לרגעים במהלך פרקי הפתיחה בעונה השנייה של "העלאה" (Upload), שכל שבעת פרקיה עלו ביום שישי באמזון פריים וידאו, חששתי שהסדרה נפלה קורבן להפסקה הארוכה שנגזרה עליה. כמו במקרה של סדרות רבות גם שובה אל המסך עוכב בגלל הקורונה, וכמעט שנתיים אחרי שנפרדנו ממנה לאחרונה בשיא המתח, נדמה שהמומנטום שכך פתאום (אם אתם לא זוכרים מה קרה, מומלץ בחום לצפות שוב בפרק האחרון של העונה הקודמת, או אפילו בכולה, כי זה כיף באותה מידה גם בפעם השנייה. ואם לא צפיתם בה, תפסיקו לקרוא עכשיו כי יש המון ספוילרים. מוזמנים אל ביקורת העונה הראשונה).
אחת מהסיבות לתחושת ההאטה היא ההפרדה שנכפתה על צמד הגיבורים. כזכור, הסדרה מתארת עתיד שבו תודעתם של המתים יכולה לזכות לשכפול דיגיטלי לפני שינפחו את נשמתם, ולהישלח אל "גן עדן" שמורכב גם הוא מרצפים של 1 ו-0. לייקויו (Lakeview) הוא אחד היוקרתיים והיקרים שבהם, ובו שוכן ניית'ן (רובי אמל), שמצא את מותו בתאונת דרכים. זוגתו הפריבילגית אינגריד (אלגרה אדוארדס) היא זו שמממנת את שהותו בלייקויו, מתוך שאיפה להצטרף אליו בבוא העת כאשר תמות בשיבה טובה. אלא שניית'ן לא מעוניין בהתחייבות כל כך ארוכת טווח, בפרט מאחר שבינו ובין ה"מלאכית" שלו, נורה (אנדי אלו), נציגת שירות הלקוחות שתפקידה לסייע לו, נרקם משהו כן ויפה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
במהלך העונה הראשונה התברר שתאונת הדרכים של ניית'ן הייתה בעצם רצח. בחייו הוא עבד על גן עדן דיגיטלי שבניגוד לכל היתר לא ניצב מאחורי חומת תשלום, לטובת כל האנשים שידם אינה משגת, כלומר רוב האנושות. פעולותיו הביאו את העשירים המופלגים שמפעילים חברות כמו "הורייזן", שמפעילה את לייקויו, לרצות להסיר אותו מדרכם. כאשר במהלך העונה הראשונה נורה חקרה את נסיבות מותו, גם היא הפכה למטרה עבור אותם גורמים. היא נמלטה מרוצח שכיר שהיה בדירתה, ובעזרתו של ניית'ן, ששוחח איתה בטלפון וצפה מרחוק בעזרת מצלמות, הצליחה להוביל את המתנקש אל מותו בתאונת מעלית גרוטסקית במיוחד.
החיבור בין ניית'ן לנורה הוביל אותו להחליט סופית שהוא מוותר על אינגריד ועל המימון שלה. הוא עבר ממשכן הפאר שלו אל מרתפי לייקויו, אזור שבו ניתן להשאיר את התודעה בחיים עם 2 ג'יגה בלבד לחודש, שמספיקים לכלום ושום דבר. במקביל נורה נאלצה לרדת למחתרת אחרי נסיון ההתנקשות, ובשיחת טלפון לפני שעזבה אמרה לניית'ן שהיא אוהבת אותו - אבל לא שמעה את זה בחזרה כי "חבילת הגלישה" שלו בדיוק נגמרה. מעט אחרי כן הגיעה אינגריד לבקר אותו, כולה אושר וחיוכים, כדי לספר לו שהעלתה את עצמה. כעת גם היא איתו בלייקויו, והשניים יוכלו להיות ביחד לנצח.
העונה השנייה מוצאת את ניית'ן ונורה בלי יכולת לתקשר זה עם זה. היא ואביה הגיעו אל קהילת מתנגדי טכנולוגיה מיליטנטיים שמתגוררת ביער נידח, כך שאין לה אפשרות ליצור קשר עם מי שנותר מאחור. שם היא נחשפת אל מזימה שלהם לחבל במאמציהן של תאגידים מרושעים כמו "הורייזן", ונרתמת לסייע. ניית'ן, בינתיים, מנסה להשלים עם היעלמותה המוחלטת של נורה ועם שובה הכפוי של אינגריד לחייו. כך יוצא שכל אחד מהם מצית מערכת יחסים לא מתוכננת - במקרה של נורה, מדובר במטאו (פאולו קוסטנזו, "רוד טריפ", "השורד המיועד"), בחור חביב ואחד המנהיגים בקהילה השורשית.
אלא שבזמן ש"העלאה" מפרידה בין השניים פיזית ורגשית, לפחות לכאורה, היא מוסיפה במקביל לבנות את עולמה, לפתל את סיפורה ולהעמיק את אמירתה. די מהר מתברר שהמומנטום לא נעצר, אלא פשוט פונה לכיוונים חדשים ומעניינים. כמו במקרה של הסדרה "ניתוק" באפל טיוי פלוס, יש משהו מרדני בכך שסדרה נוקטת עמדה כל כך אנטי-תאגידית, התרסה כה מובהקת נגד ענקיות עמק הסיליקון, ועושה זאת דווקא בחממה של אחת מחברות הענק הללו. "העלאה" הקפידה להדגים את המוסריות המפוקפקת של העתיד שהיא מציגה, כזו ששורשיה קיימים כבר במציאות שלנו כיום ומדירה את מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו.
הפעם הסדרה מוסיפה לכך אלמנטים נוספים: תינוקות דיגיטליים ששוכני לייקויו יכולים לגדל, חדירה פולשנית במיוחד לפרטיות של התושבים, וכן אפשרות שכבר הוצגה בעונה הראשונה (באמצעות ניסוי כושל שבשיאו ראש מתפוצץ) - הורדה של התודעות אל גופי המנוחים, כך שבעצם ישובו לחיים. אם זה יצליח, בפועל יזכו כל העשירים האלה לחיות חיי נצח, להפוך למעין אלים.
אלה המצאות שמספקות רובד סאטירי שנון וחכם ל"העלאה" כבר מאז ראשית דרכה, וממשיכות לעורר מחשבה וחלחלה גם הפעם, ואפילו ביתר שאת. מה שהופך אותה למלבבת על אף העתיד העגום שהיא מתארת, מלבד הנופים המצודדים של לייקויו, זה הדמויות. ניכר שהסדרה אוהבת את גיבוריה. אמל ואלו נהדרים ביחד ולחוד, סיפור האהבה של דמויותיהם כובש, ולמרות המשיכות באף הוא לא מרגיש מאולץ (טוב, אולי קצת לפעמים). נוסף להם ישנו המשרת בעל הבינה המלאכותית (אואן דניאלס, בנו של יוצר הסדרה גרג דניאלס, שגם נמנה עם כותביה), שפרצופו המצחיק מוסיף להשתלט על לייקויו בצורות הכי מחרידות ומבדרות שניתן להעלות על הדעת; ובמקביל ממשיכה "העלאה" לבחוש ביחסים הנפיצים והמשעשעים בין המנוח לוק (קווין ביגלי) ל"מלאכית" שלו אלישה (זיינב ג'ונסון). האחרונה אף זוכה לשדרוג בעבודה, ומוצאת את עצמה קרועה בין מצבה הפיננסי לבין הרשעות התאגידית שהיא נאלצת להתקרב אליה.
אך עם כל הכבוד לכל אלה, מי שעושה את העונה הזו היא אינגריד, גם בזכות כתיבה נהדרת וגם בזכות משחק נפלא וורסטילי של אדוארדס. העונה חושפת אצל אינגריד שורה של תכונות רעות ומעשים נקלים, ובמקביל גם משרטטת בעדינות ובחמלה את נפשה הפצועה וחסרת הביטחון. היא הופכת אותה לאחת הדמויות המורכבות על המסך, כזו שמצליחה רגע אחד להצחיק, במשנהו לעורר אנטגוניזם, ואז פתאום לרגש מאוד.
זוהי הסדרה השנייה של גרג דניאלס ("המשרד", "מחלקת גנים ונוף") שחוזרת לעונה שנייה בשלושת השבועות האחרונים אחרי פגרה ארוכה. קדמה לה "חיל החלל", שהתחילה בקרטוע אבל ממשיכה עכשיו נחמד בהרבה, וניכר שהיא עדיין בתהליכי גיבוש. לעומתה, "העלאה" ידעה מה היא ומי היא כבר מראשית דרכה, ורק מוסיפה ומבהיקה את המסלול שלה הלאה. למעשה, היא כל כך בטוחה בעצמה עד שנדמה שאינה מהססת לקחת סיכונים עלילתיים גדולים, כאלה שעשויים לשנות את הנוסחה שלה ואת יחסי הדמויות כפי שהכרנו אותם עד כה. או, כפי שניתן להבין בין השורות, גם במקרה הזה היא משאירה אותנו עם לסת שמוטה ורצון עז לראות מה יקרה בהמשך. הפעם זה חייב לקרות מהר יותר.