בספר "לכתוב כמו אלוהים" של אשר קרביץ, שעליו מבוססת הסדרה "אבירם כץ" שעלתה אתמול (ראשון) בכאן 11, מגיע הגיבור למפגש ביתי עם קוראים קשישים. בשלב השאלות מתרומם אחד מהם בדי עמל, ישראל שניידר בין ה-88, ושוטח את טענותיו כלפי ספרו האחרון של האורח. "תשמע עכשיו טוב-טוב את מה שאני אומר לך. אחרי תשעה עשורים של קריאה, ואני קורא הרבה, אני אומר לך ישר בפרצוף שהסיפור הזה שלך מופרך לגמרי. זה לא סיפור - זה צ'יזבט!". הזקן מוסיף ומפרט למה הסופר לא באמת יודע איך בתי חולים עובדים, איך המשטרה מתפקדת ואפילו כיצד מתנהגים כלבים.
ברגעים האלה מסמן קרביץ לקוראים שהוא מודע למופרכות הגדולה של הסיפור שהוא מגולל ולחורים העצומים שהוא רצוף בהם. עצם העובדה שגיבור הספר שלו הוא סופר מאפשרת לקרביץ לתרגל ארס-פואטיקה תוך קריצה מתמדת כלפי הקוראים. זה ניכר בין היתר בכתיבה הפומפוזית ומליצית מדי, כולל באופן שבו הדמויות מדברות; בהערות מטא טכניות כמו "ועכשיו פלאשבק"; בשמות האיזוטריים של כמה וכמה מהדמויות, כמו חבצלת, רוקסנה וטוכליינר; וכמובן בסיפור המפותל והשאפתני שהוא בורא.
למרות שלד העלילה המבדרת שבמרכזו, אלה מרכיבים שבחלקם הופכים את הספר למתיש לקריאה לא פעם. אף שהיומרנות מלווה כל הזמן במודעות עצמית שאמורה לפרק אותה, זה לא באמת קורה - הלשון בלחי לא מצליחה לנער את התחושה של התמוגגות עצמית. לכן עיבוד טלוויזיוני נשמע כמו רעיון מתבקש. לקחת את הבסיס המחוכם/מתחכם, להפשיט אותו מההבלים ולהפוך אותו לעלילת מסתורין עם אותה נימה מבודחת של המקור. במידה מסוימת זה אכן מה שקורה ב"אבירם כץ", שהפרק השני שלה (מתוך שמונה, חמישה מהם נשלחו לביקורת) משודר הערב בכאן 11, אבל קצת אירוני - ומבאס - לגלות שהיא מתמסרת לבעיות אחרות שמחבלות בה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הסדרה עוקבת אחר דמותו של מי שמתנוסס בשמה. אבירם כץ, בגילומו של יחזקאל לזרוב, הוא סופר אהוב ומוכר שכבר מזמן לא הוציא ספר חדש. כאשר עורכת עיתון פונה אליו כדי שיכתוב עבורם סיפור בהמשכים, הוא שמח לנצל את ההזדמנות כדי לכפות על עצמו לכתוב ברציפות. במקביל, השכן שלו מלמעלה, הפרוקטולוג בפנסיה ויקטור גואטה (ששון גבאי), שולח לו ספר פרי עטו כדי לקבל את חוות דעתו - סיפור על אלישבע רומנו, רופאה שהסתבכה ונעלמה. אבירם, שהדדליין דוחק בו, משנה כמה פרטים ושמות בספר ושולח אותו אל העורכת כיצירתו החדשה, ממש בזמן שמחבר הסיפור האמיתי נפגע קשה בתאונת דרכים. מה שאבירם לא יודע זה שהסיפור מתאר אירועים אמיתיים לגמרי, ומעט אחרי כן מופיעה המשטרה בביתו בדרישה להסברים. עכשיו עליו להחליט אם להתוודות שגנב את הסיפור או לנסות לתמרן את דרכו החוצה. הוא בוחר באופציה ב'.
את הסדרה יצרו דנה מודן ואיתן צור, בשיתוף פעולה ראשון ביניהם. מודן אחראית לכמה יצירות מופת טלוויזיוניות, כמו "אהבה זה כואב" והעונה השנייה של "ככה זה". איתן צור הוא ממייסדי אחד מנכסי צאן הברזל של הטלוויזיה הישראלית, "החמישיה הקאמרית", והבמאי שלה. ברם מה שנשמע כמו איחוד חלומי, בפועל רק מחדד את תחושת הפספוס של "אבירם כץ".
הכתיבה של מודן קולחת, שובבית ושנונה כדרכה, אך במסגרת ברירת החומרים שלה מחומר המקור, היא מוותרת על אלמנטים מהותיים. זה נכון בעיקר לסיפור שבתוך הסיפור - קורותיה של אלישבע רומנו (בגילומה של מיטל רז, היא יסמיניש מ"מייקל") מאבדות נדבך חשוב במרכזן, שלא רק גורע מכוחן אלא גם בוקע בהן חור עלילתי גדול מדי. לא ניכנס לפרטים כדי להימנע מספוילרים, אבל אפשר לומר שעצם הרעיון שדווקא הגיבור יהיה חשוד מרכזי ושלמשטרה לא יהיה קצת חוט בנוגע להיעלמות הרופאה, נעשה מאוד לא הגיוני - או לכל הפחות לא מנומק דיו - בעיבוד הטלוויזיוני.
יעניין אתכן גם:
הדיכאון שאחרי לידה, האונס והאומץ: הדוקו על ברוק שילדס מטלטל, מרתק ומעורר השראה
הוא יותר קומיקאי מזמר, אבל תמיר בר הצליח לכבוש בסערה את הבארבי
מעיין אדם ודנה גרוצקי מדברות על הנושאים הכי חמים. זה יותר שטחי מסטורי
אין מנוס מלוותר על מרכיבים, דמויות ותמות בעיבוד ממדיום אחד לאחר, והציטוט ההוא של ישראל שניידר הקשיש - שלא מופיע בסדרה - מבהיר את הצהרת הכוונות הכללית: לא באמת אכפת לי אם הסיפור מופרך. אבל העניין הוא לא רק אמינות התעלומה, אלא גם הכישרון הגדול הטמון בספר שאבירם גונב משכנו. הכתרים שנקשרים ליצירה הופכים אותה למופת שהעולם לא ידע כמוהו, והמקור חמק מהצורך להציג אותה על ידי כך שתיווך לנו אותה כתקציר שמובא מפי הגיבור. "אבירם כץ", לעומת זאת, ממחיזה את החלקים האלה בצורה שהופכת אותם לדלים והמשמימים ביותר בה, כאלה שמחלישים את היצירה כולה במקום לחזק אותה.
ההשמטה מהספר היא חלק גדול מהסיבה לרפיון, אך נדמה ששורש הבעיה עמוק יותר. אם הכתיבה מפגינה תכופות שובבות, כולל סצנות דמיון ואבסורד אנושי וכיו"ב, ואם לזרוב מחליק נפלא לנעלי הגיבור בשילוב בין הדר סופרים לפאתטיות של מעיין חרב - בסופו של דבר הווייב הכללי של הסדרה לא מתמסר לכך. יש משהו לאה ב"אבירם כץ", כזה שמזכיר סרטים ישראלים מהאייטיז והניינטיז, עם מצלמה סטטית מדי, סצנות ארוכות מדי והיעדר כללי של ברק - בדיוק הדבר שחיוני ביצירה כעין זו.
בכך שוב הסיפור המאוד-חמוד הזה מפספס את ההזדמנות להפוך למשהו גדול באמת, יצירה שתיפול בדיוק על הטרנד הבוהק והמוצלח של קומדיות פשע טלוויזיוניות שעושות פרודיה על הז'אנר בזמן שהן ממשיכות להיות חלק ממנו - בראשן "אפטר פארטי" ו"רק רוצחים בבניין" הנהדרות. "אבירם כץ", לעומת זאת, נאמנה לחומר המקור מהסיבות הלא נכונות: עוד ניסוי חביב שיכול היה להיות מוצלח בהרבה.
"אבירם כץ" משודרת מדי ראשון ושלישי ב-21:15 בכאן 11.