מציאות מקבילה: 7 סדרות ריאליטי של נטפליקס שחייבים לראות

סגר, פרנויה, אבטלה ואפס מקומות בילוי, בשנה האחרונה גם האנשים שתמיד זלזלו בכם כשדיברתם על טלוויזיה לפתע החלו לבדוק אם יש לכם כיוון לאיזו סדרה טובה (בפרטי כמובן). אתם יודעים, משהו שאפשר יהיה לראות בבינג', שזורם לצפייה משותפת גם עם בן/בת הזוג. אה, כן, ואם אפשר שיהיה דומה לסדרה האחרונה שהם אהבו ממש: "גמביט המלכה" / "הכתר" / "אמילי בפריז" / אחר. מה שאומר שזאת הייתה שנה לא רעה בכלל לחברות הסטרימינג, בראש ובראשונה נטפליקס שהמניה שלה רשמה עלייה של 67%.

מצד שני, למרות שהקורונה והסגר העולמי היו אמורות להפוך את שנת 2020 לחלום הוורוד של נטפליקס, היא גם הייתה שנה לא פשוטה עבורה בזמן שעוד ועוד מתחרות יצאו לשוק והציעו לה פייט במגוון תחומים (בינתיים, רובן ככולן פועלות בעיקר בשוק האמריקני). חשוב לציין בעיקר את HBO Max ו-Disney+: הראשונה היא חלק מקבוצת האחים וורנר, השנייה היא פשוט דיסני, ששתיהן אמנם הושקו עם כמות תכנים מצומצמת יחסית (לנטפליקס) אבל מציעות אלטרנטיבה קשה בדמות תכנים איכותיים ומדוברים מאוד.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

כפי שזה נראה האסטרטגיה של נטפליקס לשמור על ההובלה היא "פשוטה" - לנסות להמשיך ולירות בכל החזיתות. נטפליקס עלתה על התחזיות באשר לגידול במספר המינויים והרווח שלה ב-2020, והגיעה אל 203.7 מיליון מנויים ברחבי העולם - ואתם הרי יודעים כמה מכם חולקים מנוי עם הבת של השכנה - מה שאומר שהיא צריכה להפיק ולרכוש כמויות אדירות של תוכן, ורצוי שיהיה גם כזה שקולע לטעם של כולם. התוצאה? מגוון עצום של תכנים שעולה לשירות מדי שבוע, מסדרות כמו "ברידג'רטון" (תחת חוזה הענק של שונדה ריימס), דרך סרטים עתירי תקציב כמו "שמי חצות", דוקו פשע כמו "בחשכת הלילה" ולצידם זרם מתמיד של ריאליטי.

השינוי? ככל שעובר הזמן ניתן להרגיש יותר ויותר את הפנייה של נטפליקס לקהלים מגוונים ולא רק לקהל האמריקני, מדינות אסיה הפכו כבר מזמן לאחד השווקים המשפיעים ביותר על מידת ההצלחה של פרויקטים חדשים, וספציפית הודו על יותר ממיליארד תושביה מתחילה להיות מורגשת בהיצע התכנים. בהתאם, בחודשים האחרונים עלו מגוון סדרות ריאליטי, חלקן ממש מבדרות ומהנות, אחרות הן ביזאר מוחלט, כולן ינעימו לכם את הזמן.

הקומדיה "עשיר בהפתעה" (או בשמה המקורי והמוצלח יותר "Crazy Rich Asians") הייתה אחת ההפתעות הקולנועיות הגדולות של השנים האחרונות. כזכור, היא עוסקת בסיפורם של זוג צעיר מניו יורק שנוסע לחתונה משפחתית בסינגפור (ממנה בא הבחור), וכאשר הם מגיעים לשם נחשפת בת זוגו לעושר המופרך של משפחתו ונקלעת לקרב בין תרבויות. "עשיר בהפתעה" הצליחה לתת חותמת סופית לכך שסרטים המיועדים בעיקר לקהילה האסייתית יכולים להפוך לשוברי קופות חוצי מגזרים, בנוסף היא גם חשפה אותנו לתרבות שלא הכרנו באמת - העושר המופרז של הדור שעבורו קומוניזם היא מילה גסה. "אימפריית הבלינג" לוקח את כל מה שראיתם בסרט ומוכיח שהמציאות מוגזמת בהרבה.

הגיבור של אימפריית הבלינג, קווין, הוא דוגמן ממוצא קוריאני שאומץ על ידי משפחה לבנה ועובר להגשים את עצמו בלוס אנג'לס, שם הוא זוכה לחסותם של קבוצה של אסייתים עשירים בטירוף שמצרפת אותו למפגשים החברתיים שלהם (אל דאגה, אין כאן שום ריחוק חברתי). קווין היפיוף משמש כסוג של מתווך עבור הצופים שלרגעים יתקשו להאמין שמה שנראה על המסך אמיתי. "בלינג" היא סדרה כל כך קיצונית, ברמה שגורמת ל"משפחת קרדשיאן" להיראות כמו דרמה משפחתית קטנה שנלקחה הישר מפסטיבל "דוקאביב". הגיבורים שלה עשירים ברמה שלא זכורה לי (משהו כמו פי אלף יותר ניקול ראידמן) אך בעיקר לא מתנצלים על כך בשום צורה. מה שכן, כשאתם באים לצפות בשמונת פרקי העונה הראשונה, כדאי שתשחררו מראש את סוגיית האמינות, סביר להניח שהיא לא קיימת וזה ממש סבבה.

בגלריית הדמויות הבלתי נשכחות שלה אפשר למצוא את החבר הכי טוב של קווין (לכאורה) - בחור בשם קיין לים, בן למשפחת מיליארדרים מסינגפור שעסוק בקניות אובססיביות של מותגי על, רכילות על שאר הקאסט וריור בלתי פוסק על קווין. חוץ ממנו יש כאן את כריסטין, "המלכה של בוורלי הילס" הנשואה לד"ר צ'ו, שהוא לדבריה חלק מהשושלת הקיסרית של סין. מדובר באחת הדמויות הכי חזיריות כלכלית שנראו על המסך, היא חוגגת את הכסף שהתחתנה אליו כאילו אין עוני בעולם ועסוקה בליצור ריבים דמיוניים עם הגיבורה האמיתית של הסדרה - אנה.

וכן, אנה שיי היא דמות אדירה כל כך ששווה להקדיש לה פסקה נפרדת. כמו שאר הדמויות בסדרה, גם שיי נולדה לתוך העושר שלה ולא הרוויחה אותו בעצמה, ה"חברים" מספרים שהיא יורשת של אחד מאילי הנשק והנפט הגדולים ביותר בעולם, היא גרה באחוזה והגיל שלה הוא כנראה איפשהו על הקו שבין אמצע שנות החמישים לסוף שנות השישים. כמו כל הדמויות בסדרה, אנחנו מקבלים הסבר על ה"אסייתיות" של אנה שמוצאה הוא חצי רוסי וחצי יפני, אבל זה לא משנה, מה שהופך אותה לדמות בלתי נשכחת היא העובדה שהיא באמת לא שמה קצוץ על אף אחד ועל שום דבר. באחד הרגעים המדהימים בסדרה מגיע לאחוזתה צוות של מותג העל "כריסטיאן דיור" כדי שתוכל לבחור מלתחה חדשה, האגביות שבה היא פושטת את בגדיה מול המצלמה (להפתעת שאר המצולמים אגב), מוכיחה שוב שכשיש לך כל כך הרבה כסף אתה לא באמת צריך לתת דין וחשבון לאף אחד.

יש עוד הרבה דמויות מסקרנות ב"בלינג": קלי שהייתה נשואה לנוכל בינלאומי ועכשיו יוצאת עם שחקן מתעלל רגשית בשם אנדרו (שהוא גם הפאוור ריינג'ר האדום), קים לי שמרוב ניתוחים קוסמטיים נראית בדיוק כמו קיילי ג'נר, צ'רי שלמרות שיש לה כבר שני ילדים עדיין מחכה שהחבר שלה יציע לה נישואים (היריון מחוץ לנישואים מאוד לא מקובל בתרבות האסייתית) ובחור בשם גיא טאנג שנראה כמו ניתוח פלסטי שיצא משליטה ואף אחד לא מבין למה הוא מסתובב עם החבר'ה (חוץ מלעשות בושות כמובן). בקיצור, "אימפריית הבלינג" היא דוקו-ריאליטי-טראש מושלם שיצליח לעצבן, להצחיק, להדהים ובעיקר להעביר לכם את הזמן בכיף.

אם כבר ריאליטי אוכל שמתאים לתקופה הזאת אז כדאי שהוא יעסוק בשאריות. מדובר בפורמט חמוד במיוחד שבו שלושה מתמודדים בעלי כישורי מטבח טובים פלוס, מקבלים שאריות שנותרו במקרר ונדרשים להכין מהן מנות חדשות בשני סבבים משתנים. אני רוצה להאמין שלא מדובר באמת בשאריות כי אחרת מדובר במשהו מגעיל וקצת לא הגייני, אבל הרעיון מעולה - הזמנות ממסעדות הפכו לתחליף של רבים לחוויית הבילוי הקולינרי, ועם הכסף שאנחנו מוציאים על האוכל הזה, למה שלא נהנה ממנו עד הסוף?

בסיבוב הראשון המטרה של המתמודדים היא לשלב כמה שיותר מהשאריות במקרר בתוך המנה החדשה שיכינו, ובסיבוב השני האתגר הוא להכין מנה ממטבח מסוים (איטלקי למשל). הזוכה בשני הסיבובים מקבל פרס חביב של 10,000 דולר ואת התואר "אלופ/ת השאריות". מנחת התכנית היא ג'קי טוהן, שתהיה מוכרת לצופי "Glow", ולצידה השפית הבריטית שרגר והאושיה הקולינרית דיוויד סו. שלושתם יחד יוצרים ריאליטי אוכל באווירה קלילה מאוד שמזכירה את "הצלחתי!" ("!Nailed It") האהובה, רק עם אנשים שיודעים מה הם עושים.

אחרי שפנו לקהל האסייתי, הגיע הזמן שנטפליקס תתן עבודה גם אצל הקהל ההודי. "החיים המופלאים" עוסקת בחייהן של נילאם, מאהיפ, באהבנה וסימה - ארבע נשים של כוכבי בוליווד מוכרים מאוד שבין כולם יש קשרים חברתיים ומשפחתיים. בשונה מ"אימפריית הבלינג", "בוליווד" היא סדרה שמרנית בהרבה שמזכירה את העונות הראשונות של מותג הריאליטי האהוב "עקרות בית אמיתיות". ההבדל? היא מצליחה לתת לנו הצצה לתרבות העושר של תת היבשת ההודית, אותה אנחנו מכירים יותר כיעד לטיולים אחרי צבא, מסעות קולינריים ואווירה רוחנית ופחות כמקבילה של הוליווד.

התרבות של בוליווד לא פשוטה לצפייה. בפרק הראשון למשל אנחנו נכנסים לביתה של סימה (קוטארי) שבדיוק מתכוננת לנסיעה משפחתית לפריז לאירוע חברתי חשוב. בבית המשפחה יש עובדת משק בית שמדברת בהינדי בזמן שסימה וחברתה משוחחות באנגלית, והבדלי המעמדות בין הקבוצה בולטים לעין בצורה שתגרום גם לחזקים בינינו להתכווץ מול המסך. מצד שני, הבנות של "בוליווד" עדיין עסוקות בעיקר במשפחה ובחברים שלהן בהתאם לחברה המסורתית שהן חיות בה, ולא עסוקות רק בשופינג (אל דאגה, גם את זה יש בשפע).

עבור צופים רבים הפכה נטפליקס לבית של "המרוץ לדראג של רו פול" - אימפריית הריאליטי המצליחה של רו פול שכבר כבשה מעריצים רבים בישראל ובעולם. בנטפליקס בארץ משודרות רק העונות הישנות יותר של התכנית, בזמן שהזכויות לעונות החדשות נמצאות אצל yes, כך שלמנויי נטפליקס עם חיבה לדראג נוצר פער קטן. עליו יכולים החובבים לפצות עם "מלכה באה לעולם", דוקו ריאליטי שמשלב בין המירוץ לדראג, "עין קווירית" ו"המהפך" עם אורנה דץ.

מדובר בהפקה ברזילאית למהדרין המובלת על ידי מלכות הדראג גלוריה גרוב ואלקסיה טוויסטר, שלוקחות תחת חסותן מלכות דראג בפוטנציה ועוזרות להן לבנות את הפרסונה הבימתית שלהן, או בפשטות - להוציא את המלכה שבהן החוצה. מדובר בפורמט חמוד מאוד שכולו שיח מעצים וחיובי, יש כאן יותר מנגיעה בשיח הלהט"בקי והזדמנות להכיר את קהילת הדראג של ברזיל.

אוקיי, נתחיל בזה שהרצפה במסלול הזה היא לא באמת לבה ואנחנו (עדיין) לא נמצאים במקום שבו מתמודדי ריאליטי נשרפים בעודם בחיים. אחרי שסימנו וי על החרדה הקלה הזאת אפשר להתקדם וליהנות מהשעשועון החביב הזה, שעיקר כוחו הוא בעיצוב ההפקה המגניב למדי שגורם לחדרים רגילים להיראות כאילו הרצפה שלהם מוצפת בלבה, ונראה כמו מחווה מכוונת לסרטי "אינדיאנה ג'ונס". כל פרק מתרחש בחדר אחר - חדר שינה, מרתף, מטבח, חדר עבודה וכן הלאה - ויש בו מכשולים אחרים, אך המהות של "המסלול הבוער" היא בעיקר לצחוק.

אל תצפו לגרסת האקסטרים של "נינג'ה", אנחנו יותר באווירת "ווייפאאוט" האהובה, בה רק מחכים למעידות מצחיקות של המתחרים. בשונה מ"ווייפאאוט" כאן המתמודדים מתחרים בקבוצות של שלושה, שצריכות לצלוח ביחד את הדרך המאיימת מקצה אחד של החדר לקצה השני. הפרס? עשרת אלפים דולר ולא להיאכל בחיים על ידי לבה. לא רע.

לאן מועדות פניהן של תחרויות ריאליטי השירה אחרי "הזמר במסכה"? נדמה שראינו כבר כל טריק ושטיק אפשרי: מכיסאות מסתובבים, דרך שופטים שהם מגה סטארים בפני עצמם, תחרויות קבוצתיות ואפילו ריאליטי של כותבי שירים, אבל מסתבר שיש עדיין מקומות שלא ביקרנו בהם. כנסייה למשל. "גוספל מהלב" היא תחרות ריאליטי קצת אחרת, מוביל אותה פארל וויליאמס - כוכב פופ והיפ-הופ בינלאומי שכבר נגע בריאליטי מוזיקלי בעבר והפעם מצטרף לדוד איזיקיאל וויליאמס, שהוא לא רק ההשראה המוזיקלית שלו, אלא גם בישופ בכנסייה והאחראי על מקהלת הכנסייה.

ביחד עם צוות של מומחים בז'אנר הגוספל, הם מנסים לבנות את המקהלה הכי טובה בעולם, תוך כדי סדרה ארוכה של אודישנים פתוחים וסיפורים מעוררי השראה (כמובן). העובדה שמדובר בכנסייה, מקום שזר לצופים רבים בישראל, עלולה אולי ליצור רתיעה מסוימת, אך האמת היא שמוזיקת הגוספל בסדרה פשוט נפלאה והכישרונות אדירים במיוחד. כן, אי אפשר להתכחש למימד הדתי רוחני שקיים בשיח לפעמים, אבל אם תתרכזו במוזיקה יש סיכוי גדול שתמצאו אותה מהנה במיוחד.

ונסיים בריאליטי שמתאים גם הוא כמו מסכה לפנים בתקופת הקורונה - עיצוב הבית. כן, כחלק ממגמת ה-DIY הבלתי נגמרת של השנה האחרונה שבמסגרתה למדנו לעשות הכל לבד (מחלות ועד בניית גינה הידרופונית במרפסת), גם עיצוב הבית הלך ותפס חלק נכבד בחיינו. שיי וסיד מק'גי (כנראה שני האנשים המתקתקים ביותר שראיתם על המסך) הם זוג אמריקני שמגיע לבתיהן של משפחות ברחבי אמריקה, ומעצב עבורם את בית חלומותיהם בהתאם לצרכים ולתקציב שיש להם. ב"חלום של בית" מנסים לתת דגש על כך שלא מדובר על שיפוץ לעשירים בלבד, ושגם אתם תוכלו לקבל רעיונות נהדרים לבית שלכם בעקבות צפייה בתכנית. אני אומר ששווה לקחת את האמירה הזאת בערבון מוגבל, כי יש סיכוי שאחרי צפייה בתכנית תרגישו שדירת החדר וחצי שלכם נראית הרבה פחות סבבה ממה שחשבתם. בכל מקרה, אם אתם שייכים לז'אנר המארי קונדו, שתי העונות של "חלום של בית" זמינות לצפייה ויעבירו לכם את הזמן בצורה הכי נעימה שיש.