הבחירות מאחורינו, ובין אם שמחתם מהתוצאות או שנשבר לכם הלב, נדמה שהתקופה הארוכה מאוד הזאת מחייבת אותנו לברוח לקצת אסקפיזם. למרות כמות התכנים הבלתי נגמרת שבה (ואולי אף בגלל), נטפליקס מלאה בסדרות וסרטים שלא באמת שווים את הזמן ונעים בין בינוניים לגרועים ממש (זאת כמובן לצד הברקות נפלאות שמבליחות מפעם לפעם). אבל יש דבר אחד שבנטפליקס מצליחים לייצר בצורה עקבית למדי - תכניות ריאליטי מגוונות ומטופשות שיעבירו את הזמן עם מעט צורך במחשבה ולחיצה מהירה על כפתור "הפרק הבא".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בשנה האחרונה הפכה דובאי לאחד מיעדי התיירות האהובים ביותר על הישראלים. השילוב בין הקרבה הגיאוגרפית לעושר הבלתי נתפס וריבוי האטרקציות מהסוג שרבים כל כך אוהבים (ע"ע שופינג), הוביל לכך שמקום שעד לא מזמן נשמע לכולנו אקזוטי, מרגיש עכשיו כמו שלוחה מורחבת של ארצנו הקטנטונת. עדיין לא ביקרתי בדובאי וכל טקסט שאני קורא על הניצול הקשה של כוח עבודה זול ממדינות זרות שמתרחש במדינה גם מרחיק אותי מלעשות את זה, אבל אני מודה שהצפייה ב"דובאי בלינג" ("Dubai Bling") הדוקו-ריאליטי-טראש החדש של נטפליקס, הצליחה לעורר בי מידה לא מבוטלת של סקרנות לצד חיזוק תחושת הגועל.
כל חובבי הריאליטי של נטפליקס אמורים לזהות מיד את המותג 'בלינג', "דובאי בלינג" היא מעין הרחבה של היקום הטלוויזיוני בו מתקיימת "בלינג אמפייר" - הסדרה שעוקבת אחרי קבוצת אמריקאים עשירים ממוצא אסיאתי שחיים בלוס אנג'לס ומעבירים את זמנם בין שופינג למריבות. ההצלחה של המותג הובילה לכך שהמפיקים כבר עובדים על סדרה נוספת בשם "בלינג אמפייר: ניו יורק" שצפויה לעלות בקרוב. עד שזאת תגיע, חובבי טלוויזיה במשקל נוצה מוזמנים ליהנות ממהדורת דובאי של המותג.
כצפוי, במרכז הסדרה ניצבת קבוצת חברים עשירה שמתגוררת בדובאי ומעבירה את זמנה בין שופינג, השקות, מסיבות, מריבות וגם שופינג, שופינג ועוד שופינג. מלבד הכסף שנשפך מכל עבר, אמירות דובאי ידועה בכך שרק מעטים מהאנשים שחיים בה באמת נולדו שם, והקאסט של הסדרה מדגים את זה מצוין. יש כאן את זיינה, אשת עסקים שנולדה בלבנון ועוסקת בנדל"ן (תחביב: רכילות), חברתה הטובה ביותר סאפא היא עיראקית שגדלה והתחנכה בלונדון וכיום נשואה למיליונר הודי בשם פאהד; יש כאן גם את לוג'יין עומראן - מגישת טלוויזיה פופולרית ביותר בעולם הערבי (מעין אסי עזר), שנולדה בערב הסעודית וכיום חיה בדובאי ביחד עם אחיה, אותם היא מפרנסת. עומראן היא הדמות המתונה ביותר בסדרה ומהווה גם סוג של חונכת ללוג'יין אחרת, שמסתובבת עם השם אל-ג'יי - אלמנה צעירה שנותרה עם מיליונים רבים בחשבון הבנק ואפס תחומי עניין מלבד בגדים, תכשיטים ומכוניות (חכו שתראו את הבנטלי הוורודה שלה).
אושיית האינסטגרם פארהאנה היא דמות בולטת נוספת בקבוצה, זאת שחוטפת לא פעם אש מסיבות מגוונות. בשונה מחברותיה, היא מגיעה מהודו ואין לה באמת קשר לתרבות הערבית, מה שמאפשר להן לרכל עליה גם כשהיא לידן (ואף מעירה להן על כך). בנוסף, היא מרוויחה את כספה משיתופי פעולה וחסויות, מה שנתפס על ידי שאר הבנות בקבוצה כ'זול'. אחרי צפייה ב"דובאי בלינג" תבינו שאצל החבר'ה האלה אין עלבון גדול יותר מזול. מלבד בני הזוג של הנשים בחבורה, "דובאי בלינג" מציגה גם לא מעט גברים, ביניהם קריס פייד - מנחה הרדיו הפופולרי ביותר באמירויות, די-ג'יי בליס - מוזיקאי פופולרי ממוצא אמריקאי שמנסה להיות הקול השפוי והחיובי בסדרה, ואיברהים אל סאמאדי - איש עסקים צעיר שלמשפחתו יש אימפריה של פרחים ולו יש מספיק זמן כדי לריב עם כל אחד ואחת מחבריו לסדרה.
"דובאי בלינג" מרגישה עשויה ומתוסרטת אבל זה לא פוגם בהנאה ממנה. יש בה כל כך הרבה תככים ומזימות עד שהיא גורמת לאופרות סבון להיראות כמו דרמה תקופתית כבדת ראש. אפשר להיגעל בקלות מהריקנות והחומרנות הבלתי נגמרת של גיבוריה, אבל מי שמחפשים הפוגה קלה ממחשבות ימצאו בה אסקפיזם כמעט מושלם שמשלב בין חפצים יפים, אנשים יפים וקורטוב של רשעות. אם תחפרו קצת יותר לעומק תצליחו להוציא ממנה גם כמה רבדים מעוררי מחשבה, כמו המעבר הייחודי של כל אחד מהגיבורים בין אנגלית וערבית שיוצר מיקס שפות ייחודי (מרבית השיחות כאן מתנהלות כאשר צד אחד מדבר אנגלית והשני משיב לו בערבית), או הדרכים היצירתיות שבהן השמרנות החברתית המוסלמית נשמרת למרות המתירנות הכללית שקורית בסדרה. לדוגמה, בגדי ים הם לא ממש משהו שעובר כאן, גם לא דיבור על הומוסקסואליות למרות שאחד הגיבורים (אתן לכם לנחש לבד מי) הוא אובייסלי חלק מהקהילה.
לפחות על הנייר, המתמודדים שהגיעו לעונה השלישית של "האהבה היא עיוורת" ("Love is Blind") עשו את זה מכל הסיבות הנכונות. כזכור, ריאליטי השידוכים המגה מצליח של נטפליקס מנסה לבחון את הטענה שלפיה למראה החיצוני שלנו אין קשר להתאהבות, ומחבר בין קבוצה של נשים וגברים המכירים בשבוע של דייטים אינטנסיביים שנעשים כשהם יושבים בתוך תאים מופרדים ולא יכולים לראות זו את זה. ונסה וניק לאשיי חוזרים לעמדת ההנחייה והם מיותרים בדיוק כמו בעונות הקודמות. זה בערך החיסרון היחיד בסדרה, שפרקיה עולים בקבוצות של שלושה ותסתיים ביום רביעי הקרוב עם שני פרקי סיום והחלטות שבמסגרתן הזוגות יעמדו מתחת לחופה ויצטרכו להגיד 'איי דו' או להיפרד לנצח נצחים (או עד סוף הצילומים).
אחת הסיבות להצלחה הגדולה של "האהבה היא עיוורת" היא ששתי עונותיה הקודמות הסתיימו עם מספר שיא של זוגות שבחרו להישאר ביחד (יחסית לז'אנר) וחלקם אף הקימו משפחה. ייתכן שזאת הסיבה לכך ש"הקבוצה", ריאליטי ההיכרויות החדשות של קשת 12, נשמע דומה לה מאוד (לכאורה). יותר מכל, מדובר בריאליטי שערוך בצורה אפקטיבית במיוחד, כזאת שמצליחה להשאיר את הצופים בחוסר ודאות מוחלט בשאלה אם הזוגות יחליטו להישאר ולהינשא או להיפרד. גם הפעם רוב מוחלט של המשתתפים הם צעירים וצעירות יפים וחתיכות בשנות העשרים והשלושים, כאלה שנדמה שיוכלו למצוא זוגיות בקלות גם בעולם החיצוני. למזלנו הם בחרו לחפש אהבה בטלוויזיה, מה שמוליד כל כך הרבה מערכות יחסים לא מתפקדות שלנו הצופים אין אלא לשבת בבית, לצקצק ולהגיד - אוי, אנחנו היינו עושים את זה טוב יותר.
חמשת הזוגות שיצאו מהתאים עם הצעות נישואים (רבים אחרים חוזרים הביתה בידיים ריקות)ֿ, מרגישים לאורך רוב הפרקים כמו מיס מאץ' אחד גדול. יש כאן פערים במשיכה הפיזית, פערים בהשקפות עולם, תפיסות של גידול ילדים ושאיפות מקצועיות. לשמחת הצופים אין כאן את עמדת הפסיכולוגים המטרחנת כמו שאנחנו מכירים מ"חתונמי" כך שכל מי שיכול לשפוט ולהעביר ביקורת זה אנחנו וזה מספק למדי. אגב, חובבי הזווית הישראלית ישמחו לגלות שיש גם מתמודדת אחת 'משלנו', צעירה אמריקאית-ישראלית בשם אלכסה שאף מתגאה במיוחד בשורשיה ואף חולקת עם בן זוגה לעתיד (קאובוי דרומי) חיבה לשקשוקה.
על הקצה השני של הרצף בין דוקו וריאליטי נמצאת העונה השלישית של "תעלומות בלתי פתורות" ("Unsolved Mysteries"). הסדרה, שעוקבת אחרי חקירות משטרתיות בלתי פתורות (cold cases) ותופעות על טבעיות, עברה גלגולי חיים רבים כל כך עד שהיא תופעה על טבעית בעצמה. אחרי שהחלה כסדרה של ספיישלים בסוף שנות השמונים, לאחר מכן זכתה לגלגול נוסף ברשת שידור אחרת כמעט בכל עשור, עד שמישהו בנטפליקס החליט ששווה לתת לה הזדמנות. העונה הראשונה הורכבה מסיפורים מהסוג שגורם לצופים לעור ברווז, בין היתר גבר שגופתו נמצאת בנקודה מסוימת על גג גבוה עד שקשה להבין איך הגיעה אליו פיזית, או אישה שנעלמת ממספרה בבעלותה בלוח זמנים כמעט לא הגיוני. השילוב בין התכנים מעוררי הפרנויה למוזיקת הפתיחה מעוררת החרדה שהלחינו מייקל בויד וגארי מלקין, הוליד את הסדרה הכי קונספירטיבית מאז "תיקים באפלה".
אחרי כל זה אפשר לומר שהעונה החדשה והארוכה ביותר עד כה (תשעה פרקים) מאכזבת במיוחד. אף אחד מהמקרים המובאים כאן לא באמת עונה להגדרה של תעלומה בלתי פתורה, כזאת שגורמת לצופים לפקפק במשהו יסודי בחיים ולחשוב על כוחות על טבעיים שגרמו לכך. להפך, נדמה שחלק מהמקרים לא היה עובר אפילו את סף הכניסה לתוכנית "בשידור חוקר" עם רפי גינת. יחד עם זה, צריך לומר שנדמה שההשתתפות בתוכנית מהווה שביב של תקווה למשפחות רבות שאיבדו את קרוביהן ונותרו חסרות תשובה ואומללות. זאת אולי סיבה מספיק טובה להמשיך עם המותג הזה לעונה נוספת, שאפשר רק לקוות שתהיה גם מספקת יותר מבחינה טלוויזיונית.