30. שחור כזה
שם מקורי: Black-ish
במצעד 2016: מקום 17
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-yes)
כבר כתבנו על פרק הפתיחה המיוחד והמוזיקלי של העונה, שכלל מחווה ל"המילטון" ועיסוק חד בנושא של מועד חשוב עבור הקהילה השחורה בארה"ב. יוצא דופן ככל שיהיה, הפרק בכל זאת מסמן עונה מוצלחת עד כה שמגיעה אחריו. הסדרה עדיין אינה נרתעת מעיסוק בחומרים לא סיטקומיים בהכרח כמו דיכאון אחרי לידה, קבלת מחזור, התזונה הקלוקלת של השחורים שבעטיה הם נוטים לחלות יותר בסכרת. מוקדם יותר השנה, מעט אחרי שדונלד טראמפ ירש את אובמה בבית הלבן, הציגה הסדרה גם אחד הפרקים היותר מרתקים שלה. במסגרתו התברר שלוסי מהעבודה של דרה הצביעה לטראמפ, מה שהניב דיון סוער שהצליח להציג לא רע עמדות שאינן מובנות מאליהן בסדרה ליברלית מטבעה כמו "שחור כזה". וכתמיד, כל זה לא היה עובד אילולא הסדרה הקפידה לשמור על סף הומור גבוה מאוד, מתוחכם רוב הזמן, עם ילדים מעולים שגונבים פעם אחר פעם את ההצגה, כמו גם דור הסבים - לורנס פישבורן ובעיקר ג'ניפר לואיס בתפקיד רובי.
29. סאות' פארק
שם מקורי: South Park
במצעד 2016: מקום 11
רשת: קומדי סנטרל
גם בעונות פחות נוצצות של "סאות' פארק" יש משהו מעניין בתהליך החיפוש של יוצריה, טריי פרקר ומאט סטון. יש שם רצון לא לקפוא על השמרים, כזה שגרם לשתי העונות הקודמות (19 ו-20) להציג לראשונה קשת עלילתית לכל אורכה, אף על פי שהפרקים היו נוצרים כמו תמיד בימים שלפני השידור. או כמו בעונה ה-21 שהסתיימה לא מכבר - היא ניסתה לחזור קצת לתלם ועשתה זאת בהצלחה חלקית. פרק הפתיחה החיוור היה תזכורת לכך ש"סאות' פארק" לא תמיד יכולה לשמור על חוסנה, ולמרבה המזל הוא היוצא מן הכלל שלא העיד על הכלל.
כבר בשבועות שאחרי כן קיבלנו פרק נהדרים שעסקו בחרדה הגדולה של טוויק מפני מלחמה גרעינית עם צפון קוריאה, רנדי שמתנער מהגזענות של יום קולומבוס ומאהבתו של יליד-אמריקאי שהתאהב בו אחרי נשיקה, מלחמה על הקלות של פרסום הבלים בפייסבוק (כולל הופעת אורח כפויה של מארק צוקרברג), תחרות המדע מלאת התשוקה של כיתת הנכים ועוד. לאורך העונה נשזרו בכל גם יחסיהם של קרטמן והיידי - היחס ההפכפך שלו כלפיה היה מעיין קומי נהדר, ובפרט כשכיבה את עצמו כל אימת שהפציעה ואמרה "היי אריק". קלאסיק קארטמן, והמפלה הנפשית שלו בסוף הייתה קתרזיס לשמה. עכשיו רק בבקשה שהעונה הבאה ללא תתעלם מהאחריות של קייל על מחיית מיליוני קנדיים בפיצוץ אטומי.
28. תרגיע
שם מקורי: Curb Your Enthusiasm
במצעד 2016: לא דורגה
רשת: HBO (משודרת בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV)
ההכרזה על הקאמבק למסך של "תרגיע" ולארי דיוויד לאחר שש שנות שתיקה הייתה אחת ההפתעות הכי ברוכות של השנה האחרונה בטלוויזיה. בפועל, אחרי שענן ההתרגשות התפייד, נשארנו עם העונה הכי חלשה בתולדות הסדרה. הרבה מהסיטואציות החברתיות שעבדו בעונות הקודמות בצורה חלקה נראו מאולצות הפעם, וגם גילו המתקדם של דיוויד לא עזר. סצנות הסקס שלו עם לורן גרהאם, לורליי מ"בנות גילמור" (שגם שיחקה בסיינפלד את ואלרי, זוגתו לרגע של ג'רי), היו בלתי אמינות באופן אומלל במיוחד. ובכלל, נראה שהרף שלארי דיוויד הציב לעצמו עם העונות הקודמות של הסדרה, או בספינת האם של "סיינפלד", הוא סטנדרט שפשוט קשה מדי להתמודד איתו.
ואחרי שאמרנו את כל זה, גם כשהוא לא במיטבו, לארי דיוויד עדיין בולט מעל כל שאר המתחרים בתחום. אפילו בעונה הזאת היו כמה מרגעי ה-WTF הקורעים שהפכו את הסדרה הזאת לאבן יסוד בקומדיה המודרנית. באיזו עוד סדרה תמצאו את סלמן רושדי מגלם את עצמו וחושף שאין דבר יותר טוב מאשר לעשות סקס כשיש נגדך גזר דין מוות מוסלמי? באיזו עוד סדרה תראו את לין-מנואל מירנדה עושה צחוק מעצמו? אין עוד סדרה כזאת. העונה הזאת נפתחת ונגמרת בלארי עצמו שר שיר שמח מתוך מרי פופינס, כאילו רוצה להגיד: כל מה שקרה בעשרת הפרקים מאז שהתחלנו לא השפיע עליי בכלל, אני ממשיך להיות מרוכז בעצמי, אני ממשיך להיות המרכז של עולמי וכל השאר הם ניצבים שמפריעים לי. בדיוק ככה אנחנו אוהבים אותו, בדיוק ככה אנחנו נתגעגע אליו.
(עמית סלונים)
27. שקרים קטנים גדולים
שם מקורי: Big Little Lies
במצעד 2016: לא דורגה
רשת: HBO (משודרת בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV)
אף שהיא מככבת בסיכומי השנה בארה"ב, זכתה ליחסי ציבור אדירים ונהנתה מהזוהר של הכוכבות הגדולות שעמדו במרכזה (ריס וויתרספון, ניקול קידמן ושיילין וודלי), "שקרים קטנים גדולים" היא בבסיסה סדרה שלא באמת מחדשת הרבה. עוד עיירה מאוכלסת בתושבים עם חיים מושלמים-שהם-בעצם-ממש-לא. העלילה הזו מיצתה את עצמה לפני עידן ועידנים. בכל זאת, היה תחכום מסוים בכך שכדרמת מתח היא בנתה בפנינו לא רק את שאלת מי עשה את זה, אלא גם למי הוא עשה את זה. האופן שבו חשפה את מקרה הרצח שבמרכזה בלי להציג את הפריטים הכי בסיסיים בו, הזריק לכל פרט, תמים ככל שיהיה, משמעות שעלולה להוביל לאקט אלים.
כמובן, הלב בסדרה חשוב יותר מהמתח, וגם אם במקרה שלה מדובר במלודרמה שגרתית, הבימוי המצוין של ז'אן מארק ואלה (שלמרבה הצער לא יחזור לעונה השנייה מפאת חוסר זמן) הוא זה שמשדרג אותה פלאים. כל העת הוא מעיר לחיים את התודעה של דמויותיו, צולל למעמקי נשמתן ולמכמני נפשה של הסדרה באמצעות הדי זיכרונות, מחשבות, חלומות ומוזיקה. למעשה, השימוש במוזיקה בסדרה הזו מבריק הן מעצם בחירות השירים והן בשילוב שלהם בעלילה, לעתים באופן מועך לב. לקראת קו מחצית העונה העלילה הופכת מסקרנת יותר, וכוללת כמה וכמה סצנות יפות במיוחד. ביתר הזמן, הנופים והמוזיקה, ביחד עם ניחוח קליל של סבוניה, מחזיקים את "שקרים קטנים גדולים" במעמד של סדרה שפרסטיג'ית ככל שתהיה, בסופו של דבר היא בעיקר נחמדה.
26. עמק הסיליקון
שם מקורי: Silicon Valley
במצעד 2016: מקום 26
רשת: HBO (משודרת בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV)
מהרבה בחינות, העונה הרביעית של "עמק הסיליקון" הייתה הקשה והמאתגרת בתולדותיה. הדחייה בעלייתה של "משחקי הכס" (ששודרה לפני הסדרה בכל העונות הקודמות) הובילה להתרסקות של למעלה מ-60 אחוז בנתוני הרייטינג. לכך יש להוסיף את הסכסוך המתוקשר והמכוער עם טי ג'יי מילר (ארליך בכמן), שהוביל לעזיבתו ולפתרון של "העלמת" דמותו בפרק הלפני אחרון של העונה במנזר בודהיסטי. ואף על כל הקשיים והתלאות, גם העונה "עמק הסיליקון" הייתה קומדיה מופלאה עם יחסי ציבור נוראים. למעשה, היא הייתה מצחיקה ומשוגעת יותר והלכה רחוק יותר תסריטאית מאי פעם, וכל זה בשביל הרבה פחות ממיליון צופים בממוצע לפרק.
במוקד הדרמה של העונה הזאת עמד הצורך להמציא את "פייד פייפר" מחדש, והניסיונות הכושלים השונים בדרך אל הפתרון. כך התגלגלנו אל אפליקציית ה"לא נקניקיה" המרסקת מצחוק של ג'ין יאנג, שהכריחה את דינש למיין דיק-פיקס; אל קנס של 21 מיליארד דולר להולי בגלל רכישה של אפליקציה שאינה מגבילה גילאי קטינים; לסכסוך מופלא על מרחקי טיסות בין גווין בלסון לג'ק ברקר, שהסתיים בכך שהובר - הסנג'ר של גווין - נדרש לקיים אותה 21 פעמים כדי לוודא מי צריך לעצור קודם; לפריצה גחמנית למקרר חכם שהתבררה כהוכחה לאפשרות קיומה של אינטרנט מבוזר. היו לנו "קידומים" שהובילו לחדר הצופה אל שירותים, ונקמה אכזרית במיוחד בקורבט של ארליך. שוב ושוב חבטה "עמק הסיליקון" במניירות ובקפירזות של תעשיית ההייטק, ופעם אחר פעם מצאה דרכים לגרום לגיבוריה להתאחד אל מול האתגרים שזימן להם המרדף אל העצמאות מול תאגידי הענק. לא ברור כמה זמן עוד תצליח HBO להחזיק בממתק הנפלא הזה לאור הנתונים החלשים, או כיצד תתמודד הסדרה עם הוואקום שהותיר מאחוריו ארליך - אבל בינתיים נסתפק בכך ש"עמק הסיליקון" תחזור לעונה חמישית. מייק ג'אדג' שוב ימצא, איכשהו, את הדרך לגרום לכל זה לעבוד.
25. שומרות הצדק
שם מקורי: The Keepers
במצעד 2016: לא דורגה
רשת: נטפליקס
היו מי שהכתירו את "שומרות הצדק" כסדרה השאפתנית ביותר של נטפליקס עד כה, ובהחלט אפשר להבין מדוע. סדרות פשע אמיתי סבוכות באופן טבעי בגלל הנטייה לרדת לפרטי הפרטים, אך כל אלו נראות כמו משחק ילדים לעומת מה שקורה כאן. מדובר בפרטי הפרטים של סיפור בן כמעט 50 שנים, כזה שעקבות וקצוות חוט רבים אבדו במהלכו, חלק מגיבוריו איבדו את צלילותם או אינם בין החיים עוד, ובעיקר כזה שתלוי ועומד על שאלת אמינות הזיכרון המודחק. השאלה המרתקת הזאת והרלוונטית כל כך למקרי אונס והטרדות מיניות, הופכת את "The Keepers" ליותר מתחקיר טכני. במידה רבה היא מכניסה אותנו לנבכי נפשן של הקורבנות, ומבלי להציג לנו דבר באופן גרפי היא מאפשרת להתחיל ולהבין על קצה המזלג את המשימה של חיים עם טראומה שכזאת.
במקרה הרע, "The Keepers" היא תוספת ראויה לרשימת סדרות הפשע האמיתי הבולטות של התקופה האחרונה. כתב חידה שמעריצי "הג'ינקס" ו"לעשות רוצח" ישמחו לנסות וללעוס. במקרה הטוב מדובר בסדרה שמעמיקה ומרחיבה את גבולות הז'אנר בבחינה של זמן ודפוסים של אמת, ואפילו מעזה לשאול אם עצם העיסוק בטראומה מאפשר להירפא ממנה.
24. פשע אמריקאי
שם מקורי: American Crime
במצעד 2016: מקום 19
רשת: ABC (משודרת בישראל ב-HOT)
המשימה תמיד הייתה לייצר דרמה סופר ריאליסטית שמנסה להאיר ולהעיר את החברה האמריקאית בצורה הכי רצינית ומקצועית שיש, ובזה גם העונה השלישית של "פשע אמריקאי" עמדה בהצלחה. ג'ון רידלי ושותפיו התעסקו השנה בעבדות מודרנית, סחר באנשים והגירה, וכמו בשתי העונות הקודמות ארגו את הנושאים לתוך סיפורים דרמטיים מרתקים, באמצעות כתיבה אמיתית ולא מתפשרת, ובימוי שמחדד אותה ולא מעגל פינות כדי שנרגיש טוב עם עצמנו. צוות השחקנים הקבוע, כשבראשם רג'ינה קינג המדהימה, פליסיטי הופמן, לילי טיילור, טימות'י האטון, בניטו מרטינז וקונור ג'סופ, שוב הצליחו לעלות את המארג הזה רמה אחת למעלה לכדי יצירה כמעט מושלמת. לא הייתה עוד סדרה כה חזקה כמו "פשע אמריקאי" בשנים האחרונות בטלוויזיה, כנראה גם לא תהיה, וחסרונה בהחלט יורגש.
יחד עם זאת, ובמיוחד בהשוואה לעונה השנייה המופתית, משהו פחות זרם השנה. החלוקה המוזרה של סיפור אחד שרץ לאורך כל העונה לעומת שני סיפורים שהתחלפו לסירוגין באמצעה, הרגישה פחות אחידה ומעט מלאכותית. גם השלמת הפערים שנדרשה מהצופה לפעמים הייתה גדולה מדי, במיוחד אם הוא לא בקיא בכל ורידיה ונימיה של השכבה החלשה בארה"ב. זו הייתה עונת פרידה פחות מושלמת מכפי שניתן היה לקוות, אבל היא עדיין הייתה טלוויזיה נהדרת שחשוב וראוי לצפות בה.
(אופיר ארצי)
23. שנות התשעים
שם מקורי: The Nineties
במצעד 2016: מקום 21
רשת: CNN (משודרת בישראל בכאן 11)
הפרויקט ההיסטורי הנפלא של רשת CNN, הגיע (ככל הנראה) לסיומו עם העשור שנעל את המילניום הקודם. וכיאה לסדרה שהציגה לנו את האופן בו ההיסטוריה הקרובה נראתה מבעד למסכי הטלוויזיה, הפלירטוט עם שנות האלפיים מוביל אותה לטשטש את כל ההגדרות שהיו כל כך מוכרות בעונותיה הקודמות: המלחמה הראשונה ששודרה כמעט בשידור חי על מסכי הטלוויזיה (מלחמת המפרץ), כניסת האינטרנט שיערער את מעמדה של הטלוויזיה כמקור המידע העיקרי, ז'אנרים טלוויזיוניים ומוזיקליים ששברו את המוסכמות המוכרות ופריחת הטרור, שתגיע לשיאה בפיגועי התאומים בתחילת העשור הבא.
החלק המרתק מכולם בעונה הזו הוא זריעת האירועים שיצמחו ויהפכו ללב העיסוק הציבורי בימינו. הסקנדל של נשיאות קלינטון והזוגיות בין בני הזוג הילרי וביל, שיחזור בגדול במערכת הבחירות של 2016, או המתיחות הגזעית שהתפרצה במהלך משפט או.ג'יי סימפסון, והצמיחה מתוכה את התנועה שהמליכה את ברק אובמה לנשיא השחור הראשון. "האם זה לא אירוני", נקרא הפרק האחרון של העונה - על שם הלהיט של אלאניס מוריסט - והשם הזה כל כך הולם את הסדרה. בעידן של ניסיונות חוזרים לשכתב את ההיסטוריה ולתעתע בכל עובדה מוצקה, בתקופה שבה כלום לא מעניין מלבד האני והעצמי - היא מצאה דרך לתעל את הנוסטלגיה לשיעור חשוב על איך נראינו פעם, ומה כל זה אומר על איך שניראה בעתיד.
22. 13 סיבות
שם מקורי: 13Reasons Why
במצעד 2016: לא דורגה
רשת: נטפליקס
יחסית לשנה עמוסה כל כך בתכני טלוויזיה, מעט מאוד סדרות הצליחו לעורר תהודה עולמית סביבן. לטוב או לרע, "13 סיבות" פרצה את המחסום הזה וגרמה לכולנו לדבר (עיסוק בהתאבדויות מעודד או מונע אותם), להתאבסס ולהתלונן עליה ("טוני נראה בן 40, איך הוא עדיין בתיכון"; "קתרין לנגפורד יותר מדי יפה בשביל להיות התלמידה הדחויה של התיכון"). וכשנזכרים שבמקור היא הייתה אמורה להיות בסך הכל דרמת תיכון המבוססת על ספר לנוער - לא יותר ולא פחות - האפקט שלה הוא כזה שלא ניתן להתעלם ממנו.
כמו הקלטת שעמדת במרכזה, "13 סיבות" היא מיקסטייפ סוער של רגשות, תקוות, אהבות ואכזבות. על אף חסרונותיה, היא מצליחה לגעת ולעורר אמפתיה לכל אחד מגיבוריה השונים. כל אחד מהם שובר את ליבנו בדרך קצת אחרת, ומזכיר לכל מי שכבר הספיק לשכוח כמה נוראית ונפלאה היא תקופת התיכון. קתרין לנגפורד ודילן מינט מובילים קאסט מצוין ואלמוני כמעט לחלוטין, שגורם לנו להתאהב בו במהלך רכבת ההרים הרגשית הזאת. וכן, אי אפשר בלי להזכיר את אותו פרק 9 עם ג'סיקה, ואת אותו רגע מכונן באמבטיה עם האנה - מהסצנות הכי מדוברת של השנה האחרונה בטלוויזיה. אם צפיתם ב"13 סיבות" היא נחרטה לכם בלב, ובעולם כל כך עמוס בתכנים שעוברים על ידינו - זה הישג לא מבוטל.
21. פילדלפיה זורחת
שם מקורי: It's Always Sunny in Philadelphia
במצעד 2016: לא דורגה
רשת: FXX (משודרת בישראל ב-yes)
זו כבר קצת קלישאה, אבל קשה לא להשתומם מהעובדה שסדרה כה ותיקה כמו "פילדלפיה זורחת" הצליחה להפגין יצירתיות כל כך אדירה בשלב כה מאוחר בחייה. למעשה, היא מנצלת את חייה הארוכים כדי להתנסות ולהמר על כיוונים חדשים ועל אפשרויות חדשות לספר סיפורים. בהתאם, העונה ה-12 שלה הייתה עתירת המצאות ופרקים מיוחדים - כבר מפרק הבכורה המחזמרי המופלא, מיד אחריו אולי הפרק הכי מצחיק של העונה שבמסגרתו יצאה החבורה אל פארק מים, בהמשך האמהות של מאק וצ'ארלי צולמו ללא ידיעתן למה שהפך לקומדיית מצבים, פרק פארודיה על "להפוך אדם לרוצח" ושאר סדרות הפשע האמיתי, פרק שבו החבורה הולכת למספר מגשרים כדי שיגריעו בדילמה פנים-קבוצתית שולית ומפגרת ועוד ועוד. לעזאזל, עצם כתיבת הרצף הזה עושה חשק לצפות בעונה הזו שוב מההתחלה.
הגיבורים של "פילדלפיה זורחת" חארות, כנראה הדמויות האיומות והנוראות והמגעילות בטלוויזיה, אבל הידיעה שמאחורי הקלעים מדובר בחבורה מלוכדת באמת שיוצרת את כל זה - היוצר רוב מקהלני (הוא מאק בסדרה), המפיקים והכותבים צ'ארלי דיי וגלן האוורטון (צ'ארלי ודניס בסדרה), וקייטלין אולסון המעולה (סוויט די) נשואה למקהלני ואם ילדיו - הופכת את הכל למקסים ככלות הכל. והכי חשוב, כמובן: מדובר כפי הנראה בסדרה הכי מצחיקה על המסך, ואחת המבריקות שבהן.
