דמיינו את הסיטואציה: השנה היא 2020, כל העולם תקוע בבית ומשווע לאסקפיזם ראוי לשמו שמגיע עד הבית. בנטפליקס מופיע פתאום סרט שכבר בשמו מלא מלא אקשן. זמן מה לתוך העלילה הלא מאוד מעניינת (משהו עם ילד שנחטף וארגוני פשיעה מתחרים) נקלע גיבורינו הנועז, בגילומו של כריס המסוורת' (סרטי "ת'ור"), למרדף אינטנסיבי באורך 12 דקות, שמצולם כולו בוואן שוט. כלומר, לא, לא באמת, עם קצת מחשבה וקצת משחק עם כפתורי הפאוז והחזרה לאחורה בשלט אפשר למצוא את נקודות החיבור בין סצנות שצולמו בנפרד, אבל היי - המצלמה קופצת עם הגיבורים בין הגגות!
וכך יצא ש"טיילר רייק: חילוץ" (במקור "Extraction") הפך ללהיט נטפליקס מדובר ופופולרי - זה אולי לא סרט האקשן המושקע, המופרך, הקיצוני או המעניין ביותר, אבל הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון, והוא התאים בדיוק לאכסנייה המארחת שלו. זה סרט מהסוג שאפשר ואפילו רצוי לעצור מדי פעם כדי להבין מה קרה עכשיו, למה ובעיקר איך המצלמה תיעדה את זה קורה. "טיילר רייק: חילוץ 2" כבר הגיע עם ציפיות והייפ, בעיקר סביב ההבטחה לעוד סיקוונס אקשן רציף-לכאורה, הפעם באורך 21 דקות. ההייפ הזה + ביקורות חיוביות הספיקו כדי להקפיץ את שני סרטי הסדרה לראש רשימות הצפייה של נטפליקס בישראל.
צמד הסרטים הללו, שמי יודע כמה המשכונים שלהם עוד יגיעו לנטפליקס בשנים הבאות, באו לעשות משהו פשוט - אקשן, מכות, פיצוצים, יריות. יש גם עלילה, אבל זה בתכלס רק תירוץ לדלג בין לוקיישנים. עיקר העניין הוא טיילר רייק ויכולותיו המופלאות בתחום ההרג. האלימות בסרטי "חילוץ" כואבת למראה, גם אם שרירותית בנזקים שהיא גורמת. יש אנשים שאפשר לחסל עם כדור או שניים, אחרים ישרדו פיצוץ ענק וישובו אחרי שתי סצנות עם קצת דם מתחת לאף, ואם זאת דמות ממש חשובה היא לא צריכה יותר משתי שניות כדי להתגבר על זעזוע מוח. בקיצור, היגיון או עקביות הם משהו שכדאי לוותר עליו מראש בבואכם לצפות ב"טיילר רייק: חילוץ 2".
בסרט הקודם נשלח טיילר רייק, חייל לשעבר ולוחם-על להשכרה בהווה, להציל בן של סוחר סמים רב השפעה שנחטף מהודו לבנגלדש. הסרט לא מכיר בזה מפורשות, אבל רייק הוא גיבור על. הוא קופץ בקלילות מצוקים גבוהים כאילו זאת המקפצה בבריכה. מחסל אנשים בעזרת כל כלי נשק זמין, ממכונת ירייה דרך משקולות ועד למגרפה (או באנגלית, Rake. גיחי גיחי). הוא אולי שכיר חרב, אבל לא תראו אותו מצטרף בקרוב לכוח ואגנר, יש לו גם לב רגיש ומידה מסוימת של מוסר. הקריפטונייט שלו הוא אהבתו לילדים, שקשורה גם לאובדן הכואב של בנו הצעיר ממחלת הסרטן. ואכן, האהבה שפיתח לאורך הסרט לילד שאותו נשלח לחלץ כמעט עלתה לו בחייו.
בעצם, למה כמעט - הוא לגמרי שילם בחייו, אבל אז אישרו סרט המשך. בראשית "חילוץ 2" מתברר שרייק שרד את כל הזוועות שעברו עליו, כולל היריות מטווח קצר והזינוק אל מותו מגשר גבוה. בעזרת הצוות הנאמן שלו, צמד האחים ניק (גולשיפטה פארהני) ויאז (אדם בסה), רייק משתקם בהצלחה ממותו המצער ונשאר רק עם צליעה קלה ברגל אחת. הוא מתגורר בבקתה מבודדת באוסטריה ומתפנן כל היום עם הכלב והתרנגולות שלו, עד שהוא מוזעק למבצע חילוץ נוסף - ומסכים, כי הפעם זה אישי. אשתו וילדיו של גנגסטר גיאורגי אסורים לצידו בכלא, ובמקרה מדובר באחותה ואחייניה של אשתו לשעבר של רייק.
הקשר האישי הופך את "חילוץ 2" לסרט קצת יותר מעניין מקודמו. אחד מבני המשפחה שרייק נדרש לחלץ הוא נער בן גילו של בנו המנוח, שיודע את סודו האפל- העובדה שלא היה לצד בנו בימיו האחרונים. ישנה גם אשתו לשעבר מיה (אולגה קורילנקו), שזה רק עניין של זמן עד שגם היא תצוץ מחדש בחייו. קשה לומר שהמסוורת' הוא שחקן מיומן מספיק כדי אשכרה להצדיק את השדרוג בדרגת הדרמה, אבל נו, דיברנו על זה, אנחנו פה בשביל פיצוצים ומכות. ואו-הו, כמה מכות יש כאן. על גג גורד שחקים מזכוכית, על רכבת נוסעת, בחצר עמוסה של בית כלא ובעוד שלל מיקומים מעניינים. השיא הוא כמובן סיקוונס האקשן הרציף המדובר, שמגשים את כל ההבטחות ויפרנס בחודש ומשהו הקרובים שלל ערוצי יוטיוב שימהרו להסביר איפה הסתירו קאט ואיך עשו כל טריק.
"חילוץ 2" עושה את מה שהוא עושה לא רע, וטוב בהרבה מהסרט הראשון, אבל מלבד להטוט מגניב פה ורגע מהפנט שם, זה לא בדיוק סרט אקשן לפנתיאון. כל סרט בסדרת "ג'ון וויק" מעניין יותר ממנו, וזה עוד בלי שנזכיר קונצרטי אקשן מופרעים בסדר הגודל של סרטי "הפשיטה", או טרלול מדהים כמו "RRR". אפילו סרטי "מהיר ועצבני" מהנים יותר ממנו מבחינתי, פשוט כי יש להם פחות פאתוס ויותר יצירתיות והומור עצמי. עם זאת, לסרט יש יתרון אחד ברור - הוא סרט נטפליקס. הסטנדרט לסרט מקורי של נטפליקס הוא כל כך נמוך בימינו שמספיק לא להירדם באמצע כדי שהערב ייחשב להצלחה. בתנאים כאלה, אקשן שמצולם ומשוחק בכזו וירטואזיות הוא כבר כמעט יצירת מופת.
בעידן של שוברי קופות מסונתזים למוות עם אפקטים ומסכים ירוקים, כיף לראות סרט הופך לשיחת היום דווקא בגלל אספקטים טכניים כמו פעלולים, צילום ועריכה. זה לא הופך, חלילה, את "טיילר רייק: חילוץ 2" לסרט פחות מטופש, אבל הוא לפחות מטופש בצורה שכיף להריץ עליה צחוקים תוך כדי צפייה, עד שבלי שתשימו לב תהיו מושקעים רגשית במכות. לא בעלילה, חלילה, אבל בדברים הכואבים למראה שקורים לגיבורים.