ביס הכריזו ש"אָלֶף", הסדרה שכל ששת הפרקים שלה עלו לצפייה בו זמנית ביום חמישי, היא "הסדרה החשובה של השנה". זה אולי נשמע מתיימר או מתיפיף ("תראו, עשינו סדרה על נושא חשוב וכבד משקל. פרסים בבקשה"), אבל הסלוגן הזה מדויק מאוד. לא רק השנה, כי אם שנים רבות לא נראתה בישראל סדרה כל כך ראויה שהנושא שלה הוא מהחשובים במעלה בחיים בישראל, שבה האלימות כלפי נשים היא בשיאה.
הייצוג של תקיפה מינית בטלוויזיה נוטה הרבה פעמים לגלוש למלודרמה זולה, או סובל מהרבה אי דיוקים וחוסר רגישות שנובעים מבורות של היוצרים לגבי המורכבות של הטראומה המינית. מכיוון שאני למודת אכזבות מהייצוג של הנושא הזה, הקרוב לליבי, ניגשתי לסדרה בחשש. הציפיות שלי היו בשמיים, וכך גם הסקפטיות שלי. לאחר צפייה בסדרה ברצף בלי יכולת להפסיק (זה בהחלט הבינג' הכי לא צפוי שתעשו), אני שמחה לומר שאני מסכימה לחלוטין עם ההצהרה של יס לגבי החשיבות של היצירה הזאת. אפילו אגדיל ואומר - מדובר בסדרה שמחובתן.ם של כל איש ואישה בישראל לראות.
יכול להיות שעצם הנושא נשמע קשה מנשוא. אבל הבימוי המדויק, המשחק המורכב ורב-הרבדים של הקאסט הנפלא הזה, התסריט החכם והרגיש - כולם חוברים יחד כדי להפוך את הצפייה הלא-פשוטה הזאת לקולחת. במקום שנרגיש שכל זה טו מאץ', אנחנו שבויים בהתגלגלות האירועים. הטקסטים בפי השחקנים אמינים ופשוט נשמעים כמו עברית, כמו שאנחנו מכירים מהחיים שלנו. סדרות ישראליות רבות נופלות בדיוק כאן, כשהדמויות לא עוברות, שהטקסט נשמע כמו תרגום מבאס מאנגלית, שהתסריט ניכר. בסדרה "אָלֶף" שום דבר לא חוצץ ביננו לבין האמת שניבטת מהמסך.
"אָלֶף" מגוללת את פרשת משה קצב, נשיא מדינת ישראל לשעבר, שבשנת 2011 הורשע בשתי עבירות אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית שנעשו לאורך שנות עבודתו בתפקידים ציבוריים שונים, כולל הנשיאות. קצב נידון לשבע שנות מאסר בפועל, שמתוכן ריצה רק חמש. בזמן שהפרשה הזאת התגלגלה, מהימים הראשונים שבהם רק פורסם שהנשיא נחקר, התגובות במדינה היו חלוקות, האם מדובר בעלילה שנתפרה לקצב מסיבות גזעניות, פוליטיות או אישיות, או שמא נחשפה סוף סוף אמת מכוערת שאין להתעלם ממנה, על ידי נשים אמיצות שאמרו די.
ממרחק מספיק זמן, ובלי צוי איסור פרסום, יכולה הסדרה של יס לעשות עבור הצופים סדר בכל הרעש הזה. כל פרק מסופר כביכול מנקודת המבט של דמות אחרת, אבל זה לא "ראשומון", שבו אנחנו רואים את הסיפור כל פעם מכיוון אחר ומגלים שהאמת היא בעיני המתבונן. ב"אָלֶף" האמת היא אחת ויחידה. העלילה היא ליניארית והפרשה נפרסת בפנינו מתחילתה ועד סופה. ההצצה לעולמן הפנימי של דמויות כן מאפשרת להביט בכל פרק על צד נוסף בשלל התגובות שהחברה מגיבה למקרים של אלימות מינית.
בפרק הראשון אנחנו מכירים את אשרת (נלי מירה רובין, הראויה לכל פרס), בחורה צעירה ואופטימיות, שלא מאמינה למזלה הטוב על שהצליחה להשיג משרה בלשכת הנשיא (יעקב זדה דניאל). היא מגיעה לעבודה כל בוקר עם אנרגיה וחיוך, מוכנה להיות הראשונה שמגיעה והאחרונה שיוצאת ולתת 120% לתפקיד. היא מאמינה במה שהיא עושה, ומאמינה בנשיא המקסים שקיבל אותה כל כך יפה ללשכתו, ומרגישה סוף סוף שבאמת מעריכים אותה. העתיד נראה מבטיח. אבל אז, דברים מתחילים להשתנות.
הלב של הצופים, שיודעים היטב באיזה סיפור הם צופים, מפרפר מפחד עבורה. התחושה היא שאנחנו צופים באסון בלתי נמנע שמתקרב בלי שנוכל לעצור אותו. הגורל של אשרת כבר נחתם מזמן, אנחנו לא נוכל להציל אותה. הפרק הראשון של הסדרה חזק במיוחד, קרוב לשלמות. הבימוי של מויש גולדברג מוקפד, ועוזר לשחקנים להגיע לדקויות חשובות, עד רמת המבט. העריכה ואפילו הפסקול תורמים לתחושת אי הנוחות הגוברת והולכת. וכך, מהרגע הראשון של הסדרה אנחנו לא מרגישות בטוחות. פעמוני האזהרה מצלצלים. הבטן צונחת בפחד בכל פעם שהדלת נסגרת. בכל פעם שאשרת נקראת למשרד הנשיא.
הבחירה להתחיל מנקודת המבט של אשרת היא מכוונת. זו הצהרה של היוצרים, שהגרסה שלה היא ה-אמת. אנחנו לא רואים רק את החוויות הסובייקטיביות שלה, אלא גם סצנות קטנות שמתרחשות מאחורי גבה, וכך אנחנו עדים לתמרונים הקטנים שנעשים בה, לתחמנות האיומה שמתרחשת בלא ידיעתה. אשרת חוטפת מכה אחרי מכה, חווה בגידה אחרי בגידה מאנשים שאותם העריכה ועליהם סמכה. ההבנה שאין מי ששומר עליה, שניצלו לא רק את הגוף שלה אלא גם את הנפש התמימה שלה - שוברת גם עבור הצופים. הבימוי החזק מראה לנו בלי מילים את אשרת משתנה מול עינינו לאורך הסדרה. מהאישה הצעירה מלאת שמחת החיים שהייתה בפרק הראשון, אנחנו צופים בה הופכת לצל של עצמה, נסוגה לתוך מגננות עד שהיא נראית כמו חיה פצועה.
את אבינועם (אברהם שלום לוי, מיוצרי הסדרה ותסריטאי ראשי לצד תמר מרום) אנחנו מכירים בפרק הראשון בתור מס' 2 של הנשיא, יועצו הקרוב, וזה שהביא את אשרת לעבודה. המעקב אחרי דמותו מכניס אותנו אל אחורי הקלעים של מערך התחמון המורכב שסובב את הדמות הפוליטית החשובה. אבינועם הוא זה שמארגן ומוציא לפועל את כל העסקאות המפוקפקות, והוא זה שממציא כיסויים שנראים טוב בתקשורת. כשאשרת מגיעה אליו בבקשת עזרה, אנחנו עדים לקלות שבה נרקמת מסכת שקרים, על ידי אנשים שמשקרים כמו שהם נושמים.
אבינועם, בחור חייכן וחמוד שמאוהב בחברה שלו ונשוי לעבודה שלו, מתגלה כיצור קר ודו פרצופי, שמחסל את אשרת הפגועה כמעט בהיסח הדעת. כך מעלים לשלטון מועמדים לא ראויים לתפקידים חשובים, וכך קוברים פרשות של ניצול שלא באות לנו טוב. אנחנו מבינים שבצורה הזו בעצם מתנהלת המדינה שלנו - כמו שמתנהלת המערכת שמאפשרת לבכיר להמשיך ולאנוס עוד ועוד נשים שנקלעו לסביבתו.
הסדרה מפליאה לדייק בדרך שבה היא מראה את השגרה האיומה, היום-יומיות של הניצול המיני תחת יחסי מרות. את העדינות של התמרון; איך מחמאה הופכת למתנה הופכת להבטחה לעתיד טוב הופכת לניסיון פיתוי הופך לאונס. ומיד אחר כך - איך המערכת מתכנסת, סוגרת שורות, כדי לבלבל ולערער את הנפגעת.
הפרק שנקרא "הנשיא" מכניס אותנו לתוך הלך המחשבה של אדם שמנצל בצורה שיטתית ואכזרית נשים שמעמדן חלש משלו, אבל מאמין לשקרים של עצמו ברמה פתולוגית, עד שהוא משוכנע שהוא בעצם הקורבן בסיפור הזה. יעקב זדה דניאל ("פאודה") בנה דמות של אדם מורכב ומתעתע. לכאורה מלא קסם אישי ורצון לעזור, איש משפחה שרווחתם של האנשים הקטנים חשובים לו. כל כולו אומר צניעות וחום, אבל מתגלה כאדם רקוב שנמצא בנתק עם המציאות. הוא מאמין לגמרי שהוא נרדף, שמטרידים אותו, מעלילים עליו, מנסים לשים לו רגל. כולם סביבו קנאים או גזענים או זונות תחמניות או פמיניסטיות אינטרסנטיות, ובשום שלב לא מבלבלת אותו העובדה שהוא אכן עשה את כל הדברים שבהם הוא מואשם, ואף הרבה יותר. הוא כל כך רגיל שהמערכת דואגת לכך שהתחת שלו יהיה מכוסה, עד שברגע האמת האגו שלו בוגד בו. מכל החטאים של הנשיא האנס והתחמן, מה שמפיל אותו הוא דווקא ההיבריס.
בחירה מעניינת נוספת היא שלנשיא הזה אין שם. הוא פשוט "הנשיא". פונים אליו בשם "כבודו". כדי שלרגע לא נשכח שהוא המעמד, התפקיד. שלכל אורך הדרך הוא ניצל את הכוח שצבר כדי למצוא נשים במקום חלש ולהשתמש בהן לצרכיו.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכם גם:
שבט אחים ואחיות? לפי הסדרה הזאת, החברה הישראלית מתפוררת כבר עשורים
אהבה חדשה | "כתבו לי שהגיעה לי הסטירה שהאקס נתן לי", דניאל: "לי אמרו שאני אדם אלים"
זה אחד מסרטי השואה הכי מצמררים ומעוררי החלחלה שראינו. אי אפשר להפסיק לחשוב עליו
אביגיל (דנה מיינרט הורוביץ) היא יועצת תקשורת מצליחה וקשוחה, שפיצוץ הפרשה לא עושה עליה רושם. גם היא עבדה עם הנשיא באחד מתפקידיו הקודמים, גם היא סבלה תחת ידו. אבל היא אישה חזקה והיא המשיכה הלאה ולא נתנה למה שקרה לעצור אותה מלהגשים את מטרותיה. כשחוקרת המשטרה יאנה (לנה פרייפלד) מעמתת אותה עם העובדה שמה שקרה לה, אחד לאחד, קרה לרבות אחרות, היא מבינה שמה שחשבה שהוא חד פעמי, הוא למעשה מעשים של אנס שיטתי.
אביגיל מייצגת סוג אחר של תגובה לפגיעה מינית. זה לא אומר שהיא פחות פגועה מאשרת, או מאסתר, המתלוננת השלישית (רינת מטטוב הנהדרת), זה פשוט אומר שכל נפגעת היא עולם ומלואו, ולכל אחת החוויה שלה. הכוח שלה מאפשר לה מה שנפגעות רבות לא מסוגלות לעשות - להיות עדה "טובה" בבית המשפט. בעוד המצב הפוסט טראומטי של אשרת גורם לה לאבד עשתונות בעימות, והבלבול של אסתר גורם לה להיראות כשקרנית על שולחן העדים, לאביגיל יש קור רוח ואת היכולת לענות תשובות שמניחות את הדעת של בית המשפט.
הפרק האחרון מראה גם איך כוחה של אישה אחת שאומרת את האמת מרים ומחזק נשים רבות אחרות שקולן מוחלש. מיינרייט הורוביץ ופיירפלד הן ליהוקים חזקים ביותר, ומביאות עומק רב ונשמה לתפקיד שלהן.
כולנו א'
בשנים שבהן התגלגלה הפרשה, הוטל עליה צו איסור פרסום, והמתלוננות נודעו בתקשורת רק באות הראשונה של שמן, שתיים מהן היו א' מבית הנשיא, ו-א' ממשרד התחבורה. הסיסמא "כולנו א'" נוצרה אז על ידי תומכים ותומכות בנפגעות, כדי להביע הזדהות ועמידה לצידן בזמן שעברו הצקות, הכפשות וחוסר אמון מחלק גדול מהמדינה.
בסדרה הזו נתנו היוצרים לכל הנפגעות שם שמתחיל בא'. אשרת, אביגיל, אסתר - כולן "מודלים" של נפגעות תקיפה מינית. הן נראות אחרת, באות מרקעים אחרים, מתלבשות אחרת ומדברות אחרת, ועובדה שזה קרה לכולן. מגדילה הסדרה ועושה, ובסצנה האחרונה מזכירה לנו עוד א' אחת, נשכחת, אילנה מבית הנשיא. היא עדיין עובדת שם וממשיכה כנראה להיפגע, נושאת את הפגיעה בשקט ואולי לא תדבר עליה לעולם. האירועים האלה קרו במציאות, ודומים להם עדיין קורים בכל מקום ברגעים אלה ממש, ולא על כולם נשמע, כי אנחנו כחברה לא מאפשרים את זה.
כמובן שלא קל לתת המלצה על סדרה קשה כזאת. מן הראוי כשכותבים עליה להקדים ולומר שהיא מלאה בטריגרים לנושאים הקשורים לפגיעה מינית. אבל צריך להיזהר מאוד בשימוש שעושים בביטוי "אזהרת טריגר", שנראה שבזמן האחרון מנופפים בו סתם ככה, כאילו הוא עוד האשטאג שמתאר טרנד תקופתי. אנחנו חייבות.ים לזכור שהמשמעות של "אזהרת טריגר" היא מאוד ספציפית. היא נועדה להתריע בפני א.נשים שעברו מקרה על קשת התקיפה המינית, שיתכן שעומד להופיע תוכן שיעורר אצלן.ם תגובה לא רצונית שנובעת ממצב פוסט טראומטי.
במילים אחרות, אלא אם כן אתן.ם נפגעות.י תקיפה מינית שיודעות.ים ספציפית שעיסוק כל כך חשוף בנושא יכול לעורר בכן.ם טריגרים, האזהרה הזו היא לא בשבילכן.ם, ואתם חייבות.ים, בתור חברים וחברות במין האנושי והחברה הישראלית, לעשות את המינימום ולצפות בסדרה הזאת, כדי ללמוד אמת קשה מאוד על העולם - אמת שאנחנו בדרך כלל ממש ממש לא רוצות.ים ללמוד. אם כך, האזהרה בשבילכן.ם היא: "זהירות - ספוילרים למציאות".
מרכז סיוע לנשים ונערות נפגעות תקיפה מינית - 1202
מרכז סיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית - 1203