אחת לפרק ב"פלישה סודית" מישהו יורה באקדח. לפעמים זה קורה יותר מפעם אחת, לפעמים התוצאה דרמטית, לפעמים פחות. כך או כך, יש אקדח, יש יורה ויש קורבן. לסדרה יש בסך הכול שישה פרקים, ועדיין רגע הירי הדרמטי התחיל להרגיש כמו מטלה אחרי 3-2 מהם, כאילו הסיבה היחידה שזה בכלל קורה שוב היא שקבוצת ביקורת כלשהי קבעה שכדי שפרק יהיה "מעניין" חייב להתרחש מפגש בין כדור לגוף אנושי או דמוי אנושי.
"פלישה סודית" היא הסדרה המקורית השמינית שמגיעה לדיסני פלוס בגלגול הטלוויזיוני הנוכחי של יקום מארוול, תשיעית במידה ומחשיבים גם את "מה אם...?" המצוירת. עם התכנון הנכון היא גם הייתה הופכת לאחת הבולטות שבהן, אירוע טלוויזיוני דרמטי שיעניין גם את צופי הסרטים שלא ממש התחייבו לשלוחה במסך הקטן. זה בהחלט לא קרה. אפשר להאשים בזה את תקופת השפל של המותג באופן כללי ובטלוויזיה בפרט, אבל האמת המרה היא ש"פלישה סודית" פשוט לא הייתה מספיק מעניינת, מושקעת או משמעותית מספיק לתמונה הגדולה כדי להצדיק הייפ.
(מכאן ואילך: ספוילרים)
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכן גם:
כל הסדרות המומלצות של החודש
הסדרה "גלאם" כל כך ליברלית ונאורה. חבל שאין בה שום דבר מקורי
"איידול": מעבר לסקס הסליזי, זו סדרה בלי לב שנעשתה בלי טיפת אהבה לדמויות שלה
למרות הנוסחתיות, המותחן הגרמני החדש בנטפליקס הוא הבינג' שהיינו צריכים
מה בעצם קרה בששת הפרקים האלה? התברר לנו שהסקרולים, גזע החייזרים משנה הצורה שהתיישב באופן זמני לכאורה בכדור הארץ בעידודו של ניק פיורי, עדיין כאן. הם מיואשים מהמצב וצמח בתוכם גם פלג אלים הנחוש להשתלט על הפלנטה בכוח הזרוע. המנהיג שלהם הוא גראביק (קינגסלי בן-אדיר, שבדיוק הפציע ב"ברבי"), צעיר כריזמטי שתוכניתו כוללת הצבת סקרולים בעמדות מפתח בינלאומיות, פיגועים אכזריים ברחבי העולם ושימוש בדנ"א של גיבורי-על. המנהיג לשעבר טאלוס (בן מנדלסון, "ממלכת החיות") מייצג את כישלון הדור הקודם למצוא פתרון להיותו של הגזע מחוסר דיור, בעוד בתו גאיה (אמיליה קלארק, "משחקי הכס") נקרעת בין שני הכיוונים.
אם הסיפור היה מסופר מנקודת מבטם אולי היה כאן חידוש מעניין, אבל הגיבור האמיתי של מותחן הפרנויה הזה הוא ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון) שלא רק מוטרד מהסכנות שהביא המצב החדש אלא גם רדוף על ידי חוסר היכולת שלו עצמו להגשים את הבטחתו למצוא בית חדש לסקרולים. מארוול כבר ביקרו בטריטוריות האלה עם "קפטן אמריקה: חייל החורף" ובמידת מה גם "מלחמת האזרחים", דוגמאות משמחות לכך שסרטי קומיקס יכולים להיות גם רציניים ובוגרים יחסית ועדיין להישאר מלהיבים ומהנים ברמת האקשן. "פלישה סודית" מאוד רוצה להיות האחות הבוגרת, האפלה והקשוחה, אבל ליומרה הזו פשוט אין כיסוי.
וזה לא שחסרה כאן אפלוליות - הקנוניה הכלל עולמית של "פלישה" מטרידה לא פחות מהבלאגן עם ארגון הטרור הבדיוני "הידרה", אבל הפעם "הפולשים" הם קבוצת פליטים שמנצלת לרעה את היכולת להראות כמו כל אדם אחר. יש לכל העניין הזה ניחוח קונספירטיבי מבאס, שמתחיל מהפרוטוקולים של זקני ציון וממשיך עם צ'יזבטים על אגודות סתרים של אנשי לטאה מהחלל. ואם כבר לכוון לסנטימנטים כאלה, לפחות שהאקשן יהיה טוב, שהכתיבה תיתן טוויסט כלשהו, או אפילו שהאסתטיקה תעורר איזשהו עניין. במקום זה מדובר בסדרה דלה, אפורה ורוב הזמן פשוט משעממת, שלא משאירה חותם ממשי על צופיה.
זאת לא סתם טלוויזיה בינונית, זאת דוגמה מייצגת לקושי הכללי של מארוול לנצל את המדיום הטלוויזיוני לטובתם. "פלישה סודית", כמו כמה וכמה מקודמותיה, היא סדרה קצרה שלא מספיקה להתעמק בעולם שהיא יוצרת ומסתיימת בסגירת קצוות זריזה ופזיזה. גם כותרים פופולריים ומדוברים בהרבה, כמו "וונדה-וויז'ן", "לוקי" או "מון נייט" סבלו מבעיות דומות, אבל היו להם גם חזון וקול ייחודיים שיפצו על כך. ל"פלישה סודית" אין את האקס פקטור שהופך יצירה לאייקונית. הסצנה הכי זכירה בסדרה מגיעה רק בפרק הסיום, שהיה מעט מסעיר יותר מקודמיו. מדובר בסצנה שבה גאיה הופכת את עצמה למיקס של גיבורי-על שונים בעזרת טכנולוגיה מד"בית מטופשת כלשהי, מה שמוביל לרצף של אפקטים ויזואלים מוזרים וחסרי חן. לא כעור כמו הפתיח שנוצר בעזרת בינה מלאכותית, אבל גם הרבה יותר טוב.
בעיה אחרת היא שהסדרה לא מרגישה כמו חלק אורגני מהיקום אליו היא משתייכת. היא ממציאה איזה תירוץ קלוש להעדרם של גיבורים בולטים וכמו מתרחשת בעולם שבו היחידים שיכולים לפתור בעיות הם מרגלים (עם אקדח, כמובן) וכמה סקרולים עם יוזמה ונחישות. כשמתרחקים רגע מהעלילה המסוימת והז'אנר המסוים ומסתכלים על כל מפת יחסי הכוחות של מארוול, נשאלת השאלה למה בעצם הסקרולים נדרשו לחיות בהיחבא אם בכדור הארץ כבר קלט בהצלחה קבוצה חייזרית אחרת - תושבי אסגארד שעל פי "ת'ור: אהבה ורעם" חיים ברווחה יחסית בעיירה משלהם. וזה עוד לפני שנכנסים לאינספור כוכבי הלכת ושאר פתרונות דיור החלליים שפגשנו בסרטים אחרים של מארוול, נניח ממש לא מזמן ב"שומרי הגלקסיה 3".
לסדרה בכל זאת היו כמה רגעי חסד שמנעו ממנה להיות מיותרת לגמרי, או לפחות היה בהם פוטנציאל מסוים להתפתחות עתידית. ראשית - כל רגע שבו אוליביה קולמן נמצאת על המסך בתפקיד סוכנת ה-M16 סוניה. להגיד שקולמן היא גנבת ההצגה של הסדרה זה נו-בריינר מוחלט, היא פשוט כובשת כל שנייה על המסך בקלילות ועם חיוך. הסצנות בכיכובה הן גם בין היחידות בסדרה עם שמץ של הומור ושמחת חיים, בכל זאת, האלטרנטיבות שלנו הן קשיש אכול ייסורי מצפון וקבוצת פליטים מוכי גורל. ג'קסון לא מספק כאן את הופעתו הטובה ביותר בתור פיורי, אבל נחמד להעביר איתו זמן גם ברגעיו הנמוכים ביותר, מה גם שמערכת היחסים בינו לבין אהובתו פרסיליה (שרילין וודוורד, "בלתי שביר") הייתה עמוקה ומעוררת מחשבה יותר מכל אלמנט אחר שהופיע בסדרה.
ייתכן שמארוול בנו על "פלישה סודית" כמקפצה או לפחות הכנה לקראת סרטם הבא, "המארווליות", מפני שהסקרולים וניק פיורי היו חלק מהותי מהסרט הראשון על קרול דאנוורס / קפטן מארוול. בת'כלס, היא משאירה את המצב הנוכחי של היקום מבלבל אפילו יותר ממה שהיה קודם - האם מלחמה בין הסקרולים לבני האדם תמשיך איתנו גם לפרקים הבאים, ואיך זה בכלל משתלב עם שאר הסיפורים שקיבלנו ממארוול לאחרונה? האם גאיה תספק הופעה אורח ותחבור לקבוצת גיבורים כלשהי לקראת עוד ניסיון למחזור חדש של "הנוקמים"? האם בכלל נזכור את השמות של הדמויות הסקרוליות עד הפעם הבאה שניתקל בהן? אפשר לפחות לקוות שבביקור הבא של אוליביה קולמן ביקום הזה, היא תקבל לידיה תסריט טוב יותר.