מה הסיפור של דולורס - ארר, כריסטינה - בעונה החדשה של "ווסטוורלד"?

שימו לב, ספוילרים ל"ווסטוורלד" עונה 4 פרק 3

לראשונה מזה שנים ניכר ש"ווסטוורלד" חוזרת למקורות. העונה הרביעית חידתית ומתעתעת בצורה שלא מונעת רמזים מאלה שמעוניינים ללקט אותם. היא משתמשת שוב בטכניקות מוכרות וסוחפות כדי לשמוט את השטיח מתחת לרגלינו, בקטע טוב, וגם במובנים הכי בסיסיים - היא חוזרת אל הפארקים ואל הסיפורים שהיו חלק כה משמעותי בה בהתחלה.

היא אמנם נפקדה מהפרק החדש, אבל אולי דווקא עכשיו זו הזדמנות לדבר על אחת העלילות הכי מסקרנות במסגרת החדשה: זו של כריסטינה, בת דמותה הברונטית החדשה של דולורס, אף היא בגילומה של אוון רייצ'ל ווד. דולורס המקורית נמחקה בסוף העונה השלישית כאשר סראק (ונסן קאסל) חיבר אותה אל רחבעם, מחשב העל בעל הבינה המלאכותית, בניסיון למצוא את המפתח אל "הכור" - הגיבוי הדיגיטלי של אורחי הפארקים, זה שדלוס הפעילו בחשאי לאורך שנים כדי לצבור עליהם עוד ועוד מידע. אולם לא ממש מדויק לומר שדולורס מתה. יש לה שלל שכפולים שחולקים איתה את כל ההיסטוריה שחוותה עד שיצאה מהפארק אל העולם האמיתי, אלא שבחזקתה של דולורס-מספר-אחת היה מידע חשוב שהוא אולי המפתח למה שקורה איתה בשלב הזה.

עכשיו אנחנו מתוודעים אל כריסטינה. היא גרה בדירה מעוצבת ויפה עם שותפה בשם מאיה (זוכת האוסקר הטרייה אריאנה דבוס, "סיפור הפרברים", "שמיגדון") בניו יורק העתידנית. היא עובדת ככותבת של דמויות משנה במשחקי וידאו מטעם חברה בשם "אולימפיאד", שהלוגו שלה דומה באופן חשוד לזה של "דלוס". מאיה מקפידה לשדל את כריסטינה לצאת לבלות בערב ולפגוש בחורים. כמו דולורס המקורית, כשהייתה בלופ, כריסטינה היא בחורה חולמנית ואופטימית. כמוה היא מציירת את הנופים שבסביבתה - במקרה הזה כמובן נוף אורבני. כמוה היא מתעוררת מדי בוקר במיטתה באותו אופן ונוטה ללבוש כחול.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

לא הכל מושלם בחייה. הבוס שלה מאוד לא מתחבר אל הסיפורים הרומנטיים שכריסטינה נוטה לרקום ודורש שתכתוב דברים אלימים יותר. בנוסף, גבר זר בשם פיטר עוקב אחריה. הוא טוען שאחד הסיפורים שכתבה תיאר בדיוק את חייו ואת חיי משפחתו. הוא היה מעורער בנפשו, איבד את עבודתו ואת אשתו ואז החל להטריד בחורה שהאשים אותה ברוע מזלו, בדיוק כמו שכתבה כריסטינה במשחק המחשב. לבסוף הוא מתאבד - ממש כמו בסיפור - ועושה זאת מול עיניה של הכותבת אחוזת האימה.

בראיונות עם ליסה ג'וי, מיוצרי הסדרה, ועם ווד עצמה, השתיים מתעקשות שכריסטינה היא לא דולורס אלא דמות חדשה לגמרי, ושדולורס המקורית אכן מתה. אבל כמו שאנחנו יודעים היטב, יוצרים ושחקנים נוטים לשקר בנוגע למוות מזויף של דמויות, ודי אם נזכיר את אחד מגיבורי "משחקי הכס" שנפח את נשמתו למרות שלכולם היה ברור שהוא ללא ספק ישוב, והוא אכן שב אף שכל העוסקים במלאכה התעקשו שמת.

אז מה הסיפור של כריסטינה? האם העלילה שלה מתרחשת בעתיד הרחוק? האם עלילתה מתרחשת בכלל בעבר, לפני כל האירועים שראינו עד כה? האם היא שוב בפארק או באיזושהי סימולציה דיגיטלית? הנה כמה תיאוריות שמסתובבות ברשת בנוגע לכך, ועד כמה סביר שהן נכונות.

אנחנו כבר מכירים את ההיסטוריה של דולורס. היא הייתה המארחת המוצלחת הראשונה שרוברט פורד וארנולד וובר בראו, והתכנות שלה היה זה ששוכפל כדי ליצור גם כל אלה שהגיעו אחריה. האם ייתכן שדולורס התבססה בעצם על עלמה אמיתית, כריסטינה, וזה בעצם מה שאנחנו רואים? זה יסביר איך זה שפיטר שורט אותה בסכין והפצע נשאר גם למחרת.

קרוב לוודאי שהתשובה היא לא. מעבר לכך שאנחנו יודעים שעבודתם של פורד וארנולד הצעירים נעשתה בסביבות העשור השני של המילניום הנוכחי, כלומר בימינו אנו, מה שלא מתיישב עם העולם העתידני שמחוץ לחלונה של כריסטינה, מה שקורה כאן הוא בעליל המשך לדברים שכבר ראינו.

ראשית, טדי (ג'יימס מרסדן) כאן, או מישהו בדמותו, כך שאם דבקים בתיאוריה הזו, המשמעות היא שגם טדי נוצר בצלמו של אדם אמיתי. שנית, מישהו השאיר את המבוך במרפסת ביתה של דולורס, מה שמציב את האירוע אחרי הסיפור המקורי שלה איתו, לכל המוקדם (כלומר כארבעים שנה לפני אירועי העונה הקודמת). שלישית, כל זה קורה בוודאות אחרי המרד של האנושות נגד המכונות. גם הקבצן ברחוב וגם פיטר מאזכרים את "המגדל" - אותו מגדל שמככב בפוסטרים ובטריילרים של העונה, מופיע בפתיח החדש וציורים שלו תלויים על הקיר במוסד לחולי נפש שאליו כריסטינה מגיעה כשהיא מנסה לפענח את סיפורו של פיטר. פנסי הרחוב שבו כריסטינה גרה אפילו מעוצבים בדומה לו.

כריסטינה אולי לא יודעת את זה ובטוחה שהיא בת אנוש, אבל היא מארחת בפארק חדש. הגם שאינה דולורס בכל הנוגע לזכרונות, כריסטינה נוצרה בדמותה הנאווה, כי למה לא, היא קיימת במאגר. כבר בפרק השני לעונה התברר שהפארקים הוקמו לתחייה עם רעיונות חדשים, כמו שיקגו של שנות היובש, המקום שאליו הגיעו מייב (תנדיווה ניוטון) וכיילב (ארון פול). מן הסתם ישנם נוספים כאלה, וכריסטינה היא מארחת באחד מהם - פארק ששורשיו נטועים כבר ברעיונות המקוריים של הסרטים משנות ה-70 שעליהם התבססה הסדרה: פיוצ'רוולד. נדמה ששאר עלילת העונה החדשה של "ווסטוורלד" מרמזת לנו אף היא על הכיוון הזה, מאחר שהיא משתמשת ברעיון המרכזי של סרט ההמשך מ-1976 - שיבוט של מנהיגים עולמיים חשובים והחלפתם ברובוטים כדי להשתלט על מוקדי כוח.

המציאות בפארק הזה אמנם נראית כמו המשך לאסתטיקה של העונה השלישית, אך במבט בוחן ניתן לראות שהיא שונה ממה שקורה בשאר העלילות החדשות. בעולמה של כריסטינה יש רחפות ומכוניות אוטומטיות לבנות, אלה שראינו בשפע בעונה הקודמת, אולם בקורותיהם של מייב, כיילב, וויליאם (אד האריס) ושרלוט הייל (טסה תומפסון), נראה שהמכוניות האלה אינן בשימוש - מן הסתם חלק מההתקוממות של האנושות נגד המכונות. גם הסלולרי המשוכלל של כריסטינה שונה למשל מהמכשיר שכיילב מתבקש להפקיד לפני שהוא נכנס לפארק. הטכנולוגיות לא אחידות.

כשם שפארק היובש מתבסס על העלילות המוכרות של ווסטוורלד, כולל אגב גרסה חדשה של דולורס, כך גם דמותה של כריסטינה בעולם שלה שואבת "השראה" מהסיפורים המוכרים. לכן דמותה מהדהדת לדולורס גם מעבר למראה הזהה - מדובר פשוט בעצלות התסריטאית הנושנה של יוצרי הפארקים. ממש כשם שבעבר "שוגון וורלד" ו"הראג'" היו שכפולים של הרפתקאות "ווסטוורלד".

כדי לשקף עבורנו עוד זכרונות ישנים, בפרק הראשון מאיה מתייעצת עם כריסטינה באילו נעליים לבחור - הלבנות או השחורות. אמנם זה משהו שלמארחים אין קשר אליו, בחירת צבע הכובע היא משהו ששמור לאורחי הפארקים, אבל השימוש בה מרמז לנו אף הוא כי הסבירות שמדובר בפארק גבוהה. גם עצם משלח ידה של כריסטינה מהדהד למטא של "ווסטוורלד", לסיפורים שפורד תמיד ביקש להתקין, ולעומתו הבוס של כריסטינה, שדורש ממנה סיפורים הרבה יותר קודרים ומדממים, מזכיר את נטייתו לסנסציה של התסריטאי הראשי לי סייזמור. פנסי הרחוב שנדלקים רק כאשר מישהו עובר לידם - איזו שימושיות נוראית - הם הד ל"מסה", משרדי הפארקים, שם אורות הניאון נדלקו אוטומטית כאשר מישהו עבר בסמוך להם. באותה הזדמנות, פיטר מרים ומגיש לכריסטינה את הטלפון ששמטה - תזכורת לקופסת השימורים מהלופ של דולורס.

בניגוד לדולורס, נדמה שכריסטינה היא דמות משנית, ממש כמו אלה שהיא כותבת עליהן עבור "אולימפיאד". היא מוכרחה להיות משנית כי היא במקביל גם בינה מלאכותית שכותבת את הסיפורים שהפארק עצמו משתמש בהם. זה מסביר גם את פיטר - כריסטינה כתבה דמות של מארח אחר, שטוף קונספירציות ומטורף, וזה מתבטא בכך שהוא, ובכן, מפקפק בטבע של המציאות שלו. בהתאם, השריטה שהוא מותיר בה לא נעלמת כי כריסטינה היא דמות פחות חשובה בפארק ולכן לא מטופלת בקביעות. אפשרות נוספת היא שהלופ שלה ארוך יותר מאשר ההרפתקה היומית הקבועה והמחרידה של דולורס.

הרעיון שכריסטינה היא מארחת בפארק הגיוני מאוד, ובכל זאת צפה תהייה גדולה בנוגע אליו: המגדל. בפרק הראשון פיטר אומר לכריסטינה שבהתחלה הוא חשב שהמגדל הוא זה שגרם לו לעשות את הדברים שהוא עושה, אך אז הבין שזו היא. בפרק השני הקבצן ברחוב שבו היא הולכת שאל את העוברים והשבים: "אתם שומעים את זה? השיר בלי הקול. זה הורג אותם! הרעש! אתם שומעים את זה? המגדל, זה מגיע מהמגדל!". "אף אחד לא יכול לשמוע את המוזיקה שלו חוץ ממני", הוא מוסיף. "ממני ומהציפורים". רגע אחרי כן, כשהיא מגיעה לבניין שבו היא עובדת, כריסטינה רואה על הקרקע גופות של שלל ציפורים.

ה"שיר בלי קול" הזה שכופה על בני אדם לעשות דברים, מזכיר מאוד את מה שכיילב ומייב נתקלים בו בפרק החדש, השלישי לעונה. מארחים מסוגלים לשמוע את הצליל, בני האדם לא. מארחים עמידים בפני הזבובים והניסיון להשתלט על דעתם, בני האדם לא. אף שהם מן הסתם מארחים, התיאור של פיטר ושל הקבצן כמשוגעים מאפשר להם לראות את התפרים בעולמם ולהבין שיש כאן ניסיון שליטה מוחית. אבל הקושייה עומדת בעינה: למה שהשליטה המוחית מהעולם האמיתי תהיה חלק מהסיפור בפארק?

הסברה הזו דומה לקודמת, רק שלא מדובר במרחב ממשי אלא ביקום דיגיטלי. בדומה ל"עריסה", הגיבוי הממוחשב של כל המארחים וקווי העלילה של הפארק (שפוצץ בעונה השנייה על ידי כנופייתה של דולורס), או כמו "הנשגב"/"העמק שמעבר", גן העדן שפורד התקין עבור המארחים. וגם כמו אותו "הכור" שכולל את המידע על האורחים ומכיל את דמויותיהם. מה שמחזק את האפשרות הזו הוא הנוכחות של טדי, שכידוע לנו נמצא ב"נשגב", וכן הדיבורים על המגדל: בתחילת הפרק השלישי, כשברנרד נמצא ב"נשגב", אנחנו רואים שם גם את המגדל המדובר.

אך בסופו של דברף גם זו תיאוריה פחות סבירה, מכמה סיבות. בתור התחלה, "ווסטוורלד" מקפידה לסמן לנו כשאנחנו בסימולציה דיגיטלית - הרזולוציה של המסך מלבנית יותר וכוללת פסים שחורים בראש המסך ובתחתיתו, בדיוק כשם שקורה עכשיו בסצנות של ברנרד, בתחילת הפרק השלישי לעונה. לכאורה זה לא מה שקורה כאן, אם כי כבר ראינו בעבר שזה יכול להשתנות. מאחר שאנחנו חווים את האירועים מעיניהם הבלתי אמינות של המארחים, ייתכן שמתישהו המסך הרגיל יצטמצם פתאום, הרזולוציה תשתנה ונגלה שכל הזמן הזה היינו מוקפים ב-1 ו-0.

אבל אפילו כך, ישנם רגעים שהופכים את הסברה הזו להגיונית פחות. בראשם הסצנה בפרק הראשון שבה כריסטינה נתקלת בדרכה ברחוב בשלושה גברים שמדברים על החוויה שלהם. "זה היה מטורף, המקום הזה פרוע", וחברו אומר לו, "אני לא מאמין שזו הפעם הראשונה שלך". זו שיחה כמעט זהה לכזו שראינו בווסטוורלד המקורי בעבר, בפרקים הראשונים של הסדרה, ולכאורה אין סיבה שתופיע בתוך סימולציה.

אף על פי כן, לא מן הנמנע שאכן מדובר במרחב דיגיטלי, שגם רגעים כמו אלה הושתלו בה בכוונת מכוון, מפני שמטרת העל היא לגרום לכריסטינה להתעורר. מה שמביא אותנו לתיאוריה הבאה.

קשה להאמין שכריסטינה היא אכן דמות חדשה ולא גלגול כלשהו של דולורס. כאמור, אף שהמקורית נמחקה, יש ארבעה שכפולים שחולקים איתה את רוב הזכרונות: זו שבדמותה של הייל, שכבר נטשה את המטרה של דולורס אחרי מות בעלה ובנה (מידיו של סראק, ובכל זאת היא מאשימה גם את דולורס), וגם קונלס, מוסאשי ולורנס.

נדמה שמי שמפעיל אותה מעוניין להעביר אותה מסלול דומה לזה של דולורס בניסיון לעורר אותה, והוא עושה זאת באמצעות דברים שיציתו את זכרונה. המבוך, טדי, השימוש בשם פיטר, שם אביה של דולורס, לדמות הגבר המעורער, הבחירה שהיא מתבקשת לעשות בין השחור ללבן (משהו שדולורס בהחלט מודעת אליו, מאחר שביקרה ב"כור" וליקטה מידע על האורחים כדי להשיג עליהם יתרון לפני שתצא לעולם האמיתי). במילותיו של וויליאם בסוף הפרק השני, בהשקת פארק הגנגסטרים: "אנחנו לא מבקרים שוב בעבר. אנחנו יוצרים אותו מחדש. ברוכים הבאים לתור הזהב".

מה שכריסטינה חווה לא סתם מזכיר את דולורס פעורת העיניים וטובת הלב של העונה הראשונה, אלא גם את המסע שחוותה בדרך להארה והבנה של מי שהיא. היה זה ארנולד ששלח אותה במקור למצוא את עצמה, הרפתקה שהיא יצאה אליה שוב בבלבולה מספר שנים אחר כך עם וויליאם הצעיר (ג'ימי סימפסון), ואז שוב עשרות שנים לאחר מכן לבדה, בניצוחו של פורד. ומאחר שהזיכרון של המארחים מוחשי ממש כאילו האירועים קורים עכשיו, כך דולורס חוותה אותם.

הניסיון של כריסטינה להתחקות אחר סיפורו של פיטר מזכיר קצת את מה שעבר אז על דולורס. מאיה חושפת בפני כריסטינה את מודעת האבל על פיטר (אחד הסימנים שמעוררים חשד לכך שמאיה היא שתולה מטעם מי שמנסה להפעיל את דולורס), המספרת שהוא הותיר את כל כספו למרכז שיקום חולי נפש. כאשר כריסטינה מגיעה למקום, היא מגלה כי המקום נסגר מזמן, והתרומה של פיטר אכן קרתה אבל לפני שנים. זה ממש מזכיר את הרגע שבו דולורס הגיעה עם וויליאם ליעד שלה, אסקלנטה, העיירה עם הכנסייה הלבנה, רק כדי לגלות שכולה קבורה בחול.

אם צריך לנחש מי המושך בחוטים, לא יהיה מופרך להניח שמדובר בהייל ובוויליאם, יד ימינה הרובוטי. בסצנה הפותחת את העונה וויליאם הגיע אל הסכר שבו מגובה המידע, ואמר לאיש הקרטל שמה שהוא מחפש נמצא שם ונגנב ממנו על ידי מישהי שכבר מתה, מה שאומר שהוא לא יכול לפענח אותו.

מדובר מן הסתם במפתח ל"כור"/"הנשגב". לאורך כל העונה השלישית כולם היו בטוחים שהוא נמצא במוחה של דולורס, אך בעוד סראק מחפש אותו בנבכי הקוד שלה ומוחק אותה אגב כך, הוא גילה שטעה. אנחנו כבר יודעים שמי שהמפתח נמצא אצלו הוא בכלל ברנרד, ואם התיאוריה אכן נכונה, סביר להניח שזה המידע שהייל וויליאם מבקשים להשיג מכריסטינה/דולורס.

בסוף העונה השלישית דולורס חוברה בכבלים לרחבעם ונמחקה לאיטה. מעט אחרי כן כיילב הורה לרחבעם למחוק את עצמו - אבל האם ייתכן שדולורס הצליחה להעלות את עצמה אליו בטרם נמחק ואז, מוכה, חבולה ועם זיכרון מחורר, העבירה את עצמה למקום אחר? כעת היא נמצאת באיזושהי רשת ממוחשבת, זכרו של וויאט נמחה ממנה ולכן היא שוב תמה וחמודה כמו שהוגדרה בתחילה, והיא לא יודעת מי היא.

תת המודע שלה ברא לה עולם שנראה דומה למדי לזה שעזבה, לפני שהמכונות והמכוניות האוטומטיות נגרטו, ומשהו בה עצמה מנסה להעיר אותה באמצעות חזרה על דפוסים מוכרים, כאלה שהוכיחו את עצמם בעבר. כמו גם באמצעות הגבר שאהבה ויצרה מחדש - טדי. אנחנו הרי יודעים שטדי המקורי נמצא ב"נשגב", כך שאם התרחיש הזה הוא הנכון, לא ייתכן שהוא עם כריסטינה בפארק, מגן עליה מפני סטוקרים מסוכנים ואולי גם מניח את המבוך לפתחה כדי שתתעורר.

יש היגיון נוסף בסברה הזו, כי כל המטרה של רחבעם הייתה לחזות מה אנשים יעשו לפני שיעשו זאת - וזה בדיוק מה שכריסטינה עושה עם פיטר. אפשר שמשהו מהבינה המלאכותית שלו דבק בה כשעלתה אליו. בתוך כך, הרשת שדולורס נמצאת בה בכל זאת מחוברת לעולם האמיתי, כך שלמרות הניקיון והאסתטיקה הצחה ביקום שבו היא נמצאת, אלמנטים מציאותיים כמו המגדל (בהנחה הסבירה שהוא אכן מציאותי) בכל זאת מוצאים את דרכם פנימה.

כל זה הופך את המרחב שלה למעין שיקוף לא מייצג של העולם האמיתי, וזו אולי גם הסיבה שרבות מהסצנות של כריסטינה מצולמות באמצעות מראות, לטעת בנו את הרעיון שאנחנו צופים ביקום מקביל, מבעד למראה.

זו תיאוריה מעניינת שבסופה התהייה: אם דולורס אכן לבדה במרחב דיגיטלי בלי שאיש ידע על כך, איך היא תחולץ ותעבור אל גוף פיזי?