בקיץ 2014 נכנסה לחיינו, בצעדי ריקוד ועם ווקמן ביד, קבוצת גיבורי על מסוג קצת שונה. מארוול כבר הציגו את תפארת הגיבורים החזקים והקלים לעיכול שלה עם "הנוקמים", ועכשיו הרשתה לעצמה ללכת יותר רחוק עם הפנטזיה והמוזרות באופרת חלל של במאי לא מוכר מדי בשם ג'יימס גאן. "שומרי הגלקסיה" היו הסוס השחור, חבורת אאוטסיידרים מהחלל החיצון, עם תיקים פליליים, עיצובים משוגעים ומיקום בשולי החברה הבין-גלקטית. במקום גיבורי מלחמה, אנשי עסקים, אלים ונסיכים, קיבלנו עץ מהלך, רקון עם בזוקה, חייזרים צבעוניים וילד חטוף מכדור הארץ עם אובססיה ללהיטי סבנטיז.
זה עבד. סרטי "שומרי הגלקסיה", הראשון והשני, זכו להצלחה גדולה, כשהדמויות שהופיעו בהם השתלבו ביקום הרחב והשפיעו על אירועי "מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק" באופן דרמטי. כמעט עשור אחרי הסרט הראשון ואחרי הופעת אורח ב"ת'ור: אהבה ורעם" וספיישל חג-מולד לא מוצלח במיוחד, הגיע תורם של השומרים להשלים טרילוגיה, רגע לפני שהבמאי שלהם מתחייב לתפקיד המרכזי והחדש שלו אצל המתחרים מ-DC. פרידה מגאן היא פרידה גם מהשומרים, לפחות כפי שהכרנו אותם עד היום - הוא יצר לעצמו מעין מובלעת פרטית בתוך יקום מארוול, עם חוקים משלה, טון ייחודי ושילוב עדין בין הומור, רגש וגועל, כזה שקשה להאמין שבמאי אחר יכול לתפוס באותה נוסחה מדויקת.
אז ל"שומרי הגלקסיה 3" היו את כל הסיבות הראויות להיות פרק סיום מחויך וקליל, מסיבת ענק עם חייזרים בכל הצבעים, סגירת פינות בחיי הגיבורים ואפילו יותר להיטים מקפיצים מהרגיל. גאן בחר לעשות משהו שונה לגמרי: סרט אפל וקודר שפוגש את הגיבורים שלו בנקודה נמוכה במיוחד בחייהם, עם כמה מהסצנות הכי קשות לצפייה בהיסטוריה של סרטי הקומיקס. כלומר, כל האלמנטים האלה תמיד היו שם, אבל הפעם הגבירו להם את הווליום ל-11. את השינוי הזה אפשר לזהות כבר בסצנת הפתיחה, שמלווה את רוקט בסיבוב עגמומי בעיר חללית מוזנחת, מלאה בטיפוסים שבורים ועצובים ובראשם מנהיג השומרים פיטר קוויל, שעדיין לא התגבר על אובדנה של אהובתו גאמורה. אה, ויש גם טוויסט בפסקול: אחרי שפיטר קיבל נגן דיגיטלי במקום ווקמן בסרט הקודם, את הסרט השלישית פותחת גרסה אקוסטית ל-"Creep" של רדיוהד. טוטו, אנחנו כבר לא בקנזס.
זמן קצר אחר כך רוקט נפצע אנושות בקרב עם אדם וורלוק (וויל פורטר), לוחם עוצמתי וזהוב מכף רגל עד ראש עם אופי של ילד מפונק. כדי להציל את רוקט ממריאים השומרים אל המקום שממנו הגיע - כוכב הבית של דמות המכונה "הוד התפתחותו", האיש שהפך את רוקט מדביבון תמים ליצור הדמוי-אנושי והמתוסבך שהוא היום. הוד התפתחותו הוא מדען סדיסט וחסר עכבות שמאופיין בחתירה אובססיבית וחולנית לשלמות: הוא חולם על אוטופיה המאוכלסת על ידי יצורים אידיאליים ונטולי פגמים. הוא אציל מכובד ומוסרי בעיניי עצמו שמסתיר צד סדיסיטי וחסר עכבות - שני צדדים שהשחקן צ'יקוודי יווג'י משלב היטב בהופעה מופרעת ומרהיבה.
פיטר, נאבולה, דראקס, מנטיס וגרוט מצרפים לשורותיהם את גאמורה - לא האחת שנרצחה על ידי תאנוס ב"מלחמת האינסוף" אלא גאמורה מציר זמן אחר, שמעולם לא פגשה את "שומרי הגלקסיה". נוכחותה מערערת לגמרי את שלוותו של פיטר, שמתקשה להפנים שהאישה שלפניו היא גרסה אחרת לגמרי של אהובתו האבודה - אלימה ואכזרית יותר, ובעיקר כזו שלא רוצה שום קשר איתו. בעוד חבריו של רוקט מנסים למצוא פתרון למצבו, אנו נחשפים לעברו המזוויע של הדביבון, שכולל ניסויים אכזריים בו ובשאר חיות מתוקות שהושתלו בהם תוספים כאלה ואחרים. אם יש לכם רגישות מיוחדת לנושא - או ילדים קטנים - ראו הוזהרתם שהסרט מטפל בנושא בצורה גרפית, כואבת וסוחטת דמעות, ברמה שגובלת לא פעם בסחטנות רגשית וגררה לא מעט זעקות שבר וכיסויי עיניים באולם.
קו העלילה המרכזי קליל הרבה יותר, אבל גם הוא לא חף מרגעים דוחים ומטאצ'ים של אימה גופנית - קו עלילה ארוך מתרחש בכוכב לכת המורכב כולו מחומר ביולוגי כמו עור, שיער, עיניים, לסתות וכן הלאה. רוב הזמן זה לא מפריע, עד שמדי פעם יש צורך לקדוח בקיר עשוי בשר או שמישהו נופל לבריכה של נוזלים בצבע מחליא. כאמור, "שומרי הגלקסיה 3" הוא לא החגיגה בצבעי הקשת של לפני כמעט עשור, אלא סרט שבו כמעט כל הדמויות המרכזיות הן ילדים שנכפה עליהם להתבגר בטרם עת וגדלו להיות מבוגרים רגישים עם הרבה טראומות לעבד או להדחיק.
מה שמאזן את כל הכאב, הכיעור והגועל הזה, זו העובדה שכמו קודמיו, גם הסרט השלישי בסדרה הוא יצירה הומניסטית שמציגה בלי בושה את הצלקות והפצעים במקום להסתיר אותם. גאן בבירור אוהב את הדמויות שלו אהבת נפש, ולא פחות חשוב - הוא מבין אותן ומכיר אותן לעומק. כל פעולה שלהם, גם המטופשת ביותר, נעוצה בפסיכולוגיה הספציפית שלהם, הרצופה באובדן ובשיברונות לב. הדמויות התעמקו והתעצבו עם הזמן, השתנו מהרפתקה להרפתקה, וגם מערכות היחסים ביניהן קיבלו הסתעפויות מתבקשות, כמו שותפות הגורל העגמומית בין מנהיגי החבורה נאבולה ופיטר או החברות הדפוקה והמקסימה של מנטיס ודראקס. לא כל שינוי הוא בהכרח לטובה - גרוט למשל איבד הרבה מהחן שלו בין הסרט השני לשלישי - אבל רוב הזמן זו עדיין חבורה שכיף להיות לצידה, ובאמת אכפת לנו מה יעלה בגורל חבריה.
"שומרי הגלקסיה 3" רחוק מלהיות יצירת מופת: הוא ארוך מדי שלא לצורך, כמקובל בסרטי קומיקס ושוברי קופות בכלל בימינו. את הזמן שיש לו - מוטב היה שישקיע קצת יותר בדמויות חדשות, כמו אדם וורלוק או הכלבה קוסמו, וקצת פחות בסצנות מצלקות של ניסויים בבעלי חיים. האורך מעיק במיוחד בשליש האחרון, שבו דברים ממשיכים להסתבך ולהשתבש אחרי שהצופים כבר מזמן הבינו את הקטע. בעיה פחות מהותית היא העובדה שהרבה מהשירים שנבחרו לפסקול מפציעים לכמה שניות רק כדי להיעלם במהירות הבזק והסצנות שממש מתחייבות למוזיקליות לא מגיעות לשיאי הקליפ-בתוך-סרט שראינו בסרטי הסדרה הקודמים.
אך למרות כל הבעיות האלה ואף שהוא טוב פחות מקודמיו - ובעיקר הרבה פחות מתאים לצפיות חוזרות - מדובר באחד הכותרים הטובים ביותר של האולפן בשנים האחרונות. זאת פרידה יפה, חמוצה-מתוקה ורגשית מאוד מסדרה שהצליחה למתוח קצת את הגבולות והנוסחאות של סרט קומיקס הוליוודי, בלי לטרחן ובלי להפריע לכיף. קצת עצוב להיפרד, אבל תמיד יהיו לנו שלושה פסקולים כיפיים להאזין להם ברגעים של געגוע.