במהלך הכנת הריאליטי "הזמר במסכה" של קשת 12, במסגרת המאמצים לשמור על סודיות זהות הידוענים שמתחת למסכה, פנה מפיק התכנית אסף גיל לבכיר לשעבר בשב"כ. "הרמתי לו טלפון, נפגשנו, ובנינו מתודה מטורפת, ברמת הירידה לפרטים, איך אנחנו מונעים מהסוד הזה לצאת החוצה, עם אבטחה וכל מיני חוקים שהכנסנו במסגרת הצילומים, וזה לא הכול", אומר גיל בריאיון לוואלה! תרבות. "זה מתחיל כבר בפגישה הראשונה. בעונה הראשונה, כשקבעתי פגישות עם אנשים, המסר היה 'אסף גיל רוצה להיפגש איתך על תכנית סודית'. אנשים בכלל לא ידעו למה הם באים. וכשהם באו אליי, הדבר הראשון שאמרתי להם זה 'לפני שאני מדבר איתך, תחתום עכשיו על סודיות'. וחתמו. רק אז דיברתי איתם על מה מדובר, ומיד הבהרתי להם שהם לא יכולים לדבר על זה עם אף אחד, כולל בני המשפחה הקרובים ביותר. וכמובן שיש מאמצים אדירים, כבירים, שאני לא יכול לחשוף, איך אנחנו שומרים על הסודיות. זה נתפר ברמה של פרטי פרטים מאוד ספציפיים".
תגלה לנו עוד משהו שאנחנו לא יודעים.
"אני יכול לגלות שהיתה לנו סיטואציה ב'זמר' שסגרנו עם אדם שישתתף בתכנית, רצינו אותו והוא רצה להשתתף. נסוגנו מהסיכום כמה ימים אחרי כן, כי התברר לנו שהאיש סיפר פחות או יותר לכל העולם שהוא הולך להשתתף בתכנית. יש לנו אמצעים לדעת את הדברים האלה".
"יש לנו אמצעים לדעת את הדברים האלה"! זה קשור לטיפים שנתן לך הבכיר לשעבר בשב"כ?
"עזוב, נו באמת. הכול במסגרת החוק, אני לא משתמש באיכוני שב"כ. המקרה הזה מבהיר כמה הסודיות היא אקוטית וקריטית לנו".
כחלק מאותם מאמצי סודיות אתם נוקטים בצעד יוצא דופן ומבקשים מהמשתתפים בתכנית לחתום על הסכמה לביצוע פוליגרף. היו אנשים שחשו אי נעימות מכך?
"הפוליגרף זה חלק זעיר במכלול המאמצים שאנחנו עושים בנושא הסודיות. מי שלא נעים לו ולא רוצה לחתום - שלא יחתום, ואז לא יהיה בתכנית. מי שחושב שיעשה איתנו משא ומתן על הסודיות הגיע למקום הלא נכון. אם מישהו אומר לי, 'הכול בסדר אבל אני לא מוכן לסעיף הזה של הפוליגרף', אני אומר לו 'בסדר, אם לא - אז ביי'. על הסודיות אנחנו לא נתפשר, כי ברור לחלוטין שאם יוצאת החוצה הזהות של הבן אדם, לתכנית אין ערך".
בינואר טס גיל לארצות הברית, לראות איך מפיקים שם את העונה השלישית של הגרסה האמריקנית לתכנית. "דיברתי עם המפיק שלהם, והוא סיפר לי שבסוף העונה הראשונה התקשר אליו הזמר זוכה הגראמי ליל ויין, אמר שהוא מת להשתתף בתכנית, כי הבן שלו מת על זה, והוא באמת לוהק לעונה השנייה. בעונה השנייה הוא היה זה שנחשף ראשון. ליל סיפר למפיק שהוא יושב עם הבן שלו מול הטלוויזיה, הם רואים את התכנית ואז מגיע רגע החשיפה. מורידים את המסכה והבן אומר: 'אבא, זה אתה!'. הסיפור הזה הבהיר לי שאנחנו לא יכולים לטפל בתכנית הזאת ברמת הסודיות במדינת ישראל באופן שמתקרב לרמת הסודיות בארצות הברית. כי בניגוד לארצות הברית שבה מכבדים חוקים, בישראל אף אחד לא מכבד כלום".
נאמר לי שלפני צילום חשיפת הסלב שמאחורי המסכה אתם מוציאים את כל הקהל מהאולפן, כדי שלא יהיו הדלפות מצדם.
"אין תגובה. יש לנו כמה מתודות של עבודה שאני לא יכול להיכנס אליהן, כי אם אני אספר על כל מיני דרכים שבהן אנחנו עובדים אנשים יחשבו איך לעקוף אותן".
אתה שירתת ביחידה 8200. זה סייע לך בקריירה בכלל ובתכנית הזאת בפרט?
"בקריירה בכלל זה עזר לי בדברים שוליים. בתכנית זה סייע לי כי כל המוסד שנקרא בעגה הצבאית שו"ס - שותף סוד, מאוד מוכר לי. אני מאוד מבין מה זה מידור, כלומר שאתה מתעסק רק בשלך ולא צריך לדעת מה הבן אדם השני עושה. אגלה לך עוד משהו - בנינו את המשרדים של ההפקה באופן שבו יושבים בנפרד אנשים שהם שותפי סוד ואנשים שאינם שותפי סוד, כלומר מעטים בהפקה הגדולה ידעו מי נמצא שם. וכל הדיאלוג בהפקה, גם אם אתה שותף סוד וגם אם לא, הוא רק בשמות הדמויות ולא בשמות האנשים, וכך יוצאים לנו משפטים כמו 'אני חייב לשלוח מונית לשור ואחר כך ניקח את הדב'. ובקשת עצמה רק ארבעה אנשים בלבד ידעו את הזהות של הדמויות. היח"צ למשל לא יודעים".
התכנית "הזמר במסכה"', המשודרת בקשת 12 בימי ראשון ושני אחרי החדשות, זוכה להצלחה גדולה גם בייצור באז וגם ברייטינג המטורף (שהגיע לשיאו עד כה בפרק החמישי עם 29.7 ו-841 אלף צופים), מבהירה שוב שאסף גיל בן ה-58, מייסד ומנהל גיל הפקות, הוא כיום המפיק המצליח ביותר בישראל. הוא חתום בין השאר על ארבע תכניות ריאליטי ששודרו בפריים טיים של קשת 12 בשנה האחרונה: "מאסטר שף", "הכרישים", "חתונה ממבט ראשון" וכאמור "הזמר במסכה". גיל הוא בנו של הבמאי ויוצר הטלוויזיה המנוח חיים גיל, ואיתו הקים בגיל 29 הקים את גיל הפקות. משנת 1994 החל לנהל את החברה המתמקדת בייבוא פורמטים. בין התכניות הרבות שהפיק נמנות גם "של מי השורה הזאת?", "דייט לסטרייט", "קצרים", "גריז", "רוקדים עם כוכבים", "בוס בהסוואה", "סופר נני", "בייבי בום", "החוליה החלשה", "דיוקן", "בואו לאכול איתי" ו"גיבורים".
בתכניות ריאליטי מערביות לוקחים אנשים רגילים ומרימים אותם לתהילה. בתכניות ריאליטי קוריאניות, ובהן הפורמט ממנו נולד "הזמר במסכה", לוקחים מפורסמים ו"מורידים" אותם לגובה העיניים, כאחד האדם. זה חלק מסוד הקסם של התכנית?
"הפורמט הזה עלה בדרום קוריאה לפני 4-5 שנים. ראיתי אותו ואמרתי - זה לא רלוונטי לישראל, אין דרך לעשות איתו משהו מעניין. בפורמט המקורי הקוריאני, המסכה הייתה כמו הכיסא ב'דה וויס', סוג של אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו, בוא תקשיב לקול מבלי שאתה יודע מי האדם הידוע. האמריקנים עשו פריצת דרך דרמטית בפורמט. חודש וחצי לפני שזה עלה בפוקס בארצות הברית ראיתי את הטריילר של האמריקנים לקראת שידור העונה והבנתי שהם עשו מזה עיבוד הרבה יותר מערבי ומרתק. ראיתי רק את הפרומו, לא ראיתי פריים מהתכנית, ואמרתי שאני לוקח את זה. ואכן, במקרה הזה ההימור שלי אבד. ולמה זה עובד? כי מה שהאמריקנים עשו, זה שהסוד לא יהיה אלמנט שולי כמו ב'דה וויס'. הם הפכו את המיסתורין לסוג של שעשועון גדול - מי לעזאזל נמצא שם?! מה שהצליחו לייצר באמריקה, ואחרי זה בכל הגרסאות של התכנית הזאת בעולם זה אינגייג'מנט מטורף של הצופים".
בתעשייה סקרנים לדעת מה יהיה הרייטינג של הפורמט לאורך הזמן, על רקע העובדה שהעולם המערבי התחיל פחות או יותר לשדר את זה יחד. אתה חושש שהקהל יתעייף או משוכנע שיש לתכנית תוחלת חיים ארוכה?
"ממש אין לי חשש ואני לא מוטרד כי אני חושב שהמשחק יהיה רלוונטי גם בעונה 10. גם אז אנשים ימותו לדעת מי נמצא שם מאחורי הקיפוד. אני מכיר פורמטים קוריאניים לפני ולפנים, הייתי הרבה בסיאול. הרוב המוחלט של הפורמטים הקוריאניים לא יכול בכלל להיות במערב כי התרבות כל כך שונה שם ובמדינות אסיה בכלל. פה זה עבד כי עשו לזה עיבוד ששידרג את המוצר המקורי, והם לא שברו את הכללים של הטלוויזיה. הם הכניסו את זה למסגרת של תכנית שירה".
לאחר שהתגלה כי מאחורי תחפושת הקקטוס מסתתר איש התקשורת והח"כ לשעבר ינון מגל, בתקשורת וברשתות התעוררה ביקורת על כך שבתכנית המיועדת לכל המשפחה מופיע מי שנשים טענו כי הוא הטריד אותן מינית (נבהיר כי הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר אשמה וחוסר עניין לציבור). העיתונאית רחלי רוטנר, מי שפוצצה בזמנו את הפרשה כשטענה שמגל הטריד אותה מינית, כתבה בין השאר: "יש בנות שבכו בגללו, שעזבו את העבודה בגללו, אבל איזה מותק אתה! בכל במה שקיבל אחר כך הכפיש וקילל בנות שנפגעו ממנו, טען שהן שקרניות ורמז שהן שרלילות, אבל איזה מותק אתה! `הוא ילד שובב', 'ההליכה השובבה הזאת', כל הזמן חזרה המילה הזאת בתכנית, כי הוא שובב, זו ההגדרה שלו, ובגלל זה גם במשך שנים אף אחת לא אמרה כלום כשהוא דחף לה ידיים. כי על מה יש לה להתלונן? הוא בסך הכול שובב! רואה ציץ חייב לחפון".
גיל מהרהר לרגע ומסביר: "דבר מאוד מעניין בעיני הוא מה המניע של האנשים להשתתף בתכנית. אתה שואל את עצמך מה המניע של ינון מגל להשתתף? בגדול, יש סיבות שהן לא גנריות. לכל בן אדם יש סיבה להשתתף. זה חייב להתחבר לסיבה שלי שהוא ישתתף. אחת, שהוא יהיה מפורסם מעל ומעבר לכל ספק. שתיים, שהוא יוכל לשיר. כשדיברנו עם ינון מגל הבנו שהאיש רוצה להפתיע כי הוא שר נהדר. והוא באמת שר נהדר. ברמה האישית התבאסתי טילים שהוא נחשף כל כך מהר כי בעיני הוא היה אחד מאלה ששרים יותר טוב. באנו ואמרנו - זה בוודאי לא איבגי, זה לא איש שהורשע בדין. אני לא חושב שאני עושה לו רהביליטציה, זה בכלל לא הרעיון. כל בן אדם שאני אקח לתכנית הזאת הוא בן אדם שבפוטנציאל יכול לצאת חמוד ומוצלח. תיאורטית אתה יכול להגיד כמעט על כל אחד שיש לו איזה כתם בעברו, שגם לא הוכח משפטית. אני מבין את הטיעון אבל בעיני זה לא מספיק מהותי בשביל למנוע מהאיש הספציפי הזה להשתתף. הסיבות שלנו למה הוא מתאים לתכנית היו מקצועיות ענייניות".
נוצר בקשת וברשת דפוס פעולה בעייתי של פיצול פרקים, במטרה להרוויח עוד כסף. זה מבאס צופים רבים, שאחרי שהעברת אותם ערב שלם עם כל המתח והניחושים, לא נתת להם את הקתרזיס של חשיפת המפורסם שמאחורי המסכה באותו הערב.
"קודם כל אני לא מחליט בנושא השיבוץ. אני מגיש תכנית, אבל איפה ומתי - זה כבר החלטות של קשת. המניע פה הוא כלכלי, כי זו לא תכנית זולה, ומצב ההכנסות של קשת כרגע הוא לא מזהיר. אז בשביל להוריד סיכונים מפצלים את הפרקים באמצע. אני לא מת על זה, אבל זו לא החלטה שלי. אני מבין את השיקול הכספי".
מי היה חבר הפאנל הראשון שידעת שתרצה לתכנית?
"השם הראשון שישר עלה לי בראש היה צדי. אני צריך להסביר לקהל בהיגיון, לא באופן מילולי, למה דווקא האנשים האלה יושבים שם ולא מישהו אחר. אני חושב שמאוד דייקנו בחברי הפאנל. לצדי יש ניסיון בתחום הבידור, המוזיקה והבמה שאין למישהו אחר במדינה, אז הוא היה סוג של בחירה טבעית. בתכנית האחרונה מה שהיה הכי יפה זה העובדה שצדי נפל ולא זיהה את יזהר כהן".
היו מפורסמים שלא הסכימו להשתתף בעונה הראשונה ואחרי שראו את התוצאה עכשיו רוצים להשתתף בעונה השנייה?
"כן, היו כאלה. בגדול אנחנו מתחילים לדבר על עונה שנייה אבל זה בשלב ראשוני ואני עוד לא יוצא לחיפושים. היו כאלה שכבר פנו ואמרו כשתהיה עונה שנייה אני רוצה להיות שם. נדמה לי שאת העונה הבאה יהיה הרבה יותר קל ללהק".
נודע לי כי חברת הפקות אחרת ניסתה להביא את "חתונה ממבט ראשון" לפניך וזה לא קרה. מה אתה יודע על זה, למה זה לא הצליח להם אבל הצליח בגדול לך?
"אני יודע שהיו ניסיונות, ואני יודע שהם הגיעו לזכיינית. אחד הדברים שמאפיינים את צורת העבודה שלנו זה להבין מאוד טוב אפילו הקאץ', במה להתרכז ובמה לא להתרכז, ואיך מתגברים על קשיים שנשמעים בלתי אפשריים. למשל, איך מצלמים מאה נשים יולדות ועושים מזה עונה של 'בייבי בום'. זאת אומרת, אנחנו מאתרים את הקשיים וחושבים בצורה צלולה, קרה ומחושבת איך פותרים אותם. ב'חתונה ממבט ראשון', כשהתחלנו את הסיפור עם הפורמט, בכל העולם החתונה היתה חתונה אמיתית, מלאה ומוחלטת, חוץ מאשר באוסטרליה ששם מטעמים של הסכמי רכוש וממון והחוקים שם לא יכלו לעשות את זה כחתונה אמיתית עד הסוף. אני יודע שקודמיי, שניסו לעבוד על הפורמט, נתקלו בקיר של החתונה המקובלת בישראל, ואמרו שהם לא יכולים לעקוף את זה, ולכן אי אפשר לעשות את זה. הבעיה בחתונה כדת משה וישראל היא לא החתונה אלא הגירושים.
"ב'חתונה ממבט ראשון' בארצות הברית הזוג מתחתנים אצל הפקיד של העירייה וגם מתגרשים אצלו, וזה לא ביג דיל. פה יש בעיה. אני באתי ואמרתי, נעשה פה חתונה אלטרנטיבית. קודמיי פסלו על הסף את הרעיון של חתונה אלטרנטיבית כי הם באו ואמרו זה לא אותו דבר כמו חתונה אמיתית. ואני אמרתי זה ועוד איך חתונה אמיתית, לא מבחינת הרבנות ולא מבחינת משרד הפנים, אבל בחוויה הפרטית של המשתתפים הם עוברים תהליך של חיבור דרמטי אמיתי. הם יכולים בכל רגע לקום וללכת כמו בחתונות אלטרנטיביות, נניח בין זוג גברים. הבנו שזה יכול לעבוד גם בחתונה שאינה כדת משה וישראל. אצלנו למעשה זאת ברית זוגיות. עשינו מחקר יסודי עם עורכי דין, שמתמחים בדיני משפחה, וניסינו למצוא את המפתח שבעצם לא יגדיר את זה כחתונה. בחוויה של המשתתפים זה תהליך של חתונה, אבל הם מודעים לחלוטין שהם יכולים לעזוב בכל רגע כי זה מוגדר כברית זוגיות ואין שום קידושין".
ואמנם, הרבנות עד היום לא עשתה בעיות לאף אחד מהזוגות?
"לא עשתה בעיה. וזה גם לא עלה כי בסופו של דבר ברור שהצופים האלה לא מתחתנים באמת".
מה סוד ההצלחה של "חתונה ממבט ראשון"?
"זה פורמט גאוני, אבל זה לא אומר שזה מספיק, צריך להפיק אותו וזאת משימה נורא קשה, שלא נעשית יותר קלה מעונה לעונה. מה שעובד בתכנית זה העובדה שזאת תכנית מאוד אותנטית, עד כמה שאולי מוזר להגיד את זה. הדבר היחידי שלא אותנטי בה זה החתונה עצמה. הטריגר של כל התהליך הוא מפורט. אבל מאותה נקודה ואילך מה שעובר על האנשים הוא סופר אותנטי. אנשים מתחברים לדמויות, ואין שום טענות על ריאליטי שעושים לנו כל מיני שטיקים. הקהל מתחבר ומבין שהאנשים האלה עוברים תהליך שמשתקף על המסך בצורה הכי אותנטית שיש. ולמה זה קורה? כי בעצם אנחנו לא נדרשים לעשות מניפולציות. האנשים עצמם, שנכנסים לחוויה כל כך מטורפת בגלל הטריגר המפורמט, עוברים בעצמם תהליכים מאוד מטלטלים. אם ב'הישרדות' אתה שולח אנשים לאי בודד, אתה צריך להרעיב אותם ולשסות אותם אחד בשני כי אתה צריך להוציא מהם רגש ודרמה, פה אנחנו לא צריכים לעשות את זה. התהליך עצמו עושה את זה".
מה חשבת על התכנית "אהבה חדשה" של רשת?
"בוא נאמר שקשה לי לראות לאן זה הולך בשלב זה".
לגיל, הומו מוצהר, היתה תרומה גדולה לנוכחות הקהילה הגאה על המסך, בין השאר כיוזם "מועדון הסרט הוורוד" בסינמטק תל אביב, וכמפיק "דייט לסטרייט" בהגשתו אביעד קיסוס, "רוקדים עם כוכבים" שבה הופיע לראשונה בתולדות התכנית בעולם זוג חד מיני (גילי שם טוב ודורית מילמן), "בייבי בום" שבה הופיעו זוג לסביות ו"מאסטר שף" שבה הופיעו לא מעט להט"בים. בינואר 2015 אף זכה בפרס מיוחד במסגרת טקס פרסי המדיה של TLVFest על תרומתו ארוכת השנים לנראות להט"בית בערוצי המדיה השונים. עם זאת, באופן צורם באף אחת משלוש העונות של הריאליטי המצליח "חתונה ממבט ראשון" שהפיק לקשת לא נראה אף זוג גאה. "אני אסביר לך את הבעיה", אומר גיל. "'ב'חתונה' אנחנו מתעסקים במאסות. נניח אנחנו מתחילים ב-7,000 איש, מתוכם אנחנו מסננים במיון מאסיבי - גברים לחוד ונשים לחוד, כדי שלא ייפגשו כזיווג עתידי. עם גייז אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. הפוטנציאל שייפגש זוג שיזווג אחד עם השני הוא ענק. זו בעיה גדולה. עשינו ניסיון לקראת העונה הקודמת, והבנו שבשביל לזווג גייז אנחנו צריכים לעשות זיווג אינדיבדואלי ולא יכולים לטפל במאסות. זה היה בלתי אפשרי. התעסקנו בפחות אנשים".
"ויש עוד בעיה עם גייז בעניין זה", מוסיף גיל. "אני עובד חזק ב'חתונה' שלא יהיה חלילה מצב שתבוא הכלה ואז החתן יגיד 'מה, הייתי איתה בדייט בטינדר! אני מכיר אותה!'. אם קורה דבר כזה, הלך על הסיפור. אצל גייז הבעיה עוד יותר חמורה. הבנו שבשביל שלא יזהו אחד השני מגריינדר או אטרף או ממקום אחר אנחנו צריכים אנשים שהם לא בסצנת הדייטים או מישהו שהיה במערכת יחסים של 5-10 שנים ועכשיו נפרד, ואנחנו נבקש ממנו לא להיכנס לגריינדר, או מישהו שהיה בחו"ל המון שנים. כלומר לצערי הרב יש קשיים אובייקטיביים ללהק זוג גייז שיוצרים מציאות בלתי אפשרית. כלכלית אני צריך צבא של תחקירנים רק בשביל ללהק אותם, ולצערי אין לי מטעם קשת. אני מת שיהיה זוג גייז או לסביות אבל זה נורא מורכב לוגיסטית".
הקשיים האלה מובנים, אבל האם זאת הסיבה היחידה לכך שלא לוהקו להטב"ים לחתונמי, או שמא זה נובע מחשש של קשת מכך שלצופים קל יותר לראות את אנשי הקהילה בריאליטי של אוכל ושירה מאשר בתכנית שנוגעת בערכי המשפחה?
"מי שצופה בתכנית זה כל עם ישראל, ואני לא חושב שלקשת יש קושי בחשיפה של זוג גייז לעם ישראל. אני לא מסוגל כרגע להביא זוג גייז שניתן באמת לחבר ביניהם, באמצעים הנוכחיים שיש לי, מבלי שהם יכירו אחד את השני ולא ייתקלו אחד בשני".
אתה בן 58 וילדיך בני ארבע וחצי ושנתיים. איך התחושה להפוך לאבא בגיל מבוגר יחסית?
"תשמע, זה ככל הנראה הפורמט הכי מוצלח שעשיתי בחיי. זאת הורות משותפת, באמת התמזל מזלי כי יש לי פרטנרית ממש מדהימה. טפו טפו. זה הפך לי את הראש לגמרי, הפך לי את החיים בצורה הכי חיובית שאפשר. לגבי הגיל שלי, שהוא באמת מתקדם מאוד, על כך נאמר - טוב מאוחר מאשר אף פעם".
ואם לחזור לילדותך שלך - התחלת כשחקן. יש רגעים היום שאתה מביט בטאלנטים של תכניותיך ואומר בסתר לבך - הייתי מת לעמוד שם מול הזרקורים לצדם?
"לא, לא, לא, ממש לא. אני נרפאתי לחלוטין מחיידק הבמה. אחרי שנתיים בתיאטרון חיפה, ב-1991 סיימתי את דרכי כשחקן ופתחתי את גיל הפקות. מאז לא רק שאני לא מתגעגע להיות שחקן, אם תגיד לי עכשיו בוא תעלה על הבמה. תשחק בסרט, תקבל תפקיד מאוד מרגש, זה לא יעניין אותי בכלל".
אחרי שמונה עונות של מצליחות "מאסטר שף" לקראת עונה חדשה שמצטלמת עכשיו - כמה זמן עוד תהיה תוחלת לפורמט הוותיק הזה?
"אני חושב ש'מאסטר שף' היא תכנית האוכל הכי מצליחה בישראל כי יש בה סוג של קסם שקשה מאוד להגדיר אותו, שקשור מאוד לשופטים אבל לא רק. זאת אחת החוויות היחידות בטלוויזיה הישראלית שמייצגת משהו מאוד ישראלי ולאומי, ואני אומר את זה בלי ציניות בכלל. זאת תכנית אינטיליגנטית, מדברת על כל העדות וגם על אוכל ערבי. יש שם משהו שגדול מסך חלקיו. אני חושב שיש לה קסם וחיים משלה".
מדוע לא רעננתם מאז העונה השביעית את פאנל השופטים? לנצח הציר המרכזי יהיה אייל שני וחיים כהן?
"אני חושב שמיכל סופר דומיננטית, ואהרוני - אולי האייקון הכי גדול של אוכל במדינת ישראל - הוסיף לנו זוויות מאוד מעניינות וייחודיות משלו. אני מרגיש שמרעננים כשיש צורך לרענן, וכשאין צורך אז למה לרענן? אני מתנגד לריענון בכל מחיר".
לאורך השנים, לפני שעלו חלק מהתכניות שהפקת, היו מי שהטילו ספק איך דבר כזה יכול להצליח אצלנו - איך תעבוד "מאסטר שף" כשהצופה לא יכול לטעום מהאוכל? איך תעבוד "רוקדים עם כוכבים" כשרוב הצופים לא ממש מחוברים לריקודים סלוניים? איך תעבוד "חתונה ממבט ראשון" בחברה שרבים ממנה שמרנים בערכי המשפחה? וגם לגבי "הזמר במסכה", שנראה קצת הזוי מדי, היו מי שהרימו גבה. כל התכניות האלה היו להצלחות גדולות.
"תמיד כשנכנסים להפקה חדשה אנשים באים ואומרים - איך לעזאזל זה יעבוד? כי לאנשים אין תמיד דימיון, והם בדרך כלל מאוד פסימיים ונגטיביים. גם כשעשיתי את 'חתונה ממבט ראשון', אנשים אמרו לי - נראה לך שבמדינת ישראל אנשים יסכימו להתחתן בחתונה עיוורת? כשעשיתי את 'בייבי בום' אנשים אמרו לי - תגיד לי, נראה לך שנשים יפתחו את הרגליים וירשו לצלם? לפני 'מאסטר שף' צלבו אותי - איך זה ייתכן שיעשו תכנית ריאליטי של אוכל? זה לא התקבל על הדעת. בדיעבד, היום זה נראה הדבר הכי הגיוני. אף אחד בכלל לא שואל שאלות. כמעט כל תכניות חדשה שאני מעלה נתקלת בסימני שאלה על גבול הגיחוך, ואחרי זה כשזה מצליח ברור לכולם למה זה מצליח. כולם חכמים בדיעבד. לקחתי את הזכויות על פורמט 'הזמר במסכה' לישראל עוד לפני שהוא עלה בארצות הברית. זה היה הימור מאוד גדול מבחינתי. זה היה ממש צל"ש או טר"ש. לשמחתי, זה הוכיח את עצמו. אחרי התכנית הראשונה שעלתה בארצות הברית, שהשיגה את הרייטינג שהיא השיגה, כל העולם קפץ על הפורמט הזה, ואני למזלי הקדמתי אחרים. אני רוצה להבהיר שהרבה פעמים אני לוקח אופציות על פורמטים אבל אני בכלל לא מצליח למכור אותם בישראל, זה לא שכל מה שאני מהמר עליו עובד. במקרה הזה ההימור שלי עבד".
איך אתה יודע שפורמט יכול להצליח?
"סליחה אם אני אשמע טיפה שחצן. יש שני דברים: אחד הוא הפורמט בפני עצמו, והשני הוא הביצוע של הפורמט. מבלי להיכנס לשמות, אני יכול להגיד לך שהיו במדינת ישראל הרבה מאוד פורמטים מאוד טובים ומאוד מוצלחים שהביצוע שלהם היה מחורבן. כך שהפורמט הוא רק חלק קטן מהעניין, הוא קרש הזינוק, וצריך גם לעשות ממנו תכנית טלוויזיה. לעשות תכנית טלוויזיה טובה זה האתגר האמיתי, לעשות את זה נכון - זה הקושי האמיתי. ברגע שהתחלנו לעבוד על 'הזמר במסכה', בגלל שזה כבר התחיל להופיע בעולם, הציפייה הפרטית שלי הייתה שזאת תהיה הצלחה יוצאת דופן מבחינת רייטינג, כי זה מה שקרה בעולם. זאת בהחלט הייתה הציפייה שלי".
מתי הימרת על פורמט והופתעת מזה שהוא לא הצליח?
"אני חייב להגיד שפונקתי מאוד. בשנים האחרונות אני לא זוכר אף הפקה שלי שאפשר להגדיר אותה כפלופ. לפני כן היו לי כמה פלופים, הם לא רבים מאוד. לא קרה לי המון פעמים שהימרתי על משהו והוא לא הצליח. לפני 13-14 שנה עשיתי שתי עונות של 'הכרישים' לערוץ עשר. לא נכון יהיה להגיד שזה לא הצליח, אבל זה לא היה להיט מטורף, וזה לא המשיך שם. כשהיה הפיצול של ערוץ 2 הצעתי את התכנית מחדש לקשת. סוני המפיצים של הפורמט אמרו שצריך אורך רוח עם הפורמט הזה. גם בארצות הברית שבה זה להיט מטורף. צריך לתת 2-3 עונות עד שאנשים מתרגלים ומבינים את הרעיון ומתחברים אליו. דיברתי עם זה על קשת, הם היו מודעים לעניין. זה דוגמא לדינמיקה אחרת של תכנית, מהסוג שלא הופך ללהיט על הפרק הראשון".
בקרוב ימלאו שנתיים למיזוג ערוץ עשר ורשת, ורבים בתעשייה חשים כי המיזוג הזה נכשל.
"אני מודה שאני עוד לא יודע מה האסטרטגיה של רשת. כי כל הדברים שאנחנו רואים על המסך של הערוץ הם לא איזה החלטות אסטרטגיות שבוצעו כאן ועכשיו, ואתה לא רואה איזה לוח עם אמירה, עם כיוונים ועם אסטרטגיה. אני סופר מעריך את עמי גלאם ומחזיק מאנשים במחלקת התכניות שם. אני רק חושב שמסיבות כלכליות לא היה להם יכולת להוציא לדרך כל מיני הפקות, ולכן אני אפילו לא יודע מה האסטרטגיה שלהם. אני מאוד בעד רשת חזקה, חשוב לי שרשת תהיה חזקה, אז נקווה שבמהרה בימינו יהיה שם משקיע והם יוכלו להוציא לדרך הפקות, ואז ניתן יהיה להבין מה הם באמת רוצים. כרגע מה שהם עושים זה שיירים מהעבר".
בריאיון לדה-מרקר באוקטובר 2009 אמרת: "הריאליטי לא ישרוד כאן עוד הרבה שנים". מאז חלפו 11 שנה, והריאליטי מציף את המסך בטירוף, יותר מדי, ואתה עצמך מפיק 4 תכניות ריאליטי לפריים טיים של קשת.
"טעיתי ובגדול. הייתה תקופה שבה בצד המערבי של הגלובוס, בעיקר באנגליה, היתה נטיה ללכת פחות לכיווני הריאליטי ההארד קור, התעייפו ממנו. היום השאלה היא לא בדיוק מה הז'אנר אלא איך עושים את זה. ריאליטי שאתה יכול להאמין לו - זה מה שצופים מחפשים באופן כללי".
איך השפיעה הקורונה על הפקת "הזמר במסכה" ואיך לדעתך המגפה עשויה לשנות בכלל את תעשיית הטלוויזיה בעולם?
"במסגרת פסטיבל מיפ, נקבעו לי פגישות בזום, במקום לנסוע לקאן. כל ההפקה של 'הזמר במסכה' צולמה בימי הקורונה, וזה שם לנו אתגרים קשים. בגרמניה בעונה הראשונה העבירו את התכנית בשידור חי, בניגוד לכל מקום אחר בעולם. ושמעתי תוך כדי הקורונה, עוד לפני שהתחלנו לצלם, שעולה אצלם עונה שנייה ושוב בשידור חי. ביקשתי לראות פרק של העונה השנייה וראיתי משהו מדכא נורא. הם עשו את זה באולפן המקורי, בלי קהל. הלבישו סאונד של מחיאות כפיים, והרגשת שיש שם משהו מת. ואז היינו בהתלבטות מה עושים. האם לדחות את הצילומים? האם לצלם בלי קהל? ואז אמרתי: מבחינתי שיהיו אנשים בקהל, גם אם זה רק עשרים. שתהיה איזושהי תחושה של פידבק. בסופו של יום, צילמנו את זה באולפן 4 של נווה אילן, שיכול להכיל 500 איש והיו שם 50 איש, במרחקים ובמסכות, חוץ מאשר בשוטים ייעודיים שלקחו דקה או שתיים בהם ביקשנו מהם להוריד את המסכות. גם אותם 50 איש נתנו למופיעים ולפאנל תחושה ופידבק. אגב, באוסטרליה הפסיקו את ההפקה כי היתה שם הידבקות. אנחנו צילמנו את התכנית לפי מגבלות חמורות של קפסולות, ריחוק, מסכות וכל מה שכרוך בזה. לשמחתי אצלנו אף אחד לא נכנס לבידוד אפילו, שזה מזל גדול, ולא נקטעו לנו הצילומים בשום צורה ואופן, וזה לא פגע בנו".
"אני מסתכל על מה שקורה בעולם וחושב שבכמה מדינות, וגם קצת אצלנו, ניסו לעשות תכניות 'קורונה-פרנדלי', כמו 'לא נפסיק לשיר'. אני חושב שמהר מאוד הבינו, בטח במדינת ישראל, שאנשים זקוקים יותר מתמיד לתכניות אסקפיסטיות. זה פשוט מאסט. הדיכאון הוא כל כך גדול, שאם גם בפריים טיים תתעסק בזה או תקבל איזה רפרנס לקורונה, זה דאונר רציני מאוד. מה יקרה בטלוויזיה המשך בעקבות הקורונה? אני חושב שבעולם ילחמו בכל צורה אפשרית כדי שיוכלו ליצור תכניות שירגישו כמה שיותר נורמליות, גם בתקופת הקורונה".
