חיי מדף 42: האשמה כלפי "אמזון" - בת 12 חיפשה ספרות נוער ומצאה פורנוגרפיה

העיתונאי והעורך דב אלפון פרסם בעמוד הפייסבוק שלו ידיעה מצרפת, לפיה מישל וולבק מואשם בגניבה ספרותית מספר בשם "האוזן של לקאן" מאת פטריס טריגאנו. לפי אלפון, הרומן "כניעה" שהוציא וולבק בתחילת השנה מכיל עשרות תיאורים, מפגשים, סצנות ודיאלוגים שלקוחים בשינוי זה או אחר מספרו של טריגאנו, שאמנם ראה אור שלושה חודשים אחרי "כניעה", אך נכתב בשנת 2013.

החשדות לפלגיאט מתבססים גם על העובדה כי וולבק משמש כלקטור בכיר של הוצאת "פלמריון", אליה נשלח בשנת 2014 כתב היד של טריגאנו, אך נדחה. וולבק עצמו טרם הגיב לטענות.


אני מישל: הספר החדש של מישל וולבק מצביע על מות החילוניות

אם לילדה בת 12 יוצאת בביקורת חריפה כנגד "אמזון" אחרי שבתה נחשפה לתוכן פורנוגרפי כשחיפשה לקרוא ספרות נוער. CNN מדווח כי הילדה קיבלה מכשיר קינדל במתנה, וכשהקלידה בשורת החיפוש באתר "אמזון" את המילים "free Kindle books for teenagers" (ספרי קינדל לנוער בחינם), קיבלה בין הצעות לספרי נוער גם הצעות לספרים אירוטיים ופורנוגרפיים כמו "Being Bad - Cheating with the Babysitter Fantasy" ו-"Hard Man - Filling Me (Gay Taboo Erotic Romance)".

"אני מנסה להגן על הילדה שלי בכל דרך אפשרית", אמרה האם שביקשה להיחשף רק בשמה הפרטי – ניקולה, "ואז מגיעה חברה כמו 'אמזון' שלא רק מאפשרת גישה לחומר פורנוגרפי, אלא ממש מציעה אותו לבת שלי, בעוד היא בכלל לא מחפשת תכנים כאלה".

ניקולה סיפרה שהתקשרה למשטרה ונענתה שאין מה לעשות במקרים כאלה. היא ניסתה גם להגיש תלונה ל'אמזון', אך לטענתה המקום היחיד אליו הצליחה להגיע הוא שירות הלקוחות של החברה שנמצא בפיליפינים, "ושם לא ידעו מה לעשות עם התלונה שלי".

בתגובה לתלונות הוציאה חברת "אמזון" הודעה לעיתונות ובה הסבירה שהכותרים שעלו בחיפוש לא קוטלגו נכון על ידי המערכת ולא היו צריכים להופיע תחת מילות החיפוש שהכניסה הנערה. "אנחנו מתקנים את התקלה וניצור קשר עם הלקוחה על מנת להתנצל".

מקרה דומה אירע בשנת 2013, כאשר סבתא משיקגו חיפשה ספרי נוער עבור נכדתה תחת מילות החיפוש "teen books for girls" (ספרי נוער לבנות), ונתקלה גם היא בספרות פורנוגרפית.

חאבייר יאנסן, מעצב ראשי בחברת פרסום בסנטיאגו דה צ'ילה, החליט ליצור תמונות בפורמט GIF של עטיפות ספרים מפורסמות, ולחולל בהן תנועה כלשהי. "רציתי לחזור חזרה לאותם הספרים שמאפשרים לנו לחיות, לחלום ולהאמין בדברים שונים", אמר יאנסן על הפרויקט שלו, "ולשקף את מה שתמיד דמיינתי שאמור לקרות כשהסתכלתי על עטיפות הספרים הללו".

בשבוע שעבר פורסמה בארצות הברית אנתולוגיית "השירה האמריקאית הטובה ביותר ב-2015", ואחד השירים שנבחרו להתפרסם בה הוא השיר "The Bees, the Flowers, Jesus, Ancient Tigers, Poseidon, Adam and Eve", שכתב משורר בשם מייקל דריק הדסון תחת שם העט יי-פן צ'או. הדסון התוודה כי הוא זה שעומד מאחורי השיר, וסיפר כי בחר בשם עט אסיאתי לאחר שנדחה יותר מ-40 פעם בנסיון לפרסם את השיר; לדבריו, רק אחרי ששינה את שמו, זכה להתייחסות ושירו כאמור נבחר לאחד השירים האמריקאים הטובים ביותר בשנת 2015.

הווידוי של הדסון הקים עליו ביקורת רבה מתוך עולם השירה. המשוררת פראני צ'או אמרה לאינדיפנדנט כי מדובר בניכוס תרבותי טהור שהוא בבחינת לעג לרש, כיוון שדווקא אמריקאים רבים ממוצא אסיאתי נאלצים לשנות את שמם כדי להתערות בחברה האמריקאית ולשרוד את הגזענות שלה.

הסופר דניז סמית אמר כי הוא מקווה שתעלוליו של הדסון לא יפגעו בסופרים המשתייכים למיעוטים אתניים, והוסיף שמדובר ביצירת הון על גבם של אנשים שגדלו עם שמות שרוב האמריקאים מסרבים בכלל לנסות ולהגות אותם. "אני מקווה שעורכים לא ישתמשו במקרה הזה על מנת לדחוק לשוליים אמנים אמיתיים המשתייכים למיעוטים אתניים", אמר סמית, "אלא יפיקו לקחים ויגיבו כראוי לביטויים גזעניים כשהם נתקלים בהם".

אולם עורך האנתולוגיה, שרמן אלקסי, דווקא הגן על ההחלטה לכלול את השיר באנתולוגיה, אף על פי שהדסון התוודה בפניו על השימוש בפסבדונים אסיאתי עוד לפני פרסום האנתולוגיה. "כמובן, כעסתי על ההונאה הזו וכעסתי גם על עצמי שנתתי לבחור הזה לעבוד עלי ככה", כתב אלקסי, "קיללתי אותו בשקט וניסיתי לחשוב כיצד להתמודד עם הגזילה הקולוניאליסטית הזו. אז חזרתי וקראתי את השיר שוב על מנת להבין איך נפלתי בפח הזה וכדי לשקול איך להגיב; בקריאה השנייה השיר היה טוב בדיוק כמו בפעם הראשונה, וחשוב מכך – הוא לא הכיל שום זהות סינית או השפעות סיניות".

אלקסי, בעצמו משורר ממוצא אינדאני, הודה כי הייתה לו אהדה אפריורית לשיר בגלל שחשב שכתב אותו משורר אמריקאי ממוצא אסיאתי. "ישנן דוגמאות רבות של נפוטיזם לבן בתוך הקהילה הספרותית", כתב אלקסי, "וגם אני ביצעתי אקט כזה. אני משורר כהה-עור שנתן הזדמנות טובה ל(לכאורה) משורר כהה-עור אחר בהתבסס על כהות העור המשותפת שלנו. מבחינתי מדובר בסוג של צדק ספרותי שיכול להתפרש כחוסר-צדק מנקודת מבט של מישהו אחר. [...] עם זאת, לא יכולתי להוציא את השיר מהאנתולוגיה, כיוון שבכך הייתי רומז שבחרתי שירים אך ורק לפי מוצאם האתני של המשוררים, ולא כך הדבר. בסופו של דבר בחרתי כל שיר באנתולוגיה הזו בגלל שאהבתי אותו. ולהתכחש לאהבתי אל אחד מהשירים, זה להתכחש לאהבתי לכולם".

בהמשך השבוע חשף הניו יורק טיימס כי הפסבדונים ש"המציא" הדסון הוא למעשה שמה של חברה לכיתה שלו מתקופת לימודיו בבית הספר התיכון פורט וויין באינדאנה. יי-פן צ'או לא הסכימה להגיב למקרה, אך אחותה מסרה לעיתון כי בני המשפחה רותחים מכעס על השימוש שנעשה בשמה ומבקשים ששימוש כזה לא ייעשה יותר.

בינתיים החליטו בסדנת הסופרים האמריקאים ממוצא אסיאתי ליצור "מחולל שמות עט של סופרים לבנים", שבו הקהל הרחב מוזמן לבחור לו שם עט אקראי של סופר אמריקאי לבן כמו למשל "פרסטון וויליאמס" או "סת' כהן-ווסלי".

בר שכונתי בשם "The Lockhart" נפתח לפני כשבועיים בטורונטו ובעליו החליטו לשלב בו אלמנטים שלקוחים מסדרת ספרי "הארי פוטר". כך למשל הקוקטיילים בבר נקראים שיקויים (קוקטייל הבית הוא "שאקלבולט" על שמו של קינגסלי שאקלבולט - הילאי במשרד הקסמים וחבר מסדר עוף החול); על שלט ניאון שתלוי בבר כתוב המשפט האחרון בספרי הארי פוטר, "All was well" (הכל היה טוב); בובות פוטר מגיחות ממקומות שונים במקום, סמלים של אוצרות המוות פזורים בחלל וכל הספרים שמעטרים את מדפי הבר נכתבו ע"י ג'יי קיי רולינג. הבר עצמו קרוי על שמו של פרופסור גילדרוי לוקהארט - מורה כושל להתגוננות מפני כוחות האופל.

"לקחנו רעיונות מספרי 'הארי פוטר' והוספנו להם פרשנות עיצובית משלנו", אמר מאט רוקס, אחד מבעלי הבר ומעריץ מושבע של "הארי פוטר". הוא סיפר לסוכנות הידיעות AP כי תוך כמה ימים מרגע הפתיחה, הבר נשטף בזרם אדיר של מעריצי הארי פוטר. כעת, לדבריו, הוא ושותפו מתכננים להוסיף שיקויים מיוחדים לתפריט ולארגן ערבי טריוויה של הארי פוטר ומסיבת תחפושות של דמויות מסדרת הספרים.

לצערם של השניים, המשקה המפורסם "בירצפת" לא יכול היה להיכנס לתפריט מטעמים של זכויות יוצרים. "אנחנו לא רוצים לפגוע בזכויותיה של רולינג", אמר רוקס על ההחלטה שלא לכלול את המשקה הפופולרי על תלמידי הוגוורטס. "אני גם המעריץ הכי גדול שלה בערך, כך שממש לא הייתי רוצה להרגיז אותה".

השופט קאסם נקיזאדה מהעיר גונבאד א-קבוס בצפון איראן החליט להשתמש בעונש מקורי: פושעים מורשעים יצטרכו לקנות חמישה ספרים מתוך רשימה שהכין השופט, לקרוא אותם ולהגיש עבודה בעקבות הקריאה. לטענת נקיזאדה, המטרה בעונש החינוכי שממיר מאסר בקריאה היא למנוע את ההשפעה הבלתי הפיכה (פיזית ונפשית) שיש לבית הכלא על האסירים ובני משפחותיהם.

לאחר שהמורשעים יקנו את הספרים ויגישו את דו"חות הקריאה לשופט, הספרים ייתרמו לבתי כלא במדינה. הפסיקה הספרותית הזו התאפשרה הודות לחוק חדש במדינה שמאפשר לשופטים להחליט על עונשים אלטרנטיביים לפי שיקול דעתם. עם זאת, העונש החינוכי של השופט נקיזאדה ניתן רק למבצעי עבירות קלות, לפושעים ללא עבר פלילי ולעבריינים צעירים.

"רשימת הספרים נבחרה כך שכל המורשעים יוכלו למצוא ספר שמתאים להם, ללא קשר לרמת האוריינות שלהם, גילם או הידע הספרותי שלהם", אמר השופט נקיזאדה לסוכנות הידיעות האיראנית. "היא כוללת ספרים שנכתבו בשפה פשוטה מאוד, לצד ספרי מדע מתוחכמים". לדעת השופט, יתרון נוסף של העונש החינוכי טמון בתרומת הספרים לבתי כלא במדינה; קריאת ספרים, לטענתו, נוטה להפחית את מספר הקטטות בין האסירים.

ויקטור מירון מהעיר קלוז' נפוקה ברומניה, שהתפרסם לאחרונה כשעמד בראש יוזמה לאפשר נסיעה חינם באוטובוס לכל מי שעולה עם ספר, סיפר לאתר "Bored Panda" על פרוייקט מקומי נוסף שיזם לעידוד קריאה - הקמת ספרייה קטנה עבור הדיירים בבניין שבו הוא משתכן. "אני גר כמעט שנתיים בבניין מגורים בן 10 קומות ו-40 דירות, ולא פגשתי יותר מארבעה או חמישה שכנים בכל הזמן הזה", כתב מירון. "אז החלטתי להקים ספריה קטנה כדי לשנות את המצב. לקחתי 40 ספרים מהספריה שלי והנחתי אותם על תיבות הדואר. הוספתי שלט שבו נכתב 'ספריית השכנים – קחו ספר והשאירו אחר בתמורה'".

מירון מספר שהשכנים הגיבו בהתלהבות ליוזמה, ומיד הוסיפו לספריה הקטנה ספרים משלהם. הוא הפיץ את הסיפור על היוזמה שלו בפייסבוק, וכך החלו תושבים נוספים להקים ספריות קטנות בבניינים אחרים בעיר והיוזמה התפשטה אף לערים אחרות ברומניה.

מיזם "Poop Fiction" מציע למשתמשים סיפורים קצרים בארבע קטגוריות: קצרצר (1-2 דקות), קצר (2-3 דקות), בינוני (3-4 דקות) וארוך (4 דקות ומעלה). לאחר שבוחרים קטגוריה, האתר מציע באופן רנדומלי סיפור קצר באורך המתאים. הסיפורים הקצרים המצויים באתר הם כאלה שפגו זכויות היוצרים שלהם, וכך תוכלו לקבל סיפורים שנכתבו ע"י סופרים חשובים ומפורסמים כמו טולסטוי, ג'יימס בולדווין או ארתור קונן דויל.

בסרט, שבויים ע"י לני אברהמסון, מככבים ברי לרסון וג'ייקוב טרמבליי והוא יצא לאקרנים ב-16 באוקוטובר. הספר ראה אור בשנת 2010 (תורגם לעברית ע"י קטיה בנוביץ' בהוצאת "ידיעות ספרים").

* פורסמה הרשימה הקצרה של פרס מאן בוקר והיא כוללת את "Satin Island" מאת טום מקארתי (בריטניה), "A Brief History of Seven Killings" מאת מרלון ג'יימס (ג'מייקה), "A Spool of Blue Thread" מאת אן טיילר (ארצות הברית), "The Year of the Runaways" מאת סונג'ייב סחוטה (בריטניה), "The Fishermen" מאת שיגוזי אוביומה (ניגריה) ו-"A Little Life" מאת האניה יאנאגיארה (ארצות הברית).

* השחקנית שרה מישל גלר ("באפי קוטלת הערפדים") חתמה על חוזה לפרסום ספר שיעסוק באמנות הבישול. הספר עתיד לצאת באביב 2017.

* ביום ראשון, 20 בספטמבר, יתקיים בחנות "המגדלור" ערב מיוחד לצאתו של הספר "שש תחבולות גדולות" (השלישי בסדרת מיתולוגיות של עמי העולם) מאת שהם סמיט ובו תקריא המחברת מהספר ותיצור סוסים טרויאנים יחד עם הילדים. יום ראשון, 20.9, 17:00, לבונטין 1, תל אביב. הכניסה חופשית. מתאים לגילאי 4-7.

* ביום שני, 21 בספטמבר, יתקיים בכפר יונה ערב "משוררות באהבה" – מפגש עם משוררות בנות זממנו בהנחיית שלומית ליר. משתתפות: איריס אליה כהן, איריס בוקר, חגית בת אליעזר, לורן מילק, ענבל אשל כהנסקי, עפרה אור, שקד שפירא, שרון לנגר, שלומית ליר ורונית שחר. 21.9, 19:30, מרכז קהילתי כפר יונה. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.

* בחוה"מ סוכות יתקיים פסטיבל השירה "מטר על מטר" בפעם השמינית, ויכלול 15 מופעים בהשתתפות יותר מ-80 משוררים, סופרים ואמנים. בין המשוררים שיקחו חלק במפגשים ויקראו משיריהם מאיר ויזלטיר, ישראל אלירז, עדי קיסר, שמעון בוזגלו, ליאת קפלן, עמית מאוטנר, סיגלית בנאי, רון דהן, דרור בורשטיין, אמירה הס, רועי צ'יקי ארד, דנה מרקוביץ' ועוד רבים. 29.9-1.10, עמק רפאים בירושלים. הכניסה חופשית.