1. פרק סיום העונה השנייה של "הכתר" סגר מעגל עם שלושת הפרקים הראשונים, כשחזר אל מערכת היחסים הרעילה של אליזבת ופיליפ. אין כמו אנדרסטייטמנט בריטי כדי לרמוז לגבי כוונות ומחשבות, אבל נדמה שהפרק הזה והעונה כולה לא מותירים מקום לספק מבחינת יוצר הסדרה, פיטר מורגן: הנסיך פיליפ היה מעורב בשורה ארוכה של ניאופים - מחוץ לתחומי הממלכה המאוחדת וגם על אדמתה. כל אלה היו ידועים לנו, כאמור, כבר אחרי המסע לחבר העמים הבריטי ביאכטה המלכותית, אלא שהפעם נקשר שמו של פיליפ באחת הפרשיות הסוערות והדרמטיות בתולדות בריטניה.
לפני שנצלול לפרטיה (שבאופן מוזר נמסרים בפרק הזה בצמצום, כמעט כהערת אגב), אפשר לראות ב"האיש המסתורי" מעין סיכום לנרטיב של עונה שלמה: איילין פרקר מול מייק פרקר, אליזבת מול פיליפ, ג'קי מול ג'ון קנדי, במידה מסוימת אפילו מרגרט מול טוני ארמסטרונג-ג'ונס (תופעה שרק תתגבר בעונות הבאות). בכל המקרים מדובר בגברים עשירים ונהנתנים שניצלו את אור הזרקורים וקדמת הבמה כמעטה שריון למעשיהם. הציפייה החברתית לזוגיות מאושרת בצמרת חייבה את הנשים לחייך למצלמות ולנשוך שפתיים, בעודן מודעות היטב לאמת באשר לגברים שלצדן.
ומנגד, דווקא לאור חוסר האונים לכאורה של גיבורות העונה, מדגיש הפרק הזה כמה חלשים, מאכזבים ופגומים הם זכריה. פרשת פרופיומו היא מופת של חולשה העובר לכל אורכה של הצמרת הפוליטית והחברתית בבריטניה. החל מראשי ממשלתה הלא מתפקדים של האימפריה לשעבר, עבור ביורש העצר שהיווה אכזבה להוריו, ועד הניתוק של פקידיה הבכירים ביותר מהעם - כולם יוצאים ממנה חבוטים ומגוחכים. זו גם הסיבה לכך שהעונה הזו בכללותה נופלת באיכותה מקודמתה. מלבד לורד אלטרניגהאם בפרק החמישי וג'קי קנדי בשמיני, קשה להצביע על דמות מעוררת סימפתיה ואהדה, או לחלופין על דמות שאכזריותה שימשה ככלי להעריך יותר את האחרות. לבדידותה של אליזבת בצמרת כבר התוודענו בעונה הראשונה, ובהיעדר דמות פוליטית משמעותית או אישיות אחרת מקרבתה - עסקה העונה הזאת בעיקר בהלקאה מתמשכת עם מעט מדי רגעי חסד להיאחז בהם.
2. במרכזה של פרשת פרופיומו שהתפוצצה ב-1963, עומדות שלוש דמויות מפתח: ג'ון פרופיומו, שר המלחמה של בריטניה מאז תחילת העשור; סטיבן וורד, אוסטאופת ואיש חברה מוכר; ויבגני איבנוב, נספח לשגרירות הסובייטית. פרופיומו, לשעבר קצין מעוטר ששירת במלחמת העולם השנייה, התוודע במהלך מסיבה סגורה ב-1961 לנערת ליווי בשם קריסטין קילר. השניים ניהלו מערכת יחסים מינית חשאית שהוסתרה מפני זוגתו של וורד, השחקנית ואלרי הובסון. וורד, שלקח את קילר תחת חסותו ושיכן אותה בביתו, היה מודע למערכות היחסים של קילר וחברתה, מנדי-ריס דיוויס, תיווך בין השתיים ללקוחות פוטנציאלים וגרף אחוזים מהתשלום שקיבלו. במשך אותו הזמן ניהלה קילר מערכת יחסים מינית גם עם איבנוב, שזכה למעקב צמוד מצד ארגוני הביון של בריטניה. תחת המעטה של נספח, פעל איבנוב למעשה כמרגל עבור ברית המועצות בבריטניה, אולם שירותי הביטחון הבריטיים פעלו תחת ההנחה שניתן יהיה לשכנעו להתהפך ולערוק לבריטניה. בשלב מסוים יותר נעשה אף שימוש בוורד עצמו על מנת לשכנע את איבנוב לשרת את בריטניה.
מערכת היחסים הכפולה שניהלה קילר עם השניים התרחשה בשיאה של המלחמה הקרה, ורגע לפני פרוץ משבר הטילים בקובה. החשש כי מידע חשאי ורגיש שבו החזיק פרופיומו במסגרת תפקידו, יעבור באמצעות מאהבתו אל המרגל, נוצר כשקילר חלקה את זהות מאהביה בחוגי מועדוני הלילה שבהם נהגה לבלות, ומהם התגלגל המידע אל הפרלמנט הבריטי והעיתונות. תחת לחץ כבד נדרש פרופיומו לספק הצהרה בפני הפרלמנט הבריטי, ובמסגרתה הודה כי פגש באיבנוב ובקילר בעבר, אך הכחיש כל מערכת יחסים עם האחרונה ואף איים בתביעה נגד מי שיטען אחרת. חקירת המשטרה הפעילה לחץ כבד גם על וורד, שעסקיו נפגעו קשות בעקבותיה, והובילו לווידוי בפני מזכירו של ראש הממשלה מקמילן כי ידע וכיסה על שקריו של פרופיומו. כשנקרא לשוב במפתיע מחופשה לאיטליה, הבין פרופיומו כי נתפס והתוודה על מעשיו בפני אשתו. עם שובם, התייצב גם בפני הפרלמנט והתוודה כי מסר הצהרה כוזבת, ומיד לאחר מכן התפטר.
במשך כל השנים לא נמצאה כל הוכחה למידע רגיש שזלג באמצעות קילר בין שני מאהביה. מסקנות ועדת החקירה בראשות השופט אלפרד דנינג הפכו לרב מכר, כשאזרחים בריטים עטו עליה בתקווה להיחשף למלוא פרטיה העסיסיים של הפרשה. אף שהדו"ח בן 70,000 המילים שלל לחלוטין כל זליגה של מידע בטחוני רגיש לברית המועצות, זכה דנינג לביקורות קשות על טיוח תחת מעטה צהוב של סנסציית מין. פרופיומו עצמו המשיך להכחיש עד מותו כי העביר לקילר מידע סודי כלשהו. וורד, שנחקר בחשד לסרסרות, התאבד ממנת יתר של תרופות זמן קצר לפני מתן גזר הדין בפרשה. על אף מותו, הוא הורשע בבית המשפט בעשיית רווח מזנות. איבנוב, שנחשף הן כמרגל והן כמי ששקל עריקה, זכה להתנערות כפולה ממוסקבה ומשירותי הביון הבריטיים. לאחר התפרקות נישואיו הוא התמכר לאלכוהול. לא הרבה ידוע על אודותיו לאחר שחזר למוסקבה באמצע שנות ה-60, אך ב-1994 נמצא ללא רוח חיים בביתו.
3. שם אחד לא נשמע בפרשת פרופיומו, ובכל זאת "הכתר" מתעקשת לשלבו: פיליפ מאונטבאטן. האיש המסתורי שנראה בתמונה מתוך "מועדון ארוחת הצהריים", שעל מייסדיו נמנה פיליפ, נכח במועדון לצדם של קילר, וורד ומנדי ריס-דיוויס. הפרק כולל לא רק שיחה שבה מרגרט ואליזבת מנסות להשוות את רוחב הכתפיים של פיליפ לאדם שנראה בתמונה בגבו למצלמה, אלא גם סצנה שבה המצלמה ממוקמת מאחורי פיליפ המתרחק - באופן שנעשה בבירור כדי לאפשר גם לנו לעמוד על הדמיון הפיזי בין השניים. על מעלליו של פיליפ והמועדון כבר הרחבנו בטורים הראשונים של העונה, אבל זוהי הפעם הראשונה בתולדות הסדרה שבה הוא מפגין סוג של הודאה במעשיו - גם אם זו נעשית ללא מילים. סגירת המעגל הזו היא בבחינת מצמצתם ופספסתם, ובכל זאת יש בה קשירת קצוות יפה מאוד בין הפרק הראשון לאחרון. בפרק הפתיחה מנסה אליזבת להפתיע את פיליפ עם הגנבת מכתב לתיקו, שם היא מוצאת תליון ועליו תמונתה של הבלרינה גלינה אולנובה, מהרקדניות הגדולות של המאה ה-20 והסמל של תיאטרון הבולשוי במשך כמעט שני עשורים.
בעת שפיליפ היה בעיצומו של סיורו המלכותי, נראית אליזבת צופה בעצב באולנובה במהלך מופע בתיאטרון המלכותי בלונדון. אף שאין כל עדות לכך שרומן בין אולנובה לפיליפ אכן התקיים במציאות, ההגעה של אולנובה בשלהי הקריירה המפוארת שלה (גיל 46) ללונדון, עוררה היסטריה רבתי לכרטיסים ולמפגש עם הכוכבת. פיליפ, רודף השמלות וחובב הכיבושים, עשוי היה לנצל את המפגש המלכותי עמה לרומן קצר, אבל נדמה שהמשמעות כאן היא ההודאה הרבה פחות מאשר זהות המאהבת. התליון שהמתין במגירה לרגע הנקמה האולטימטיבי, נשלף רגע לפני הלידה הרביעית של אליזבת. דווקא בסקוטלנד, הרחק מהארמון וההמולה, היא מצליחה לפוצץ סוף סוף את האשליה שהסיפורים סביב פיליפ הם תוצאה של שמועות ללא ביסוס. אף שהעונה הזו לימדה אותנו שהנישואים בין השניים הם פשרה של כורח הנסיבות, זהו הרגע שבו אליזבת דורשת ומקבלת סוף סוף מעט כבוד. "אני מבינה שלפעמים אתה צריך להוציא קיטור כדי להישאר בפנים", היא אומרת, ומותירה באוויר את ההמשך: "אבל אל תחשוב שאני מטומטמת".
אין לדעת מה צופנות העונות הבאות בהקשר של היחסים בין פיליפ ואליזבת, אבל קשה להאמין שאחרי המפגש הטעון הזה, הדברים יימשכו כסדרם. בכך מסכמת "הכתר" התמודדות חתרנית עם מוסד הנישואים ובעיקר עם האשליה הדתית שעומדת מאחוריו על אהבה ומחויבות נצחיים. כל שנותר הוא פשרה בין אנשים מפוכחים שמבינים את המשמעות של חייהם המשותפים, ומוכנים לכל היותר לא להביך זה את זה כשהם מנסים לחיות במסגרתה.
4. השלכות פרשת פרופיומו זעזעו את המערכת הפוליטית הבריטית. דו"ח דנינג הוליד לחצים אדירים מטעם חברי המפלגה השמרנית על הרולד מקמילן לפרוש מתפקידו, שבועות ספורים לפני ועידת המפלגה השנתית. מקמילן ניצל את הזמן כדי להתחבט שוב ושוב, אלא שדווקא הניתוח להסרת גידול שהתגלה בפרוסטטה שלו, סיפק עבורו את הסולם לרדת מהעץ. באחת הסצנות החזקות ביותר של העונה מתוך "האיש המסתורי", נראית אליזבת מביטה בו בבוז וברחמים, כשהוא מגולגל לפגוש אותה על המיטה בבית החולים. עוד לפני כניסתו לניתוח ידע מקמילן שהגידול שפיר ושרופאיו לא מונעים ממנו להתמודד על ראשות המפלגה, גם הוא וגם אליזבת ידעו ברגע הזה שכל הבדיחות בהקשרו נכונות: שליט חלש, מפוחד ושברירי, כזה שניפץ את שארית כבודה של בריטניה בזירה הבינלאומית, ולא יכול היה אפילו להילחם על מקומו בביתו שלו. אמון הציבור בממשלתו אבד אחרי פרשת פרופיומו, אבל האמון שלו בעצמו כמנהיג אבד כנראה עוד הרבה קודם לכן.
ההתפטרות של מקמילן הייתה רק השלב הראשון במפץ הפוליטי בבריטניה. יורשו בתפקיד, אלק יום, הספיק לכהן שנה אחת בלבד, בטרם הפסידה המפלגה השמרנית בבחירות ב-1964 ואיבדה את השלטון לראשונה מזה 13 שנים. בהיעדרו של ווינסטון צ'רצ'יל נמנעה "הכתר" כמעט לחלוטין בעונה הזו מעיסוק בהשלכות הפוליטיות בבריטניה בין 1957-1963, ואפשר רק להצטער על כך. התדרדרותה של בריטניה ממעמדה הרם כמעצמה בעיני עצמה, בדמותם של מנהיגים חלשים שסבלו עצמם משלל טרגדיות אישיות, הייתה יכולה להיות הרקע לכמה וכמה פרקים מרתקים. בכך נועלת "הכתר" עונה שבה האספקטים הטכניים והעלילתיים נפרדים אלה מאלה. בכל הקשור לערכי ההפקה, לצילום ולמשחק הנפלא, היא המשיכה לצעוד בצמרת הדרמות המשובחות והמצוינות ביותר על מסכי הטלוויזיה. בכל הקשור לבחירות עלילתיות וחזרה על נקודות שכבר הועברו בעבר, בהחלט אפשר לצפות לשיפור בעונה 3.
עוד כמה קטנות
זה הרגע להיפרד בצער רב מקלייר פוי המופלאה (המלכה אליזבת), שתפנה את מקומה בעונה הבאה לאוליביה קולמן. כל חברי הקאסט המובילים של הסדרה יוחלפו בעונה הבאה כדי להדביק את פער הגילאים של דמויותיהם (ונסה קירבי, הנסיכה מרגרט, תוחלף בהלנה בונהם קרטר. עדיין לא נקבע מי ייכנס לנעליו של מאט סמית, שגילם את פיליפ, וויקטוריה המילטון, שגילמה את המלכה האם), אך עם כל הכבוד לחבריה, הייתה זו ההופעה יוצאת הדופן של פוי - בעיקר בהבעות הפנים והמניירות הקטנות - שהפכו את אליזבת לדמות הנוגעת ללב שהיא. הרף שקולמן תצטרך לעמוד בו כעת הוא אתגר לא מבוטל כלל וכלל.
ההצגה הסאטירית "Beyond The Fringe" (מאחורי השוליים), שהגחיכה את מנהיגי בריטניה, נחשבת לפורצת דרך בתולדות ההומור הבריטי העוקצני, ומי שפתחה את הדלת עבור מונטי פייתון. יוצריה וכוכביה, פיטר קוק, דאדלי מור, אלן בנט וג'ונתן מילר, שיקפו במערכונים על הנושאים שעמדו על סדר היום את אכזבתם של בני הדור הראשון שאחרי מלחמת העולם הראשונה - שראו במנהיגיהם שוטים זקנים ושבויים בקונספציית האימפריה, ולעגו למוסד המלוכה המנותק מהזמנים המודרניים. למעשה, החומרים שביצעו היו כל כך עוקצניים, עד שרשת BBC סירבה לשדרם. הצעד הזה שיחק לידיהם של הארבעה, שמילאו ערב אחר ערב את הווסט אנד בלונדון, ולאחר מכן גם את התיאטראות בברודוויי. מקמילן, אגב, אכן הגיע לצפות בהצגה בעצמו, וזכה לטיפול מיוחד מצדו של קוק, שהבחין בו מהבמה.