מאות אנשים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לשחקן והמדבב האגדי אלברט כהן בטקס פרידה ממנו שהתקיים בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. כהן הלך לעולמו ביום שבת בגיל 93. הוא הותיר אחריו שני בנים וחמישה נכדים.
חברו הטוב, השחקן דב (דבל'ה) רייזר, שהנחה את הטקס, ספד לכהן: "הרבה פעמים, בפניה במכתב או ברשתות, אנחנו כותבים את מילת הרגש: 'אהוב'. אבל כשאומרים 'ברטו האהוב', זה הכי טבעי, הכי אמיתי והכי נכון. ברטו, כמו לרבים אחרים, היה לי כמשפחה. עולם שלם, שתמיד רצית להיות שם וכל כך להנות ממנו. הכיף שלהיות במחיצתו, לשמוע את ההערות הכאילו ציניות שלו, אבל כל כך מתוך אהבה לחיים ולמקצוע. עדי ושרון היו אומרים תמיד: 'בוא נשמע מה אומר על זה אבא?'. הפרטנריות והפרטנרים אמרו: 'בוא נשמע מה אומר על זה ברטו'".
רייזר שיתף במספר זיכרונות מחברו. "ברטו אמר לי, בצעירותי, תחסוך כסף ולפחות פעם אחת בשנה תסעו לחו"ל. אני והמשפחה משתדלים לנסוע לפחות פעמיים בשנה. היה פעם מישהו, שהגה רעיון שלא מומש, פטנט, נורה שתאיר את כל רמת גן. האנרגיה שברטו הפיץ יכולה הייתה להאיר את כל מחוז דן וסביבותיו ולהפעיל את כל הטורבינות במדינה. רותי וברטו. האירוח בבית, שתמיד היה אירוע. עם הופעת הילדים, עדי ושרון והסבא שיצא מדי פעם מחדרו. בין יתר האורחים שכמעט תמיד באו, אמנים, אנשי רוח, לאה ויצחק רבין, לני ברנשטיין... וברטו שניצח על הכל ואירח כל אחת ואחד, בחום ואהבה אין סופית כאילו באמת היו בני המשפחה בשר מבשרו. יש ללא סוף זכרונות, והאובדן כל כך טרי. עוד נחזור, נזכיר ונזכר בך, באהבה ובערגה, אלברט כהן. כבר מתגעגעים אליך, ברטו אהוב".
צפו בהספדים מתוך טקס הפרידה מהשחקן אלברט כהן בתיאטרון הקאמרי - מעל
השחקנית תיקי דיין ספדה לו בטקס: "שיחקתי איתו בכל ההצגות שחשובות לי, 'סוויני טוד', 'עלובי החיים', 'אורזי מזוודות' ו'יוסף וכתונת הפסים'. איפה שצריך לשיר, ברטו היה. האיש הזה הוא שחקן בכל רמ"ח איבריו. יוסף מילוא ('פפו') ביים אותנו ב'אילוף הסוררת' והוא לא כל כך אהב אותי, בלשון המעטה, הייתי נורא מזרחית בשבילו. זה לא נראה לו. הוא כל הזמן ירד לחיי. זאת הייתה אחת ההצגות הראשונות בהן שיחקתי. ואז פתאום ברטו צועק לו: 'תעזוב את הילדה!'. הוא הגן עליי. הוא תמיד הגן, על כולם, ברגע שהוא היה יכול והיה לו כוח על מישהו אחר, הוא תמיד עשה את זה. בשבילי הוא היה פרטנר שאין כדוגמתו. לא היו לו בכלל מגבלות, הוא יכול היה לעשות הכל. הוא אהב להתאפר וללבוש כל מיני דברים וכובעים. אני מאוד מתגעגעת אליו ומאוד מאוד גאה שהוא היה פרטנר שלי".
בסוף השבוע, המגישה והשחקנית רבקה מיכאלי ספדה לכהן בשיחה עם וואלה תרבות: "שיחקתי עם אלברט כהן בהצגה 'נתניה' של שמואל הספרי. התקרבנו שם מאוד. הוא היה איש ראוי להערצה. שחקן מקצועי שהביך את כולנו במקצועיות שלו. הוא אדם שלמד בקונסרבטוריון בסופיה, בא הנה מגוהץ ומוכן. הוא גם היה איש מאוד אלגנטי, עם רצועת השעון, המטפחת, החגורה והגרביים שהיו באותו צבע. הוא ידע לשיר עד סוף חייו. שמעתי אותו שר בחגיגות ה-80 של הקאמרי, הוא כבר היה בן 93 - והוא שר מצוין. אלברט כהן היה שחקן ואמן משכיל ותרבותי. הוא היה איש משפחה מובהק. הבן שלו עוסק ביצירת דיבובים לסרטים, ואלברט השתתף בהרבה דיבובים בסרטים מוזיקליים. אני זוכרת שהוא עבד מאוד קשה, אהב מאוד לעבוד. היה גומר הצגה, רץ לנגן בבית אבות באקורדיון, חוזר להצגה נוספת ורץ לעוד בית אבות לנגן בו ותורם את קולו. הוא הספיק ביום אחד מה שאנחנו מספיקים בשנה ואגר את הכספים כדי לנסוע עם כל המשפחה לחופש עם הנכדים בבולגריה. אני חושבת שהוא היה אירופאי מאוד, בצורה שאנחנו לא כל כך הבנו, כמה שהוא היה מקצועי וכמה שהוא היה אירופאי. שחקן נפלא, נפלא. חנוך לוין סמך עליו במאת האחוזים. אני חושבת שבעיקר המחזות של לוין נתנו לו עוצמה אדירה".
לאחר פטירתו, כתבה משפחתו בעמוד הפייסבוק של כהן: "אבא האהוב שלנו הלך מאיתנו. האדם שהכי אהבנו כל חיינו, שרצינו שיחיה לנצח, שעשה אותנו ואת כל העולם מאושרים ושמחים יותר, שתמיד הפתיע אותנו בחוכמתו ובהומור הבלתי צפוי שלו, ידע לענות על כל שאלה, הייתה לו דעה נחרצת על כל דבר, ועם זאת היה אדם שהכי קל היה להסתדר איתו, שאמר רק 'כן' לכל מי שביקש ממנו משהו, עזר לאמנים צעירים, תמך ועודד, ומעל הכל, עשה הכל למען משפחתו. למרות שהיה השחקן הכי עסוק בארץ (ואולי בעולם), שהצליח ביום אחד לשחק בשמונה הצגות שונות, אחת בחיפה ואחת בבאר שבע ובין לבין תסריט רדיו, דיבוב לסרט, צילומים לטלוויזיה, בימוי סטודנטים למשחק ואפילו עבודה עם אסירים בבתי כלא או נגינה באקורדיון ושירה בבולגרית או בכל אחת משמונה השפות בהן הוא שלט, למרות כל זאת הוא הספיק להיות עם הילדים, להביא את הנכדים מבית הספר, בקיצור - להיות אבא וסבא למופת, כמו גם בעל אוהב לאמנו, הפסנתרנית רות מנזה ז"ל, שנפטרה בגיל 55, לפני 37 שנים. אנחנו בוכים ועצובים ולא מאמינים שלא נראה אותך יותר, אבא אהוב שלנו".
תיאטרון הקאמרי ספד לכהן בפוסט ברשתות, בו נכתב כי הוא "מרכין ראש על לכתו של השחקן אלברט כהן ז"ל. אלברט ('ברטו') נולד בבולגריה ומאז עלייתו לארץ בגיל 17 ועד פטירתו בגיל 93, לא ירד מהבמות. אלברט הצטרף לתיאטרון הקאמרי בשנת 1966 וגילם שלל תפקידים בלתי נשכחים, בין השאר ב'סוויני טוד' וב'עלובי החיים'. אך יותר מכל היה מזוהה עם שלישיית חנוך לוין הנצחית, לצד זהרירה חריפאי ויוסף כרמון. אנו נפרדים מאלברט, אך התפקידים הרבים שגילם על הבמה ועל המסך חקוקים בלבנו לעד. עובדי הקאמרי, השחקנים והיוצרים מחבקים את משפחתו ואוהביו בשעה קשה זו. יהי זכרו ברוך".
אמ"י (איגוד אמני ישראל) ספד לכהן בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו, בו נכתב כי האיגוד "נפרד היום בכאב עמוק מחברנו, השחקן האהוב אלברט כהן. אלברט נולד לבמה - שחקן מוכשר, זמר, מדבב והכי חשוב - אדם נדיר בחום לבו. עשרות שנים ריגש, הצחיק ונגע בלבבות של כולנו, תמיד באצילות, בצניעות ובאהבה אמיתית למקצוע ולחיים. הקול המוכר, המבט החם והנוכחות שאי אפשר היה להתעלם ממנה - היו ויישארו בלב התרבות הישראלית עוד שנים רבות. אמ"י שולח תנחומים חמים למשפחה, לחבריו לדרך ולרבים שזכו לעבוד ולחלוק איתו במה. יהי זכרו ברוך".
רבים ספדו בעצב לכהן ברשתות. אלי גורנשטיין תיאר אותו כ"איש במה למופת ואדם שתמיד היה כף לשמוע ממנו סיפורים על התיאטרון ועל החיים בכלל"; חני נחמיאס כתבה שכהן היה "איש אהוב ומוכשר, הבולגרי הכי עסוק בתבל. מהצגות ילדים ועד חנוך לוין. היתה לי הזכות לחלוק איתך במה ולפטפט איתך בלאדינו. שחקן נשמה שהביא איתו לכל פרויקט אלגנטיות והומור, ברק ואנושיות, חום וכישרון גדול. יהי זכרו ברוך"; נתן דטנר ואודיה קורן ספדו לו: "איש יקר ושחקן נשמה שנתן את כל כולו לקהל כשהיה על הבמה".
פרופ' גד קינר כתב: "אלברט כהן - האיש עם החיוך החם והממזרי, הבולגרי העסיסי כמו בורקס חם, הקומיטרגיקון שלא יכולת לצחוק מעט על ועם הדמות שגילם ובה בעת לאהוב אותה ואותו, האיש עם האקורדיון שחי איזה שלוש פעמים כי בבוקר השתתף בהצגת ילדים, אחר כך הלך לדובב, ובערב השתתף בהצגה בקאמרי, השחקן הבולגרי הביתי בעל המבטא המלבב, האיש שבלעדיו לא היו נולדים אנטי-גיבורים נלעגים ונוגעים ללב של חנוך לוין ואחרים (אני למשל לא אשכח בין היתר את יעקובי שלו ב'יעקובי וליידנטל') - אלברט כהן איננו. אם תיאטרון הוא אמנות הנשמה הנחשפת על הבמה, ברטו היה הנשמה של הנשמה. יהי זכרו ברוך".
כהן נולד ביוני 1932 בסופיה, בולגריה, בה גדל, למד מוזיקה ושיחק בתיאטרון הלאומי של סופיה. בגיל 17 עלה לארץ, התגייס לצה"ל והיה ממייסדי להקת פיקוד הדרום, בה שימש כשחקן, זמר ואקורדיוניסט. לאחר שיחרורו הצטרף לתיאטרון "המטאטא". במחצית השנייה של שנות ה-50 שיחק בתיאטרון הבימה. בשנות ה-60 הופיע השתתף בלהקת זרקור. מאז שנת 1966 ועד סוף חייו שיחק בתיאטרון הקאמרי לצד משחק בתיאטראות נוספים. בין השאר שיחק בהצגות "חלום ליל קיץ", "קומדיה של טעויות", "רביזור", "יעקובי ולידנטל", "סוחרי גומי", "סוויני טוד" ו"עלובי החיים".
כהן בלט גם על המסך. ב-1964 שיחק בסרט "סאלח שבתי" שכתב וביים אפרים קישון. הוא שיחק גם בסרטים "שני קוני למל", "הבן האובד", "תעלת בלאומילך", "הגונב מגנב פטור", "הצילו את המציל", "הרשלה", "מסג'יסט הצמרת", "אני והמאהב של אשתי", "גולם במעגל", "ולקחת לך אישה" ו"אהבה בשלייקס". בנוסף, שיחק בסדרות "מתי מתוק בלש מתמטי", "רגע עם דודלי", "פרפר נחמד", "קריאת כיוון", "משפחה וחצי", "החברים של נאור", "גבוה וגרינבאום", "השנים הכי יפות", "זנזורי", "פולישוק", "חברות", "בנות הזהב", "שב"ס", "אבא מטפלת" ו"סברי מרנן".
בנוסף, כהן בלט כמדבב, ותרם את קולו בדיבוב סרטים וסדרות רבות, בהם "רחוב סומסום", "פיטר פן", "דני שובבני", "היה היה - החלל", "בילבי", "שרק 2", סדרת סרטי "הארי פוטר", "חתולים בצמרת", "מרי פופינס", "צבי הנינג'ה", "בית ספר למפלצות", "סרט לגו", "הקול בראש" ועוד.