיע אותו, אלא כדי לעבות את הפסיכולוגיה שלו. זה למעשה הנושא המרכזי של הסדרה - המחיר המנטלי שנגבה מגיבור הסדרה, מאק, גם כחייל משוחרר שראה זוועות ונאלץ להשתתף בטבח בחפים מפשע, ומרעייתו ששמחה לקבל אותו בחזרה עד שהכל משתבש. העוגן הזה מאפשר גם לרגעים ולדמויות כאילו יותר מופרזות, כמו "הברוקר", להתקבל כחלק סביר מהמארג הכללי (אף כי לאורך העונה גם הוא מתברר כדמות אנושית ואמינה), ולקטעי האקשן והמתח להקנות תחושה של סכנה וסיכון הן לגוף והן לנפש.
אם בכל זאת אתם רוצים לצפות בסצנה המדוברת מהפרק האחרון, הנה היא כאן במלואה. זה לא ממש ספוילר עלילתי, כי היא ממחישה משהו שמדברים עליו כבר מהפרק הראשון, אבל היא חסרה את הבילד-אפ הרגשי עבור מי שלא צפה.
(עידו ישעיהו)
11. סאות' פארק
במצעד 2015: מקום 13.
רשת: Comedy Central (משודרת בישראל ב-HOT).
היו בעיות לעונה ה-20 של "סאות' פארק", כן. היא השליכה המון דברים פנימה בבת אחת - טרולים ברשת, בנים נגד בנות, המירוץ לנשיאות ועוד - והיא היתה העונה הראשונה של הסדרה שצפייה מרוכזת בה היתה עדיפה על פני כל פרק בנפרד. ואף על פי כן, נוצרה במהלכה תמונה מגובשת, חדה ולפעמים אף מדהימה. אחד הרגעים הגדולים שלה הגיע בפרק החמישי, כשמר גריסון, הגרסה של הסדרה לטראמפ, ניסה לנכר את המצביעים שלו כי הבין שהסיכוי שלו להיבחר לנשיא הולך ונעשה ממשי למרות שבכלל לא תכנן להגיע רחוק כל כך. כדי לגרום לירידה בהצבעה עבורו נטפל גריסון לנשים, בהתאם ל"תפוס אותה בפוסי" של טראמפ.
אחרי סשן סטנדאפ שבמסגרתו השתלח במוסלמים, מקסיקנים ושחורים לקול תשואות הקהל, עבר גריסון להצהרות של תקיפות מיניות כלפי נשים, ואט אט התחילו לצאת נשים מהאולם במחאה. "או, לאן את הולכת? את עוזבת?", הוא התגרה באחת כזו. "אני מצטער, העלבתי אותך? איפה איבדתי אותך, מותק? היית בסדר עם 'לזיין את כולם למוות', כל החרא על המוסלמים והמקסיקנים, אבל אצבע בתחת שברה אותך? קול, רק רציתי לראות איפה עובר הקו שלך". בול.
(עידו ישעיהו)