אתמול בשעות אחר הצהריים, ליבם של חובבי האירוויזיון בישראל האיץ את הדופק: "יש תאריך ליוניקורן", זעקו הרשתות החברתיות של התאגיד, "Save The Date" כאילו ירון ופזית מתחתנים. ב-8 במרץ המתרגש עלינו, בעוד שלושה שבועות בדיוק, השיר האחד, הבודד והיחיד שכולנו מחכים לו סוף סוף יוצא לאוויר העולם. ומה יותר טוב מלשחרר שיר שעוסק בהעצמה נשית בדיוק ביום האישה הבין-לאומי? סוף סוף נוכל להבין מה הקשר העצמה נשית לבין היצור המיתולוגי, חיה שלא באמת קיימת, אבל עזבו אתכם ממסרים והעצמות - כל מה שמעניין אותנו זה איך יוניקורן נראה ונשמע, כדי שנוכל להתחיל לכתוב "נועה שלנו כובשת את אירופה".
בינתיים, נועה קירל באמת לא רחוקה מכיבוש אירופה. עוד לפני ששמענו תו אחד, מבלי שאנחנו יודעים אם מדובר במזמור עם מסר עמוק או בשיר שמילותיו הן בעיקר "או-לה-לה, אה-אה-אה, פרום דה מידל איסט עד אירופה, מאמי, גירלז אר פאוורפול לייק א-יוניקורן", השיר של ישראל כבר במקום השביעי בסוכנויות ההימורים. אנחנו ממש לא רגילים לנשום אוויר פסגות בשלב הזה, אפילו ב-2018, שנת הזכייה, ב-15 בפברואר ישראל דורגה במקום ה-18 בסיכויי הזכייה. בשנה שעברה, כשהשיר שלנו כבר שוחרר לאוויר העולם, ישראל כיכבה בירכתי הטבלאות במקום ה-33.
איך קורה שישראל מדורגת כל כך גבוה כשרק 15 שירים מתוך ה-37 פורסמו? ובכן, אם תסכנו את נפשכם הרכה ותאזינו לשירים שנבחרו בינתיים, תגלו שנכון לעכשיו, גם אם נועה קירל תעלה לבמה, תתקע גרעפס, ותרד ממנה - זה עדיין יהיה יותר טוב מחלק נכבד מהשירים שנבחרו עד כה. יותר מזה - אפילו למיכאל בן דוד היה סיכוי לעלות לגמר השנה.
כמדי שנה, אחרי שכל שירי חצי הגמר של ישראל יפורסמו, נערוך כאן סקירה ונבדוק מה הסיכויים שלנו, אבל בואו נתעכב רגע כבר עכשיו על השיר של קרואטיה שתתחרה איתנו באותו חצי גמר. לקרוא למיצג הזוועה הזה "שיר" זה חתיכת מחמאה, דחסו כאן את כל מה שאני מתעב באירוויזיון לשתי דקות ו-40 שניות. מילים אידיוטיות תחת הטיעון הדבילי "אבל זה שיר מחאה פוליטית! זה נגד מלחמה, תראו - דיקטטור בחצאית! פסיכופת!", משולבות עם במה עמוסה להכאיב, תאורה מסוכנת לאנשים עם אפילפסיה ומוזיקה קקופונית. בופה של קלישאות אירוויזיון מהזן הנחות ביותר, כזה שגורם לי להבין למה יש אנשים שבזים לתחרות הזו, ומדוע אמנים אמיתיים מתרחקים מהאירוויזיון כמו מאש. למה שמישהו עם טיפת כבוד כלפי עצמו ירצה לחלוק איתם את אותה הבמה.
הלהקה שמבצעת את השיר פעילה כבר משנות ה-80. ב-1989, ממש באותה שנה שיוגוסלביה זכתה בפעם היחידה באירוויזיון ועוד עם להקה קרואטית, הם הוציאו את האלבום הראשון שלהם, העונה לשם המרומז "Two Dogs Fucking". ב-1997 יצא האלבום שלהם "Nečuveno", בתרגום לעברית - "לא נשמע". זה היה תקליטור ריק, בלי כלום, שנמכר ב-350 עותקים. בפברואר 2001 חשפה הלהקה אנדרטה בגובה ארבעה מטרים שקיבלה את השם המעודן "Babin kurac", ובעברית - "הזין של סבתא". אלכסנדר סטנקוביץ', שהנחה תוכנית בטלוויזיה הקרואטית, לעולם לא ישכח את הריאיון שבו חברי הלהקה החלו להתפשט ואז שחררו זיקוקים מישבנם, בזמן שהוא מנסה לכסות את עכוזם עם הבלייזר שלו.
אגב, ברור לכולם שהשיר הזה עולה לגמר באופן ודאי, כן? מקומם של הקרואטים בגמר השנה מובטח, בניגוד לנועה קירל. לא, לא כי אירופה אנטישמית, לא כי יש ממשלת ימין, לא כי נתניהו בשלטון. נתניהו היה בשלטון גם כשדנה אינטרנשיונל ניצחה וגם כשנטע ניצחה, זה לא הפריע לאירופאים להעניק למדינה מזרח-תיכונית קטנה את הניצחון. הבעיה הפעם היא השינוי בשיטת ההצבעה בחצאי הגמר, כש-100% מהכוח נמצא בידי הצופים. כן, השנה אין צוותי שיפוט בחצי הגמר, רק הצופים בבית מצביעים.
אז מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא, שבניגוד לגמר האירוויזיון, חצאי הגמר זוכים לרייטינג נמוך באופן משמעותי, כלומר פחות מצביעים. עוד נתון שמוריד את כמות ההצבעות הוא שרק המדינות שמשתתפות בחצי הגמר מצביעות. השנה ייערך שינוי גם כאן וניתן להצביע גם ממדינות שאינן משתתפות, אך כל הקולות האלו ייספרו כמדינה אחת חיצונית. זה גם אומר שמשקלם של חובבי האירוויזיון הארד-קור מבין המצביעים גדול יותר בהשוואה לגמר. וכשאין שופטים מקצועיים שמאזנים את הטעם הגרוע של החובבים, דרכה של קרואטיה לגמר מובטח, וישראל תצטרך לעבוד קשה.
יעניין אתכן גם:
נועה קירל התארחה במופע של אודיה בהיכל מנורה, צפו בהן שרות "פנתרה"
"כל העולם" מדבר על המחאה של נועה קירל? מזל שעודד בן עמי לא היה שם כדי לחגוג
"אבירם כץ" חגגה את כל מה שאמיתי בדמויות שלא מפסיקות לזייף
אחרי כל זה, בואו נסכם ברוח חיובית. שאלו אותי מה אני חושב על הסיכויים של נועה באירוויזיון, ודי נראה לי מוזר לענות מה דעתי על שיר שמעולם לא שמעתי. אני יודע שהתגובות מקרב החובבים צפויות להיות שליליות, כי זו דרכם של חובבי אירוויזיון - קודם כל לא לאהוב, אחר כך להגיד שזה נעשה כבר מיליון פעם, למצוא 400 שירים אחרים עם תו משותף שמזכיר את הברידג' שאחרי הפזמון השלישי, ולסכם עם "האמת, התאכזבתי".
אבל אחרי שנשים את זה בצד, לי דווקא יש אופטימיות בנוגע לשיר הישראלי. הנבחרת הישראלית מורכבת מאנשים מקצועיים, מוכשרים, ובעיקר מסורים לתחרות. דורון מדלי ממש לא צריך אותי כדי לסקור את הרקורד שלו ורמת האכפתיות שלו מהאירוויזיון, נועה קירל יכולה לגחך לעבר המקטרגים, ואחרי ההופעה שלה בפארק הירקון אנחנו יכולים להיות בטוחים שהיא תביא את הכי טוב שהיא יכולה. נועה לא באה לאירוויזיון כדי לשחק, בוודאי לא לבזות את עצמה, אחרי הכל - היא לא קרואטיה.