טור פרק 4.01
אחת הסוגיות המרכזיות שמלווה את "יורשים" מתחילת דרכה היא הפער בין עסקים לרגשות. בעולם הקר והמנוכר של האחוזון העליון של האחוזון העליון, רגשות הן סמל לחולשה. פרצה שקוראת לגנב. ומנגד, דווקא הגישה הזאת מייצרת כל כך הרבה דמויות מצולקות ומוכות טראומה, שהחסך הזה בחייהן מוביל להחלטות והתנהגויות שלא היו נוצרות במקרים אחרים. זו גם הסיבה שהציטוט הכי חזק מ"חזרה גנרלית", הפרק השני לעונה שהיה גדוש ביצירתיות תסריטאית מעוררת קנאה, שייך דווקא לדמות הנלעגת מכולן. זו שעשתה את הסיבוב השלם של ההתעמרות הרגשית עד שיצאה מהצד השני חסינה לרגשות.
"הדבר הכי טוב בכך שיש לך משפחה שלא אוהבת אותך הוא שאתה לומד לחיות בלי אהבה", אומר קונור לאחיו הצעירים, רגע לפני שהוא עוזב את מה שהיה אמור להיות אחד הלילות השמחים בחייו. הוא יודע שווילה מעולם לא חשבה על חיים לצדו בגלל אהבה, אבל הוא היה מוכן להסתפק גם בהעמדת פנים, כי, כדבריה, "פאק איט, כמה גרוע זה כבר יכול להיות?", וכשגם ההצגה הזו מתרסקת עם חוסר היכולת של ווילה להביע אפילו רגשות מהונדסים שנקראים מהכתב, הוא נותר שלם. "כולכם רודפים אחרי אבא: 'תאהב אותי, בבקשה תאהב אותי. אני צריך אהבה. אני צריך תשומת לב'. אתם משוועים לאהבה, ואני קקטוס שגדל על הסלעים וניזון מחרקים שמתים בתוכי. אני לא צריך אהבה, זה כמו כוח על".
קונור יכול להיות פוליטיקאי כושל, איש עסקים גרוע, אספן ממורביליה ביזארי ואישיות נלעגת באופן כללי, אבל הפעולות שלו נעשות מתוך שכנוע עצמי שהוא מקדם את האינטרסים שלו. אנחנו לא יודעים הרבה על הילדות של לוגן, אבל סביר להניח שהסקוטי הקשוח שהקים אימפריה במו ידיו במדינה זרה לא גודל בכפפות של משי. יש לו גם צלקות על הגב שיעידו על כך. החישול הזה באש מילדות הפך אותו לאיש העסקים שגדל להיות בבגרותו. במציאות מקבילה דווקא קונור היה היורש המועדף עליו.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
זה היה, כאמור, אחד הפרקים המצחיקים והשנונים ביותר של "יורשים", עם שרשרת וואן-ליינרים אדירים שחלקם עסיסיים מכדי להזכיר על גבי הכתב. כמו תמיד, גרג וטום היו שם בחילופי תיאורים קורעים על לוגן בקומת החדשות של ATN ("הוא נראה כמו סנטה קלאוס המתנקש"; "הוא נראה כמו 'מלתעות' אם כולם ב'מלתעות' היו עובדים עבור הכריש"; "זה כמו ישראל-פלסטין, רק קשה יותר וחשוב הרבה יותר", על האודישן של קרי), אבל נדמה שהמנצח של הפרק הוא רומן שקיבל פעם אחר פעם הרמות מושלמות, והנחית אותן בגאונות ("מה קורה אם אני הורג בודהיסט? אני זוכה להיוולד מחדש כבודהיסט בגלגול הבא?"; "אבא היה אל, עכשיו הוא מוכר את האימפריה שלו לשוודי מ-4צ'אן ומחלק ג'ובים למוצצות"; "הו כנפיים, אני תוהה מאיזה יצור תלשו אותן. אולי זה היה יונק"; "אני לא יכול להסיר את המבט מהקירח שמדבר על נאט"ו"). במהלך הסצנה בבר, נראים לרגע ג'רמי סטרונג, שרה סנוק וקירן קאלקין מתקשים להחזיק את עצמם ברקע מרוב צחוק, ומסיטים את המבט מהמצלמה.
דווקא הדמות שלכאורה משמשת כאתנחתא הקומית של הפרק, קרי והאודישן האיום והמדהים שלה, מחביאה בתוכה סיפור גדול הרבה יותר. המכירה של ווייסטאר הכניסה את לוגן למשבר קיומי. הסימנים נראו כבר בפרק הקודם, אבל הם מתעצמים בפרק הזה. הוא מחפש משהו להיאחז בו, משהו שיזכיר לו שהוא עדיין האל מהאימפריה, שכוחו עדיין במותניו. קרי התחילה את הדרך כעוזרת/מאהבת, אבל היא צומחת לאיטה כאשת אמונו דווקא בגלל האלטרנטיבות הגרועות לתואר הזה. לכן הניסיון של לוגן להוריד מעצמו את הצורך להבהיר לה למה קריירה בטלוויזיה היא כנראה לא מה שכתוב בקלפים שלה, לא אופיינית לו. הוא איש של אמת בפרצוף, בוז לרגשות, יעילות נטו.
הנקודה הזו מסבירה הרבה גם לגבי הגישה החדשה שלו כלפי ATN. לוגן הוא מיקרו-מנג'ר ששוחה בכל מה שמתנהל בעסקיו עד לפרטי פרטים. כשטום מנסה למרוח אותו ואת העובדים בסיפורים על גידול במספר הצופים, לוגן מזכיר שהגידול הזה נעשה לצד זינוק של 40% בעלויות, ואפילו עובדים ברשת החדשות יודעים ש-40 ו-15 לא שווים. אלא שלוגן לא חושב על ATN במונחים הרגילים והקרים של רווחיות. כמו קרי, גם היא משמשת עבורו סוג של מעיין נעורים. אפשרות לרענן, להמציא מחדש, לכבוש ולנצח. דרך להישאר במשחק. לצד השאיפה הזו, הבזבוז של פיצות, עובדים לא יעילים ומשרדים גדולים הרבה מהצורך - הוא שולי.
נאום "הזאב מוול סטריט" של לוגן מחדד את הרצון לזעוק כלפי העולם שהוא עדיין חי ובועט. כמו ג'ורדן בלפורט, הוא מבהיר לעובדיו שלא רק שאין לו כוונה ללכת לאף מקום, אלא שהוא מתכנן להיות בוטה יותר, אכזרי יותר ופרוע יותר. חדשות הן לא עסק של כסף, אלא של כוח. יכולת להכתיב תפיסת עולם, ללחוץ על מקבלי החלטות, לברוא ולקבור גיבורים. זה לא מקרי שמגה-עשירים אמיתיים בעולם וגם בישראל מוכנים להפסיד כספים רבים תמורת האפשרות להחזיק בכלי תקשורת משפיע. העוצמה הזאת היא כלי אדיר לאנשי עסקים כמו לוגן להשיג את שלהם בכל תחום. הכוח הזה חזק יותר מכסף, בוודאי עבור מי שכסף כבר לא משחק עבורם תפקיד.
יעניין אתכן גם:
"יורשים" חזרה לעונה אחרונה: לוגן מצא סוף סוף יריב ראוי
אי- אמון, סחיטה, מרמור ונשמה: 9 הרגעים המדהימים של "יורשים"
סדרות מומלצות לאפריל 2023: כל מה ששווה לראות בטלוויזיה
חזרה לרגשות ואל שיב, שנמצאת במצב עדין מבחינת ההערכה העצמית שלה. מעטה המגננה הצפוף שלה נבנה על משחקי כוח, שבהם היא מחפשת עמדת שליטה שתאפשר לה לנתק מגע לפני שתיפגע. טום היה חלק אינטגרלי במערך הזה, אבל החודשים האחרונים ערערו אותו לחלוטין - בתחילה עם הבגידה באיטליה, לאחר מכן עם הפיכתו למקורבו של לוגן, וכעת עם מהלך לוגני קלאסי של "שריפת" עורכי הדין המובילים לגירושין כדי שלא תוכל לשכור את שירותיהם. שיב סוחבת עמה כל כך הרבה טראומות רגשיות מילדות, שהיא לא עוצרת לחשוב אם ישנו מניע אחר לטום מלבד הרצון לחבל בתוכניות שלה. טום מקווה בסתר ליבו שמהלכים כאלה יוכלו לטרפד את התהליך ואולי לגרום למחשבה מחודשת על הזוגיות של השניים. מבנה הסכם הפרידה לא באמת מעסיק אותו.
בניסיון נואש להשיב לעצמה שוב תחושה של שליטה, שיב מחליטה לגלגל מהלך שנראה מופרך עד כה: הצטרפות אל סטואי וסנדי בניסיון לחסום את עסקת המכירה של ווייסטאר לגוג'ו, ולסחוט כספים נוספים ממתסון. סטואי וסנדי הם גם כך אאוטסיידרים שנקלעו לדירקטוריון בזכות ניסיון ההשתלטות הקודם. מהלך שכזה מבחינתם הוא נטול סיכונים: אם ייכשל, הם יישארו בווייסטאר, אם יצליח הם יגדילו את הונם. אם שיב נכשלת, היא נותרת מחוץ לווייסטאר וגם מפסידה את ההון שיאפשר לה לבנות אימפריה משלה. עד כה החשיבה העסקית הייתה שמהלך כזה הוא סיכון לא כדאי, אלא שעכשיו הרגש נכנס לתמונה.
עד כמה המהלך הזה נטול היגיון אפשר ללמוד מההבדל בגישה של שיב עצמה מהפרק הקודם לפרק הנוכחי. גם אז רגשות הנקמה והצורך בשליטה הובילו אותה לנפח את עסקת פירס, כשכבר היה ברור שאין בכך צורך. חצי מיליארד דולר נראו לה אז חסרי משמעות לעומת "מספר סופי" כמו 10 מיליארד דולר. והנה לפתע היא מוכנה להסתכן בפיצוץ העסקה עבור האפשרות להרוויח 100 מיליון דולר. זה לא נגמר שם, היא ואחיה חוזרים על הטעות האסטרטגית של ניסיון המרד בסיום העונה החולפת, ומכניסים למעגל המזימות שלהם צלע חדשה שנראית תמימה, על אף שיש לה אינטרס ממשי ומנוגד לשלהם. בפעם הקודמת זה היה טום שהשיחה עם שיב גרמה לו להבין שהוא עומד להישאר באוויר ומיהר להזהיר את לוגן, והפעם זה קונור שפיצוץ העסקה יפגע ישירות בכיס שלו. הגישה הזאת בדיוק תוביל את לוגן למקום שהוא מרגיש בו כל כך נוח: הפרד ומשול.
קל לפטור את הבגידה של רומן באופי חלש, אלא שהכתיבה האיכותית של "יורשים" בנתה את המהלך הזה בעקביות מתחילת העונה. אנחנו יודעים שרומן הוא אדם שסולד מקונפליקטים, למרות החיצוניות הבוטה. בתסריט האוטופי שלו נמצא מאזן כוחות שמאפשר לכוחות השונים בחייו לחיות יחד בסוג של הרמוניה מעוותת. זו גם הסיבה שלאורך שני הפרקים דווקא הוא מתגלה כצלע השקולה והאחראית מבין ילדי רוי, זו שמציגה את הטיעונים ההגיוניים לפעולה ומסרבת לנהוג באימפולסיביות.
רומן רצה להשאיר את המאבק בלוגן מאחור ולהתחיל משהו חדש עם "המאה". מגלומני, חלול ומלוקק ככל שהיה, "המאה" עדיין הציע לילדי רוי הזדמנות לגייס כסף ממשקיעים עבור מיזם חדש, במקום לבזבז את הונם על חברה בצניחה עם אופי הפוך לחלוטין לשלהם. הוא ניסה להילחם על הטיעון הזה מול חוסר ההתלהבות המופגן של שיב שסחפה אחריה גם את קנדל, ברגע ש-PGM עלתה רשמית כאפשרות. בשלב הבא, רומן התעקש לא להגזים בשרשרת ההצעות לנאן פירס, כשהוא מזכיר לשיב וקנדל שחצי מיליארד דולר הם המון כסף שאפשר לקנות איתו "סושי ושאר שטויות". ניפוח המחירים שנעשה באופן מאוד שקוף על גבם של האחים, תוך ניצול הלהט שלהם לדפוק את לוגן, נעשה גם הוא בסופו של דבר בהסכמה מסויגת מאוד של רומן, אחרי שהרגיש שהוא שוב לבד במערכה.
ארבע פעמים לאורך הפרק רומן מנסה להפיל את המהלך של טרפוד העסקה: כשהוא שומע עליו לראשונה משיב ב"מסיבת הצפייה" באודישן של קרי, כשהם פוגשים את סטואי וסנדי ברחוב, במהלך השיחה בחזרה הגנרלית של קונור, ואחרי השיחה של קנדל ומתסון. פעם אחר פעם הוא מפסיד, כשבפעם האחרונה לוחצים שיב וקנדל על רגשי הנחיתות שלו בגלל התכתבות תמימה עם לוגן. זאת מסתמנת כנקודה כואבת במיוחד עבור רומן, שמצא את עצמו פעם אחר פעם נלחץ על ידי אחיו לעשות כרצונם, מחשש שיישאר בלעדיהם וגם בלי לוגן. במהלך השיחה הוא מזכיר טיול טראומטי לאירופה, שם ככל הנראה נעשה שימוש נרחב בטקטיקה הזאת. "תפסיקו לעשות נגדי בריתות כאילו אתם לנון ומקרטני ואני ג'ורג'", הוא מטיח בהם.
השיחה עם לוגן בקריוקי גורמת לו להבין שכל פעמוני האזהרה שלו היו נכונים. הוא נמצא בצד האימפולסיבי והלא בוגר של עולם העסקים. כזה שבו הרגיש מאוד בנוח עד לאחרונה, אבל דווקא כשהתנתק מאביו התברר לו עד כמה הוא בעייתי והרסני. זה כמובן לא אומר שלוגן לא מנצל את הפחד ותחושת הקטנות התמידיים של רומן מולו, אבל הוא לא יכול היה לעשות זאת אם שיב וקנדל לא היו מכשירים עבורו את הקרקע.
הטקטיקה של לוגן מופתית משום שהיא שוב תופסת את ילדיו בהפתעה מוחלטת. הם ציפו שיפרוץ אל החדר בזעם ויצרח עליהם עד שיישברו, אבל דווקא החזות המתנצלת מערערת את החזית האחידה. בניגוד לילדיו, לוגן הוא איש עסקים ממולח עם חוש לעסקאות מורכבות. הניסיון שלו לדבר אל החלק ההגיוני של ילדיו הוא אותנטי. ישנה שם הערכה כלפי המהלך שעשו מולו על פירס, וניסיון ללמד אותם שישנם מקרים שבהם "להגיד את המספר הגבוה ביותר" הוא לא הדרך הנכונה. כששיב מטיחה בו שילך לדרוש עוד כסף, הוא שואל אותה למה, ומקבל את התשובה השחצנית האופיינית מקנדל: "פשוט חוש עסקי טוב, אנחנו צריכים לייצר ערימת כסף משלנו". האכזבה שהוא מפגין אמיתית. "אני אוהב אתכם, אבל אתם לא אנשים רציניים", הוא יורה ועוזב את החדר עם חיבור מושלם של כל הטראומות של ילדיו במשפט אחד.
בחוץ, כשהוא ברחוב, נזכר לוגן שוב בתיעוב שלו כלפי העיר שבה הפך למלך. למרות העושר המופרז, הטירות והמסוקים, הוא עדיין רואה בעצמו פשוט עם. הוא הכיר את העיר לפני שהסתאבה, כשהייתה מקום לאנשים ששום דבר לא ניתן להם בקלות, לפני שהעכברושים הפכו שמנים כבואשים ואינם מסוגלים לרוץ יותר, לפני שילדיו הפכו לדמות האנשים שהוא בז להם. "ליל סכינים ארוכות מתקרב", הוא אומר לרומן, "אתה לא פירס. אנשים חכמים יודעים מה הם". רומן אכן היה חכם עד כה, אבל כעת, כשהוא שוב בציפורניו של המתעלל הרגשי שהפך אותו למי שהוא, האם יהיה לו את האומץ להמשיך ולהישאר כזה?
פרק חדש של "יורשים" משודר מדי יום שני בצמוד לארצות הברית, ביס הוט וסלקום טיוי