באחת מהסצנות המרגשות של העונה השנייה של "הדוב", נכנסת אחת הדמויות המרכזיות לתוך רכב ויוצאת בסערה אל הכביש, בעודה שרה במלוא גרון את "Love Story" של טיילור סוויפט. זהו החלק של הגשר בשיר, הכלי הכי קטלני בארסנל של סוויפט, ששובר את הסיפור על המאוהבים הצעירים והנואשים - ומוציא אותם באחת לדרך חדשה. העונה הראשונה של "הדוב" הייתה סיפור על תקיעות כזו, על אנשים עם יותר מדי אהבה וכוונות טובות, שלא יודעים מה לעשות איתם כדי לשבור את המעגל ההרסני שבתוכו הם נמצאים. אינטנסיביות, לחץ, חרדה ומלחמת קיום תמידית, שגורמת לכל דמות להתחפר עוד יותר בתוך המגננות שהקימה לעצמה. זה מה שהפך את הסדרה לאינטנסיבית, מערערת וכזו שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. זוהי הסיבה שהחידוש שלה לעונת נוספת לווה בערבוב של שמחה וחשש.
שמחה על הזכות לחזור ולהיטמע בעולם שלה, במלחמת ההישרדות של כרמי, סידני, ריצ'י, מרקוס ושאר שוכני ועובדי "The Original Beef of Chicagoland", והתקווה להתחלה חדשה. חשש, כי סדרות נישתיות כמו "הדוב" לא יכולות באמת להרשות לעצמן לתכנן עונות קדימה. וכך, האופן המושלם שבו הסתיימה העונה הראשונה, נראה היה כמו נקודת יציאה שלא בטוח שאפשר להתעלות עליה. עם סכנה אמיתית שעשרה פרקים נוספים יגרמו לסדרה להתבלבל ולהתפזר כמו אינספור סדרות שלא באמת תכננו להצליח, ואז נדרשו לאלתר ללא הצלחה.
אלא שמה שנדמה היה כמו הסיפור המלא, מתברר בעונה השנייה - שעלתה לאחרונה במלואה בדיסני פלוס ישראל - כקומה הראשונה של בניין מפואר, השלד שעליו מתפתחות ונבנות הדמויות שלה. דווקא כשהדרך החדשה נפתחה לפתע ושינוי מרחף באוויר, כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה במקום לא מוכר, עם צורך להמציא את עצמה מחדש ולהתעמת עם חולשותיה. ובתוך התמה הזאת של שינוי גדול, התוצאה היא עונג של שינויים קטנים, מרגשים ומפתיעים, המייצרים עונה שמתעלה על קודמתה בכמה רמות - וגם זוכה לנתוני צפייה מעולים בארצות הברית, אחרי שכנראה צברה תאוצה בשקט לאורך השנה האחרונה.
שימו לב, מכאן ואילך ספוילרים לכל העונה השנייה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכן גם:
כל הסדרות המומלצות של החודש
זה אמור היה להיות הלהיט הבא של מארוול, אבל גם ניק פיורי לא מציל את הפלופ העצום הזה
הסדרה "גלאם" כל כך ליברלית ונאורה. חבל שאין בה שום דבר מקורי
למרות הנוסחתיות, המותחן הגרמני החדש בנטפליקס הוא הבינג' שהיינו צריכים
איתורו של הכסף האבוד של מייקל (ג'ון ברנתל) שסגר את העונה הראשונה, היה גם אקורד הסיום של המזללה הכושלת, המתפוררת והקלסטרופובית שלו. אלא שהבשורה על פתיחתה של "הדוב", מסעדת היוקרה של השותפים החדשים, סיד (איו אדבירי) וכרמי (ג'רמי אלן ווייט), היא סיוט בירוקרטי של הריסות, הקמות, רכישות ואישורים רגולטוריים, שלוקח מ"הדוב" את זירת ההתרחשות העיקרית של העונה הראשונה - המטבח הצפוף והמיוזע, שהגביר והעצים את השאיפות, הפחדים והחלומות של העובדים בו. זאת החלטה נפלאה של היוצר, כריסטופר סטורר (שגם בעונה הזו מביים את מרבית הפרקים, שבעה מתוך עשרה), המכריחה את הדמויות לצאת מאזור הנוחות שלהן, פשוטו כמשמעו, ולבחון מי הן רוצות להיות.
מכאן נוצר אוסף של פרקים שעוקבים אחר הדמויות השונות, ומאפשרים ללמוד עליהן כפי שלא ניתן היה בעונה הראשונה. באחד מהם נשלח מרכוס (ליונל בויס), שף הקינוחים הרגיש של המסעדה שמטפל באמו החולה, לדנמרק כדי ללמוד לבשל לראשונה בחייו משף קונדיטור מעוטר. זהו פרק יפהפה ויזואלית עם הנופים הציוריים של קופנהגן, אבל לא פחות מכך גם מטפורית. הטוב של מרקוס שובר את הקרירות שסביבו, ומייצר רגעים נפלאים של כנות בתוך הטכניות והדקדקנות של כל רכיב במנה. מאיר על המורה שלו, אדם מוכשר שלמד שיעור בענווה ומעביר אותו הלאה, וגם על אדם ביש מזל שנעזב לגורלו בשולי הדרך. הוא גם זה שפותח את הדלת לנבואה שמגשימה את עצמה על הטלפון מהמטפלת של אמו החולה שמבשר לו על פטירתה.
ואז ישנו ריצ'י (אבון מוס-בכרך האדיר), שלא מצא את מקומו מאז מותו של מייקל, והתמכר למלחמה ולמאבק בהכל ובכולם, ובפרק יוצא מן הכלל נשלח על ידי כרמי למסעדת יוקרה כדי ללמוד את ערכם של הקשבה והקפדה על פרטים. בתמורה, הוא מפיח בצוות הקשוח את החמימות והאינטנסיביות שמאפיינים אותו, אלכימיה שמשנה את כולם, ובסופו של דבר גם את עצמו. זהו רגע יפהפה שבו המאפיין הכי הרסני של דמות, הופך לזה שגורם לה לפרוח. כך זה גם עם איברה וטינה שיוצאים להשתלמות משלהם בפרק עם אחת מהפריצות המרגשות והמפתיעות ביותר של העונה, ועם סידני שיוצאת לגלות טעמים ותובנות בתוך הסצנה הקולינרית של שיקגו. ממציאה את עצמה מחדש תוך שהיא ממציאה מוסד בעצמה. שוקדת על סיפורו של מייק ששבסקי (המכונה בפי כל Coach K), המאמן המיתולוגי של מכללת דיוק ונבחרת ארה"ב, שמדבר על הפחד לקפוא ברגע האמת - והדרך להילחם בו.
השינוי הפיזי של המסעדה והפנימי בדמויות הוא מסע נפלא, שמצליח להרחיב את "הדוב", מבלי לשלול ממנה את המאפיינים המוצלחים שלה. היא עדיין ככל הנראה הסדרה התזזיתית והאינטנסיבית ביותר על המסך, דמויות ממשיכות להתפרץ זו לדברי זו בקרבות צעקות, שעונים מתקתקים הולמים כפטישים, אזעקות רכב עקשניות מייללות ללא הפסק וקירות אכולי עובש מתפרקים - מטאפורה מזוקקת.
זו מציאות שהרבה יותר קל להתרגל אליה בעונה השנייה, אבל גם כאן מוצא סטורר דרך להתעלות. מה שהיה חסר ל"הדוב" בעונה הראשונה הוא קונטרה לרעש והכאוס התמידי שלה, אמצעי להשקיט את ההמולה ולמצוא רגע של נחמה. הפעם שתי דמויות נפלאות מצליחות להקנות לסדרה את המאפיין הזה בדיוק. הראשונה היא נטלי (אבי אליוט), "שוגר", אחותם של כרמי ומייקל, שתמיד נמוגה אל הרקע אל מול האישיות הדומיננטית של שני אחיה. מינויה למנהלת השיפוץ הופך את כל מה שהיה בעבר נגמר בצעקות והשלכת חפצים, להתמודדות קרת רוח ושלווה, שכפי שמתגלה בהמשך העונה - נובעת מהצורך התמידי שלה להשכין שלום בתוך הכאוס הצעקני שבו גדלה.
הדמות הנוספת היא חדשה, קלייר (מולי גורדון), חברת הילדות של כרמי, שתמיד חלמה להפוך אותו ליותר מכך. כרמי הוא התגלמות הכאוס והאובססיה של "הדוב", משתמש בהם כדי להדחיק את הריק בחייו - משפחתית, חברתית ורומנטית. ההפצעה של קלייר מכריחה אותו להתמודד עם האתגר לשלב בין חיים ומקצוע, להעז להיפתח ולהיפגע כפי שמעולם לא הרשה לעצמו. גורדון פשוט יוצאת מן הכלל בפשטות שבה היא מפרקת את המגננות שבנה כרמי סביבו, בכנות ופתיחות שלא מאפשרים לו לברוח מעצמו. ומנגד, היא גם נותנת לו משהו להפסיד, מאפיין חדש שאיתו הוא לא יודע להתמודד. זו גם קונטרה ליחסים של כרמי וסידני, זוגיות נוספת שבה הוא נדרש לחלוק, להבין ולקבל - הפעם מקצועית. כמו שם השיר הנפלא של R.E.M שמלווה את העונה, אלו הם זרמים מוזרים, דרכים חדשות לצעוד בהן. וההתמודדות עימן מעשירה את "הדוב" הופכת יצירה חזקה גם כך, למרגשת ואנושית מאין כמוה.
הפרק הארוך והאינטנסיבי ביותר של העונה (אולי של הסדרה כולה) הוא "דגים", הפרק השישי, שחוזר אחורה אל ליל כריסמס בבית משפחת ברזאטו, כשכל חבריה היו עדיין בחיים ותחת קורת גג אחת. כרמי שב הביתה לגיחה קצרה מהקריירה בחו"ל, כדי לקבל את מלוא העוצמה של המשפחה שממנה נמלט. זהו פרק משופע בהופעות אורח אטרקטיביות, הבולטת שבהן היא ג'יימי לי קרטיס בתפקיד דונה, אמם של כרמי, מייקל ונטלי. היא התגלמות הקולניות והתשוקה של משפחת ברזאטו, עם חוסר היכולת להכיל ולשתף אחרים. ההתנהלות בבית הכאוטי, על האורחים, האינטריגות, האהבות והשנאות, עד לשיא מערער - היא הרקע לשדים שרודפים את כרמי, ובמידה רבה אלו שהובילו את מייקל אל מותו. העובדה שמדובר בפרק בקבוק כמעט מוחלט (למעט גיחות קצרות לחצר הבית), מחליפה למעשה את המטבח של העונה הראשונה בבית הצפוף והקולני, ומייצרת אפקט בלתי נשכח של משפחה שלא יודעת לאהוב, למרות שהיא ממש רוצה.
"אולי כלבות זקנות אוהבות את הדברים כמו שהם. אולי הן לא רוצות להשתנות כל כך הרבה. אולי הן מפחדות", אומר איברה לטינה באחד מהפרקים המאוחרים, בניסיון נואש להילחם בשינוי הבלתי נמנע. זהו הסיפור של העונה השנייה כולה. שינוי שמגיע בין אם מחבקים אותו או לא, והצורך להשתנות ולהגיב אליו ולקבל את הטוב והרע שבו. השינוי הזה מעשיר את "הדוב" באופנים שלא היה ניתן לדמיין בסיום העונה הקודמת, מגדיל את גיבוריה - קטנים כגדולים - ולשם שינוי אפילו מכניס דמויות של שפיות וקור רוח אל לב המהומה.
האוכל ממשיך לספק נחמה ומוטיבציה, דוחף את הגיבורים אל הקצה ומעניק להם קרקע לגדול ולהתפתח, כבני אדם וכמסעדנים, וככל שהתהליך הזה הולך ונבנה, הולך וגדל - כך גם האהבה אל כל אחד ואחת מהאנשים הנהדרים האלה. זה מאוד פואטי שסדרה על אנשים שרוצים לאהוב אבל כושלים, מצליחה להיכנס כך אל הלב.