"Les Ecorches", נקרא הפרק השביעי בעונה השנייה של "ווסטוורלד". "פשוט עור" בעברית. זהו השם ליצירת אמנות - ציור או פיסול - המציגה גוף אנושי ללא העור. בדומה למארחים הבסיסיים שהכרנו בעונה הזו, הגופים הלבנים, שהם למעשה חלק מהתהליך שכל המארחים עוברים בדרך לתוצר הסופי. הן פיזית והן מטאפורית, כשם שעשתה דולורס עם ברנרד לפני כל כך הרבה שנים.
אכן, זה היה לפני שנים. אם חשבנו שהסצנה שבה דולורס מראיינת את ברנרנולד מתרחשת אחרי הטבח ולפני ההתעוררות שלו על החוף, שאיכשהו דולורס השתלטה על ברנרד בעריסה והופכת אותו למשהו אחר, הפרק מבהיר לנו שזה לא המקרה. השיחה ביניהם התקיימה לפני עשורים, כאשר פורד ניסה ליצור שכפול של שותפו המנוח. על דולורס הדיגיטלית, שהייתה המארחת האהובה על ארנולד, הופקדה במשך שנים המשימה לשייף את המארח החדש, לבחון אותו, לדקדק איתו על פי השעות הארוכות שבילו ביחד. להביא אותו קרוב ככל הניתן אל המקור.
על אף השימוש בתהליך דומה ובאותו ז'רגון, ניסיון לקבוע "נאמנות", מדובר בפרוצדורה שונה בתכלית מזו שניסה לעשות וויליאם עם חמיו, ובאופן כללי נבדלת מפרויקט חיי הנצח. ברנרד אינו באמת ארנולד אלא יציר זיכרון. הזיכרון של פורד ובעיקר של דולורס. על כן גם זכה לשם אחר. "לא יהיה נכון לקרוא לך בשמו", אמר פורד כשהעיר את ברנרד לראשונה. ומאחר שהשיחה הישנה הזו בין דולורס לברנרד התרחשה בתוך העריסה, בסימולטור הדיגיטלי, לא היה צורך לשרוף הכל כל פעם מחדש כשהניסוי נכשל, ואפשר היה להמשיך לעשות זאת עוד ועוד.
העובדה שברנרד נוצר מזיכרון בלבד משמעה שלא היה דנ"א של ארנולד שאיתו היה ניתן ליצור אותו מחדש, מה שמעלה שוב את התהייה מה קורה עם ברנרד לאחר מכן, מהשלב שהתעורר על החוף. איך זה שפתאום יש לו זיכרונות שאינם רק שלו אלא גם של ארנולד? ראינו את את זה בשברירי הזיכרונות שלו בפרק הראשון וגם הפעם בפרק הזה: הערב ההוא שארנולד היה עם דולורס מחוץ לווסטוורלד, בעולם האמיתי, לפני האירוע שבו ניסו לשכנע את אנשי דלוס להשקיע בפארק. הוא הראה לה את הבית שבנה למשפחתו, זה שעותק דיגיטלי שלו היה קיים ראשית בעריסה. היא הביטה בנוף המשתקף ושאלה, "האם ראית פעם משהו כל כך נשגב?".
בפרק החדש ראינו שוב שברי זיכרונות של ברנרנולד, כולם כבר מוכרים, רגע לפני שהייל אמרה לו לפתוח את עיניו בסוף הפרק. רובם אכן היו של ברנרד - כשרצח את תרזה, לחיצת היד האחרונה לפורד לפני מותו ועוד, אבל בנוסף שוב עלה הזיכרון ההוא של ארנולד ודולורס מהערב שלפני ההדגמה, וכן הרגע שבו דולורס קמה לראשונה מהשולחן לאחר שנוצרה, כשמלבד ראשה וידיה כמעט כל גופה המכני חשוף, נטול עור, Les Ecorches. ומבין אותם שברירי זיכרונות מהפרק הראשון, הפעם אנחנו רואים אחד נוסף: ברנרד מרסס בנשק אוטומטי. המשמעות היא שראינו את כולם מלבד אחד: מארח שאיננו יודעים מי הוא הנמצא בשלבי ייצור.
סימנים של תום
נוכחותו של פורד עושה המון סדר בדברים ועונה על שאלות רבות שנשאלו. בראש ובראשונה, האג'נדה של דלוס לפרטיה, שאת רובה כבר הבנו בפרקים הקודמים: לשכפל את האורחים שמגיעים לפארק בניסיון להשיג חיי נצח. "הם לא רוצים שאתה תהפוך להיות הם", פורד אומר לברנרד, "הם רוצים להפוך להיות אתה". אבל הפרויקט שלהם לא עובד, מחדד פורד. עדיין לא. זאת הסיבה שהוא עצמו אכן מת. צופים רבים סברו שהאדם שנורה על ידי דולורס היה בעצם מארח בדמותו של פורד, ולא השתכנעו גם מהרימות שרחשו בגופתו כאשר נמצאה על ידי צוות המבצעים, משהו שלא קרה בגופות של מארחים שמתו באותו פרק זמן. כעת פורד מבהיר בפירוש - הוא בר מינן, ולפי שעה אינו יכול להתקיים בעולם האמיתי. בנוסף, מבאר פורד למי שעדיין מפקפק, דולורס ירתה בו מרצונה החופשי. כולם חופשיים, הוא אומר, אם כי כמו שאנחנו רואים בפרק, זה לא אומר שכל המארחים התעוררו.
מעבר לכך מסביר פורד את ההבדל הקריטי בין ברנרד לבין מה שדלוס מנסים לעשות. "בחוץ ארקב תוך מספר ימים", הוא אומר, "או אשתגע כמו ג'יימס דלוס" במקרה שתודעתו תשוכפל מהיקום הדיגיטלי של העריסה אל גוף מארח. אצל ברנרד לא היה חשש כזה. הוא הרי מלכתחילה מארח. פורד בינתיים יכול להצטרף אל ברנרד כטפיל (ומן הסתם גם למארחים אחרים), להעתיק את עצמו ממכונה למכונה ואז להיות חלק ממנה, אבל לא לשרוד לבדו בחומרה. כך אולי גם יהיה באפשרותם של ברנרד והאדם שעליו הוא מבוסס לשכון באותו גוף, אם איכשהו תודעתו של האיש המקורי תוכל להשתכפל.
כל המידע הנהיר הזה של פורד טוב ויפה, אבל חזרתה של דמותו (כמו גם של אנתוני הופקינס) מביאה עמה הרבה יותר מזה. נוכחותו הממגנטת משיבה אל הסדרה עומק ומשקל שהיו חסרים לה כל כך מאז תחילת העונה, והצבתם בתוך המראות המוכרים והתמימים-יחסית של פעם, לולאות המארחים, רק מחזקת את הערגה. כן, "ווסטוורלד" עדיין הומה מרעיונות מעניינים על זהות ועל ממשיות, אבל עד כה הם אובדים רוב הזמן בתוך אלימות גרוטסקית ומשמימה ועלילה מקוטעת. פורד והחיבה שלו לנאומים, ציטוטי שירה ופאתוס משרתים את הפן הפילוסופי של הסדרה, עושים סדר ומפיגים במידת מה את התחושה שהיא יורה ליותר מדי כיוונים בבת אחת.
ואם החשש ששובו של פורד יפגום במורשת היפה שלו כפי שהתגלתה בעונה הראשונה, ברצון שלו לעזור למארחים להתעורר, הרי שנכון לפרק הזה הוא עדיין פועל בשם אותה מטרה. גם אם זה קורה במחיר של לקחת מברנרד את זכותו לבחירה חופשית. לפחות לעת עתה. עושה רושם ששבוע אחרי כן, כאשר ברנרד מתגלה כמארח על ידי הייל, פורד כבר לא נמצא שם כדי לעזור לו.
אש אחת מכלה בערה של אחר
נעשה רגע שוב סדר בזמנים. הסצנות שפותחות וסוגרות את הפרק, כאשר הייל וסטרנד (וסטאבס) מגלים את טיבו האמיתי של ברנרד, מתרחשות אחרי שהתעורר על החוף, כשבועיים אחרי הטבח. כל יתר הפרק הוא המשך ישיר לאירועים שקרו אחרי שהתחילה ההפיכה, ובשלב הזה עברו מאז כשבעה ימים. דרך נוחה להבדיל בין הזמנים בפרק הזה היא לפי צוות המבצעים. קארל סטרנד ואנשיו נמצאים בהווה, קופלין ואנשיו, כעת ז"ל, היו שם לפני שבוע במטרה לקחת את פיטר אברנתי עם המידע החשוב בראשו, אבל נבלמו על ידי דולורס וטדי. ההתרחשויות בתוך העריסה קורות אף הן במקביל לפריצה של המארחים אל "מסא", מלבד מבחן ה"נאמנות" שעושה דולורס לברנרד. הוא התקיים מספר שנים אחרי מותו של ארנולד, עוד לפני שלבש צורה פיזית של מארח.
בשני הזמנים המרכזיים האלה חווינו הפעם תהפוכות רבות. המקום שבו נרצחה תרזה בעונה הקודמת היה המרתף הסודי מתחת לבית משפחת פורד - קבוצת מארחים שבנה עבורו ארנולד, כולל הכלב ג'וק. ברנרד הגיע לשם לבדו פעם אחת וסבר שאב המשפחה הוא ארנולד, מאחר שזיהה אותו מהתמונה שראה אצל פורד. בפעם האחרת שברנרד הגיע לשם עם תרזה, היו אלה הדקות האחרונות בחייה של מנהלת אבטחת הבקרה. היות שניסתה לחתור תחת פורד, הוא הופיע שם ואילץ את ברנרד להרוג אותה. מה שלא ידענו עד כה זה שיש יציאה נסתרת גם למרתף הזה, וששם מאוחסנים גופיהם של ברנרדים קודמים. המצחיק הוא שלרובם יש משקפיים. כלומר, למה לא להשתמש בהם בגוף הטרי?
בפרק החדש ניתן גם לראות במרתף את גופתו המכנית של הכלב ג'וק, שמוטלת על שולחן הניתוחים. אולי פורד הניח אותו שם אחרי שרוברט הילד, בן דמותו הקטן, הרג אותו במצוות הקול ששמע בראשו - ארנולד. מה שהיה במרתף בשעתו ועכשיו איננו הוא גוף של מארח חדש בשלבי ייצור. ספקולציות רבות עלו מאז על זהות המארח שפורד מכין שם בהיחבא. רבים סברו שזה בן דמותו שלו, שהוא זה שמת על הבמה על ידי דולורס, אבל פורד הפריך את זה הפעם. בהתחשב בגילוי בחדר האחורי, אפשרות סבירה היא שפורד ייצר לעצמו ברנרד נוסף. למעשה, אולי אחד מהמארחים הדוממים האלה הוא ברנרד של אחרי הטבח ולפני ההתעוררות על החוף. הרי אנחנו יודעים שהייתה לו אז צלקת מהירייה שלו בעצמו, ושבועיים אחרי כן היא איננה.
אופציה אחרת, מסעירה יותר, היא כזו שמחזקת את התיאוריה שהעלינו לפני מספר שבועות: מארח בדמותו של וויליאם הצעיר. חלק מהמשחק החדש שפורד הזמין אותו לשחק. "אם אתה מביט קדימה, אתה מביט לכיוון הלא נכון", הוא רמז לו בעבר מפי בתו של לורנס. מבעד לרובוט-רוברט הוא השיק את כל העניין ואמר לו, "המשחק מתחיל היכן שאתה נגמר, ונגמר היכן שהתחלת". אולי פורד הכין אז את דמותו הצעירה של וויליאם, שלאחר מכן הועברה אל העמק שמעבר, המקום שאליו חותרים כולם.
נוסף לחשיפת ברנרד, נדמה שלא היה ב"ווסטוורלד" פרק כה הרה גורל עבור כל כך הרבה דמויות קבועות ואהובות. לנוכח המאורעות הנוכחיים, קשה לא להיזכר בהיתקלות הקודמת של דולורס ואנשיה עם מאבטחי דלוס, השוואה שרק מביכה שוב את המלחמה המטופשת והמיותרת שבה המארחת נעזרה בקונפדרדוס לפני מספר פרקים, בלי כמעט כל משקל וחשיבות ביחס לתמונה השלמה. אז גם הייתה פגישתה האחרונה עם אביה, שהוציאה ממנה רגש מסוים, כמו גם הפעם, אלא שבמקרה הזה היא גם נפרדת ממנו. ולא זאת בלבד, אלא פותחת את ראשו כדי לקחת מתוכו את יחידת הבקרה, הקניין הרוחני שדלוס כל כך מנסה להשיג, וכפי שאנחנו מגלים הפעם - גם מפתח שאמור לפענח משהו במתקן שנמצא בעמק שמעבר. שם מאוחסן כל המידע שליקטה דלוס על האורחים לאורך שנות הפעילות של הפארקים השונים.
עצם השימוש במילה "מפתח" לצד הידיעה שהמקום הזה גם מהווה דלת, מטילה הרבה משקל על יחידת הבקרה של פיטר אברנת'י. מאחר שמה שדולורס מקווה כנראה למצוא שם הוא המידע שנאגר על האורחים לאור עשורים, שכולל אולי גם את הגופים המלאכותיים שנוצרו להם על מנת להכניס אליהם את מוחותיהם כשהטכנולוגיה תאפשר זאת, ייתכן שאפשר כבר לנחש מה היא זוממת: לשים את יחידות הבקרה שלה ושל חבריה בכמה מהגופים האלה, ואז לצאת אל העולם האמיתי. האפשרות הזו מאוד מתקבלת על הדעת, מלבד מהמורה רצינית אחת: היא דורשת ליהוק מחדש לחלק ניכר מהדמויות.
עד שנגלה בוודאות בעוד שלושה פרקים, אפשר רק לקוות שהמארחים החביבים עלינו ישרדו בינתיים. ראינו בעריסה את מייב וקלמנטיין כדרכן מפעם, צמודות זו לזו במריפוסה, וכמו כדי להמחיש את כברת הדרך מאז ואת הפיוט שבטרגדיה, בעולם שבחוץ כל אחת מהן בנפרד סופגת מספר קליעים שמכריעים אותה. היעדרו של הגיבוי הופך את הפגיעות במארחים למסוכנות הרבה יותר. אם את מייב וקלמנטיין עוד ניתן להחיות, במקרה של האנדרואידית עם אלף התסרוקות, אנג'לה - שהקריבה גם את עצמה כשפוצצה את העריסה - יש מצב לא רע שראינו אותה בפעם האחרונה (לא כולל פלאשבקים).
מארח נוסף, לורנס, קיבל מנה נדיבה של כדורים בגופו רגע לפני שכמעט חיסל סופית את בן האנוש היחיד מבין נפגעי הפרק (ובכן, ככל הידוע לנו הוא אנושי, ההישרדות שלו הפעם מלבה את התהיות לגבי זה) - וויליאם. האיש בשחור אמנם נותר בחיים, הרי יש לו משחק לסיים, אבל ספג פציעות משמעותית אחרי שנפצע מירי לפחות ארבע פעמים. הדאוס אקס מכינה - צוות המבצעים של הפארק - הושיע אותו ברגע האחרון. כך קרה גם במקרה של שרלוט הייל, שחייה כמעט קופדו על ידי דולורס. דווקא דמותה המחורבנת לא נפגעה כלל. פשוט עצוב.
היריות האלה בוויליאם הן משהו שהוא הביא על עצמו ביותר ממובן אחד. הוא רצה סיכונים אמיתיים וקיבל אותם, אבל נראה שהאיש אט אט מאבד את עצמו באובססיה ובפרנויות שלו, במשחק של פורד. בפרק הקודם הוא חשד שבתו היא מארחת, אלמנט נבזי במשחק של פורד, והפעם הוא בטוח שמייב ובתה נשלחו על ידו. חוסר היכולת והרצון של ביל להקשיב באמת לדברים הנאמרים ולקבל פרשנויות אחרות, סייע למייב להתנער מהטראומה שלה - זו ששיתקה אותה גם מול אומת הרפאים בפרק הקודם - ולהשיב מלחמה בעזרת כל המארחים שמסביב. כולם מלבד אחד. שני דברים התבררו ברגע הזה: ראשית, היכולת המוחית הזו של מייב לא חלה על מארחים שכבר התעוררו, ושנית, לורנס הוא אחד מהם.
קטנות
על פניו יחסו של לי סייזמור כלפי מייב נע בין צער אמיתי על מצבה לבין חישוב קר בנוגע לחשיבותה, אבל אני רוצה להאמין שהניסיונות שלו למנוע מאחרים לפגוע בה נובעים באמת מחיבתו כלפיה. שינוי שעבר והכרה בכך שהמארחים יכולים להיות זהים לבני האדם. כאשר גנחה בכאב כשהועברה מהרכב אל האלונקה, לי ממש הזדעק כדי שינהגו בה בעדינות.
כמו רוברט הילד וכמו בתו של לורנס, גם הילדה של מייב גדלה קצת ביחס לעונה הקודמת, ולעומתם היא מקבלת הרבה יותר זמן מסך. תכל'ס בצדק, היא משחקת מעולה.
"אם נשרוד את זה אני חוזרת ללימודים דנטליים", אומרת אלסי את המשפט המצחיק בפרק. נקווה שהיא באמת תשרוד את זה.
רפרנסים תרבותיים בפרק: מיד בפגישתו עם ברנרד מצטט פורד את השורות הפותחות את "סימנים של תום" של וויליאם בלייק: "לראות עולם בגרגר של חול / וגן עדן בפרח בר / לאחוז באינסוף בכף ידך / ואת הנצח בשעה". בהמשך פיטר אברנת'י, שדעתו קופצת בין התפקידים השונים שעשה בעבר כמארח, מגיע שוב אל הפרופסור שאהב לצטט את שייקספיר. "אש אחת מכלה בערה של אחר, כאב אחד פוחת בייסוריו של אחר", הוא קולע להלך רוחה חדור הנקם של דולורס במובאה מתוך "רומיאו ויוליה", המחזה שממנו הגיע גם "לתענוגות אלימים יהיו סופים אלימים". ולבסוף, הנעימה הקלאסית שמתנגנת במהלך הטבח בחדר הבקרה היא הסימפוניה השביעית של בטהובן.
העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.