הפרק הארוך בתולדות "משחקי הכס" לא הכזיב - הוא אכן הארוך בתולדותיה. שפע של רגעים וגילויים הרי גורל, בראשם כמובן נפילתה המדהימה של החומה, הוצאתו להורג של פיטר בייליש, זהותו האמיתית של ג'ון, וכמובן - אולי הרגע האפי ביותר שמעריצים חיכו לו בציפיה אין קץ, למרות הניסיון השקוף של ג'ורה לסכל את זה מבעוד מועד ("אולי עדיף שתטוסי לווינטרפל, הוד מעלתך"): הסקס בסירה.
כמו ביתר העונה גם הפעם זכינו להמוני מפגשים משביעי רצון ו/או טעונים, חלקם בין דמויות שמעולם לא נכחו באותו מקום - בפרט כמובן סרסיי ודאני - וחלקם בין דמויות שהופרדו במשך שנים. כמה מהם מרגישים צורך להפריע לפגישה החשובה שלשמה התכנסו כל הקודקודים בבור הדרקון - סנדור קלגיין מישיר מבט אל עיניו המתות של אחיו ומבטיח שעוד ישוב, וליורון משום מה דחוף בדיוק ברגע הזה להתעמר עוד קצת בת'יאון. ויש גם את בריאן וכלב הציד, וכל המפגשים של טיריון בשובו אל מעלה מלך לראשונה לא בהיחבא - כולל חילופי מילים חמודים עם פוד וברון, וקצת פחות חמודים עם סרסיי.
איכשהו דמותה של סרסיי מצליחה להלך על חבל דק במיוחד. מצד אחד - לשם מה כל ההצגות? למה יורון צריך להצהיר בפני כולם שהוא פוחד וכאילו-להימלט? הוא פשוט יכול היה לומר שזה לא בשבילו ושהוא חוזר לפייק, לא חבל על המוניטין שלו כמטיל אימה? ולמה סרסיי עצמה טורחת לעשות את עצמה כאילו היא נמלכת בדעתה אחרי השיחה עם טיריון, מטריחה את ג'יימי להזמין את כל אנשי הדגל של לאניסטר ואז בעצם חושפת שמעולם לא התכוונה לשלוח? לא היה פשוט יותר להישאר בסירובה ולתת לאויביה להסתחרר? הרי גם ככה הם יגלו די מהר ששום עזרה לאניסטרית לא נשלחת אליהם מלבד ג'יימי.
מצד שני, יחסית למישהי שהיה נדמה כי היא מאבדת את שפיות דעתה, הטיעונים שלה רציונליים למדי. אנוכיים מאוד, אך רציונליים. היא אפילו אומדת במדויק את המעשים של אויביה ומבינה מדוע רק שני דרקונים הגיעו במקום שלושה. אם כבר, לא ברור למה טיריון מתריס כנגדה ומתרה בה להורות על מותו. מאיזו סיבה חשב שלא תפגע בו למרות כל השנאה שלה כלפיו, למרות שהעמידה פרס על ראשו, כזה שקיפח את חייהם של ננסים תמימים שנרצחו מתוך זיהוי שגוי ושראשיהם נשלחו אל סרסיי לשווא. סביר להניח שסרסיי לא הרגה אותו לא מפאת חמלה או הורמונים, אלא כי החליטה לעשות בו שימוש. את המשך השיחה ביניהם לא שמענו, אבל פתאום היא חזרה אל בור הדרקון והצהירה שתקצה להם צבא (תרמית שכאמור אין לה אלא להיחשף במהירות). ובינתיים מחוץ לתאה של דאינריז במהלך השיט, טיריון עומד ונראה חשוד מדי. האם הוא מקנא, לא עלינו? האם החשדות של דאני כלפיו היו מוצדקים בעצם? האם סיכם משהו עם אחותו? או שבכלל מדובר בחשש שלו מפני הסחות דעת בעתות מלחמה? מה שיהיה מוזר, בהתחשב בכך שבפרק הקודם הוא עצמו העלה את נושא היורש בתזמון האידיוטי ביותר האפשרי.
כך או כך, טיריון שרד את הפגישה עם אחותו, הראשון מבין שני האחים שאיתגרו בפרק את סרסיי להרוג אותם ובכל זאת יצאו בחיים - ג'יימי אחריו זועם על התרמית שלה והולך ממנה סוף סוף, השבח לאל. רגע לפני שהוא עוזב הוא אומר לה, "אני לא מאמין לך". זה בדיוק המשפט האחרון שאמר לה אביה מעט לפני שמת, כאשר חשפה בפניו את היחסים בינה לבין אחיה. יש לקוות שגורלו של ג'יימי יהיה פחות עגום.
תן לאצבעון ללכת במקומך
אפרופו גורלות עגומים - "משחקי הכס" לא לגמרי ידעה מה לעשות עם לורד פיטר בייליש בעונה השביעית, ויש יאמרו שעוד לפני כן. בעונה הרביעית הוא היה חלק מקנוניית רצח ג'ופרי, עזר לסאנסה להימלט ממעלה מלך, הבריח אותה אל הבקעה, התחתן עם לייסה ארין, השליך אותה מהמגדל, הפך בכך לפטרון של בנה האיטי ולפיכך של כל הבקעה, וסיפק לסאנסה את הצבא שהושיע את אחיה בקרב הממזרים. מאז בעיקר הסתובב בווינטרפל, בהה בילדי סטארק ואיכשהו גם הצליח לתקוע בין שתיים מהן טריז מטומטם להפליא.
או שמא לא? האם לאור ההתרחשויות החדשות אנחנו אמורים להסיק שהמתח וחילופי הדברים האוויליים בין שתי האחיות בפרק הקודם היו לא יותר ממפגן שנועד לבייליש ומרגליו? ללא ספק יהיה כיף להאמין לזה, לפטור בכך את ההתנהלות המפגרת שלהן. אפילו יש לכך חיזוק: בייליש הציע אז לסאנסה להיעזר בבריאן כדי לפתור את המחלוקת בינה לבין אריה, אבל המהלך הבא של גבירת ווינטרפל היה לשלח את בריאן אל מעלה מלך. הצרה היא שכמו באלמנטים רבים בפרק הקודם, ובכלל בשנים האחרונות, הכתיבה לא מספיק משכנעת. זה היה עובד טוב בהרבה אילולא הסצנה של השתיים בחדר סגור, שבמהלכה סאנסה חיטטה בחפציה של אריה, מצאה את פני המתים ואז גילתה אותה עומדת מאחוריה ומאיימת עליה. אלא אם כן בייליש שתל בחדר מצלמות ריגול במעגל סגור, המסכת המדוקדקת הזו, עם דמעות והכל, הייתה מיותרת, בלשון המעטה.
אף על פי כן, נראה שלכך אכן כיוונו היוצרים. בנות סטארק ביימו סכסוך כדי לשטות בפיטר בייליש לאורך שבועות - בטווח הזה הגיעו גם הזימון למעלה מלך וגם ההודעה של ג'ון על נאמנותו לדאינריז. אריה לא באמת חשבה שסאנסה מתכוונת לבגוד בג'ון, וסאנסה כנראה לא חשבה בשום שלב שחייה בסכנה מאחותה הקטנה. אז למה לעשות את כל הריקוד הזה? בשביל להגיע לנאום ה"תניחי את הגרוע מכל"? בשביל שבראן יספיק לטייל בעבר ולאסוף ראיות, כאילו היה לו משהו חשוב יותר לעשות? האם עכשיו כל אמירה של בראן מתקבלת כהוכחה? ובאיזה קטע סאנסה מסגירה את העובדה שבייליש רצח את לייסה, אם מעט אחרי שזה קרה תושאלה על ידי אצילי הבקעה, אנשים שרצו בטובתה - אחד מהם היה לורד רויס שעמד שם באולם! - ושיקרה במצח נחושה לגבי הנסיבות. היא הרי מפלילה גם את עצמה, ולא נראה שאיכפת למישהו.
למרות כל הכשלים האלה, מותו של בייליש היה מספק מאוד, אולי אחד המספקים בסדרה, ושוחק להפליא על ידי איידן גילן. מניית מעלליו, התחנונים על ברכיו, הסטת הדברים שאמר כנגדו, ההכרה בכך שילדי סטארק בכל זאת מלוכדים - כל זה היה מענג. לא רק כי אצבעון בא על עונשו, אלא כי נפטרנו מהצל החיוור של דמותו כפי שהייתה בעבר. המוח המבריק שבעבר חולל מלחמות ומהפכות, הפך בשלוש העונות האחרונות להד של ערמומיות ותחכום, שהצליח להיות כזה רק ביחס לטיפשותם הבלתי-סבירה של אחרים שאיפשרו לו. או כמו שגילינו הפעם: היה מטופש ודהוי ולא באמת עשה את העבודה. אין ספק, הגיעה העת להיפרד מהאיש. הוא עשה את שלו.
אתה לא יודע כלום, ג'ון שלג
בראן אם כן ממשיך לחפור בעברה של ווסטרוז, ומגלה עוד ועוד דברים לתועלתה של משפחתו. לאט לאט מושכת "משחקי הכס" את הגילוי הדרמטי על זהותו האמיתית של אחיו הכאילו-ממזר, על היותו מיזוג של דרקון וזאב. כרגע בראן וסאם הם היחידים שיודעים על זה, בשעה שג'ון עצמו עסוק, ובכן, בירידה על ברכיו. עד כמה שנעים שסוף סוף המורשת של ג'ון נחשפת על המסך, השם האמיתי שלו מבאס למדי. אאיגון טארגאריין? מה זה לעומת הפשטות והניקיון של ג'ון שלג, או אפילו ג'ון סטארק. זה כמובן משנה הכל. לא רק ברמת הפאסון של בחור מגניב שפתאום גיליתם שקוראים לו אליעזר, אלא ייתכן שיש גם משמעות גדולה יותר. לראיגר כבר היה ילד בשם אאיגון, העולל שנרצח על ידי ההר יחד עם אחותו לעיני אמם, אליה מארטל, שלימים הגיע אחיה אוברין אל מעלה מלך כדי לנקום את מותם. למזלו של ראיגר הוא כבר לא היה בין החיים כדי לדעת שילדיו נרצחו, אולם המשמעות היא שהוא קרא לשני בניו באותו שם. זה נעשה ככל הנראה כי ראיגר סבר שעל פי נבואת הנסיך שהובטח, ההוא שמליסנדרה אובססיבית לגביו כבר שנים (ושלאחרונה התברר כי זו יכולה להיות גם הנסיכה שהובטחה), שמו של המיועד הוא אאיגון.
הנבואות לא נגמרות כאן, למרבה החשש: בפרק החמישי לעונה סאם שמע את המלומדים במצודה מדברים על הפתק של בראן על אודות המתים שמתקרבים אל החומה, והם פטרו את הדברים כעוד נבואת סרק בדומה לאחרות. אחת כזו שהוזכרה שם: "אל תשכחו את הנביא לודוס, שהבטיח כי האל הטבוע יקום ויהרוס את אאיגון הכובש". היו לא מעט אאיגונים לאורך הדורות, רק אחד מהם מלווה בתואר "כובש" ומהווה דמות מיתולוגית בעולמה של "משחקי הכס" - הוא האחראי על כיבוש שש מתוך שבע הממלכות והיה זה שכונן את מלכות טארגאריין בווסטרוז. בספרים הנביא לודוס מצטייר כקצת קוקו. הוא חי בימיו של אאיגון הכובש ואף מרד בו, מה שמסביר את האינטרס שלו לנבא את מפלת יריבו, אבל כמו רבים אחרים גם הוא הפסיד לזה שיש לו דרקונים.
הסדרה לא ממש הקדישה זמן לאל הטבוע ולאנשי הברזל - וטוב שכך, הם בלי תחרות הדברים הכי משעממים בספרים - אך במקרה הזה כדאי להקדיש להם קצת תשומת לב. כאשר יורון גרייג'וי חזר בעונה הקודמת אל פייק, מעט לפני שהשליך מהגשר את אחיו הגדול (אביהם של ת'יאון ויארה), אמר לו: "אני לא לועג לאל הטבוע. אני הוא האל הטבוע. מאולדטאון ועד קארת', כשאנשים רואים את המפרשים שלי הם מתפללים". אם כן, האם ייתכן כי יש ממש בנבואה של לודוס, רק שטעה בזהותו של האאיגון? האם יורון יהרוג את ג'ון? אם כך אכן יקרה, זה רק יהפוך את בניית דמותו של יורון למעצבנת עוד יותר. כה קלושה וקרטונית, נטולת כל עומק או מורכבות - והיא זו שעלולה להיות אחראית למותה של אחת הדמויות החשובות בסדרה? מהסיבה הזו לבדה יש לקוות שהמלומדים צודקים ושככלות הכל מדובר בנבואה כוזבת.
הקטע הוא שגם אם ג'ון ימות, סביר להניח שאחרי כל הדיבורים על יורש ועל ילדים ועל האפשרות הקיימת או לא קיימת ללדת - אפשר לצאת מנקודת הנחה שמימוש היחסים בינו לבין דאני יניב צאצא. מה יקרה כשהשניים יגלו את האמת על מקורותיו של ג'ון ועל הקשר המשפחתי ביניהם? קשה להאמין שזה ייצור ביניהם קונפליקט, לפחות לא כזה שלא ייתפס כמלאכותי. בהתחשב בכך שג'ון מעולם לא הפגין רצון למלוך, בוודאי לא על כל ווסטרוז, סביר להניח שלא יסיר את נאמנותו מדאני. למעשה, אם יהיו ביחד התביעה שלה לשליטה רק תתחזק. ובאשר לג'ון, בחור שמאז ומתמיד חי עם משבר זהות ונקרע בין שייכות לתלישות, הוא כבר נערך לרגע הגילוי גם בלי שיידע. "אתה לא צריך לבחור", הוא אומר עכשיו לת'יאון, "אתה גרייג'וי ואתה סטארק". ממש כמוהו, רק עם טארגאריין במקום גרייג'וי.
חורף יורד על מעלה מלך
כך מגיעה אל סיומה העונה הקצרה ביותר של "משחקי הכס" עד כה. בהתאם היא הייתה חפוזה בהרבה מקודמותיה, הציגה לנו כמה דברים שחיכינו להם שנים (דאינריז מגיעה לווסטרוז, החזרה לווינטרפל, מפגשים על גבי מפגשים בין דמויות אהובות, ידם של הגיבורים על העליונה) וכמה מחזות מרהיבים במיוחד (דרוגון והדותראקים רומסים את צבא לאניסטר, דרקונים נגד זומבים). יחד עם זאת, יותר מאי פעם כופפה את חוקי המרחב והזמן כדי להתאים אותם לצרכי העלילה, ולפרקים נראתה כמו פאן פיקשן שכל תכליתו לשמח את המעריצים.
אבל בסדר, אי אפשר לקבל הכל. הסדרה נאלצה להיפרד מהספרים בעונות האחרונות, ובמקום להתבסס על חומר מקור משובח ולעבד אותו לכדי סדרת טלוויזיה שהולכת ומשתכללת, נאלצו דן וייס ודיוויד בניוף להמשיך בלי הקביים של ג'ורג' ר. ר. מרטין. זה עדיף על פני לחכות לנצח לספר שלא יגיע (הדיבור עכשיו הוא על אפשרות ל-2018, ייתכן ש-2019), וגם ברגעיה הקשים והמטופשים עדיין מדובר באחת הסדרות השאפתניות והמרשימות בתולדות הטלוויזיה.
קטנות
מותה של קאטלין סטארק תמיד היה אחד האיומים בסדרה. היא נפחה את נשמתה בעודה בטוחה ששני בניה הקטנים נטבחו, שבתה אריה ככל הנראה מצאה את מותה (רגע לפני שהתאחדו!), ובמו עיניה ראתה את נכדה העתידי נדקר שוב ושוב ואת בנה רוב נשחט. כל זה, כמובן, לא הרבה אחרי שבעלה איבד את ראשו. עכשיו, כדובדבן שבקצפת העגומה הזו, נוסף הגילוי שהיא לעולם לא תדע: נד תמיד היה נאמן לה.
כמו להוסיף חטא על פשעי התסריט של הפרק הקודם, וכאילו כדי לסכור את הפה של כל אלה שסבורים כי אין מניעה לעורבים לגמוא מאות קילומטרים בשעה, אנחנו רואים כעת עורב נאבק ברוחות ובשלגים בעודו חותר אל ווינטרפל, ואת אצבעון אומר בפירוש ש"לא קל לעורבים לטוס בסערות האלה". אין בושה.
בראן: "אני זוכר הכל"
סאם (מהנהן ומחייך בנימוס)
יש מצב שההפקה השתמשה באותה פאה של וייסריז גם עבור ראיגר? כי הם פשוט היו דומים מדי (וכן, אלה שני שחקנים שונים).