אם חיי התיכון שלכם הרגישו כמו גיהנום מתמשך - הסדרה הבאה היא בשבילכם. אם חיי התיכון שלכם נראו כמו מסיבה שלא נגמרת, והחרטה הכי גדולה שלכם היא שאינסטגרם לא הייתה שם בזמן אמת - ובכן, הסדרה הבאה היא גם בשבילכם. כך או כך, בכל מקרה, "מתוקה רצח" (תרגום שנוי במחלוקת ל-"Sweetpea") היא סדרה שקשה להישאר אדישים אליה, וכמה כיף שהיא מגיעה אלינו עכשיו (החל מהיום ביס והוט) יחד עם מבול סיכומי השנה והחיפוש אחר סדרות טובות שאולי פספסתם.
הסדרה, שיצרה קירסטי סוויין ומבוססת על סדרת הספרים באותו השם מאת סי. ג'יי. סקיוז, עוסקת בריאנון לואיס (אלה פורנל), צעירה שהחיים לא חייכו אליה, בלשון המעטה. הקופאית בסופר לא סופרת אותה, בחורים לא מבחינים בקיומה, ובמערכת העיתון שבה היא עובדת כעוזרת זוטרה, היא נתפסת כחפץ דומם. ואם זה לא מספיק, שתי נקודות האור בחייה - אביה והכלב שלה - מתים בזה אחר זה. מישהי אחרת אולי הייתה שוקעת במרה שחורה ומחפשת אשמים בכוכבים, אבל ריאנון יודעת בדיוק מי אחראית למצבה: הבריונית שלה מהתיכון - ג'וליה בלינקינגסופ (ניקול לקי).
ג'וליה, שהייתה כצפוי גם מלכת השכבה, התעללה בריאנון במשך שנים, בעיקר על ידי הפצת "שמועה" שהיא לא באמת קיימת, מה שגרם לילדים האחרים להתייחס אליה כאל רוח רפאים. זה אולי היה מצחיק, אילו הפלאשבקים לא היו מראים עד כמה הבריונות של ג'וליה הייתה אכזרית והביאה את ריאנון עד למצב של תלישת השיער של עצמה (תופעת מוכרת של מצבי לחץ ופוסט טראומה).
בהווה, ריאנון מכילה כמויות לא סבירות של זעם עצור - כזה שרק מי שחווה שנים של התעלמות ובריונות יכול להזדהות איתו. כל יום שלה מתחיל ברשימת אנשים שהיא הייתה שמחה להרוג, ולרוב מדובר באנשים שמזכירים לה את הימים האפלים ההם, בריונים של ההווה שמזכירים לה את הבריונית המיתולוגית של חייה. כשנסיבות החיים מאפשרות לה סוף כל סוף לנקום, ובלי להיכנס לספוילרים שאינם מופיעים בטריילר של הסדרה - היא הופכת למה שמכונה "רוצחת סדרתית". ללא ספק, זו אחת הרוצחות היותר חמודות-אך-מפחידות שנראו על המסך שלנו בשנים האחרונות. תחשבו על קור הרוח של דקסטר מורגן עם הרגישות הגבוהה של רורי גילמור, ואתם בכיוון.
לאורך ששת הפרקים שלה, "מתוקה רצח" מהלכת על התפר שבין קומדיה שחורה, סדרת מקום עבודה על החיים במערכת מקומון כושל, ומותחן אפל. האם היא סדרה גדולה? כזו שתזכרו במשך חודשים אחרי שתסיימו אותה? כנראה לא. האם היא סדרה מהנה, כזו שיהיה לכם ממש קשה לא לגמוע בבינג'? בהחלט כן.
כמו הדמות שהיא מגלמת, גם אצל אלה פורנל תמיד נראה כאילו יש סוד גדול שעומד להתגלות. מעבר לכישרון שלה, פורנל שפרצה עם "הצהובות" ובשנה האחרונה עם "פולאאוט" המצוינת לא פחות, בורכה בפנים שקשה להסיר מהן את המבט. ייתכן שמשהו בעיני האיילה שלה, שנראות חמודות ומטרידות בו זמנית, הופך אותה לליהוק המתבקש לדמויות עם קונפליקט פנימי גדול. ואכן, גם כאן היא מצליחה לעורר חמלה ואימה באותה סצנה ומבלי להתאמץ. מה שעוזר לה לסחוב את הסדרה הוא קאסט של שחקנים בריטים נהדרים כמו ג'רמי סוויפט ("טד לאסו") שמגלם את הבוס השוביניסט שלה, או ליה הארווי ("המוסד") בתפקיד החוקרת המופקדת על תיקי הרצח. יחד עם תסריט ששומר על קצב גבוה, הם מספקים לה תמיכה מצוינת.
כשחושבים על זה לעומק, "מתוקה רצח" מצליחה לחדש לפחות במובן אחד: אם מקלפים את השכבות ומגיעים לליבה שלה (או אם תרצו - לאפון שבתוכה), מוצאים סדרת תיכון שמתרחשת שנים אחרי שהתיכון הסתיים, ומראה איך מעשים בגיל ההתבגרות משפיעים על הדמויות גם שנים לאחר מכן. יש רגעים שבהם הסדרה נראית כמו סדרת ספרי נוער (כמו זאת שעליהם היא מבוססת) - בעיקר במשברים שנפתרים בקלות או בדמויות שפועלות בצורה קפריזית - אבל בשאר הזמן, "מתוקה רצח" היא לגמרי סדרה לכולם. למעשה, היא גם אחת הסדרות היותר פמיניסטיות של השנה, שמציגה נשים שמתחילות כאויבות מרות, אך במהרה הן מבינות שדווקא הגברים סביבן לימדו אותן לראות זו בזו יריבות.
אם כבר רצתם לראות את הסדרה ונשארתם במתח אחרי הסוף מסמר השיער, תשמחו לדעת ש"מתוקה רצח" כבר חודשה לעונה שנייה - כך שמצפות לנו עוד עלילות מדממות של הרוצחת הכי מסקרנת בטלוויזיה.