נדמה לי שבשנים האחרונות אנחנו בודקים כמה כדאי לנו לצפות בסדרה באותם הכלים בהם היינו בוחנים כדאיות של השקעה בנכס. אנחנו מתייחסים ללוקיישן, או יותר נכון ללוקיישנים, תוהים כמה כסף עלה להפיק כל פרק והאם זה משתקף מהתוצר הסופי. בכלל, נראה שאנחנו שמים משקל רב על החוויה הויזואלית ומפחיתים מהחשיבות של אלמנטים חשובים אחרים כמו תסריט טוב או משחק אמין. זה בולט יותר בסדרות בינלאומיות כמו "בית הדרקון" ו"שר הטבעות: טבעות הכוח" אבל גם בהפקות המקומיות התחילו לדבר יותר ויותר על תקציבים, לוקיישנים וערכי ההפקה וקצת פחות על הסיפור (סדרות כמו "שעת נעילה" ו"קרתגו" עולות לראש במקרה הזה). ואז מגיעה סדרה כמו "המדובב: חשבון פתוח" (עונתה השנייה של "המדובב") ומזכירה לנו שתסריט טוב ומשחק מצוין הם משהו שקשה להתחרות בו.
באופן אירוני, "המדובב" דווקא כן עוסקת בנדל"ן, בעיקר דרך הניסיונות של דוד כץ (עמוס תמם באחד מתפקידיו הטובים בשנים האחרונות) להפוך ליזם לגיטימי בקריות ולצאת ממעגל העבריינות הקטנה. בשונה מסדרות אחרות שעוסקות בפשע, "המדובב: חשבון פתוח" כמעט ולא מציגה לנו את ה'שופוני' והכסף הגדול שמסתובב במה שמכונה העולם התחתון. זה בלט בעונה הראשונה והתחזק שבעתיים בעונה השנייה, שהסתיימה בשבוע שעבר ביס. במובנים רבים היא מזכירה שתי סדרות אחרות ומצוינות שעסקו בפשע ישראלי (שתיהן במקרה שודרו גם כן ביס): "בלו נטלי", שעסקה בעולם הסחר בנשים והציגה משפחה נורמטיבית שנגררת לעסקי הפשע, ו"בני אור" (שמאור לוי שיחק גם בה), על חבורת נערים משכונה קשה בבאר שבע שסוחרת בסמים. הרבה לפני שהיא סדרה על פשע, "המדובב: חשבון פתוח" היא דרמה על משפחה לא מתפקדת ועל המסע של הגיבורים שלה, האחים אסא (אור בן מלך בתצוגת משחק פנטסטית שעוד אחזור אליה) ודוד (תמם) כץ למצוא לעצמם את הפינה הבטוחה והשקטה שמעולם לא הייתה להם.
כמו יותר מדי סדרות ישראליות, גם ל"המדובב" - שיצרו עמרי שנהר, אדם ביזנסקי ודנה עדן וביים אריאל בנבג'י - לקח הרבה יותר מדי זמן לחזור לעונה שנייה. שלוש שנים עברו מאז שראינו איך עדות השקר של סופי (אניה בוקשטיין המצוינת), אשתו של דוד, שלחה את בעלה למאסר בדיוק כשהוא חשב שהוא בדרך הנכונה להצלחה. עכשיו, בדיוק כמו אסא לפניו, הוא משתחרר מהכלא רק כדי לגלות שהעולם בחוץ לא המתין לו ובג'ונגל של הקריות יש כבר טורפים גדולים ממנו. זה מתחיל כשהוא מגלה שסופי מכרה את חברת הנדל"ן שלו ורצה לראשות עיריית קריית ים, וממשיך עם ההבנה שהעבריינים שהכיר לפני שנכנס לכלא (זוכרים את ציפי שביט מהעונה הראשונה?) כבר לא רלוונטיים, ובמקומם יש שחקנים חדשים ומפחידים הרבה יותר (קבלו את יאיר ניצני על תקן ליהוק מפתיע שלגמרי עובד).
כמובן שהלב הפועם של הסדרה נותר אסא. בן מלך הצליח להפוך את הצעיר הדחוי והמגמגם (ברגעים רבים העונה הוא מתקשה להוציא מילה מהפה) למשהו שעל התפר בין רשע שחייבים לאהוב לבין גיבור שמעורר פחד. בזמן שדוד מתכנן לחזור לחיים שאחרי הכלא בסערה, אסא רק מנסה לבנות לעצמו שגרה כלשהי, בין אם זו עבודה בתחנת דלק או שיקום היחסים עם שיי (ליעוז לוי), הוא חיה פצועה שרק רוצה חום ואהבה.
מה שנותר מדהים בדמות של אסא זה הדיסוננס בין הפגיעות הרבה שלו לבין האכזריות שבה הוא מוכן לפגוע באחרים. לא רק האכזריות, גם התנודתיות הקיצונית של מעשיו גורמת לדמות הזאת להיות משהו שקשה להוריד ממנו את העיניים. לא פלא שהמפעילה שלו, עדה (עידית טפרסון), שראתה דבר או שלוש מאות בחייה, חוששת ממנו יותר מכל. לרגעים אסא של העונה השנייה הזכיר לי אפילו את הג'וקר בגילומו של חואקין פיניקס - אדם שחי בשולי החברה, נמצא תמיד על הגבול שבין אנושיות ופסיכופתיות ויותר מכל מצליח לעורר הזדהות גם ברגעים הקשים ביותר.
אם בעונתה הראשונה "המדובב" הציגה לנו חיבור הרסני של משטרה מושחתת (שוב, טפרסון) ואנשי עסקים מושחתים, העונה השנייה הכניסה לקלחת גם את העולם הרקוב, והיש לומר - עלוב, של הפוליטיקה המקומית, והציגה את המאבק הייצרי בין שתי המתמודדות המובילות לראשות העירייה סופי (בוקשטיין) וקרול חסון (לינור אברג'יל). כל אחת מהן מגיעה להתמודדות עם עבריין אחר בשורותיה, ונשאלת השאלה אם הן, שסוחרות בכספי ציבור לטובתן האישית, אינן העברייניות הגדולות מכולם.
המעברים בין העבר וההווה שימשו רבות את "המדובב" בעונה הראשונה וחזרו גם העונה, כשנחשפנו לנדבך נוסף בחיים של אסא בבית הכלא. שותפו לשעבר לתא, אבישי (עוז זהבי), שנכנס לכלא גם הוא בעקבות פשע שקשור באחיו, הפך עבור אסא לתחליף של דוד. ובמקרה של אסא, אנחנו כבר יודעים כמה מסוכנת יכולה להיות מערכת יחסים בין אחים. אבישי (זהבי) חוזר לחיים של אסא גם בהווה כשהוא מצטרף לשורותיה של חסון (אברג'יל) ומציב תחרות ישירה לאח הביולוגי שלו. כאילו שהחיים של אסא לא היו מסובכים מספיק, עכשיו הבחירות רק נעשות רבות וקשות יותר.
למרות שהזמן שחלף בין העונות, קווי העלילה והדמויות החדשות יצרו קושי להתחבר אליה בפרקים הראשונים, "המדובב: חשבון פתוח" הצליחה להתעלות על קודמתה. זה בלט במיוחד בשלושת הפרקים האחרונים של העונה, בהם אסא ודוד נאלצים להיות הכי קרובים שאפשר, ובו בזמן הדם הרע ביניהם מגיע לשפל חדש. כאן שווה להזכיר את הפרק השישי, שזכה לכמויות רבות של באזז בין צופי הסדרה, ובצדק. דוד ואסא נחטפים על ידי מחסל לא יוצלח (בגילמו של יואל רוזנקיאר המעולה) שנמצא בעצמו במערכת יחסים מורכבת עם אחיו, ומוצאים את עצמם במעין טיפול זוגי לא שגרתי בעודם כפותים ומחוברים לקולר חשמלי. זה פרק שיכול לעמוד בפני עצמו, אבל הוא גם מהווה את המקפצה ההכרחית לשני הפרקים האחרונים והפנטסטיים של העונה.
"המדובב: חשבון פתוח" מסתיימת בסצנה שיכולה להוות סיום ראוי לסדרה כולה, אבל גם עשויה להשאיר פתח לעונה נוספת. רק אשמח שאם עונה כזאת אכן תצא לפועל, לא יחלפו עוד שלוש שנים, כי אנחנו כבר יודעים שבכלא לזמן יש חוקים משלו.