העונה השנייה של הריאליטי "האופנה הבאה" (Next in Fashion) נחתה בנטפליקס כהפתעה משמחת לצופים חובבי תחרויות עיצוב, אחרי שכבר די ויתרנו עליה. העונה הראשונה עלתה אי אז בתחילת 2020, שניה לפני שכל העולם סגר את עצמו לשנתיים. גם ככה כל מה שהתרחש לפני המגפה מרגיש כמו לפני מאה שנה, ובנוסף, בהמשך אותה שנה נטפליקס ביטלה אותה, והספקנו כבר לפטור אותה כסדרת ריאליטי שלא צלחה, לאחר שהתיימרה לעשות כל כך הרבה.
אחרי הכל, היא מכריזה בטייטל שלה שהיא לא רק מתכוונת לגלות את מעצב.ת האופנה החמ.ה הבא.ה, אלא ממש לסמן מה הדבר הבא בעולם האופנה - What's Next in Fashion. למרות שהזוכה של העונה הראשונה, מינג'ו קים, אכן הפכה משם שידוע רק בקרב אנשים בתעשיית האופנה לשם מוכר לקהל הפאשניסטות הרחב יותר, והמותג שלה התפוצץ במכירות אחרי התוכנית (האינסטגרם של המותג קפץ מ-10,000 עוקבים לחצי מיליון), "האופנה הבאה" כמותג בפני עצמו פשוט התפוגגה ואיבדה את הכוח שאולי היה יכול להיות לה אם היתה לה המשכיות.
למי שלא מכיר, מדובר בתוכנית ריאליטי שבה 12 מעצבי אופנה מוכשרים מכל רחבי העולם מתחרים ביניהם בסדרה של אתגרי עיצוב קשים-עד-בלתי-אפשריים תחת דדליין מטורף, ומנפקים בכל פרק לוק שלם שצועד על המסלול בתצוגת אופנה מול קהל. את העונה הזאת מנחים במשותף טאן פרנס (מומחה האופנה של "עין קווירית") והסופרמודל ג'יג'י חדיד, והם גם שופטים את הדגמים שיצרו המתחרים, ביחד עם שופטים אורחים שהם מעצבים או משפיעים אחרים בתעשייה. כל המתחרים כבר מגיעים לתוכנית עם איזשהו מעמד בעולם האופנה, כולם בעלי מותג שהוכיח את עצמו, סטודיו עובד או עיצובים שלבשו סלבס, אבל הם דגים קטנים בים ענקי של הסקטור, והתוכנית מתיימרת לשנות את זה ולהפוך אותם לשם דבר.
"האופנה הבאה" ניצלה את הוואקום שנוצר כשהאימא הגדולה של ריאליטי האופנה, "פרויקט מסלול" המעולה, התחילה לקרטע ואיבדה ממעמד הסופר-סטארית שלה. אחרי שהתפוצצה שערורית הארווי ויינשטיין וגרמה להתמוטטות חברת ויינשטיין, המפיקה של הסדרה, העזיבה של המנחים האייקוניים שלה היידי קלום וטים גאן לא איחרה לבוא (הם פשוט עברו להוביל ריאליטי אופנה אחר, "לגזור ולתפור" באמזון פריים וידאו). לצופים שעקבו שנים אחרי המוצר היוקרתי שהגישה "פרויקט מסלול", בלתי אפשר לא לעסוק בהשוואות אליה כשצופים ב"האופנה הבאה". למרות שלפראנס וחדיד בהחלט יש מעמד והשפעה בתחום, מנחים ברמה של קלום וגאן קשה להשיג, שלא לדבר על שופטי ה-A ליסט שהביאה "פרויקט" בכל עונה.
התוכנית של נטפליקס בידלה את עצמה מהמותג המבוסס ההוא בכמה דרכים, בעיקר בסגנון ההגשה החופשי והאישי יותר. הרצינות המקצוענית של "פרויקט מסלול" הוחלפה במנחים שמחליפים בדיחות וגגים ויזואליים חביבים, ובצילום תזזיתי שלא בחל להיות מלוכלך-בכוונה, ולהראות לנו מדי פעם הבלחות של מאחורי הקלעים, פינות באולפן שבדרך כלל לא מצטלמות, פה ושם אנשי הפקה. בעידן הנוכחי שבו לכל פאשניסטה יש מיני-מותג אינסטגרם, כולנו מרגישים שאנחנו ממילא יודעים בדיוק מה זה אומר הפקת אופנה ובמה זה כרוך, ואין צורך להמשיך לשמור על פאסון איתנו.
כחלק מהאווירה המשוחררת יותר, הצטמצם גם הדיסטנס בין המתחרים למנחים, ולא בהכרח לטובה. פראנס וחדיד מלווים את התהליך היצירתי של המתמודדים, מביעים דעה בזמן יצירת הדגמים, ואז יושבים בצד המסלול, צופים ביצירה הסופית ושופטים אותה - לפעמים על סמך הציפיות שהיו להם כשראו אותה לא גמורה בסטודיו. זו החלטה בעייתית בפורמט כזה שחייב לשדר אמינות ומקצועיות ששמה את האופנה מעל לכל שיקול אחר.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בעונה הראשונה הייתה הרגשה שהפורמט צומצם לבסיס בלי שטויות, וכראוי לתוכנית שמתחילה כבר עם מעצבים מבוססים, ניסו להישאר כמה שיותר קרוב לחוויה של עיצוב בעולם האמיתי. עד אמצע העונה עבדו המתמודדים בזוגות, ניצחו יחד וגם עפו ביחד, ורק בחלק השני עברו לעבודה אינדיבידואלית. ההפקה העלימה כל תחושה של חוסר פירגון או תחרותיות מכוערת בין המתחרים, ולא נכנסה יותר מדי לסיפורים אישיים או אינטראקציות בין אישיות. אז מצד אחד, ריאליטי נקי מלכלוך ודרמה שמיוצרים ומועצמים על ידי ההפקה זה תמיד מבורך, ומצד שני, העונה הראשונה הרגישה מאופקת והיה חסר בה האלמנט האישי יותר, למרות התחושה המשוחררת שהבימוי ניסה להעביר.
בעונה החדשה קיבלנו בחזרה כמה מאבני היסוד של תחרויות ריאליטי והיא יותר מאוזנת. שיתופי פעולה של המתחרים כבר לא מובנים בפורמט, וחזרו לשמש סוג של גימיק בפרקים מסוימים, ממש כמו אתגר העיצוב בצמחייה או עיצוב בגד-ים בארבע שעות. מדי פעם משאירים אותנו עם קליף האנגר בסוף הפרק, וכדי לגלות מי הודח צריך לעבור לפרק הבא. עדיין יש פה רק פירגון מקיר לקיר לקולגות, אבל אנחנו שומעים יותר מאשר את סיפור הרקע של המתחרים והדרך הקשה שעברו, וכשהם מתרגשים ופורצים בבכי, הם זוכים לחיבוק ועידוד ישירות מהשופטים, במסגרת האובייקטיביות הדלילה של התוכנית. "פרויקט מסלול", שדגלה בהפרדת רשויות, לעולם לא הייתה מאפשרת את ההסתחבקות הזאת.
יעניין אתכן גם:
יורשים, טד לאסו, סרט לות'ר, המנדלוריאן: סדרות מומלצות לחודש מרץ 2023
ההדלפה, השמועות ומי בטוח לא חוזר: כל מה שאנחנו יודעים על "הלוטוס הלבן" עונה 3
"החוק על פי לידיה פואט" לא דורשת הרבה מהצופה, ולא בקטע רע
מה שיפה בריאליטי הזה הוא שלא צריך להיות מומחים בתחום, פאשניסטת אינסטגרם או כאלה שלא מפספסים את שבוע האופנה כדי ליהנות ממנו. אם אתם אוהבים לראות אנשים מאוד מוכשרים יוצרים, מעצבים ונלחצים כי הזמן נגמר והם לא מצליחים להעביר את החזון הוויזואלי שלהם, זה מסוג הריאליטי בשבילכם. אם הדבר שאתם משתוקקים לו בריאליטי זה אינטריגות, בלאגנים ו"לא באתי לכאן למצוא חברים" - פשוט תראו פרקים ישנים של "הטופ מודל הבאה" בשביל כל הצהוב-במסווה-של-הפקת-אופנה שאפשר לשאת. זה גם לא תוכנית לשים ברקע בזמן ששוטפים כלים (אולי כביסה), כי מדובר במדיום ויזואלי והדבר המעניין בו הוא תהליך היצירה והעיצוב.
אז אמנם היא לא זוהרת כמו "פרויקט מסלול", אבל "האופנה הבאה" מספיק קשורה לאנשים שאשכרה משפיעים ומחליטים מה יהיה Next in Fashion כדי לשכנע בחשיבותה בתוך התחום שהיא מקדמת, וגם שומרת על איזה אלמנט של לבביות וחיוביות שמקרב אותה לסדרות פיל גוד ובריאות נפשית כמו "עין קווירית". עכשיו נשאר רק לראות האם תהיה עונה נוספת, והאם האחות הקטנה תצליח להפוך לשחקנית רצינית, כזאת שהתעשייה באמת תראה בה כמסוגלת להכתיר מלכים ומלכות ולסמן את "האופנה הבאה".