שימו לב, ספוילרים לכל העונה הרביעית של "הכתר"
הלורד מאונטבאטן היה על הכוונת זמן רב לפני ההתנקשות
בפרק פתיחת העונה הרביעית של "הכתר" אנו נפרדים לשלום מדמותו של הלורד מאונטבאטן (בגילומו של צ'ארלס דאנס), שסירתו מתפוצצת בעוד הוא ונכדיו עליה. במציאות טירת קלסיבון (Classiebawn) בסלייגו, עיירת חוף יפהפייה בדרום-מערב אירלנד, הייתה בית הקיץ של הלורד ובני משפחתו. הם פקדו אותה בקביעות מדי שנה וניהלו סדר יום שהקל מאוד את המעקב אחריהם. סירת הדיג של מאונטבאטן, Shadow V, הייתה אחת האטרקציות המרכזיות בביקורים הללו. הוא נהג לצאת אל הים מדי בוקר ובמקרים רבים צירף אליו את נכדיו וילדיו. זאת על אף שגורמי מודיעין העריכו שהפך למטרת התנקשות של ארגון ה-IRA כבר במהלך שנות ה-60, בשל הגישה הנוחה אליו במהלך חופשות, ושספינתו עצמה סומנה כיעד מועדף לביצוע הרצח.
ב-1978, שנה לפני הרצח, ניסה צלף של ה-IRA לפגוע במאונטבאטן כשהיה לבדו בסירה, אבל ים סוער הקשה על הירייה וגרם לגניזת החיסול. באותה שנה נמצא גם אחד הפקקים בסירה כשהוא משוחרר. גורמי האבטחה של בית המלוכה סימנו אף הם את ה-Shadow V כיעד אפשרי להטמנת פצצה. במשך השנים נערכו בדיקות קפדניות לסירה ומעקב שוטף אחריה, אך אלו בוטלו במפתיע ב-1979. העובדה הזאת פתחה צוהר לשלל תיאוריות קונספירציה שגרסו כי דווקא גורמים במודיעין הבריטי הם אלו שביצעו את ההתנקשות. על פי אחת הגרסאות, הסיבה הייתה תמיכתו של מאונטבאטן בהתפרקות של בריטניה מכלי נשק גרעיניים.
על פי ממצאי החקירה, כ-23 ק"ג של חומר נפץ הוטמנו בסירה ב-27 באוגוסט, 1979. מאונטאבטן נהרג במקום, הוא היה בן 79 במותו. בהתנקשות נהרגו גם נכדיו, ניקולס (14) ופול (15). אם חתנו, ליידי ברדבורן (83), מתה מפצעיה למחרת. טימותי, האח התאום של ניקולס, שרד את התאונה. "ניק היה הנשמה התאומה שלי", כתב בספר על התאונה ב-2009, "לא חשבתי שאדע איך להמשיך בחיי בלעדיו".
בניגוד למתואר בסדרה, מעשהו האחרון של מאונטבאטן בחייו לא היה כתיבת מכתב לצ'ארלס. יחד עם זאת, בהתכתבויות התכופות ביניהם, הוזכרו חלקים מתוך המכתב הפיקטיבי, ובהם הסכנה שראה דיקי מהדמיון ההולך וגובר בין צ'ארלס לבין דודו מדרגה שנייה, אדוארד השביעי. הוא הזהיר את צ'ארלס מהסכנה של המשך הקשר עם קמילה והעובדה ש"אינו עובד קשה מספיק כדי להתעלות". הקשר בין השניים היה קרוב וצ'ארלס התקשה לעכל את הבשורה על מותו. במכתב לחברו בעקבות הרצח, כינה אותו נסיך ויילס "מעשה של טרור חסר תועלת", והביע תקווה כי הזעזוע הציבורי הנרחב יוביל את ה-IRA לזנוח את דרך האלימות.
התקווה התבדתה. במהלך שני העשורים הבאים הסלים ה-IRA את פעולותיו עם פיגועי טרור רבים וקטלניים, שגבו את חייהם של רבים. ביום הרצח של דיקי, נהרגו 18 חיילים בריטיים בפיגוע נוסף בצפון אירלנד. ה-IRA קיבל על עצמו את האחריות.
אליזבת לא ניהלה שיחה מלב אל לב עם הפורץ לחדרה
אף ש"הכתר" מנסה לקשור בין הפריצה של מייקל פייגן לבין האבטלה הגואה והמצב הכלכלי הקשה של תקופת תאצ'ר, אין הוכחה היסטורית שקושרת בין השניים. בראיונות שהעניק לאורך השנים שחלפו מאז המקרה, טען פייגן שאינו יודע מדוע החליט לפרוץ לארמון, שהיה מאוהב במלכה ואפילו שהיה באותה תקופה תחת השפעת פטריות הזייה. בכל מקרה, ההחלטה לפרוץ הייתה ספונטנית לחלוטין ולא קדמה לה מחשבה קודמת על הסיכוי לדבר עם המלכה על קשייו.
במהלך הפריצה הראשונה של פייגן, הוא נכנס אל הארמון דרך חלונה של חדרנית בשם שרה קרטר. האחרונה נבהלה ורצה להזעיק עזרה והותירה את פייגן לבדו, בעודו מסתובב במרחבי הארמון. במהלך העדות במשפט הסביר שהיה בטוח כי הוא עומד להיעצר בכל רגע. הוא הסתובב בארמון, ועל פי אחת מגרסאותיו, אף מצא את כיסאות המלכות של בני המשפחה והתיישב עליהם. כשהבין שאיש לא יגיע לעצור אותו, חיפש את הדרך ליציאה עד שאחת הדלתות הובילה אותו חזרה אל החצר וממנה חזרה אל הרחוב.
בפעם השנייה הדברים עבדו חלק אפילו יותר. השעה הייתה מעט אחרי שש בבוקר, ב-9 ביולי, 1982. פייגן חלץ את נעליו וגרביו (ואלו הוחזרו לו כעבור שנתיים אחרי שנמצאו על ידי צוות הארמון) וטיפס על המרזב לכיוון הגג. משם פתח חלון לא נעול ונכנס אל הארמון. חילופי משמרות שנערכו בדיוק בסמוך לזמן הפריצה מנעו מעשרות השומרים להבחין בו, ואף שהאזעקה בארמון הופעלה פעמיים בעקבות ה"טיול" שערך - היא הושתקה מתוך מחשבה שמדובר בתקלה. גם הפעם פייגן היה בטוח שכוחות האבטחה יגיעו בכל רגע כדי לעצור אותו, הוא מצא בקבוק יין וגמע אותו בזמן שהמתין. כשהבקבוק חוסל והוא הבין שאיש לא מגיע, החליט להמשיך בסיור ונקלע אל חדרה של המלכה. הוא פתח את הוילון שהסתיר את המיטה, והמלכה התעוררה מיד.
מכאן והלאה הסדרה והאמת ההיסטורית נפרדים. פייגן לא התיישב על מיטתה של אליזבת, ולא ניהל איתה שיחה על מצבו של הבריטי הממוצע שנמחץ תחת עול התאצ'ריזם. בפועל, המלכה המבוהלת ניסתה ללחוץ על כפתור המצוקה שלצד מיטתה, אך איש לא שמע. ממצאי החקירה של הסקוטלנד יארד העלו ששוטר שהיה אמור לשמור על המסדרון המוביל לחדרה עזב את המשמרת דקות קודם לכן וטרם הוחלף, המשרת הצמוד יצא לסיבוב בוקר עם כלביה של המלכה, ואחת מהעוזרות שאבה אבק בחדר הסמוך עם הדלת סגורה כדי לא להפריע למנוחתה של המלכה. אחד הפרטים הביזאריים יותר בדו"ח המשטרתי הוא שפייגן אחז בידו שבר של מאפרה שניפץ קודם לכן, מתוך מחשבה שעלתה במוחו לחתוך את עורקיו בנוכחות המלכה. למזלה, הוא החליט לא לממש את הרעיון.
על פי אחת הגרסאות המלכה ניסתה למשוך זמן כששוחחה עם פייגן על ילדיה, אחרת גורסת שכל מה שנאמר ביניהם הוא בקשת סיגריה מצד פייגן שהעניקה למלכה הזדמנות לצאת ולהתרוצץ יחפה בחיפוש אחר עזרה. פייגן לא הורשע בשל הפריצה, אבל תביעה הוגשה נגדו בשל גניבת בקבוק יין. במשפט, בו זוכה מהאשמה על ידי חבר המושבעים, טען פייגן שעשה למלכה טובה בכך ש"חשף את הליקויים באבטחה סביבה". הוא נשלח למוסד לפגועי נפש, שם שהה שלושה חודשים לפני ששוחרר. ב-1997 הסתבך שוב עם החוק, הפעם לאחר שנחשף כי הוא ובני משפחתו תכננו לסחור בהרואין. הוא בילה ארבע שנים בכלא. כיום פייגן בן 72.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מרגרט לא הייתה מי שחשפה את האמת על גורל אחייניותיה
קתרין ונריסה בוז-ליון היו בנותיו של ג'ון בוז-ליון, אחיה של המלכה האם. קשיי ההתפתחות שעמן נולדו מנעו מהן לתקשר עם סביבתן, וגרמו להסתרתן מהציבור הרחב. הן גדלו בעיקר בתוך כותלי בית המשפחה, ולא השתתפו במערכת החינוך הציבורית, עד שננטשו ב-1941 בבית החולים ארלסווד בסוריי. נריסה הייתה אז בת 22 וקתרין בת 15. שמו המקורי של המקום "המוסד לאידיוטים" מתאר יותר מכל את היחס לאנשים עם מוגבלות באותן שנים.
גם כיום שורר ערפל סביב הנסיבות שהובילו להחלטה לאשפז את צמד האחיות דווקא בגילאים אלה. ייתכן שהצעד נעשה בחסות מלחמת העולם השנייה, מתוך תקווה שכך לא יזכה לחשיפה נרחבת. אביהן של האחיות, ג'ון בוז-ליון, כבר לא היה בין החיים בעת אשפוזן. מקור המוגבלות של קתרין ונריסה הוא שעורר את עיקר החשש והבושה שפגם גנטי עובר בשורשי משפחת המלוכה. מאוחר יותר התברר שאמן של האחיות, פנלה (במקור פנלה קלינטון), היא מקור הפגם. פנלה הייתה גם מי שאישפזה את בנותיה, ומכאן קיים גם ויכוח גם על היחס כלפיהן לאחר מעשה.
על פי דיווח של הגרדיאן, פנלה לא ביקרה את בנותיה עד יום מותה ב-1966. מנגד, מקורות אחרים גורסים כי דווקא ביקרה במקום בקביעות. עובדה שאינה עומדת במחלוקת היא הסתרת גורלן של קתרין ונריסה מהוצאת הספרים "ברק'ס" (Burke's Peerage), שתיעדה במשך שתי מאות את אילן היוחסין של אצולת בריטניה. על פי המידע שנמסר לחברה, קתרין ונריסה מתו ב-1961 אף שהמשיכו לחיות, בריאות ושלמות, במוסד. האמת על אודותיהן התגלתה רק ב-1987, שנה לאחר מותה האמיתי של נריסה.
בהצהרה שפורסמה על ידי נכדתה של פנלה, נטען כי סבתה לא ניסתה לטייח את קיומן של הבנות, אלא פשוט נמנעה מלמלא את המסמכים בשל אופיה המפוזר. בעיניים של 2020 נראית ההחלטה על האשפוז ובוודאי ההתכחשות לגורלן של האחיות כאכזריות בלתי אנושית, אך היסטוריונים מבהירים כי היעדר הידע ותחושת הבושה של אותן שנים, הובילה רבים לכלוא את קרוביהם הנזקקים במוסדות שכאלה. לקות שכלית אף נחשבה לחטא מבחינה דתית.
מרגרט לא הייתה מי שחקרה ומצאה את אחייניותיה, ולא התעמתה עם אמה על ההחלטה להעלימן. דווקא המלכה האם הייתה בת משפחת המלוכה היחידה שעשתה מעשה. עם היוודע גורלן של קתרין ונריסה, היא שלחה להן כספים ששימשו לרכישת מתנות וממתקים עבורן בימי הולדת ובחג המולד. בית המלוכה סירב להתייחס באופן רשמי לגורלן, אך עם הפרסום של סיפורן ב-1987 השתנה לפתע התיעוד בספרי "ברק'ס", עם שנת מותה הנכונה של נריסה והעובדה שקתרין חיה וקיימת. שתי האחיות נותרו ברמת משכל השווה לבנות 6 עד יום מותן. קתרין הלכה לעולמה ב-2014, היא הייתה בת 88. מתוכן בילתה 73 שנים במוסדות.
היחסים של אליזבת ותאצ'ר היו מורכבים
השאלה כמה מורכבים היו היחסים של המלכה וראשת הממשלה הראשונה של בריטניה, יכולה להסתכם בכך שספר שלם בשם "Queen and Mrs Thatcher: An Inconvenient Relationship" (המלכה וגברת תאצ'ר: מערכת יחסים לא נוחה) נכתב על אודותיה. הסופר, דין פאלמר, מצטט בו מקורבים בכירים לשתי הנשים בבואו לצייר את המתיחות בין השתיים. אחד מהם הוא ויליאם וייטלו, סגנה של תאצ'ר במפלגה השמרנית, שטוען כי במשך יותר מעשור הקרח בין השתיים מעולם לא נשבר. הן שמרו על קורקטיות ופורמליות, אך לא הצליחו לגשר על הפערים בין תפיסות העולם שעיצבו אותן.
המקור לתפיסות העולם הללו טמון לדברי פאלמר באבות של השתיים, הדמויות שהשפיעו עליהן יותר מכל. אביה של תאצ'ר, כפי שגם "הכתר" מציינת, היה חנווני שגדל על אתוס של עבודה קשה, עקשנות והסתגלות נחושה לכל שינוי. ג'ורג' השישי, לעומתו, דגל בסטטוס קוו וסלד משינויים. הוויתור של אחיו על הכתר היה לא רק זעזוע לאומי, אלא בעיקר זעזוע אישי עמוק שהשפיע רבות על חייו (ובמידה רבה בשל המתח הגדול גם השפיע על מותו). הרקעים המנוגדים הללו פערו בין השתיים תהום. אליזבת ביקשה לחבק את המוכר, לשמור על חבר המדינות הבריטי ולהימנע משינויים ככל הניתן. תאצ'ר בזה לקולקטיביזם הישן, ביקשה לבצע שינויים מקיפים בכלכלה והייתה בטוחה ביכולתה לכופף את האחרים לרצונה.
בעוד החלק האחרון מתכתב ישירות עם העימות בין השתיים בנוגע לסנקציות על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה (שאכן התרחשו במציאות, גם אם לא כמו בסצנת מחיקת הניסוחים בסדרה), תאצ'ר עצמה התכחשה למתיחות. באוטוביוגרפיה הרשמית שלה היא תלתה את העיסוק הנרחב במתחים בינה לבין המלכה בשוביניזם. "לאורך כל הדרך מצאתי שהיחס של המלכה כלפי הממשלה היה נכון לחלוטין", כתבה תאצ'ר, "כמובן שמתחים בין 'שתי נשים חזקות' הם עניין טוב מכדי לא להמציא במסגרתו דברים". מנגד, אליזבת עצמה שברה פרוטוקול נוקשה של המלוכה, ונכחה בעצמה בהלווייתה של תאצ'ר ב-2013. כבוד שהעניקה רק לראש ממשלה נוסף אחר: וינסטון צ'רצ'יל.
"הכתר" גורסת שמי שהדליף לעיתונות הבריטית את חוסר שביעות רצונה של המלכה מעמדתה של תאצ'ר בנוגע לשלטון האפרטהייד, בשליחותה של האחרונה, היה מייקל שיה, קצין העיתונות של הארמון. בפועל, שיה אכן שוחח עם עיתונאי הסאנדיי טיימס על חוסר ההסכמה בין המלכה לראשת הממשלה, אך לא העריך נכון את הכיוון שתתפוס הכתבה. מזכירה של המלכה, ויליאם הסלטין (אף שמייקל צ'רטריס מכהן בתפקיד גם בעונה הרביעית, במציאות הוא כבר פרש לגמלאות בשלב זה), זיהה מיד את המפולת המתקרבת ועדכן את המלכה. הארמון יזם שיחה בין השתיים שבה תזהיר המלכה את תאצ'ר מהעתיד לבוא. השיחה הוגדרה "ידידותית".
שיה לא עזב מיידית את הארמון, אלא כעבור כשנה לאחר שקיבל פרס מיוחד שהעניקה לו המלכה על שירותיו. הארמון פרסם הכחשה גורפת לטענה שהמלכה היא שעמדה מאחורי ההדלפה לעיתון, וגם מטעמה של תאצ'ר פורסמה תגובה שמבטלת את האפשרות שהמלכה תיזום צעד שכזה. ומה קרה בפועל? שיה, שהלך לעולמו ב-2014, כנראה לקח את פתרון החידה הזו עמו.
המתח בין צ'ארלס ודיאנה כמעט הוביל להתאבדות
הסיפור הטראגי של מערכת היחסים בין צ'ארלס לדיאנה מספיק כדי למלא ספרים שלמים, אבל אחת השאלות המרכזיות שעולה מתוך העונה היא מידת הנאמנות של השנים זה לזו. גם במקרה הזה, גרסאות הצדדים מציירות תמונה שונה למדי. בראיון שהעניקה דיאנה ל-BBC ב-1995 ובו נשאלה אם קמילה תרמה להתפרקות נישואיה, השיבה הנסיכה: "ובכן, היינו שלושה בנישואים האלה. היה קצת צפוף". הביוגרף של דיאנה אנדרו מורטון אישר את הסיפור המתואר בסדרה על הצמיד שהעניק צ'ארלס לקמילה, עם הכינויים שהעניקו השניים זה לזה - פרד וגלדיס. המתנה ניתנה רק יומיים לפני חתונתם של דיאנה וצ'ארלס. החשדות שכבר החלו להתפתח אצל דיאנה עוד לפני הנישואים, קיבלו חותמת רשמית בזכות גילוי הצמיד.
מורטון טוען שהדברים הגיעו לשיא עם ניסיון התאבדות כושל של דיאנה, במהלך הריונה הראשון והקשה עם וויליאם. לדבריו, דיאנה ניסתה להשליך את עצמה במדרגות הלולייניות בטירת סדרינגהם, אך יצאה ללא פגיעה משמעותית מהתקרית. אף שהמסע המוצלח לאוסטרליה הצליח להצית באופן זמני את האהבה בין השניים מחדש, הקנאה בפופולריות הגדולה של דיאנה הרחיקה את צ'ארלס חזרה אל זרועותיה של קמילה. תקופת החיזור של צ'ארלס ודיאנה נמשכה חודשים ספורים בלבד, ובעוד צ'ארלס אכן התאהב בה, לא נוצרה ביניהם היכרות מעמיקה לפני החתונה. כשהמתחים בין השניים החמירו את הפרעות האכילה של דיאנה, הוא התוודע אליהם לראשונה והדבר הרחיק ביניהם עוד יותר. כדור השלג הזה רק החמיר את תחושת הבדידות והכישלון של דיאנה, והגביר את הפרעות האכילה עוד יותר.
בעוד דיאנה התוודתה בפומבי על בגידותיה בצ'ארלס - בתחילה עם המאבטח בארי מנאקי ב-1986 ובהמשך עם המאבטח ג'יימס יואיט - האחרון מעולם לא הודה בדברים בפה מלא. הסדרה מציגה את המעקב אחרי דיאנה ויואיט כתירוץ שאיפשר לצ'ארלס לשוב לזרועותיה של האקסית, אך בפועל חידוש היחסים עם קמילה נעשה עוד קודם לכן ובידיעתה המלאה של דיאנה. "הכתר" גם מדייקת בכתף הקרה שדיאנה זכתה לה מהמלכה כשפנתה אליה לעזרה. בסרט תיעודי על חייה תיארה דיאנה כיצד פנתה אל אליזבת ואמרה: "אני לא יודעת מה עליי לעשות" כדי להציל את נישואיה, ונענתה ב"אני לא יודעת, מה יש לעשות?".
מאז שעלתה העונה החדשה של "הכתר" ביום ראשון השבוע, הביעו חבריו של צ'ארלס תרעומת על הדרמטיזציה המופרזת של היחסים בין השניים, לטענתם. בעיתון מייל און סאנדיי נכתב כי האחרונים הגדירו את הסדרה "הטרלה עם תקציב הוליוודי". לשיטתם, האופן שבו מתוארים היחסים בין השניים בסדרה מקבילה לתוכנית ריאליטי טראשית במיוחד, בה סצנות מבוימות על ידי ההפקה להגברת האפקט. "אין בסדרה כל כוונה לגולל סיפורים מורכבים", אמר אחד מהחברים, "הכל מאוד דו-ממדי".