איומיו של שר התקשורת שלמה קרעי לקצץ את תקציב תאגיד השידור הציבורי כאן במאות מיליוני שקלים, עוררו דאגות רבות גם אצל ששון גבאי, מענקי התרבות שלנו, שהיה שותף לכמה מההפקות ששידר הערוץ בשנים האחרונות.
"זה תמוה בעיניי, אני לא מבין מה עומד מאחורי זה, מה רוצים מהתאגיד", אומר גבאי, "זה הגוף היחיד בשנים האחרונות שעושה יצירה מגוונת, מקסימה, משעשעת ומעמיקה. הרשימה ארוכה מאוד, 'קופה ראשית', 'שטוקהולם', 'שעת נעילה', 'חזרות', 'טהרן', 'אבירם כץ' שאנחנו עושים עכשיו ועוד. כל אחד יכול למצוא את עצמו".
"חטיבת החדשות אמורה להתקיים כי אנחנו במדינה חופשית", ממשיך גבאי. "בחדשות אמורות להיות גם שאלות ביקורתיות על מה שקורה. נותנים בהן פיתחון פה לכולם. אי אפשר להגיד שלא נותנים למישהו מסוים לדבר. כולם מדברים על הכול. והאמת לא נמצאת אצל אף אחד. כולם לומדים לחיות עם כולם, זה תהליך למידה לא קל, אבל אני לא רואה שום סיבה הגיונית לצמצם או לסגור את התאגיד".
גבאי, אחד השחקנים הכי מוערכים ועסוקים בישראל, יככב גם בסדרה החדשה שעולה בערוץ - "אבירם כץ", דרמה בלשית קומית שיצרו דנה מודן ואיתן צור, על בסיס ספרו של אשר קרביץ "לכתוב כמו אלוהים", תשודר החל מ-22 בינואר, בימים ראשון ושלישי. עוד משחקים בה יחזקאל לזרוב, יניב ביטון, ג'וי ריגר, מיטל רז, עלא דקה, הגר בן אשר, גילה אלמגור אגמון ושי אביבי.
הסדרה מגוללת את סיפורו של אבירם כץ (לזרוב), סופר מצליח של ספרי מתח, שמקבל הצעה נחשקת: לפרסם סיפור בהמשכים במוסף השבועי של עיתון נחשב. אלא שאבירם נמצא כבר תקופה ארוכה במחסום כתיבה. הישועה מגיעה משכנו של כץ, הפרוקטולוג בגמלאות ד"ר ויקטור גואטה, אותו מגלם ששון גבאי. גואטה מבקש מאבירם שיחווה את דעתו על סיפור הראשון שכתב בחייו. הסופר שונא בקשות מהסוג הזה אבל מסכים, ונדהם לגלות שמדובר בסיפור הכי יפה שמישהו אי פעם כתב. הוא מחליט לגנוב את הסיפור ושולח אותו למערכת העיתון, מבלי להעלות בדעתו שבכך הוא הופך לחשוד בחטיפה וברצח.
הדמות שאתה מגלם, גואטה, מתארת את הכתיבה שלה כקולחת וכקלה, לעומת הדמות של אבירם כץ שהכתיבה באה לה בקושי ובעינויים. אנשים שעבדו איתך חושבים שאתה מזכיר יותר את הדמות שלך, כי נראה שעבודת המשחק באה לך בקלות ולא בקושי, וזאת מבלי לוותר על הדיוק והאיכות. אתה מסכים להגדרה הזאת?
"ההשוואה בין שני הז'אנרים של הכתיבה ומשחק היא לא הוגנת כלפי הכותבים. בכתיבה אתה לבד בבית - זה אתה והמחשב או אתה והנייר, אתה בודד לגמרי. אם לסופר יש בלוק של כתיבה הוא תקוע, וצריך למצוא בעצמו את הדרך החוצה. שחקן חייב לספק את הסחורה בשעה מסוימת. צריך להגיע בשעה מסוימת לבמה או לסט, ועל ייסורי היצירה אתה צריך להתמודד בזמן מסוים, ואתה חייב לפענח את התפקיד By hook or by crook. לפעמים אתה מצליח לפענח אותו בצורה יצירתית שממריאה, ולפעמים התהליך יותר קשה. היו לי פענוחי תפקיד שבאו לי בקלות ואינסטקטיבית, למשל במקרה הזה בסדרה 'אבירם כץ'. ויש מקרים שבהם התהליך, שכולל תחקיר ובדיקה מה הרקע ומה הדמויות, הוא יותר קשה".
באיזה תפקידים אתה היית במחסום יצירה או בקושי - ואיזה תפקידים היה לך קל לפענח?
"אני לא אוהב להשתמש במילים קושי או קלות. יש דברים שההפריה שאני מפרה את עצמי היא יותר זורמת, הדמיון שלי עובד והאינפורמציה שאני שואב מהטקסט מתחברים לי למה שאני רואה בראש, ויש מקרים שפחות ואז המטרה שלי היא לקרב את הדמות אליי. אני חושב שלכל שחקן שקורא משהו יש התחברות אינסטינקטיבית לדבר. או שהוא רואה את זה או שלא. זה תלוי בדמיון שלו. אני בא פתוח מאוד לדברים, אני לא בא [כשאני] יודע, אני בא ללמוד משהו חדש וזה מה שמרתק אותי. יחד עם זאת, אני בא עם הניסיון שלי והאישיות שלי והדמיון שלי. כשצוברים ניסיון מקבלים ביטחון וזה נורא חשוב ביצירה, הוא נותן לך חופש. שחקן צריך את הביטחון מהכותב ומהבמאי, בתנאי שהוא יודע מה הוא עושה ומכוון למקום הנכון".
"זה תמיד תהליך מורכב, שבו אתה מתחיל עם משהו אחד וגומר עם משהו אחר ומפוענח פחות או יותר", הוא נזכר בתפקידים האייקוניים שגילם. "'קריוקי' - גם שם זה היה מסע אינטימי לתוך עצמי, ויחסית התחברתי די בקלות. משה (רוזנטל, הבמאי - ש"ב) כיוון אותי מאוד באפשרויות הבחירה בכל טייק. לפני זה עשיתי בתיאטרון 'ביקור התזמורת', וזה תהליך מאוד משונה כי ב-2007 עשיתי את זה בקולנוע וכבר אז פענחתי את זה, גם שם הייתה התחברות מיידית עוד כשקראתי את הסינופסיס, ומיד אחר כך אמרתי לערן (קולירין, הבמאי - ש"ב) שחיפש שחקן - אני מכיר את הדמות הזאת, תפסיק לחפש. ככל שאני מדבר איתך יותר אני קולט שההתחברויות שלי הן באמת אינסטינקטיביות. כמובן שהעבודה הזאת היא משחק בינך לבין הבמאי, ואם אתה מתקרב למה שהוא אומר והוא מתקרב למה שאתה אומר, אם יש הפריה הדדית, זה נפלא".
אבירם כץ הוא סופר שגונב סיפור. מתי בקריירה שלך "גנבת" רעיון מעבודה או מהלך משחקי של שחקן אחר? ואיפה בכלל הגבול בין קבלת השראה מקובלת - לגניבה יצירתית לא לגיטימית?
"זה נושא מעניין. כולנו מושפעים ממה שמה שאנחנו רואים, חווים וצורכים כצרכני תרבות. אם אני רואה שחקן בתפקיד מסוים שנשאר איתי - זה חלק ממערך החוויות שלי שאני לוקח. בכתיבה אפשר לראות שחור על גבי לבן איפה זה נלקח ואפשר לבדוק בדיוק כמה זה דומה וכמה זה שונה. במשחק…
אתה יכול להיות מושפע וזה בסדר. עשיתי הצגה בשם 'רוחל'ה מתחתנת'. להגיד ש'גנבתי'? בסדר. נגיד 'גנבתי'. אני חושב שהייתי מושפע. הדמות שלי היה ניצול שואה מבוגר מפולין, מתהלך כזקן, צורת הביטוי שלו יידישאית. נזכרתי במרלון ברנדו שבסרט 'הסנדק' בסצנה האחרונה, כשהוא עם הנכד שלו לפני שהוא מת, שם את המטפחת שלו בכיס מאחורה, וראיתי איך הוא שלף אותה, ניגב את המצח והחזיר לכיס. זה מאוד השפיע עליי כשחקן. זה היה משהו להיאחז בו, התנועה הזאת, ההתנהלות שלו. אז לקחתי את הניואנס הזה וחיברתי אותו אליי".
גם ב"אבירם כץ" יש כמה קטעים שקיבלו השראה מיצירות מוכרות אחרות - מחוות ל"לילות כביריה", "טריינספוטינג" ו"החבר'ה הטובים".
"אם אלו מחוות באופן מודע - זה נהדר, כי אנחנו הרי יושבים על הכתפיים של אלה שקדמו לנו. אני אוהב במאים שהם ידענים, שראו הרבה ומצטטים הרבה. זה מעשיר. אז לעשות מחוות לדברים גדולים ומוצלחים ומיתיים - זה נפלא. לעבור את הגבול בלקחת רעיון של מישהו אחר קורה בעיקר בכתיבה. בבימוי קשה להוכיח שיש 'גניבה'. ועדו יותר קשה במשחק. אני לא יודע אם הייתה בהיסטוריה איזושהי תביעה על גניבה משחקית של מישהו ממישהו. אני לא מאמין שהייתה, כי נורא קשה להוכיח את זה. אם תהיה השופט של תביעה כזאת, אתה תשבור את הראש ולא תוכל לצאת מזה".
"יש כאן רוב שרוצה לחיות במדינה חופשית"
בנוסף להיותו שחקן ישראלי ענק, אהוב ועטור פרסים, גבאי גם כיכב לא מעט בתפקידים בהפקות שהצליחו בעולם, בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, כמו הסדרה "שטיסל" והעיבוד הבימתי בברודווי לסרט "ביקור התזמורת" שבו לקח חלק. גבאי כיכב גם בסרט המקורי של ערן קולירין, שזכה בשמונה פרסי אופיר. באחרונה הסרט עלה גם בנטפליקס.
לדעתך היו נותנים לסרט מימון בימינו, או ששר התרבות מיקי זוהר היה אומר שהוא פוגע בשמה הטוב של ישראל ומסרב לממן אותו?
"אני בטוח שהיו נותנים לו מימון. לשאלתך, אני מאוד מקווה שמה שקראתי לאחרונה על הרצון להגביל או להחתים יוצרים שהסרט שלהם לא פוגע בשמה הטוב של ישראל - אני מאוד מקווה שדבר כזה לא יקרה. אחת הגדולות שלנו, שאנחנו מתגאים בה, היא שאנחנו מדינה פתוחה, דמוקרטית, רב תרבותית ופלורליסטית. אנחנו לא רוצים להידמות למדינות שכנות שלנו ולמדינות טוטליטריות אחרות. אנחנו מתגאים שאנחנו אחרים. יצירה צריכה להיות חופשית. יש כאלה שאומרים שזה לא צריך להיות במימון ציבורי. אני חושב שכמו שהמדינה עושה כבישים ובתי חולים ודברים אחרים לציבור, שאנחנו משלמים את המיסים עליהם, כך היא גם צריכה לדאוג לתרבות - ותרבות צריכה להיות חופשית. הנשמה שלה זה חופש".
ומה זה בכלל "פוגע בשמה הטוב של ישראל"? יצירה הרי אמורה לשים מראה מול דברים לא יפים במציאות.
"נכון. זה מה שאני שואל את עצמי - מי יקבע מה פוגע בשמה של ישראל? אם אתה עושה יצירה שמעבירה דילמה מוסרית של מישהו בארץ, חייל או לא חייל, שקשה לו, ואתה מעלה ביצירה דבר כואב ומעניין - הרי אלה החיים שלנו. מי יכול להגיד לך שזה פוגע במדינה? אפשר להגיד ההיפך, שזה עושה דבר חשוב למדינה. וגם איפה תעצור? בשביל זה יש חוק שאוסר למשל על הצגת משהו שמסית. אני מכבד את זה. אני לא אומר לעשות דברים בניגוד לחוק. אבל איפה תעצור? מה תעשה במוזיאונים? ואחר כך איך תחנך בבתי ספר? כל ממשלה תחשוב אחרת, ולא תשנה את החינוך בהתאם לזה. צריך לתת את מירב החופש היצירתי".
"התמזל מזלי להיות בהרבה פסטיבלים בעולם. יש בהם גם סרטים דוקומנטריים שלפעמים מבקרים את המדינה. לפעמים אני נקלע לשיחות פוליטיות עם אנשים בפסטיבל ועם הקהל. כשאתה מגיע לחו"ל ומותקף כישראלי אתה יותר רגיש, ואני באוטומטי ברירת המחדל שלי זה להגן על ישראל. אבל הדבר הראשון שאני אומר להם באותם פסטיבלים - אתם אמנם מבקרים אותנו, אבל תראו את הסרט הדוקומנטרי הזה שמבקר את ישראל - הוא גם ממומן על ידי המדינה. אז תראו את דרגת החופש שאנחנו מוכנים לתת גם בשביל לבקר את עצמנו, וזה חלק גם מהתרבות הפוליטית ובוודאי חלק מהיצירה, שצריכה חופש. אי אפשר להגיד למישהו: תחתום [על סעיף שמתחייב שהסרט לא יפגע בשם הטוב של המדינה, כפי שהציע השר זוהר בריאיון ל-ynet]".
"אני נורא מקווה שדבר כזה לא יקרה, שלא ידרשו לחתום על דבר כזה. אני מקווה שהדברים יתעשתו. צריך לכבד את כולם, לכבד את כל שכבות האוכלוסייה, להיות פלורליסט, ואם רוצים לתת ביטוי לדברים דתיים - בבקשה, הנה עשינו את 'שטיסל', שלוש עונות עם פורטרט של הציבור החרדי, בצורה מופלאה ומקסימה. אז היצירה מגוונת. וכל אחד מוזמן ליצור ולקבל תמיכה מהמדינה, מבלי שיגידו לו לחתום מראש שזה לא יפגע במדינה. איפה נעצור? איך נגמור? ומי יכתיב מה טוב ומה לא? פקיד ממשלתי? זה פוגע בנשמה של היצירה".
"תשמע, אי אפשר לצפות שהאמנות תעשה רק דברים נחמדים ומשעשעים. הצד הבידורי הוא חלק מהאמנות ולגיטימי, אבל אי אפשר לצפות שכל האמנות תהיה כזאת", הוא מוסיף. "חלק מעצם היצירה היא לכתוב על נימי הנפש ומה שעובר לך בראש. אני מקווה שהפוליטיקאים הממונים על התרבות יתנו ליצירה הישראלית המדהימה לפרוח ויתמכו בה, לקח לנו שנים להיות עם חופשי בארצנו, וזה כולל גם יצירה חופשית".
הסרט "סיפור אחר" שבו כיכבת עוסק בדו-קיום בין חילוניים ודתיים במדינה הזאת, ומשפט הסיום שאתה אומר שם מדבר על איך להפוך את הקיום הזה ל"נסבל". לדעתך האירועים האחרונים במדינה מסכנים את המרקם הזה והופכים את הקיום לבלתי נסבל?
"אני לא יודע. אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד אחד עם השני. אי אפשר להוציא אף אחד מכללי המשחק. כולנו רקמה אחת, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, ואנחנו צריכים לחיות כולנו עם כולנו. אני חושב שצריכים לכבד את הדתיים, אבל גם הם צריכים לכבד את החילונים. כולם מדברים עכשיו על 'הרוב'. יש כאן גם רוב שרוצה לחיות כאדם חופשי, בחברה חופשית, פתוחה, מקבלת ומכילה. זה אפשרי. אני לא מבין למה צריך לדחוק רגליים של מישהו, צריך לתת לכולם להתקבל ולהתבטא בצורה חופשית בחברה פתוחה ודמוקרטית ולא לנסות לצמצם ולהגביל אותה".
כשעלתה סדרה הסאטירית "פולישוק", ותיארה את הפוליטיקה הישראלית, היא נראתה מטורפת, מוגזמת וקיצונית. שנים עברו מאז, ועם מה שקורה היום בפוליטיקה הישראלית "פולישוק" נדמית כסדרה מתונה, מאופקת וממלכתית.
"זה נכון, הקלישאה אומרת שהמציאות עולה על כל דמיון, אבל זה מה שקורה באמת. השוק מהפולישוק נהיה הרבה יותר חזק ודומיננטי. מחלקים משרדים ממשלתיים, כמה אנשים עושים אותו דבר, וכל אחד על תת-תפקיד. זה באמת עולה על כל דמיון".
וזה מייאש אותך, שהמציאות הפכה ל"פולישוק" על אסיד?
"אני אף פעם לא מדוכא, אני תמיד אופטימי מכל הבחינות. לא רוצה לנבא שחורות. אני מקווה שהדברים יהיו הגיוניים. סך הכול זה עם שיש לו חושים בריאים, יש לו מודעות, שעבר המון דברים, ואני מאמין שיש לו משהו שאי אפשר יהיה לקחת ממנו, את החופש, את היצירתיות ואת ההיגיון. תמיד אפשר לעשות הכול עד גבול מסוים, לא מעבר לזה".
גבאי, שהשתתף לפני שנתיים בסרט "אוסלו" המבוסס על המו"מ בין ישראל והפלסטינים, מבקר גם את דחיקת הנושא הזה מסדר היום הלאומי. "אני חושב שחלק מהאחריות שלנו כלפי עצמנו זה לנסות לגשר ולמצוא פתרון לבעיה הכאובה שכמעט לא מתייחסים אליה - הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. אני חושב שזה צריך להיות היעד המרכזי, אם לא אחד היעדים המרכזיים, של כל ממשלה שתהיה, למצוא פיתרון לסכסוך הזה. איך ומה? קטונתי מלהגיד", הוא אומר.
"זה משונה נורא שהנושא הפלסטיני בכלל לא על השולחן בכל ממשלות ישראל לדורותיהן. איכשהו פתרו נקודתית את הבעיות מבחינה ביטחונית וצבאית. זה כאילו מתרחש במקום אחר, זה כאילו לא אצלנו, ואני חושב שיש משהו אנומלי בזה שיש חיים נורמליים וליד זה, צמוד לזה, יש סכסוך דמים כזה, שגובה מחיר משני העמים בצורה איומה. ואף אחד לא חושב באמת איך לפתור אותו אחת ולתמיד לטווח ארוך. כנראה שזה מורכב מאוד, כנראה שיש הרבה אינטרסים גלובליים, פוליטיים, לאומיים ואחרים. אבל אני חושב שתפקיד כל ממשלה זה בראש ובראשונה להתייחס לבעיה הזאת ולפתור אותה".
גילמת את ישראל קסטנר, אנואר סאדאת, שמעון פרס ועוד. איזה מהאושיות הציבוריות שיש היום היית רוצה לגלם? האם היה מעניין אותך לגלם את נתניהו?
"לא חשבתי על זה. אבל לדעתי זו יכולה להיות דמות מרתקת, נתניהו. יהיה מעניין לראות יצירה שעוקבת אחרי כל הדרך שלו, את העליות ואת הירידות, הפוליטיקה והחיים האישיים שלו. זו יכולה להיות דמות מדהימה. אשחק בשמחה את החלק של בגרותו, אבל לא נראה לי שיקחו אותי. אם זה יקרה אני אצטרך לעשות קול עמוק, באסים, סקסי כזה (מחקה את נתניהו)".
"היו לי כל הזמן מחשבות שאני צריך לחזור לקרקע"
גבאי, שציין לפני כמה חודשים יום הולדת 75, נמצא בקשר שוטף עם יוצרים צעירים, כמו משה רוזנטל שביים אותו בסרט "קריוקי", או בנו, השחקן והבמאי אדם גבאי (המוכר מהסדרה "הנערים", וכמו גם כבמאי הקליפים של נונו ומי שמגלם באחד מהם את דמותו של "יאיר").
"יש כאן כוחות נהדרים, הצעירים פתוחים, נועזים ותענוג לעבוד איתם", הוא אומר.
בארצות הברית יש כעת דיון סוער לגבי נפוטיזם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, למשל לגבי הבן של טום הנקס שמככב בצידו בסרט חדש. אתה מרגיש שמביטים ככה גם על בנך אדם? הוא השתתף לצידך ב'ביקור התזמורת'. היית מהסס לפני ליהוק נוסף שלו לצידך באיזו הפקה?
"בוודאי שלא. אם זה מתאים מבחינה אמנותית, שמחתי ואשמח לעבוד איתו תמיד", מדגיש גבאי. "לגבי מה ששאלת, צריך לשאול אותו. אני פחות צריך להתמודד עם זה. כי אליו פנו בתחילת הדרך ואמרו לו: 'יש לך אבא כזה, בטח בגלל זה יותר קל לך' - מה שלא נכון. ההתערבות שלי הייתה בלהכיר לו סוכנות או משהו כזה, אבל את העבודה עצמה ואת התוצאה הוא הביא. אמרתי לו תמיד, כשמישהו אומר לך דבר כזה, תגיד לו שיראה את הסדרה 'הנערים' למשל. אמרתי לו: אני לא יכול להיות שם בשבילך, זה אתה, ואם לא היית טוב, לא היה עוזר אפילו עשרה כמוני. הבעיה היא יותר שלו, אבל אני חושב שהיא הולכת ופוחתת בגלל שהוא כבר הוכיח את יכולת העשייה שלו, וזה שהוא אדם שמתבסס על האמנות שלו והאישיות שלו ולא על שום דבר אחר ולא על זה שהוא הבן שלי. אני מעריך אותו. הוא קודם כל שחקן נהדר ובנאדם נפלא, והוא יוצר. אני מאוד גאה בו על זה שהוא רב תחומי - הוא כותב, הוא מביים, הוא מתעסק במשחק, הוא מתעסק במוזיקה".
הוא גם ביים קליפים לנונו! אתה מתחבר למוזיקה שלה? היית שר שירים שלה ב"קריוקי"?
גבאי צוחק. "בקריוקי הכל מותר! אתה רואה אנשים עושים דברים נורא מצחיקים בקריוקי. לא רק שאני מתחבר למוזיקה שלה, גם הייתי בהופעה שלה בבארבי. באתי עם דפנה זוגתי. כשאתה נמצא בהופעה, אתה נלהב והמוזיקה באמת כובשת, והיא כובשת וההפקה מושקעת ויש שם תזמורת נפלאה ורקדנים ואתה רואה את הקהל שר איתה את השירים. אי אפשר שלא להתלהב. היא פשוט מקסימה. חוץ מזה שאני מכיר את הילדה הזאת מגיל שמונה-תשע, היא הייתה באה אלינו כילדה, היא ואדם למדו יחד, עוד כשהיא הייתה נעמי".
אחרי הגרסה המצליחה של "ביקור התזמורת" בברודוויי, עלתה בשנה שעברה גם גרסה חדשה בלונדון עם מירי מסיקה ואלון אבוטבול, יצא לך לראות?
"כן, יצא לי, זה היה מקסים. בדיוק הייתי בפסטיבל בלונדון עם הסרט 'קריוקי'. אלון ומירי הם חברים, וכמובן הייתי סקרן לראות אז תפסתי את אחת ההצגות האחרונות של זה, כי זה עלה לתקופת הצגות מוגבלת. הם עשו את זה אחרת. כמובן אותו מחזה ואותה מוזיקה אבל הבימוי לגמרי שונה. זה היה במין תיאטרון אוף-ווסט-אנד של 250 או 280 מקומות, וביימו את זה בצורה כזאת שהקהל ישב בשלושת הצדדים. והקהל התחבר לזה. גם אני אהבתי".
למה בעצם אתה לא השתתפת בזה?
"הם עשו הפקה אחרת, והם לא פנו לאף אחד מההפקה שאני השתתפתי בה. שמע, זה סרט ומחזה שליוו אותי כל החיים, ואני אוהב את זה. אם יגידו לי מחר תעשה את זה במקום אחר - אני אשמח. אבל הם רצו לעשות הפקה חדשה, עם במאי חדש ושחקנים חדשים, זה בסדר גמור והם עשו דבר מאוד יפה. מירי הייתה נהדרת ואלון היה נהדר וגם שאר השחקנים עשו עבודה יפה מאוד".
ואם מזכירים עיבודים מעבר לים של דברים ששיחקת בהם - מדהים ש"שטיסל" מקבלת עיבוד טורקי.
"שלחו לי קטעים מזה. הסתכלתי ממש קצת. זה נורא יפה שיצירות פורצות, חוצות גבולות, חוצות עמים וחוצות יבשות. זה נהדר. למרות שהתעשייה שלנו יחסית לא גדולה אנחנו מצליחים לפרוץ ולהגיע בזכות היצירתיות, החופש המחשבתי וההעזה. צריך לשמור על זה מכל משמר".
הפגישה עם גבאי מתקיימת בבית קפה ברמת אביב שבה הוא גר. קצת פחות זוהר פה מאשר ברודוויי, אני אומר לגבאי. "הכול יחסי, הכול יחסי", אומר גבאי. "כל זמן שיש פעילות זה מה שחשוב. נסעתי לברודוויי מכאן, זה הבסיס של השילוח".
בתעשייה אומרים שאחד הדברים שקשה לך להתמודד איתם היום בתיאטרון הוא העובדה שבשונה מחו"ל - הצגות בארץ רצות לאורך זמן רב מאוד, ושבתקופה זאת אתה מבקש פחות להתחייב להצגות בארץ כדי לא להחמיץ הזדמנויות גדולות בחו"ל.
"זה נכון, כשאתה כאן וקשור להפקה זה מגביל מבחינה זאת שאתה יכול להחמיץ הזדמנויות. זה תלוי בהפקה ובמפיק. אני קשור לבית ליסין הרבה שנים, אז הם קשובים בדרך כלל לבקשות שלי אבל לא תמיד זה אפשרי. כשאתה מחליט לעשות משהו אתה צריך להבין שבתקופה הזאת או שלא תוכל, או שתהיה מוגבל באפשרויות שלך לעשות דברים אחרים. אבל אתה יודע, אי אפשר הכול. צריך לדעת לוותר על משהו. כל החיים שלי הייתי בתיאטרון ואני רואה את עצמי קודם כל כשחקן תיאטרון, למרות שעשיתי למזלי הרב המון טלוויזיה והמון קולנוע ואני מקווה עוד לעשות, יש לי תיאבון ותאווה למקצוע, ועניין וסקרנות, ואני כל הזמן אומר לעצמי שאני עדיין לומד ולא יודע, ורוצה לכבוש עוד ולהגדיל את מעגל הדברים. אבל אני קודם כל שחקן תיאטרון. אני מרגיש מאוד טוב על הבמה, גם מבחינת הביטוי שלי כאמן וגם כי אני מרגיש שזה בריא לי למחזור הדם ולחושים להיות על הבמה, כי אתה בחוויה חיה, אתה חייב ליפול למים, אתה באינטראקציה עם אנשים. זה משאיר בך רטט. אחרי שחזרתי עשיתי כמה דברים בטלוויזיה, אבל אני בטוח לא אתאפק הרבה ואחזור במהרה לתיאטרון. יש דיבור שאשחק ב'המלך ליר' בבית ליסין, אבל זה עוד לא בהפקה, זאת אפשרות. ויש גם דיבור רציני על 'רשת שידור', זה גם מחזה מאוד ראוי ומעניין על הכוח של הטלוויזיה, אפרופו הרגישות הציבורית שיש עכשיו לדברים שקורים במדיה".
ובין כל ההצעות, השאיפות וגם המחמאות והפרסים בארץ ומעבר לים, גבאי מתעקש לשמור גם היום על רגליים על הקרקע. אולי דווקא בשל ניסיונו הרב. "גם כשעשיתי דברים פופולריים ראיתי בזה בראש ובראשונה עבודה, וגם היום אני מתייחס לזה ככה. גם היום אני עובד, ומפרק כל דבר, כל דמות וכל ניואנס, ומתרכז בעשייה ובעבודה. אני שמח כשאני מקבל מחמאות. אבל כשיש משהו פופולרי כמו איזו סדרה, והתקשורת מתחילה להרים מישהו - אם הוא משתף עם זה פעולה הוא נהיה קצת שבוי בדבר הזה. אני אף פעם לא הייתי שבוי בדבר הזה. הייתי עסוק בעשייה, היא זאת שעניינה אותי", הוא אומר.
ובכל זאת, לא היה רגע יוצא דופן שבו היית לפחות על סף ההסתנוורות מהזרקורים, או לפחות הרגשת שהבלבול מתקרב?
"לא היה לי דבר כזה. ההיפך, היו לי כל הזמן מחשבות שאני צריך לחזור לקרקע, למציאות - תהליך הפוך ממה שאתה מתאר. נגיד היה 'פולישוק', שהיה פופולרי מאוד: התקשרו אליי מהכנסת וכל מיני כאלה ורצו את הדעות שלי על דברים פוליטיים כשאני די נמנע מלהביע את דעתי. אבל חזרתי תמיד למציאות, חזרתי לעשייה, חזרתי לדבר עצמו - זו יצירה, והיא של מי שכתב אותה בגאוניות, שמוליק הספרי, ואני עשיתי אותה עם אחרים, זו סאטירה מוצלחת".
ריטה שוקרון שכיכבה בצידך ב"קריוקי" אמרה בריאיון להארץ: "אילו תפקידים כבר המתינו לריטה שוקרון מבאר שבע? אמהות חד הוריות מהפריפריה". האם גם אתה כ"גבאי" נתקל בבעיה דומה, או שהאפליה הזו הייתה כלפי נשים מזרחיות יותר מאשר גברים מזרחיים?
"לא הייתי רוצה לעשות הכללה. כלפיי אישית לא הייתה אפליה. לא הייתי צריך לעמוד בדבר הזה. באמת אף פעם לא היה מצב שלא לקחו אותי לתפקיד בגלל המוצא והעדה שלי. עשיתי מזרחיים, עשיתי אשכנזיים, עשיתי אנגלו-סקסים. זה יהיה נורא מצחיק אם תהיה לי תלונה אחרי הקריירה העשירה שהייתה לי, לשמחתי. אני אישית לא חשתי בזה. כמובן שזה היה פעם יותר חריף, כשאני הייתי צעיר. יכול להיות שלנשים מזרחיות יותר קשה. לנשים בכלל יש פחות תפקידים מאשר לגברים, כמו שלאנשים בני 30 יש יותר תפקידים מלאנשים בגילי. צריך להיזהר מהכללות, אבל אני יכול להבין מה עברו ריטה ואחרים".
"היצור האנושי כל כך מרתק, והלימוד הוא אינסופי"
ואמנם, בשלב הזה של הקריירה שלו, גבאי מביט אחורה בסיפוק. "מה שהיה צריך לקרות קרה. וגם מה שהיה פחות מוצלח הוא חלק מהדרך שלי", הוא אומר. "אני לא חסין, אנחנו בני אדם. פעם דבורה קידר, שחקנית נפלאה, אמרה לי כשעבדתי איתה: 'אין דבר כזה רק להצליח. זה לא קיים'. אז יש גם כישלונות. לא הרבה, למזלי, וזה חלק מהעניין. אני תמיד מנסה ללמוד ולשפר את עצמי כאדם, לנסות שיהיה לי יותר שלום, עם עצמי קודם כל - ואחר כך עם אחרים".
מה העצה שלך לשחקן.ית צעיר.ה?
"לאהוב את מה שהוא עושה. זה נורא חשוב. גם כשאתה בבעיה, גם כשאתה נאבק על המקום שלך, גם כשאתה באודישן, לאהוב את מה שאתה עושה. אני תמיד ראיתי באודישן הזדמנות להתבטא, וגם היום אני עדיין עושה אודישנים בחו"ל. אז לא תמיד רוצים אותך, לא תמיד לוקחים אותך, אבל תאהב את מה שאתה עושה. ותהיה סקרן. ולא להפסיק ללמוד. לא לבוא יודע אף פעם. אתה אף פעם לא יודע הכול. אז אהבת המקצוע, סקרנות ולימוד אינסופי. וכמובן שחייבים להיות כישרון, דמיון, אינטליגנציה ומזל".
בסוף הקיץ האחרון התארחת ב"זהו זה", וזו הייתה סגירת מעגל מרגשת אחרי שהיית בגלגולה המקורי של התכנית.
"היה מקסים להתארח ב'זהו זה'. הגעתי כי לבראבא ולמוני הייתה קורונה אז היה להם חסר מישהו. בעבר היו לי פינות ב'זהו זה', עם ספי ריבלין ושולה חן, ואחר כך היה פופטיץ, ומדי פעם לקחו אותי להנחות כדמות, כשזה היה בפורמט שונה. המפגש איתם שוב היה כזה כיף, והיה מחמם את הלב. אחרי שהייתי בארצות הברית עם כל הדיוק שם בהפקה, שמתי לב שבהפקות הישראליות יש בלאגן מסביב כל הזמן - אבל הטקסטים מאוד מדויקים ומוקפדים ואתה מקבל אותם מראש, אז הגעתי לסט בצורה כמעט מושלמת. בחוץ זה הפוך - ההפקה נורא מדויקת, פרטנית, גם בזמנים - אבל הטקסטים עצמם, אתה מוציא את הנשמה לפעמים עד שאתה מקבל את הטקסט ולא מבין מה נסגר פה".
איזה עוד חלומות יש לך?
"המון. יש לי עוד המון חלומות. מה שנפלא במקצוע הזה שתמיד אתה יכול להתחדש, ותמיד יש בו דברים חדשים לכבוש. אתה תמיד לומד. נשבע לך שאני לא מתייפייף, אחרי 400 הצגות של 'ביקור התזמורת' הייתי אומר את אותו משפט בצורה אחרת, וחושב לעצמי, או, עכשיו אני אומר אותו נכון. אתה לומד בלי הפסקה, גם כשיש לך משהו שאתה כבר יודע, וכמובן גם דברים שאתה לא יודע. היצור האנושי הוא כל כך מורכב, וכל כך מעניין. למרות מה שאנחנו רואים עכשיו בפוליטיקה, היצור האנושי הוא כל כך מרתק, רב גוני, והלימוד הוא אינסופי. יש המון קלאסיקות שלא עשיתי. יש קלאסיקות חדשות שנכתבות עכשיו שלא עשיתי. גודל האפשרויות כגודל המין האנושי. אם יש משהו מרתק, מעניין ומאתגר - אני שם".