1. כוכבת (Étoile, אמזון פריים וידאו)
כשמאחוריהם סדרות כמו "גברת מייזל המופלאה" המוערכת והפופולרית ו"בנות גילמור" הפופולרית אך המוערכת פחות, לומר שהציפייה לפרויקט הבא של איימי שרמן-פלדינו ודניאל פלדינו הייתה גבוהה זה כמעט מובן מאליו. עכשיו, כמעט שנתיים אחרי ש"גברת מייזל" נתנה את מופע הסטנד-אפ האחרון שלה, מגיעה "כוכבת", או בשמה הבינלאומי Étoile - דרמה קומית על מאחורי הקלעים של עולם הבלט. במרכזה שני בתי בלט גדולים - אחד בניו יורק והשני בפריז - אשר בשל דעיכה מתמשכת במכירת הכרטיסים, מחליטים להחליף בין הכוכבים הגדולים שלהם. הפרנקופילים ישמחו לדעת שלמרות שמדובר בסדרה אמריקאית במהותה, יש בה לא מעט צרפתית.
כבר מתקציר הסדרה אפשר להבין שהזוג פלדינו, שב"גברת מייזל" צלל עמוק לתוך עולם הסטנד-אפ, נכנס הפעם לתחום נישתי אפילו יותר - עולם הבלט המקצועי. הבחירה בבלט מעניינת ואפילו אמיצה, במיוחד לאור הניסיון הקודם של איימי שרמן-פלדינו ליצור סדרה בנושא, "Bunheads", שבוטלה אחרי עונה אחת בלבד מבלי להותיר חותם משמעותי.
כל מי שראה את "גברת מייזל" או כל פרויקט אחר של הפלדינוז כבר יודע לצפות להרבה סצנות של הליכה בשיחות מהירות, הפעם בתוספת ריקודים, דיאלוגים שנונים (אולי יותר מדי) ושלל דמויות משנה. השאלה היא האם בדומה ל"מייזל", שהצליחה לבנות עולם עשיר ומאופיין היטב ולספק אמירה מעניינת על יחסי המינים, "כוכבת" תצליח לעשות דבר דומה בעולם שלה.
שרלוט גינסבורג, זמרת וכוכבת קולנוע ("מלנכוליה"), עושה כאן תפקיד טלוויזיוני נדיר יחסית ומגלמת את ג'נביב לאבין, המנהלת המקצועית הכל-יכולה של "לה בלט נשיונל פריז". ג'נביב מבלה את ימיה בין חלוקת הערות חדות וקוטלות לרקדנים בחדרי החזרות לבין פגישות עם תורמים שאותם היא מנסה להרשים.
לוק קירבי, שגילם את לני ברוס ב"גברת מייזל", מגלם כאן את ג'ק מק'מילן, המנהל המקצועי של "בלט המטרופוליטן בניו יורק". לצד כריזמה שנוטפת ממנו לכל עבר, הוא גם טיפוס אנאלי, מרוכז בעצמו אך גם נוירוטי ותלותי.
עוד מוקדם לקבוע אם "כוכבת" תיזכר כסדרה גדולה, אך על סמך שמונת פרקי העונה הראשונה (כולם זמינים לצפייה) אפשר לומר שהיא מספקת אסקפיזם כמעט מושלם. בעולם שבו הצרות הן של עשירים שמרוכזים בעצמם, יש מקום רק לאמנות, יופי ודרמות קטנות. התשוקה שבה ג'נביב וג'ק נלחמים על כל רקדן מעוררת קנאה, הדיאלוגים מלאי רפרנסים תרבותיים (שחלקם יילכו לאיבוד למי שאינם בקיאים בעולם הבלט), והאסתטיקה - בין אם של הסטים הצבעוניים והמושקעים או של השחקנים, הכוללים גם רקדני בלט מקצועיים - עוצרת נשימה.
אם אתם מחפשים אסקפיזם טהור ומנותק לחלוטין מהכאן והעכשיו, יש סיכוי לא רע ש"כוכבת" היא הסדרה בשבילכם.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. האטרנאוט (The Eternaut, נטפליקס)
מדקותיה הראשונות, כששלוש צעירות מבלות על סירה בלב ים בלילה קיצי וחוזות בעצמים מסתוריים שנופלים מהשמיים, ועד לאמצע העונה - "האטרנאוט" נדמית כעוד אחת מגל הסדרות הפוסט-אפוקליפטיות שמלווה אותנו כבר שנים. אך אל דאגה, יש טוויסט - והוא זה שהפך את הסדרה, ובעיקר את הקומיקס שעליו היא מבוססת, לתופעה של ממש במולדתה ארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל. "האטרנאוט" (מילה שניתן לפרש בעברית כנוסע בזמן), שעלתה לאחרונה בנטפליקס, היא למעשה סאטירה חברתית חריפה ונושכת בעטיפת מד"ב אפלה.
הקומיקס "El Eternauta", שכתב הקטור חרמאן אוסטרהלד ואויר על ידי פרנסיסקו סולאנו לופז, עורר שיח כבר עם יציאתו בשנת 1957. אוסטרהלד היה אחד הכותבים הפוליטיים החריפים בארגנטינה וממתנגדיה הקולניים ביותר של החונטה הצבאית ששלטה במדינה, ולכן לא מפתיע שהוא ומשפחתו "הועלמו" על ידי המשטר, ושנת מותם אינה ידועה במדויק.
על אף שבארגנטינה ובדרום אמריקה "האטרנאוט" נחשב כבר עשרות שנים לקלאסיקה, דווקא התרגום שלו לאנגלית, שיצא לראשונה לאור בסמוך למגפת הקורונה, הפך אותו ללהיט בינלאומי. הוא מצא בית חם אצל אלו שהרגישו כי השלטונות משתמשים במגפה כדי לבסס את שליטתם.
מבלי להיכנס לספוילרים שיהרסו לכם את ההנאה מהסדרה, אפשר לספר שבמרכזה נמצא חואן סלבו (ריקרדו דארין, מהשחקנים הפופולריים והמוערכים ביותר בארגנטינה) - איש פשוט מהמעמד הבינוני, שבאמצע משחק קלפים עם חברים נקלע לסופה של שלג קטלני שנגרם על ידי פלישת חייזרים והורג את מרבית האוכלוסייה. חואן שמגלה חסינות מסוימת לרעילות, הופך במהירות לגיבור לא צפוי במסעו למצוא את בתו ולהבין את האמת שמאחורי השלג.
"האטרנאוט" לוקחת את הזמן כדי לבנות את העולם שלה, תוך שהיא מציגה את ארגנטינה כמדינה עם אנשים חמים שמוכנים להתאחד למען ערכים משותפים ושלטון מושחת (מזכיר לכם משהו?). לצד חואן מוצג פסיפס של דמויות המייצגות שכבות שונות בחברה - מהגרים, עניים, אנשי צווארון כחול ועוד.
קשה לא להתפעל מהאופן שבו הקומיקס של אוסטרהלד הקדים את זמנו - או אולי, איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כבר בסוף שנות החמישים הוא הראה כיצד שלטון ציני מנצל אסונות טבע כדי לבצר את שליטתו, וכיצד שימוש בכוחות חיצוניים (במקרה שלנו - חייזרים) עשוי להסתיר מניעים אנושיים מאוד פשוטים.
מי שמחפשים תשובות לתעלומת השלג הקטלני יצטרכו להמתין לעונה השנייה (שכבר ידוע שתקרה), אך מי שיתאזרו בסבלנות ייהנו מסיפור שמשלב בין אימה, סיפור מסע, חברות ואמירה חברתית נוקבת.
3. "כיפת הזכוכית" (The Glass Dome, נטפליקס)
כשכתבתי כאן לא מזמן על "הרציחות באורה" - הדרמה השוודית שכיכבה ברשימות הצפייה של נטפליקס - התייחסתי לכך שהיא מהווה חזרה לבמה של ז'אנר הנואר הסקנדינבי, שרק לפני שנים ספורות היה בכל מקום וקצת דעך לאחרונה. עכשיו, עם עלייתה של "כיפת הזכוכית" - מותחן שוודי חדש המבוסס על ספר מאת קמילה לקברג - אפשר לומר שמדובר ברנסנס של ממש. רק שבניגוד ל"אורה", "כיפת הזכוכית" היא סדרה טובה בהרבה.
במרכז הסדרה נמצאת ליילה (לאוני וינסנט), פרופילאית מוערכת שחיה בסן דייגו ונקראת לחזור לעיירת הולדתה בשוודיה לאחר שהיא מקבלת הודעה על כך שאמה המאמצת - אליה מעולם לא הייתה קרובה - נפטרה. החזרה לעיירה שעזבה מזמנת לה מפגש עם אביה המאמץ, השריף לשעבר, ועם חברתה הטובה אליסיה, שנמצאת מתה בנסיבות טראגיות זמן קצר לאחר חזרתה. האירוע הזה מתחיל לגלגל את העלילה קדימה: מיד לאחר מציאת גופתה של אליסיה, בתה בת העשר איסלה נעלמת. סימני ההיעלמות של איסלה מזכירים לליילה אירוע טראומטי מילדותה, אז נחטפה והוחזקה בתיבת זכוכית על ידי חוטף שזהותו נותרה עלומה עד היום.
אל תוך הקלחת הזו נכנס גם סעיד, בעלה של אליסיה - איש עסקים ובעל מכרה פחם שהתושבים המקומיים, שרבים מהם עובדים עבורו, שונאים. המתח בין השוודים לבין המהגרים מתגבר ומוסיף לסיפור ממד נוסף שמשלב גם ביקורת אקולוגית, ומרגיש לרגעים כאילו נכתב על ידי בינה מלאכותית אך בפועל מצליח לעבוד היטב.
עיקר הקרדיט מגיע לוינסנט, שמגלמת את תפקיד הפרופילאית המיוסרת בצורה מרשימה. היא מצליחה לקחת את הטראומה של דמותה ולשלב בתוכה רגישות וכוח במינון מדויק. לאורך ששת פרקי הסדרה, "כיפת הזכוכית" מצליחה לשמור על איזון בין בניית דמויות משכנעת, טוויסטים מפתיעים (אך לא מופרכים) שקשורים בחיבור בין התעלומה של ההווה והטראומה של העבר, וביקורת חברתית נוקבת.