רון ביטון, מהיוצרים המצליחים ביותר בפופ הישראלי בתקופה הזאת, שרוב מוחלט של שיריו קצביים ושמחים ("פאוץ'", "מיליון דולר", "מועבט", "בית משוגעים" ועוד), אומר כי מאז 7 באוקטובר מספר ההשמעות של שיריו ברדיו ירד בכ-95 אחוזים ביחס לתקופה קודמת.
"אני הכותב והמלחין המושמע ביותר ברדיו, ואם לפני המלחמה השמיעו את השירים שלי ברדיו 1500 פעמים בשבוע - מאז המלחמה הם מושמעים 90 פעמים בשבוע", אומר ביטון, "זאת תקופה חשוכה ועצובה, לא נכון ולא נעים לשמוע עכשיו שירים שמחים. כמובן שגם אין אירועים, אין חתונות, אין בני מצווה ואין ימי הולדת, זה לא קיים כרגע בשטח הישראלי. דיברתי עם בעלי אולמות ידועים, שאלתי אותם כמה אירועים התבטלו, הם אמרו שכל יום מתבטל אירוע, ואם למישהו יש אולם שמחולק לשניים התבטלו לו 40-50 אירועים בחודש".
"בנוסף לצניחה בהשמעות ולביטול האירועים", מוסיף ביטון, "שני אלבומים שעבדתי עליהם, של סטטיק ומאור אדרי, כרגע בהולד. שירים חדשים שלי לנועה קירל ולאנה זק על הולד. אני כמעט לא הולך לסשנים באולפנים אלא אם זה שירי מלחמה. הוקפא לי פרויקט טלוויזיוני ענק, תוכנית חדשה שהייתי צריך להיות בה שופט, אחרי שכבר היינו בשיא המשא ומתן והיה אמור להיות טסטים לשופטים (ביטון לא נוקב בשם התוכנית אך קרוב לוודאי שמדובר ב'סטאר אקדמי' של רשת - ש"ב). הכל נדחה. אני מנסה לכתוב שיר שמח ומעודד ליום שאחרי, אבל לא מצליח. הכל מרגיש עדיין מאוד טרי, זה משפיע על מצב הרוח ואין את האווירה לזה. קשה, קשה ממש. ולא יודעים כמה זמן הדבר הזה יימשך".
"היום שבו המוזיקה מתה" לא תהיה כותרת מדויקת ל-7 באוקטובר, אבל בשולי האסונות הכבדים של השבת הארורה ההיא, זה היה גם היום שבו מוזיקת הפופ קפאה. לאחר שבשנים האחרונות הז'אנר הקליל והמקפיץ היה בפריחה עצומה, מאז פרוץ מלחמת עזה, באופן מובן ברדיו כמעט ולא משמיעים שירי פופ שמחים. ההופעות נפסקו למעט אלו שבהתנדבות, אירועי התרבות והבידור הגדולים בוטלו או נדחו, עליית "הכוכב הבא" נדחתה וכך גם צילומי הריאליטי המוזיקלי "סטאר אקדמי", קמפיינים שהיו אמורים לכלול שירי פופ או כוכבי פופ ירדו לטמיון, וכך גם יציאת שירים וצילומי קליפים קצביים שתוכננו מראש. כשהתותחים רועמים, ה"רונדלים" מושתקים. התקשורת והקהל יעדיפו להתגעגע לימים אחרים עם שירים נוסטלגיים שקטים או להביט לעתיד בתקווה ש"יהיה טוב" עם יסמין מועלם.
"בארבע השנים האחרונות הפופ עשה כברת דרך אל מרכז המיינסטרים, כמו שקורה איתו בעשורים האחרונים באירופה. הרדיו יישר קו עם העולם. אפשר להתווכח על תוכן השירים ועל מצב שרידותם, אבל פופ זה כבר לא מילה גסה", אומר אורן בראל איש חברת התקליטים הליקון. "אין ספק שזמן מלחמה מייצר טון שונה, ומוזיקת פופ שמטבעה היא יותר קצבית ומלאת שמחת חיים - פחות מתאימה".
בד בבד עם הקפאת מוזיקת הפופ, גם נדמה מוזיקה חדשה ברדיו. "מה שקורה עכשיו ראינו גם בתחילת הקורונה", אומר מנהל גלגלצ, נדב רביד, לוואלה! תרבות. "באופן טבעי, ברגע שאנשים נכנסים למצב של חרדה קיומית, לחשש ממה שיהיה בעתיד, חשש בריאותי, ביטחוני וכלכלי ביחד, אחד הדברים הראשונים שאנשים מוותרים עליהם זה שירים חדשים. אין כל כך קשב למוזיקה חדשה עכשיו. אנשים רוצים משהו מוכר ומנחם. הם רוצים להיאחז בדברים שהם מכירים ואוהבים. אתה רואה את זה גם בכל המצעדים והשזאמים. למרות שיש מבול של שירים חדשים שיצאו מהשבוע השני של המלחמה, רובם הגדול מעניינים בתור אייטמים אבל לא כל כך נשארים ומהדהדים, למרות שאנשים נמצאים הרבה בטלפון, בסושיאל מדיה ובטיקטוק".
לוואלה! תרבות נודע על הרווחים שנמנעו משתי הזמרות הצעירות המובילות בפופ הישראלי העכשווי - נועה קירל ואנה זק. על פי ההערכות בתעשייה, קירל ספגה מאז פרוץ המלחמה הפסדי הכנסה המשוערים ביותר משלושה מיליון שקלים, בין השאר מביטול או דחייה של הופעות רבות, הפסטיגל (שייתכן ויתקיים בפסח בהתאם למצב), דחיית ריאליטי המוזיקה "סטאר אקדמי" ברשת 13 בהנחייתה, וכפי הנראה גם קמפיין מסחרי. גם צילומי קליפ לשיר בינלאומי חדש של קירל, בעלות גבוהה של מאות אלפי דולרים, בוטלו.
אנה זק, על פי ההערכות בתעשייה, ספגה מאז 7 באוקטובר הפסדי הכנסה המשוערים ב-1.8 מיליון שקלים לפחות. כעשר הופעות של זק שהיו אמורות להתקיים מפרוץ המלחמה ועד לפסטיגל בוטלו - על כל אחת מהן היא הייתה אמורה לקבל כ-65-75 שקל, על הפסטיגל הייתה אמורה לקבל כ-600 אלף. גם השתתפותה של זק בפרסומת לחברת אשראי הוקפאה, ועליה הייתה אמורה לקבל כ-500 אלף ש"ח לתקופה של כשישה חודשים.
"פופ מסמל מה שקשור לפאן ולכיף ואולי לפעמים נתפס כמשהו לא עמוק, ולכן זה נראה כמו משהו שפחות רלוונטי לעכשיו", אומר עומרי יערי, מנהלה של אנה זק. "אנה הייתה אמורה להתעסק בתקופה הזאת בעיקר בפסטיגל, שנדחה. בדרך כלל הפסטיגל נותן לכוכבים הכי גדולים הרבה כוח והייפ, מעצים את המיתוג ומשפיע גם על הופעות של האמנים אחרי שהוא מסתיים. כמובן בוטלו הופעות. ההשתתפות שלה בפרסומת הוקפאה. היינו אמורים לצלם קליפ חדש בוורשה לסינגל הבא שהיה עתיד לצאת. היו כבר כרטיסי טיסות וביטלנו אותם. ההפקה בחו"ל לא הסכימה להחזיר את הכסף".
"המצב גרוע. אפס הכנסות. ואנחנו מלקקים את הפצעים", אומר בכיר בתעשיית מוזיקת הפופ הישראלית. "כל הדברים שביטלו לנו וכל הכספים שהפסדנו, אני לא מעז לחשוב על זה בתור איזו באסה. זה לא עובר בראש שלי, זה לא מעניין אותי. זה לא פייר מבחינתי אפילו לחשוב על זה. אנחנו מלקקים את הפצעים, עוד לא הרמנו את הראש, אבל זה לא מעניין אותי".
"אנחנו בצומת דרכים מורכב, אנחנו לא יודעים אפילו על מה לעבוד", מוסיף יערי. "אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח ובאיזה שלב זה ייפסק, ולא יודעים איזה שיר יתאים לתקופה ואם בכלל יהיה פופ בתקופה הקרובה".
יש מצב שאנה תוציא בלדה לנוכח המלחמה?
"כן, סביר להניח שהשיר הבא שייצא לאנה יהיה יותר עמוק, מרגש ורגוע ופחות פופ-בועט. התחלנו להקליט כל מיני סקיצות לשירים שקטים ששלחו לאנה, ואנחנו לגמרי עובדים על זה".
גם קירל מחשבת מסלול מחדש, וביום ראשון תוציא גרסה אקוסטית ללהיטה "יוניקורן", עמו ייצגה את ישראל באירוויזיון בבריטניה השנה בו העפילה למקום השלישי. לוואלה! תרבות נודע עוד כי מסתמן שהגרסה האקוסטית תשולב בקמפיין של משרד התרבות. בסביבתה של קירל אומרים כי השיר נתרם בהתנדבות לליווי קמפיין להעלאת המורל. ממשרד התרבות נמסר בתגובה: "אכן קיבלנו הצעה כזאת מלשכת הפרסום הממשלתית, במסגרת הצעות נוספות שקיבלנו. זה לא קמפיין מורל אלא קמפיין אינפורמטיבי על מתווה הסיוע לגופי התרבות והספורט והקרן לאמנים במצוקה. אנחנו בוחנים כרגע את כלל ההצעות שהוגשו".
השיר נוצר על ידי קירל בשיתוף עם מאי ספדיה, ינון יהל ודורון מדלי. קירל ביצעה גרסה אקוסטית ל"יוניקורן" בחודש שעבר עם נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, במסגרת משדר התרמה של כאן 11 בשיתוף מיזם "לב אחד", שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב. באירוע גויסו כעשרה מיליון שקלים לתושבי הדרום ולשיקום היישובים שנפגעו במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. קודם לכן ביצעה גרסה אקוסטית ללהיט גם במסגרת אירוע התרמה בארצות הברית של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, במהלכו נתרמו לצה"ל 29 וחצי מיליון דולר.
רון ביטון, נסיך שירי הפופ השמחים והקצביים, גם לך מדגדג עכשיו ליצור בלדה עצובה?
"זה כאילו מדגדג אבל בא לי הרבה יותר לעשות שמח, שירים ולא להכניס לעצב. להביא משהו כזה יותר מיוחד. אולי לעשות חיבור בין שני זמרים שלא היה אף פעם. לעשות שיר מרים ומעודד. הלב שלי עם הילדים שאוהבים מאוד את סטטיק ואת אנה".
במהלך המלחמה יצא מבול של שירים שקטים רבים מצד אמני פופ העוסקים במצב והתייחסו למציאות עם המוני נרצחים, שבויים ונעדרים, בהבעת עצב ותקווה לעתיד. רק אתמול הוציאו נונו את השיר "כשהשמש שוב" ואודיה את ה-EP "חרבות ברזל". לפני כן יצאו בין השאר "עם ישראל חי" של אייל גולן, "אחינו כל בית ישראל" של ליאור נרקיס, "לתמיד" של עטרה אוריה, "תרקוד לנצח" של עומר אדם ואינפקטד מאשרום ו"תרקדי" של אושר כהן. מעניין לציין כי בניגוד לאמני הפופ, בקרב אמנים מהרוק, האלטרנטיב או ארץ ישראל הישנה לא נרשם מבול כזה של הוצאת שירים שקטים חדשים המתחברים למצב.
ישיבת הפלייליסט האחרונה בגלגלצ התקיימה ארבעה ימים לפני השבת הארורה. רצה הגורל שהוחלט בה להכניס לפלייליסט את השיר "בומים" של ג'ימבו ג'יי, שתיאר את חייו עם בתו תחת הפגזה בסבב לחימה קודם בעזה, ובתקשורת נדהמו מכך שניבא את הזוועה. מאז אין ישיבות פלייליסט ושירים חדשים אינם מקבלים בולטות בגלגלצ.
בתשובה לשאלה איך מוגדר בימים אלו הקו המוזיקלי של גלגלצ, עונה מנהל התחנה רביד: "הקו המוזיקלי נע בין ניסיון לשמור ולהרים את מצב הרוח - לבין שיקוף האבל והקושי. זה דבר והיפוכו כזה שמתקיימים במקביל. בגלל שאנחנו תחנה צבאית אז יש לנו יותר מחויבות לחשוב על המורל של החיילים. אנחנו יודעים שהם שומעים אותנו בטרנזיטורים בחזית, כי טלפונים אסור להם. זה חלק מהדבר. אם נשדר רק פסקול של אבל כל הזמן - זה בעייתי.
"אי אפשר לרצות את כולם. אם תשים שיר עצוב יהיו כאלה שיתלוננו למה אתה עכשיו מוריד את המצב רוח לחיילים. ואם תשים שיר שמח יהיו כאלה שיגידו איך אתה לא רגיש. אנחנו במשחק בין הטיפות. אנחנו מנסים להיות הפסקול של המדינה ברגעים האלה, להביא את המורכבות לשידור, וזה יכול לבוא מצד אחד עם שידור קורע לב מכיכר משפחות החטופים, ומצד שני כל לילה יש שעתיים עם שחר חסון, שמביא סטנדאפיסטים ועושים דאחקות ומראיינים חיילים, אז גם וגם".
"מאז שהתחילה המלחמה אין ישיבות פלייליסט. אנחנו כן מקבלים את כל השירים החדשים שיוצאים, ומה מהם שרלוונטי אנחנו מנגנים ונותנים להם חשיפה לפרק זמן מסוים. יש שירים שמנוגנים פעם ביום, יש כאלה שפעמיים ביום, יש כאלה שאנחנו מנגנים רק פעמיים-שלוש כדי שיכירו ואנחנו ממשיכים הלאה. אנחנו מנגנים גם בגלל המצב הרבה שירים שהם אייטמים, אמנים מהדרום שהיו בתופת, אפילו אמנים חובבנים שאיבדו אנשים במלחמה, יש לא מעט הקדשות של שירים ממשפחות של חטופים והרוגים, אנחנו עושים שידורי חוץ ממוקדים של מפונים. יש שם גם ילדים, הבאנו לשם למשל את לי בירן וקודם הבאנו את אנה זק. אני זוכר שבשבוע השני של המלחמה הגיעה בקשה ממישהי לשמוע את 'פנתרה'. החלטנו לשדר את זה כי זאת הייתה הבקשה של האנשים".
השיר המושמע ביותר בגלגלצ מהיום שבו פרצה המלחמה ועד אתמול (7 באוקטובר עד 15 בנובמבר) הוא "אף פעם לא לבד" של ענבל ביבי עם 31 השמעות. השיר השני המושמע ביותר הוא "יהיה טוב" של יסמין מועלם עם 27 השמעות, ובמקום השלישי השיר "לצאת מהדיכאון" של יגל אושרי עם 22 השמעות. בהמשך מצעד ההשמעות, על פי נתוני חברת מדיה פורסט, ובסדר יורד: "שלווה בארמונותייך" של רביד פלוטניק, "תרקדי" של אושר כהן, "אחרי הנצח" של פאר טסי, "קרן שמש" של בניה ברבי, "שקיעות אדומות" של עדן חסון, "מולדת" של חנן בן ארי ואת העשירייה סוגר השיר "תחזור" של הפרויקט של עידן רייכל.
מלחמת עזה פרצה בשבוע הראשון של החודש שבסופו ציינה גלגלצ 30 שנה ליום השידור הראשון שלה, שהיית חלק ממנו. מה בתוכניות שלכם לחגיגות ה-30 שינתה המלחמה?
רביד: "היו הרבה תוכניות ופשוט עשינו ברקס על הכל. היה אמור להיות יום שידורים מיוחד וגם תוכנן אירוע לעובדים לדורותיהם. כרגע זה לא על הפרק".
איך ייראה הפופ הישראלי בשש אחרי המלחמה? תלוי את מי שואלים. "אני מקווה שהמוזיקה הישראלית תחזור להתעסק בנושאים יותר רציניים בחברה", אומר עברי לידר לוואלה! תרבות. "זה משהו שהמוזיקה הישראלית הייתה בנויה עליו. אנשים כמו שלום חנוך, אריק איינשטיין, שלמה ארצי ויהודה פוליקר התעסקו בדברים יותר רציניים ומאוד חשובים בחברה הישראלית ובקיום שלנו פה, ואני חושב שזה חשוב ויש לזה מקום בעולם התרבותי שלנו. אולי זה קצת הלך לנו לאיבוד בשנים האחרונות. אני אוהב פופ ומוזיקה קלילה. הכל יכול לחיות ביחד, בהופעה שלי יש גם וגם. אני חושב שזה תפקיד של אמנות. אני אף פעם לא הצלחתי להתעלם ממה שקורה סביבי ביצירה שלי. זה בטוח ייכנס למה שאני עושה".
בעוד עברי לידר צופה או מצפה שהמוזיקה הישראלית תתעסק בנושאים רציניים יותר, גורי אלפי מתנבא למגמה הפוכה אחרי המלחמה - התעצמות הנונסנס. "בגדול, אחרי מלחמות ואחרי טראומות, אנחנו צריכים אסקפיזם לנפש שלנו, וזה בסדר", אמר אלפי בריאיון לוואלה! תרבות. "אחרי 73' קמה כוורת עם 'סיפורי פוגי', וגם עליהם היו כאלה שאמרו 'מה זה השטויות האלה? מה זה הדבר הזה? איפה המסרים הרציניים?'. כוורת קצת לעגו לפורמליות ולממלכתיות הזאת. אני חושב שמחכים לנו דווקא הדברים הלא פורמליים ולא ממלכתיים, הנונסנס וההומור האבסורדי, והפקות מעניינות של יוצרים מעניינים, שיעבדו את הכאב בצורה חדשה. מסקרן אותי מאוד לראות את הפירות של האמנים האלה".
כשאני מציין את התחזיות ההפוכות של לידר ואלפי לבכיר בתעשיית המוזיקה, הוא מעריך שהרוח תנשוב בהתאם לתוצאות המלחמה. "אם יהיה ניצחון גדול ויחזירו את החטופים, אז אחרי העצב הגדול תהיה שמחה, כמו שגורי אמר. ואם זה לא יקרה, אולי עברי צודק והמוזיקה תהיה יותר עצובה", הוא אומר.
"היום הטיקטוק שולט על תעשיית הפופ המיינסטרימי, והטיקטוק לא יכול להיות כבד. זה לא הערכים של הפלטפורמה. אז השירים הקלילים והכיפיים יחזרו ביג טיים", מתנבא עומרי יערי, מנהלה של אנה זק. "זה ייקח זמן אבל אני חושב שיגיע הרגע שבו יהיה סוף טוב, במידה יחסית לכל הזוועות, ובשלב הזה תהיה דרישה מהאמנים הצעירים לפחות לשירים שמחים וכיפים כדי לשחרר את הראש ואת האנרגיה. אז אני בטוח חד משמעית שהפופ יחזור בגדול".
גם רון ביטון בטוח שהפופ יחזור בגדול. "לדעתי מה שהיה הוא שיהיה. לא יכול להיות שהמוזיקה תשתנה ב-180 מעלות", הוא אומר. "אחרי 'צוק איתן' בא 'מהפכה של שמחה', שאמר בעצם בוא נפסיק עם העצב ונעשה מהפכה של שמחה וכולם אמרו: מה מוציאים שיר כזה? אחרי שהדבר הזה ייגמר, אנשים יחזרו לשמוע פופ.
"הדוגמה הכי טובה זה יום הזיכרון ויום העצמאות. זאת המהות היהודית. אתה בעצב מאוד עמוק על כל האנשים שנהרגו על ביטחון המדינה, ויום למחרת כולם שמחים מאוד. אנשים ירצו את אותם שירים שמחים ומרימים כי הקהל ממש צמא לזה. אחרי שהכל ייגמר יחזרו לשמוע נועה קירל ואנה זק וליאור נרקיס ומשה פרץ. בתקופה הראשונה אחרי המלחמה, לדעתי תהיה אפילו יותר מוזיקה שמחה ממה שהייתה לפני המלחמה, בגלל כל אירועי השמחה שנדחו, החתונות וימי ההולדת, ואחרי שייגמר - הכל יחזור בבת אחת".
ויש מי שסבורים שלא מדובר בהכרח בתסריט מוביל אחד אלא במגמות מעורבות. "לדעתי גופי שידור טובים יידעו למצוא את האיזון בין השירים העמוקים לשירים האסקפיסטיים, ולצד זה אני נוטה להאמין יהיה איזה שלב ביניים בין מה שעברי אמר למה שגורי אמר", אומר אורן בראל, איש חברת הליקון, "בשלב הראשון אחרי המלחמה, אנשים לא יתנתקו מהשכול, הטראומה והאבל, וירצו לשמוע שירים לא מקפיצים. אני חושב שיהיו יותר אמנים וסינגר סונגרייטרים שיתכנסו לתוך עצמם בכתיבה שתהיה יותר חדה. בשלב השני, אנשים ירצו לחיות את הרגע ולברוח מהתחושה הלא נעימה של השכול והטראומה. זה יסופק על ידי שירים שיעניקו לציבור יותר אסקפיזם. צו השעה יהיה להחזיר את העורף לשגרה, ולכן תחנות הרדיו יידעו לשזור בצורה טבעית ויפה שירים עם מקצב מקפיץ לצד שירים מתונים, ועם הזמן, לאט לאט הכל יחזור להיות כפי שהיה".
מנהל גלגלצ רביד מוסיף: "אנחנו כבר לא חיים בעידן של טרנד אחד, יש את הכל במקביל. יהיה גם אסקפיזם וגם חשבון נפש, ולפעמים זה יהיה מעורבב ביצירה של אותם אמנים. לא יהיה משהו מונוליטי שהתרבות כולה עושה דבר אחד. אני חושב שיהיה גם וגם. אני בטוח שהרבה מהדברים שאמנים הכינו והיו אמורים לצאת לפני המלחמה - ייצא בסוף. כי בסופו של דבר יש את הכוח של החיים שתמיד מנסה לחזור. כוח מאוד גדול. כשכל הדבר הזה ייגמר, אני בטוח שאנשים יחזרו למסיבות, יחזרו לשמוע מוזיקה שמחה, כי אנשים צריכים את זה. ככל שהמצב יימשך ונחזור לאיזושהי שגרת חיים עם המלחמה והמצב, ככל שהלימבו הזה ימשיך, אני חושב שנראה שירים חדשים שכן מצליחים להישאר. בסופו של דבר למוזיקה יש תפקיד חשוב - לנתח את המציאות ולתת לאנשים איזושהי מסגרת מוזיקלית, להיות הצליל של התקופה".