1. "הניצולים" (The Survivors, נטפליקס)
אולי זה רק אני, אבל כשאני שומע את המילה "אוסטרליה" - האסוציאציות הראשונות שעולות לי הן קנגורואים וקיילי מינוג. כלומר, שני דברים קלילים ומהנים שתמיד מעלים חיוך על הפנים. בניגוד מוחלט לעולם הפנימי שלי, "הניצולים", דרמת המתח האוסטרלית החדשה של נטפליקס שמבוססת על רומן מאת ג'יין הארפר, היא אחד התוצרים היותר מדכאים ומדכדכים בסביבה (מלבד מהדורות החדשות).
למרות שעלילתה מתרחשת בעיירת חוף ציורית ופיקטיבית בשם אוולין ביי, הגיבורים שלה מתמודדים עם טראומות מהעבר שמשתלבות בהווה מורכב לא פחות - ועל הדרך מנסים גם לפתור סכסוכים משפחתיים. במרכז הסדרה נמצא קירן (בגרסתו הבוגרת מגלם אותו צ'רלי ויקרס - סאורון מ"שר הטבעות: טבעות הכוח"), שבאירוע שהתרחש 15 שנים לפני תחילת הסדרה, יצא לשחות בזמן שסופה חריגה פקדה את חופי העיירה.
הוא נתקע במערה בים, כאשר אחיו הבכור, פין, וחברו הטוב, טובי, באו לחלץ אותו - אבל הסירה שלהם התהפכה ושניהם מצאו את מותם. במקביל, ולכאורה ללא קשר, התגלתה גופתה של צעירה אחרת מהעיירה, בשם גבי.
לאחר אותו אירוע טראומטי קירן עזב את העיירה - ולא התמודד באמת עם ההשלכות שלו. עד היום. כעת, כשהוא בוגר ובעל משפחה בעצמו, הוא חוזר לאוולין ביי עם בת זוגו ובתו התינוקת לכבוד טקס האזכרה של אותו היום, וגם כדי לבקר את אביו, שמתמודד עם דמנציה ולעיתים מבלבל בין קירן לבין האח המנוח (פרט שלא תישארו אדישים אליו בהמשך).
"הניצולים" נעה במקביל בין העבר להווה, וחושפת בהדרגה פרטים נוספים על מה שהתרחש באותו יום דרמטי - בחייו של קירן, ובעיירה כולה. במקביל, צלמת בשם ברונטי - שהגיעה לעיירה כדי ללמוד על הרצח של גבי - נמצאת מתה בעצמה. תושבי העיירה, שגם ככה נוטרים לקירן על מה שאירע אז, ממהרים להפנות אליו אצבעות מאשימות, והמשטרה המקומית חוקרת במקביל את שני הצירים - זה של היום וזה של אז.
מי שעומד מאחורי "הניצולים" הוא טוני איירס, שאחראי גם ל"הסטירה" - אחת הסדרות המרשימות שיצאו מאוסטרליה בעשור וחצי האחרונים, שעסקה במבוגר הסוטר לילד זר במהלך ברביקיו משפחתי, וההשלכות שנבעו מהמעשה הזה (הסדרה אף זכתה לעיבוד אמריקאי - מוצלח הרבה פחות).
כבר אז הפגין איירס יכולות מרשימות בבניית סיפור שעוסק בדרך בה אנשים שונים חווים את אותו אירוע, ואת המסלולים הרגשיים והחברתיים שהם נוקטים כדי להתמודד איתו. ובמובן הזה, למרות ש"הניצולים" עוסקת בטראומה גדולה ואפלה בהרבה - אפשר לראות בה המשך רעיוני לאותה סדרה.
מבלי להיכנס לספוילרים שיהרסו לכם את הצפייה, מדובר ללא ספק באחת הסדרות היותר מעניינות שתוכלו למצוא עכשיו בנטפליקס.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "האחות הטובה יותר" (The Better Sister, אמזון פריים וידאו)
נדמה שהוליווד מצאה לעצמה נוסחה טלוויזיונית מנצחת: קחו רומן מתח מצליח שכבר הוכיח את עצמו ברשימות רבי-המכר, ודאו שיש בו תפקידים נשיים בשרניים מספיק שיאפשרו ליהוק של שמות הוליוודיים מסקרנים, והשאירו סוף פתוח עם פוטנציאל לעונה שנייה (גם אם לספר אין המשך) - וקיבלתם להיט. לפעמים זה מסתיים ב"שקרים קטנים גדולים", שסיפקה לנו עונה ראשונה נהדרת; לפעמים סתם באיזה "הזוג המושלם" שכולנו ראינו ומיד שכחנו. אבל בשורה התחתונה - ההצלחה כמעט תמיד מובטחת.
עכשיו אמזון פריים וידיאו מנסה גם היא להצטרף לחגיגה עם "האחות הטובה יותר" - שם שכבר נותן תחושה של ציפורניים שלופות - המבוססת על הספר באותו השם מאת אלפייר ברק ובראשה עומדות ג'סיקה ביל ואליזבת' בנקס - שתי אייליסטיות, ששלמרות הדמיון הפיזי ביניהן, מפתיע לגלות שהן מגלמות לראשונה אחיות.
במרכז הסדרה נמצאת קלואי טיילור (ביל), עורכת ראשית במגזין סופר-מצליח, שחיה את החיים הטובים יחד עם בעלה אדם (קורי סטול, "בית הקלפים") ובנם הטינאייג'ר אית'ן. אחרי מסיבה של החברה הגבוהה במנהטן, קלואי נוסעת לבית הנופש של הזוג בהמפטונס (כן, הם ממש עשירים), שם היא מוצאת את גופתו המדממת של אדם. צמד הבלשים שחוקרים את המקרה לוקחים את קלואי לחקירה, ומיידעים אותה שהם יצרו קשר עם האקסית של אדם, שהיא - אזהרת טלנובלה - גם אמו הביולוגית של אית'ן וגם אחותה של קלואי.
כאן נכנסת לתמונה ניקי (בנקס), שבניגוד לאחותה מתמודדת כבר שנים עם התמכרויות וקושי כלכלי - מה שאמור לספק לנו את הסיבה לכך שקלואי היא זו שמגדלת את בנה. מכאן נעה "האחות הטובה יותר" על ציר מרובה בפלאשבקים (כולל שיחות מעצבנות עם שדים מהעבר) ותפניות עלילתיות: חלקן צפויות, אחרות קצת פחות. וכמיטב המסורת, בסוף כל פרק תחשדו קצת יותר בדמות אחרת שביצעה את הרצח של אדם - וגם תגלו שלרובם יש מניע כלשהו.
אחורי הקלעים יש כמה שמות מסקרנים: קרייג גילספי - במאי אינדי מוערך ("אני, טוניה", "לארס והבחורה האמיתית") שביים את פרק הפיילוט; ואוליביה מילץ', בתו של דיוויד מילץ' (שחתום על "NYPD", "דדווד" ועוד), מפיקה ותיקה שמקבלת כאן לראשונה את תפקיד השואוראנרית אך לא מראה את הכישרון יוצא הדופן של אביה.
לזכות "האחות הטובה יותר" ייאמר שביל ובנקס עושות עבודה מצוינת עם התסריט שהן קיבלו, וניכר שהסדרה מנסה להשאיר חותם ולא להיות עוד מקבילה טלוויזיונית לספר טיסה: היא נוגעת בניכור משפחתי, אימהות, הרצון האנושי לשנות את העבר. אבל בסופו של דבר נופלת לתוך נוסחתיות ונמתחת שלא לצורך (חמישה-שישה פרקים היו יכולים להספיק בהחלט). ובכל זאת - אם בינג' מותח זה מה שאתם צריכים בימים האלה, היא לגמרי יכולה להיכנס לרשימה.
3. "מבוגרים" (Adults, דיסני פלוס)
באופן אישי החוויה הכי קרובה שלי למגורים עם שותפים הייתה בצבא, שם - למרות הקשיים המובנים מאליהם - לפחות לא היינו צריכים להתחשבן אחד עם השני מי עשה כלים ומי ניקה את השירותים. מאז, כולל במשרדים במקומות עבודה, אני מעדיף סוליקו. עובדה שמעולם לא מנעה ממני ליהנות מסדרות על שותפים - מ"חברים" ועד "הבחורה החדשה". לא במקרה, כל כך הרבה תסריטים של קומדיות בוחרים בתרחיש הזה: תכניסו כמה אנשים שונים לחלל סגור אחד - ותקבלו אינספור סיטואציות עם פוטנציאל להצחיק.
"מבוגרים" של FX והולו, שזמינה במלואה בדיסני פלוס, מנסה להיות התשובה של דור ה-Z לקומדיות השותפים. במקום מנהטן - חמשת השותפים גרים בקווינס, ובמקום צחוקים - הסיטואציות כאן נעות בין המדכאות לבין המילה הכל כך אהובה על בני הדור הזה: קרינג'.
אמנם הדור הצעיר עדיין רואה ואוהב את "חברים" ואת "איך פגשתי את אמא", אבל ניכר ש"מבוגרים" נוצרה על ידי דור אחר, עם פרספקטיבה שונה על המציאות, הומור שיכול לחלוף בקלות ליד אנשים שחצו את גיל שלושים ומידה לא מבוטלת של מיזנתרופיות.
היוצרים שלה, בן קרוננגולד ורבקה שאו, סיימו בעצמם את לימודיהם באוניברסיטת ייל היוקרתית רק ב-2018. הנאום שנשאו בשם כל השכבה הפך כל כך ויראלי, עד שזיכה אותם במשרה ככותבים בלייט נייט של ג'ימי פאלון.
אבל על מה הסדרה הזאת בכלל? ובכן, התקציר של פרק הבכורה של הסדרה נותן תיאור די מדויק למה שאתם יכולים לצפות לו. אנטון (אוון תילה, "פיצוי יתר"), בילי (לוסי פרייר) ואיסה (אמיתה ראו) גרים יחד בבית של ההורים של סאמיר (מאליק אל-אסל) בקווינס, בזמן שהאחרונים מטיילים בעולם. איסה מנסה לשכנע את סמיר שגם בן הזוג שלה, פול, יעבור להתגורר איתם. בזמן הזה הם לומדים שמכר של החבורה, קייל, הפך לוויראלי בעקבות הטרדה מינית שעבר במקום עבודתו - ומצטרפים לגל המחאות למענו, לא מתוך דאגה אמיתית אלא מתוך רצון לזכות גם הם בתהילה. בסוף הפרק - כמו ברוב פרקי הסדרה - הגיבורים שלנו יעשנו משהו, ירחמו על עצמם, וילכו לישון לבד או עם איזה סטוץ רנדומלי.
יותר מכול, הקאסט האנונימי ברובו הזכיר לי את השנה שבה פגשנו את לינה דנהאם ואת חברותיה לקאסט של "בנות", שנראו לי אז כמו קבוצת הנשים הכי מרוכזות בעצמן - אבל למדתי לחבב, ואולי אפילו להבין, את הדרך בה הן רואות את העולם. לעומתן, הגיבורים של "מבוגרים" קשים אף יותר להבנה עבור צופה כמוני, שנושק לארבעים. ובכל זאת, משהו בכתיבה האותנטית - שמרגישה נאמנה לחלוטין לעצמה - מצליח להעביר את המהמורות של הדור הזה, שנראה לא פעם אבוד ופועל בתוך גבולות של מציאות שהוא מגדר מחדש בעצמו.
יהיה מעניין לראות לאן הסדרה הזו תתפתח אם תחודש לעונה שנייה, והאם בעוד כמה שנים - הקבוצה הכל כך איזוטרית הזו תיזכר כ"חברים" של הדור הבא.