"הרבה אנשים מחשיבים אותי כבוגד בגלל שאני משחק בסדרה ישראלית", אומר השחקן, הבמאי והסופר חכים ג'זירי, צרפתי ממוצא אלג'יראי, ערבי ומוסלמי. ג'זירי מככב בדמות הנבל הראשי בעונה החמישית של "פאודה" של yes. דמותו, סעיד אל ח'טיב, היא ארכי-מחבל המכונה "הסינוואר של אירופה", שמתכנן ממרסיי פיגוע גדול בישראל, כשנתיים לאחר טבח 7 באוקטובר.
ג'זירי מכיר היטב את האסלאם הרדיקלי, גם מילדותו באלג'יריה בימי מלחמת האזרחים במדינה, שבה ניצלו הוריו ממספר ניסיונות התנקשות של קיצוניים איסלאמיסטים, וגם מנעוריו, לאחר שמשפחתו היגרה לצרפת, כשהתקרב בעצמו במשך כמה חודשים לגורמים רדיקליים. כיום, ג'זירי רחוק מאוד מהעולמות האלה, ובוודאי מהדמות שהוא מגלם. יותר מזה: בעקבות הצילומים לעונה החמישית של "פאודה" בישראל, הוא הפך לאוהב גדול של המדינה, של הישראלים ואפילו מעוניין לרכוש בית בארץ.
"אני לחלוטין נגד חרם תרבותי", אומר גז'ירי בשיחה קולית מכפר קטן בדרום צרפת, סמוך לגבול עם ספרד, בו גרות בתו ואמה. השחקן מחלק את חייו בין הכפר הזה לפריז. "להחרים מדינה או עם באמנות, בספורט או בכל תחום אחר זה בלתי נסבל עבורי. זה המקום שבו אנחנו חייבים להתחבר. אחרת איך אנחנו יכולים לבנות עולם טוב יותר עבור הילדים שלנו? אם ההפקה של 'פאודה' בחרה בי לסדרה, אם יש לי את הכישורים לשחק בזה - ויש לי את הכישורים האלה, כי למרות שהדמות הזו היא ההפך ממני, אני מכיר טיפוסים כאלה - אז ההשתתפות בסדרה הזאת חשובה לי. זה באמת חשוב להסביר לעולם מה קרה ב-7 באוקטובר ומה היו ההשלכות של זה".
ג'זירי נולד ביולי 1981 באלג'יריה, בן לאבא שהיה מנהל בכיר במשרד הבריאות ולאמא פסיכולוגית. "היתה לי ילדות שמחה באלג'יריה, עד שהתחיל העשור השחור, מלחמת האזרחים שגבתה כ-200 אלף הרוגים", הוא אומר. "בהתחלה זו הייתה מלחמה בין אסלאמיסטים למדינה ותוך שנתיים-שלוש כולם כבר היו בסכנה. מה שאתם עברתם ב-7 באוקטובר גם אנחנו עברנו הרבה פעמים במהלך 10 שנים באלג'יריה, עם מעשי טבח איומים. להורים שלי היו עמדות חשובות בחברה הפכו למטרות של טרוריסטים, שניסו להרוג אותנו כמה פעמים".
בעקבות ניסיונות התנקשות בהוריו, בסוף 1994, היגרה משפחתו של ג'זירי - אז נער בן 13 - מאלג'יריה לצרפת, והם השתקעו בפרבר של פריז. "ההורים שלי ברחו מהר מאלג'יריה מבלי להכיר את המצב האמיתי בצרפת. הגענו לשכונה קשה עם הרבה בעיות: עוני, אבטלה, אלימות וסמים. וכך, ברחנו מהאלימות באלג'יריה כדי למצוא אותה שוב בצרפת בצורה אחרת. האירוניה היא שפגשנו בשכונה בפרברי פריז טיפוסים אסלאמיסטים מאוד דומים לאלו שברחנו מהם מאלג'יריה".
קשיי ההגירה של משפחתו התעצמו וג'זירי התמודד עם קשיים לא מעטים בנעוריו. "היה קשה לראות את השינוי במצב החברתי של ההורים שלי בצרפת, שכבר לא החזיקו בעמדות המפתח שהיו להם באלג'יריה ונאלצו להתחיל הכול מהתחלה. באלג'יריה הם היו אינטלקטואלים מכובדים ובצרפת אבא שלי הפך לבעל חנות קטנה ואמא שלי לעוזרת בית. כל זה פגע בי עמוקות ונקלעתי לצרות רבות. עברתי הטרדות בבית ספר, גורשתי מהתיכון בגיל 16 ולא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. הייתי ילד עצוב ואבוד".
גז'ירי נאנח. "אני חייב לדבר איתך על הטעויות שעשיתי", הוא אומר ומספר בגילוי לב כיצד, בתחילת שנות ה-2000, מצא עצמו מצטרף לחבורה של איסלאמיסטים קיצוניים ועבר תהליך רדיקליזציה דתית. "כמו שאמרתי לך, הייתי ילד אבוד, גורשתי מבית ספר, חוויתי טראומה ואלימות באלג'יריה ובצרפת, הייתי חסר תקווה לעתיד, בלי חלומות, זאת הייתה תקופה קשה בשבילי. חיפשתי משמעות. ואז פנו אליי האסלאמיסטים בשכונה האלימה שלי. למשך כמה חודשים הצטרפתי אליהם, כי ניסיתי להבין מה קרה בחיים שלי ולמה הפכתי להיות הנער הקשוח הזה. לא נשארו לי חלומות ולא הרגשתי שום סיכוי לעתיד. אז היה להם קל מאוד לעשות עליי מניפולציות. מה שהם עשו מזכיר את מה שעושים חמאס עם הצעירים בעזה".
כמה רחוק הגעת במהלך אותה תקופה אפלה? מה היה המקום הכי קיצוני שהגעת אליו?
"חשוב לי להגיד שלא פגעתי באף אחד. לא עשיתי משהו רע איתם. זה היה רק עניין אידיאולוגי. אולי היה קורה משהו אם הייתי נשאר איתם יותר זמן. אבל זה היה שישה או שבעה חודשים".
מה שהציל אותו היה הגילוי של עולם התיאטרון. ההתוודעות הזאת לאמנות היתה שלב ראשון בסולם החילוץ שלו, ובשלבים מאוחרים יותר הפך לשחקן, במאי ומחזאי מוערך על הבמה ועל המסך בצרפת. "גיליתי את התיאטרון במקרה, וזאת הייתה התגלות", אומר ג'זירי. "המפגש הזה הציל את החיים שלי. כשנולד החלום שלי להיות שחקן הפסקתי לעשות שטויות וניסיתי באובססיביות להפוך את החלום למציאות. ידעתי שאם אני לא אצליח, העתיד שלי יהיה מאוד מסובך. האמנות וכמובן האהבה של ההורים שלי הצילו אותי מהסכנה. הצילו את חיי. זה היה כמו להתעורר להתעורר מסיוט ממש רע, החיים שלי פתאום קיבלו משמעות והתחילו לחזור לעצמם. ואז עזבתי את המקום האפל. ממש רציתי להיות שחקן, החלום הזה היה גדול יותר מהכול עבורי והבנתי כמה אידיוט הייתי קודם".
אחרי הפיגועים בפריז בשנת 2015, כתבת את המחזה "Désaxé" בהשראה רבה מסיפור חייך, שעלה במכון הצרפתי בברצלונה. באותה תקופה, כותרת בתקשורת הצרפתית תיארה אותך כך: "הג'יהאדיסט לשעבר שהפך לשחקן". אתה התקוממת על כך, ואמרת שזה לא באמת הסיפור שלך.
"בדיוק. זו הבעיה הגדולה בצרפת. אני האמן הכי מחויב בצרפת בנושא הרדיקליות. כן, היו כמה עיתונאים שרצו להיות סנסציוניים והגדירו אותי ככה. התקשרתי לעיתונאים האלה ואמרתי להם, בן אדם, זה לא נכון. יש הבדל גדול בין ג'יהאדיסט - לרדיקלי. רדיקליות זו פשוט אידיאולוגיה לרגע. הייתה כמובן אפשרות שאיהפך לג'יהאדיסט אם הייתי ממשיך את המחויבות שלי לתנועה האסלאמית הקיצונית הזאת כשהייתי צעיר, כי זו הדרך של הרבה צעירים אבודים כמו שאני הייתי. ראינו את זה בפיגועים במשרדי שרלי הבדו ובבטקלאן. היו אז הרוגים רבים. בגלל זה כתבתי את הסיפור שלי, כדי להסביר לחברה איך מגיעים למקום הזה. כולם חיפשו משמעות בקוראן, בדת ובאסלאם. הבעיה האמיתית זה הכישלון בחברה, להרגיש שאתה לא כמו כולם, שאין לך את אותו סיכוי בחברה. ככה הרגשתי באותו זמן, ובגלל זה עשיתי את הטעויות שלי. כשהפכתי לאמן, הקדשתי את חיי כדי להזהיר את החברה הצרפתית מתופעת הקיצוניות. אני אחד האמנים הכי מחויבים בצרפת בנושא הזה, וכתבתי בנושא הזה ספרים, מחזות ואני גם אקטיביסט. מתוך המחויבות החזקה הזאת שלי, וסירוב שלי להיכנע לפחד ולאיומים, הגעתי ל'פאודה'".
"היעד שלי בחיים זה לנסות למצוא את הדרך לשלום"
העונה החמישית של "פאודה", שעלתה בחודש שעבר ביס, מתרחשת כאמור כשנתיים אחרי הטבח. מה שמתחיל כמסע נקמת דם אחר מחבל נוחבה שברח למרסיי - מסתבך. הצוות חוזר לשתף פעולה ונשאב למבצע מסוכן לסיכול פיגוע גדול בישראל, שאת תכנונו מובילה הדמות שמגלם ג'זירי. את הסדרה יצרו אבי יששכרוף וליאור רז, שחוזר לתפקיד הראשי, התסריטאי הוא עמרי שנהר, הבמאי עומרי גבעון והמפיקה היא ליאת בנאסולי. עוד משחקים בה העונה מלאני לורן ("ממזרים חסרי כבוד"), יעקב דניאל זאדה, דורון בן דוד, איציק כהן, מירב שירום, גל מלכה, עלי עלי, אמג'ד באדר, ביאן ענתיר, נטע גרטי, דפי אלפרן, מורן רוזנבלט, ריימונד אמסלם, ראשד דהאר ויהונתן סודאי.
באקלים הנוכחי ולנוכח החרם המתגבר על התרבות הישראלית, ההצטרפות של ג'זירי לסדרה ישראלית אינה מובנת מאליה. "אתה יודע, אני חי בצרפת. כיום בצרפת, כשמדברים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אתה תחת אש. הנושא הזה מוציא מתח קיצוני. אני באמת מצטער על זה. בגלל מה שאמנות מייצגת עבורי, זה היה בלתי אפשרי שאגיד לא ל'פאודה'. לא רציתי לתת את ההחלטה הזו לאחרים, בגלל שהם ניסו להפחיד אותי או ללחוץ עליי. כשחקן, כשאתה מקבל תפקיד כזה של נבל, זה מאוד מעניין ומאוד מרגש. בגלל שאני מכיר את סוג האנשים האלה, את הפסיכולוגיה שלהם ואת דרך החשיבה שלהם, הייתי בטוח שאוכל לשחק את זה נכון. בגלל שההיסטוריה האישית שלי קשורה לנושא של הקיצוניות האסלאמיסטית. אז זאת הייתה הדרך שלי להמשיך, על ידי האמנות שלי, ליידע על האידיאולוגיה הזו, כמו שעשיתי דרך המחזות והספרים שלי במשך 15 שנים".
מהן התגובות הכי קשות ואלימות שספגת בעקבות החלטתך לשחק בסדרה ישראלית, בתקופה זאת?
"מבחינתי זה נורמלי לחלוטין לעשות את זה, כי הפרויקט טוב אמנותית ואנושית, אבל ידעתי שתגובות האנשים יהיו קשות וקשוחות. הרבה אנשים מחשיבים אותי כבוגד בגלל ששיחקתי בהפקה ישראלית. כשנודע שאשחק בסדרה, קיבלתי הרבה הודעות כאלה ברשתות החברתיות. היו גם במאים ושחקנים אחרים, שהתקשרו אליי ואמרו 'מה אתה עושה, בנאדם? למה אתה עובד עם ישראל? זה פשוט משוגע!'. אני מנסה להסביר את עצמי. זה פשוט באמת קשוח לנהל שיחה על זה. הבנתי שזה יהיה קשוח, במיוחד בגלל שאני יודע מה קורה עכשיו בצרפת. זה פשוט מטורף. וזה עוד לפני עליית הסדרה בנטפליקס. היא בינתיים משודרת רק בישראל. אנחנו נראה יותר תגובות קשוחות בעוד כמה חודשים. אני אנסה להסביר ולשתף את מסר השלום שלי, זה באמת חשוב לי. אבל אנחנו יודעים שזה יהיה ממש קשוח".
"פאודה" אמנם נחשבה בעבר ככזאת שמציגה גם את הכאב הישראלי וגם את הכאב הפלסטיני, אבל גם נמתחו עליה ביקורות שהיא מציגה את הסכסוך בעיקר מעיניים ישראליות.
"אדבר מהפרספקטיבה שלי כשחקן. הייתה לי הזדמנות לעבוד בסדרה המדהימה הזו. אני מעריץ שלה מאז ההתחלה, ראיתי כל עונה פעמיים או שלוש. אני אוהב הכול בסדרה הזו: התסריט, הבימוי, המשחק, הריאליזם המדהים. כמובן שהסדרה מציגה את הפרספקטיבה הישראלית, מפני שהם מפיקים אותה. אבל אף אחד לא יכול לקחת מהם את המאמץ להראות לנו את שני הצדדים ולתת להם אנושיות. אנחנו נקשרים להרבה דמויות פלסטיניות, שנשבו על ידי הסכסוך הזה, בדיוק כפי שהגיבורים של הסדרה הזו הם לפעמים אנטי-גיבורים, שלא מקבלים החלטות מוסריות טובות. להשתתף בסדרה כמו 'פאודה' זו הזדמנות נדירה לשחקן. כשנבחרתי, ממש שמחתי על כך".
שניים משחקני הסדרה, איציק כהן ויעקב זדה-דניאל, אמרו לוואלה תרבות שבעקבות 7 באוקטובר ובעקבות השנאה לישראל בעולם, התחזק אצלם הרצון לעשות הסברה לישראל דרך "פאודה". על הרקע הזה, תוכל להבין ביקורות מהעולם שישאלו למה מוסלמי וערבי צריך להיות חלק מהסברה ישראלית שאינה חלק מהסיפור שלו? והאם היססת לפני קבלת התפקיד?
"לא היססתי לקבל את התפקיד בגלל זה. אני מבין את הביקורות אבל אם לדבר כאזרח העולם, זה באמת חשוב לי לדעת מה קרה ב-7 באוקטובר. אני חי בצרפת, וכאן יש לנו רק ידע קטן על מה שקרה באותו יום, על הטראומה הגדולה ואנחנו לא מבינים את זה. אנחנו שופטים את ישראל תמיד מהפרספקטיבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אבל אין לנו באמת מושג מה המציאות. בגלל זה באמת חשוב לי להיות חלק מזה. אבל אני לא חלק מזה כמוסלמי או כערבי. אני חלק מזה כאזרח העולם וכשחקן".
"העונה הזאת שונה ומתמקדת בהשלכות של 7 באוקטובר. חשוב להזכיר שזה לא סרט דוקומנטרי, אלא עלילה בדיונית. אני חושב שעבור ההפקה והישראלים זו הזדמנות גדולה להסביר את הטראומה הגדולה ש-7 באוקטובר היה עבורם. זה נהדר לעשות את זה באמצעות הסדרה הזו".
ובכל זאת, איך אתה כערבי ומוסלמי מנווט את הפער בין אמפתיה לישראלים שעברו את טבח 7 באוקטובר - לכעס העצום שחשים רבים בעולם על ישראל על מה שעוללה במלחמה בעזה, לרבות עשרות אלפי הרוגים שרבים מהם חפים מפשע?
"זו שאלה קשה. אתה יודע, בשבילי, האמפתיה שלי היא אותה אמפתיה. אני בוכה על האנשים החפים מפשע שמתים במלחמה. כל ילד וכל אדם חף מפשע שמת זה שובר את לבי. אני מדבר כבן אדם. להיות ערבי או מוסלמי זה לא באמת חשוב בסוג כזה של סיטואציה. לפני זה אני פשוט בן אדם ואני מצטער מאוד על מה שקורה עכשיו בעולם. אני רוצה להישאר אופטימי, בגלל זה בחרתי לבוא לישראל. בשבילי, זה סמל גדול של שלום שאני רוצה לחלוק עם העולם. כי אנחנו יכולים לעשות את זה, למרות כל ההבדלים בינינו. אנחנו יכולים להיות ביחד וליצור ביחד. זה הדבר הכי חשוב בשבילי וזו המשימה שלי. זה היעד שלי בחיים. לנסות למצוא את הדרך לשלום".
ג'זירי רואה בהסכמתו לשחק ב"פאודה" גם ערך חינוכי. "יש לי בת, ואני רוצה לגדל אותה בפתיחות לעולם, עם אהבה ושלום. אם הייתי מסרב לשיתוף הפעולה הזה עם 'פאודה' זה היה עלבון למסע שלי, לערכים שלי ולמחויבות שלי. אני מחנך את הבת שלי על ידי הסבר שפחד הוא לא חבר טוב. בתפיסה העמוקה שלי, האמנות, שהצילה את חיי, היא אחד המרחבים האחרונים, שבהם אנחנו חייבים להתעלות מעל ההבדלים התרבותיים, האתניים, הדתיים והחברתיים שלנו. להיות ביחד וליצור אמנות זה באמת ניצחון של שלום".
הדרך לתיקון של המצב, הוא מדגיש, לא יכולה לעבור דרך נקמה, אחד הנושאים המרכזיים בעונה הנוכחית של "פאודה". "אנחנו לא יכולים לבנות עולם טוב יותר לעתיד עבור הילדים שלנו אם אנחנו תמיד חושבים על נקמה. זו הסיבה שהמלחמה היום היא המציאות שלנו. אני חושב שנקמה זאת לא הדרך הנכונה עבור האנושות. נקמה היא טבח של האנושות. אנחנו צריכים לבנות דברים ביחד, זה מה שאני רוצה בשביל הבת שלי".
"הצילומים בתל אביב זו אחת החוויות הגדולות של חיי"
כל הצילומים של חכים ג'זירי ל"פאודה" התקיימו בישראל. הוא הגיע לארץ לראשונה בשנה שעברה, זמן קצר לפני פרוץ מבצע "עם כלביא" ביוני. במהלך סבב המלחמה התגורר בתל אביב, אך בקושי הראשון נתקל כבר בנמל התעופה, שם הוא עוכב במשך כמה שעות. "זו הייתה חוויה מוזרה אבל זאת לא פעם ראשונה שזה קרה לי. דבר דומה קרה לי כשנסעתי לארצות הברית", אומר ג'זירי. "נשארתי בנתב"ג שלוש או ארבע שעות ואז ההפקה התקשרה לכמה אנשים שהם מכירים והורשיתי ללכת. אבל לא הייתי בלחץ. אני יודע שהמצב מורכב. זו מדינה שנמצאת במלחמה. זו המציאות שלכם. זה פשוט מטורף. אני לא יכול לשפוט את זה. אני אזרח צרפתי, ערבי וגם מוסלמי. אז אני מבין את זה".
הגעת לישראל וזמן קצר אחר כך פרץ סבב הלחימה בין איראן וישראל. בעוד שהשחקנית מלאני לורן, שמככבת לצדכם ב"פאודה", עברה להתגורר בבית של ליאור רז, אתה נשארת במגורים ברחוב בוגרשוב בתל אביב בזמן שטילים נחתו קרוב לשם. כמה הזוי זה היה? פחדת?
"היו כמה פצצות קטסטרופליות. זו הייתה סיטואציה מטורפת. אבל כמו שסיפרתי לך, כבר חייתי במלחמה באלג'יריה. אני מכיר את המלחמה טוב מאוד. בגללה ברחנו מהמדינה שלנו. באופן מוזר, נשארתי בישראל במהלך חודשיים בתקופה הזאת, אז היה לי את הזמן לגלות את החיים ואת האנשים, במיוחד בתל אביב. זו הייתה אחת החוויות הכי גדולות של החיים שלי, הן בחיי היום-יום שלי והן על סט הצילומים. גיליתי אנשים שמחים, תומכים, אפילו שהם חיים בתוך מלחמה ארוכה. זה מה שהכי הדהים אותי אצלכם, הרצון של האנשים ליהנות מהחיים. באמת מיוחד להרגיש את זה. כשהייתי שם במהלך המלחמה בת 12 הימים עם איראן, החיים היו חזקים יותר מהפחד למות. באופן מוזר, הרגשתי בטוח. למרות שזו הייתה סיטואציה מאוד מלחיצה, הרגשתי בטוח. לחלוטין לא היה לי פחד מוות ולא פחדתי שהמלחמה לא תסתיים".
בין הירידות למקלטים והתיידדות עם דיירי מלון אחרים לצילומים ל"פאודה" בארץ - ג'זירי התאהב בישראל ובישראלים. "ימי הצילום היו ארוכים. פגשתי הרבה אנשים בתל אביב ועכשיו יש לי הרבה חברים שם. כשהייתי מחוץ לסט הרגשתי כמו בחופשה. ועל הסט, עשיתי את העבודה שלי באווירה של אהבה וכבוד שאף פעם לא חוויתי לפני כן. בכנות. זה היה שונה לחלוטין מהדרך שבה אנחנו עובדים בצרפת. פגשתי הרבה אנשים נפלאים. אני חושב שגם העובדה שאני ערבי, מוסלמי ואזרח צרפתי שעובד עם הפקה ישראלית גרמה לאנשים לתת לי הרבה כבוד. באמת היו מכבדים ואדיבים כלפי".
סיפרו לי שאפילו שקלת לעבור לישראל או לקנות כאן בית!
"זה נכון. בעוד כמה שבועות אגיע לישראל לשבוע אחד כדי לבקר בכמה דירות כאן ולנסות למצוא את הדירה שלי שם. למה לא? אני אוהב את תל אביב. המחשבה היא להחזיק דירה בתל אביב ולבוא פעם בחודשיים לשהות בה ולבקר את החברים שלי. הבעיה היא שהכל יקר בישראל, אז אני לא יודע אם זה אכן יקרה. אני אוהב את החיים בתל אביב. אני נהנה להיות שם. אני מרגיש מאוד שקט ובטוח ברחובות. אוהב לשתות שם משהו עם כמה חברים. בשבילי זו העיר הכי טובה בעולם".
שמעתי שכשעשית אודישן ל"פאודה", והגעת לפריז לפגוש את הבמאי עומרי גבעון, היית מאוד רזה בגלל שבהפקה קודמת שיחקת דמות של אדם חולה וגבעון אמר לך שעליך להעלות את מסת המשקל והשרירים לתפקיד "הסינוואר של אירופה".
"נכון. האתגר הכי גדול עבורי לא היה למצוא את הדמות שלי. זה היה אולי הדבר היותר קל. הדבר הכי מסובך היה ההכנה עצמה. נבחרתי חודשיים לפני שהצילומים התחילו. היו לי שלושה אתגרים עיקריים להתכונן בהם. האתגר הראשון היה שהייתי צריך להעלות במשקל שלי. כמו שאמרת, באמת הייתי ממש רזה במהלך תהליך הליהוק והייתי צריך לבנות את הפיזיות שלי עבור התפקיד הזה. עבדתי עם מאמן אישי במשך חודשיים, ארבעה מפגשים בשבוע, עם דיאטה ספציפית ומחנה אימונים ספציפי, ובסוף עשיתי את זה - עליתי 12 קילו. האתגר השני היה ללמוד את השורות שלי בערבית פלסטינית. זו שפה חדשה לחלוטין עבורי, אני לא מדבר אותה ואני לא מבין אותה. זה כאילו תיתן לי ללמוד טקסט בסינית או יפנית. אז עבדתי קשה מאוד עם מתורגמן, הייתי צריך לעבוד על ההגייה ועל הקצב שלי כדי להיות מסוגל לשחק עם זה. זה היה החלק הכי קשה. האתגר השלישי היה לשפר את האנגלית שלי, כי לפני הצילומים ל'פאודה' לא דיברתי אנגלית בכלל. עבדתי עם מאמן אנגלית כמה פעמים בשבוע, כדי להגיע לסט הרבה יותר בנוח. חודש אחרי שסיימתי את הצילומים שלי ל'פאודה', הייתה לי הזדמנות לחוות צילומים אחרים באנגליה, שם נשארתי ארבעה חודשים לצילומים של סדרה אחרת של יוצרי הסדרה 'כנופיית ברמינגהאם', בה אני משחק באחד התפקידים הראשיים. אז שיפור האנגלית מאוד עזר לי".
מה חשבת על כך שמוקדם יותר החודש, חרם של במאים על ישראל הוביל את הבמאי הישראלי המתגורר בצרפת, נדב לפיד, לפרוש משיפוט בפסטיבל הסרטים FID במרסיי?
"זה יותר מאבסורד! בגלל זה אמרתי לך שאני בטוח שכש'פאודה' תעלה בנטפליקס באוגוסט או בספטמבר, אני אהיה תחת אש, בוודאות. אני מזועזע מהחרם כלפיו. אני נגד כל צורה של חרם, בספורט או בתרבות, נגד מישהו בגלל מה שהמדינה או הממשלה שלו עושה. זה לא מקובל. אנחנו יכולים לבנות עולם אחר עבור הילדים שלנו".