אחת הסצנות הכי קורעות לב בתולדות סרטי הילדים הופיעה דווקא בתוך פנטזיה הרפתקנית: בסרט המיתולוגי "הסיפור שאינו נגמר", הלוחם הצעיר אטריו מוביל את סוסו ארטאקס דרך ביצות העצב, מקום שבו מי שנכנע לייאוש שוקע לתוכו. בתוך זמן קצר, מה שנראה כמו עוד מבחן במסע להצלת פנטזיה הופך לפרידה בלתי נסבלת: ארטאקס קופא במקומו, הבוץ עולה לאט ואטריו - תחילה מבקש, אחר כך מתחנן ולבסוף צועק - לא מצליח למשוך אותו בחזרה כשהוא שוקע למותו בביצה הטובענית. הילד בוכה ורסן ריק נותר בידו.
הסצנה הזאת הפכה לאחת מטראומת הילדות הגדולות של דורות שגדלו על הסרט. כעת מתברר, שגם תמי סטרונך, שגילמה את הילדה הקיסרית, מתקשה עד היום לשאת את הרגע הזה: גם 42 שנה אחרי יציאת הסרט, בכל פעם שהיא חוזרת אליו, היא מסיטה ממנו את המבט בסצנה הזאת - כך היא מגלה לוואלה תרבות, בריאיון נדיר שלה לתקשורת הישראלית.
"כשאני צופה בסרט, אני תמיד עוזבת כשמגיעה הסצנה הזאת. אני הולכת לקחת פופקורן. לא יכולה להסתכל על זה", אומרת סטרונך בריאיון לוואלה תרבות. "שמעתי על הרבה ילדים שחוו סיוטים בלילה בגלל הסצנה הזאת אבל זה בעצם עושה לי טוב, בגלל האהבה שלי לחיות. זה מראה לי שאנחנו מאוד קשורים לחיות ושאנחנו מבינים שחיה יכולה להיות החבר הכי טוב שלנו. בסרטים ובמצבים מסוימים אנחנו יכולים להבין כמה שאנחנו קשורים. זאת המטרה של אמנות".
יותר מארבעה עשורים אחרי שיצא הסרט המגה-מצליח "הסיפור שאינו נגמר", עיבוד בבימוי וולפגנג פיטרסן לרומן הפנטזיה הגרמני באותו שם, קשה להפריז בהשראה הגדולה שהוא ממשיך להוות עד היום. מה שמתבטא בין השאר במחוות רבות שנעשות לסרט - בין השאר בפרק סיום העונה השלישית של סדרת הלהיט "דברים מוזרים", וגם בפרק סיום העונה הראשונה של הסדרה הישראלית עטורת השבחים "סושרד הצעיר" בכאן חינוכית, שמשחזר קטעים ארוכים מהסרט עם הרבה קסם.
וזה לא כל הקסם: מתברר שהכוכב הראשי בסדרה, עמרי ועדיה רייך, המגלם את סושרד הצעיר, הוא קרוב משפחה של תמי סטרונך בעלת השורשים הישראליים. אמו של ילד הפלא הישראלי היא בת דודה של ילדת הפלא הבינלאומית לשעבר. לרגל החגיגה, קיימנו את הריאיון הנדיר עם סטרונך, בשיחת זום מניו יורק, כשלשיחה הצטרף ועדיה רייך.
השחקנית, הרקדנית והמפיקה היהודיה-אמריקאית פרופ' תמי סטרונך נולדה ביולי 1972 באיראן, בה עבדו הוריה כארכיאולוגים באותה תקופה. אביה הוא הנוצרי הסקוטי דוד סטרונך ואמא היא הישראלית רות ועדיה, אחותו של יואש ועדיה, שהיה פרופסור בתחום הפיזיולוגיה של הצמח. אביה ניהל בשנות ה-60 וה-70 את המכון הבריטי למדעי פרס בטהרן, הכיר שם את רות והם התחתנו אחרי רומן של 48 שעות. ב-1979, במהלך המהפכה האיראנית, היא נאלצה לעזוב עם הוריה ואחותה קרן את איראן, עברו לזמן קצר לתל אביב, נדדו אחר כך לבריטניה ולבסוף, בשנת 1981, השתקעו בברקלי, קליפורניה, שם אביה שימש כמרצה ללימודי המזרח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
כבת לאמא ישראלי, שנולדה באיראן וחיה רוב חייה בארצות הברית, את קשורה לכל הצדדים של המלחמה בין איראן לישראל וארצות הברית. על הרקע הזה, מה היו התחושות שלך בסבבי הלחימה בין הצדדים?
"נכון, אני קשורה לכל הצדדים במלחמה. אני מרגישה עצובה כי יש אנשים באיראן שאני אוהבת ויש דברים שאני זוכרים מהילדוּת שלי באיראן, כמו המטפלת שהייתה לי וכמו האוכל. אני לא יכולה להסתכל על איראן בלי אהבה, למרות שהממשלה נוראית. אפשר להגיד אותו דבר על ישראל ואותו דבר על אמריקה. אני כל כך אוהבת את ישראל, הלב שלי שם, אבל אני לא אוהבת את הממשלה בישראל. ואני מתה על אמריקה, זה הבית שלי, אבל אני לא אוהבת את הממשל שם, אנחנו תקועים עם טראמפ. אז אני קצת עצובה כי כל המקומות שאני אוהבת קצת חולים, אבל אני לא אפסיק לאהוב אותם, אני אמשיך עם אהבה גדולה-גדולה".
בילדותה, סטרונך למדה תיאטרון בברקלי. בזמן ששיחקה את דמות החזרזיר בעיבוד בימתי של "פו הדב" בסן פרנסיקו, פנתה אליה מנהלת הליהוק של הסרט "הסיפור שאינו נגמר" וביקשה מסטרונך להיבחן לתפקיד הקיסרית הילדה. לאחר שלושה אודישנים, גברה על הילדה הת'ר אורורק (ששיחקה קודם בסרט "פולטרגייסט" בבימוי סטיבן ספילברג) ונבחרה לתפקיד ששינה את חייה. הסרט הגרמני-אמריקאי משנת 1984, עליו חתום כבמאי וכותב-שותף וולפגנג פיטרסן, הוא עיבוד קולנועי לרומן הפנטזיה הגרמני בעל אותו שם שכתב מיכאל אנדה ויצא ב-1979.
הסרט עוקב אחרי בסטיאן, שגילם בארט אוליבר, ילד שהתייתם מאימו. שמוצא ספר קסום בשם "הסיפור שאינו נגמר" המגולל את סיפורו של לוחם צעיר, שמוטלת עליו המשימה לעצור את "הלא כלום", כוח אפל שמשתלט על העולם "פנטזיה" ומאיים עליו. ביחד עם חבורה של יצורים בדיוניים הם עושים את דרכם לפגוש את הילדה הקיסרית של פנטזיה, שמשחקת סטרונך, במרומי מגדל השנהב ולבקש את עזרתה. הסרט זכה להצלחה מסחררת בעולם ובישראל ועבור רבים הסרט הזה הוא אחת התחנות המכוננות בילדותם. סטרונך ואמה שהו במהלך צילומי הסרט כשלושה חודשים בבוואריה, בגרמניה, ובעקבות השתתפותה בסרט, קיבלה חוזה הקלטות בגרמניה.
האפקטים בסרט "הסיפור שאינו נגמר" התיישנו, באופן טבעי, ובכל זאת הסרט צלח בגדול את מבחן הזמן. מה בסרט הופך אותו לעל-זמני?
"אני חושבת שזה הסיפור עצמו. הסרט היה טוב לזמנו אבל הסיפור עצמו של הסופר מיכאל אנדה הוא על-זמני. השורש של הסיפור נמצא בילדותו של מיכאל בזמן מלחמת העולם השנייה וכל האמנות של אבא שלו נהרסה בגלל הנאצים. הוא ראה את העולם מסביבו מתפרק. אני חושבת שהסיפור הוא בעצם על איך האנושיות שלנו יכולה למות ואיך אנחנו שומרים על האנושיות שלנו כשהעולם נהיה מאוד אלים. זה נורא עצוב, אבל נראה לי שכל דור ודור מתמודד מחדש עם הבעיות האלה, איך לשמור על האנושיות שלנו. זה דבר שכל דור ודור צריך לשמור עליו".
בזמן הצילומים בילדותך הבנת שהסרט הולך להיות כזאת הצלחה ענקית?
"לא. בכלל לא. אימא שלי אמרה לי שזה יהיה סרט גרמני שאף אחד לא יראה, שזה יהיה רק בגרמניה. גם היא לא הבינה. אף אחד מאיתנו לא הבין".
במהלך הקיץ שבו צולם בגרמניה "הסיפור שאינו נגמר", בהפסקה בת חודש בין צילומי שתי הסצינות ששיחקה בהן, ביקרה את בני דודיה בישראל. "ההפקה דאגה מאוד שאני אשתזף בישראל כי מאוד קשה לא להשתזף בישראל", היא אומרת. זוהי עדות נוספת לכך שסטרונך שמרה לאורך חייה על חיבור חם לישראל, שמרה על קשר טוב עם בני דודיה הישראלים וגם שימרה לא רע את העברית שלה, השפה בה מתקיים הריאיון. כל זאת, למרות שלא גרה אף פעם באופן ממושך בישראל, אבל בצעירותה למדה במשך שנה במדרשת שדה בוקר. "הייתי שם בפנימייה והיו לי חברים מדהימים, אני עדיין בקשר איתם בווטסאפ. טיילנו במדבר, שרנו, ניגנו בגיטרות, יש לי זיכרונות ממש טובים".
לאחר ההצלחה הענקית של "הסיפור שאינו נגמר", רות, אמה של תמי, קיבלה פניות רבות ממפיקי סרטים עם הצעות שונות לבתה, אך סרבה להן מתוך דאגה לבתה. בעקבות פרסומה העצום בילדותה, הבית וקו הטלפון של משפחתה הוצף במעריצים וגם במטרידים, היו מבוגרים שהציעו לסטרונך בת ה-11 נישואין ושלחו לה טבעות אירוסין ופורסם כי אף קיבלה הצעות הוליוודיות לשחק בתפקידים שאינם הולמים לחלוטין ילדה, וכוללים עירום.
אחרי "הסיפור שאינו נגמר", סטרונך התמסרה באופן מלא לריקוד מקצועי, והקדישה שנים רבות ללימודי מחול בניו יורק במשך עשר שנים, עד לשנות העשרים בחייה. בהמשך קיימה הופעות מחול בארצות הברית וברחבי העולם, בין השאר עם הרקדנית הישראלית נטע פולברמכר ורקדניות נוספות.
"אחרי 'הסיפור שאינו נגמר' הלכתי לכיוון של מחול, אומרת סטרונך. "הייתה לי להקת מחול בניו יורק 20 שנה. היו לי חיים. אני לא יודעת אם אפשר לחיות ככה עכשיו כי דברים כל כך השתנו. ניו יורק היתה מקום זול, אפשר היה להיות רקדנית, לאכול ביצה קשה וקפה ולהמשיך ככה. היום זה עולם אחר. עשיתי את זה 20 שנה והיה מדהים. הייתי בתיאטרון כל יום, בחזרות כל יום, ואלו היו החיים שרציתי. לא רציתי לרדוף אחרי סרטים ולהיות באל-איי באוטו שלי. אני רציתי להיות בסטודיו. איכשהו הצלחתי. היה לי מזל. אני חושבת שאלו היו זמנים יותר פשוטים".
הסרט "הסיפור שאינו נגמר" חזר לתודעה בין השאר בזכות הסדרה המצליחה "דברים מוזרים", בעקבות דואט לשיר הנושא שביצעו דסטין וסוזי בעונה השלישית. שמעתי שנפגשת עם כוכבי הסדרה.
"נכון, זה היה ממש כיף. אני אוהבת את הסדרה הזו. צפיתי בה עם בעלי ושנינו היינו בשוק טוטאלי כשהשיר בוצע. זה היה ממש מצחיק. לא הייתי מוכנה לזה מראש. חוץ מזה, צילמתי סרט עם בעלי בשנים האחרונות, זה היה פרויקט של המשפחה וגם הבת שלי היתה מעורבת בו. בזמן הזה השתתפתי בכנס קומיק-קון בשביל לדבר על הסרט אבל רצו לדבר על 'הסיפור שאינו נגמר'. ביקשו שאראיין את מילי בובי בראון. נפגשתי איתה וראיינתי אותה עוד לפני הפרק ב'דברים מוזרים' שבו שרו את השיר של 'הסיפור שאינו נגמר'. אז היא עוד לא ידעה מי אני ומה זה 'הסיפור שאינו נגמר'. אני לא חושבת שהיא התרשמה מזה".
"הסיפור שאינו נגמר" זכתה למחווה טלוויזיונית מיוחדת ומרגשת נוספת, בשבוע שעבר. פרק סיום העונה הראשונה של הסדרה הקומית המצליחה "סושרד הצעיר" בכאן חינוכית עשה מחווה לסרט המיתולוגי, כולל שיחזור סצנות מתוכו. מי שלא ראה את אלי גורנשטיין מגלם את דרקון המזל - לא ראה קסם מימיו. המחווה נוצרה לאחר שיוצרי הסדרה גילו שהשחקן עמרי ועדיה רייך, שמגלם את סושרד הצעיר, הוא קרוב משפחה של תמי סטרונך. אמא של עמרי היא בת דודתה של כוכבת "הסיפור שאינו נגמר".
"סושרד הצעיר", שעלתה באפריל בכאן חינוכית, מגוללת את סיפורו הפיקטיבי של המנטליסט ליאור סושרד כנער חולמני בשנות ה-90, שמתקשה למצוא את מקומו. חייו משתנים באופן דרמטי כשהוא מתנדב בבית האבות "סוף הדרך", שם הוא פוגש דייר מסתורי שמסייע לו לגלות ולפתח את יכולותיו הייחודיות. על יצירת הסדרה חתומים סושרד, אלעד חן, מיכאל שטרן ושלומית ארביב ועל בימויה אהרון גבע ומיקי טריאסט. הביקורות היללו את הסדרה, ב"הארץ" למשל נכתב שהיא "מצחיקה, מקורית וחמודה לילדי בית ספר יסודי ולהורים שיצפו בה לצדם".
לריאיון הזום של וואלה תרבות עם תמי סטרונך הצטרף כוכב הסדרה וקרוב משפחתה, עמרי ועדיה רייך. סטרונך, מתברר, ראתה את פרק המחווה של "סושרד הצעיר" ל"הסיפור שאינו נגמר" - וממש אהבה את התוצאה. "המשפחה שלי שלחה לי את הפרק והיה ממש ממש כיף לראות את זה. עמרי אתה נורא דומה לבסטיאן, זה קצת מוזר". עדיה רייך השיב: "ראיתי את הסרט לפני די הרבה זמן, אבל ממה שאני זוכר, אנחנו לא כאלה דומים".
"הסיפור שאינו נגמר" מזכיר כמה חשוב הדימיון וכמה כוח יש לו. בתור שחקן צעיר ושחקנית ותיקה איפה אתם מוצאים את הדימיון וההשראה שלכם?
סטרונך: "אני נורא אוהבת את המילה מוזה. עוזר לי לחשוב על זה כמשהו שאני לא צריכה לעשות, זאת אומרת המוזה באה אליי ואם אני פתוחה אליה היא תיתן לי מתנה קטנה. ברגע שהמוזה באה צריך לפתוח את הדלת, לתת לה תה, לעצור את הכל ולהיות איתה. אז תישארו פתוחים למוזה, היא תבקר אם פותחים את הדלת".
ועדיה רייך: "אני מקבל את ההשראה שלי מהחיים, במהלך היום. אני שם לב לאיך אנשים אומרים דברים ושומע את הטון שלהם כשהם במצבי רוח מסוימים. ואז, כשאני צריך לשחק את מצב הרוח הזה, אני מנסה לחשוב איך האנשים האלה עושים את זה ואיך אני הייתי עושה את זה ובעצם נותן לעצמי הנחיות לפני הסצנה. ואז, אפילו אם אני חושב רק על מצב הרוח שלי, זה פשוט בלי לעשות כלום, רק לחשוב 'עכשיו אני כועס' וזה פשוט גורם למשחק להיראות פי אלף יותר אמין".
תמי, כמי שהיתה ילדת פלא, איזה עצות מקצועיות תיתני לשחקן צעיר כמו קרוב משפחתך ואיך תייעצי לו להיזהר ולשמור על עצמו בשואו ביזנס?
סטרונך: "אני חושבת שהעולם די השתנה בין התקופה שהייתי ילדה לימינו, כשעמרי עושה את זה. אני כל הזמן מסתכלת על הבת שלי ורואה איך העולם מאורגן קצת אחרת. יכול להיות שאני לא לגמרי מבינה את כל הקשיים ואת כל ההזדמנויות שיש לעמרי. אני חושבת שאמנות זה דבר מרפא. אין דבר יותר מרפא מלעשות אמנות. היא נותנת לרגשות שלנו מקום להתקיים בצורה בריאה. העולם מאוד פוחד מרגשות והרבה פעמים אומרים לאנשים לא להרגיש. באמנות להרגיש זה דבר טוב. כדאי לעמרי לשמור על הבסיס של למה אנחנו עושים אמנות. לא עושים את זה בשביל להיות מפורסם ולא עושים את זה בשביל להרגיש שאנשים אחרים יאהבו אותנו. צריך להשקיע בדבר שאמנות נוצרה בשבילו, לחבר אנשים. זה הקסם של אמנות. עמרי, אתה עושה סדרה על קסם. אם ממש חודרים לבסיס של אמנות, זה שהיא מקשרת אותנו אחד לשני. אם זה הפוקוס, זה רק יכול לרפא ולחבר".
האם לאור מצבה הנוכחי של ישראל, יש לשחקנית אמריקאית צעירה עם שורשים ישראלים סיכוי להצליח כמו שאת ונטלי פורטמן הצלחתן בילדותכן?
"מאוד מעציב אותי שמעמדה של ישראל ממש ירד בתקופה הזו. זה מאוד מדאיג אותי. אני כל כך אוהבת את ישראל ודואגת מאוד למוניטין של המדינה ועל איך אנשים מסתכלים עליה. זה מצב יותר עולמי מאינדיבידואלי אבל כמובן שכולנו מאוד דואגים ומאוד מקווים שיהיה קצת אור בקרוב".
אם השחקן הצעיר עמרי ירצה לנסות להיות הצלחה עולמית גדולה, כמו גל גדות, יהיה לו כישראלי קשה יותר בגלל מעמדה של ישראל בעולם עכשיו?
"אני חושבת שאינדיבידואלים הם אינדיבידואלים. בן אדם לא מייצג את הארץ שלו. הוא חי בארץ שלו. יש אנשים מדהימים בכל מקום ויש אנשים לא מדהימים בכל מקום. צריך פשוט לבוא לעולם עם עצמך. אני חושבת שרוב האנשים בעולם מבינים שצריך להסתכל על כל בן אדם בתור אינדיבידואל. תראו את עמרי, איך אפשר להסתכל על הדבר הזה ולא להגיד שהוא מקסים? אז אני לא מאמינה שזה יעצור אותו".
ועדיה רייך: "היום זה דווקא כן נהיה בעיה, כי אנשים בעולם מתחילים לשפוט ישראלים רק בגלל שהם ישראלים. לפעמים כשאנשים נוסעים לחו"ל ואומרים 'אני מישראל', במסעדות מסרבים לתת להם שירות וכל מיני דברים כאלה. אני דווקא חושב שיכול להיות שזה כן יעצור ישראלים שרוצים להתפרסם ולהצליח בעולם. אם תלך לאנשים ומבקש מהם השקעה ועזרה יהיה יותר קשה אם הם שונאים את ישראל. היום מפיצים המון פרופגנדה שכאילו כל הישראלים עושים דברים נוראים. אבל בסוף אתה תמצא".
סטרונך: "אני מאוד מבינה מה שאתה אומר. תראו, אני אמריקאית ולא כל כך אוהבים את האמריקאים. אני נולדתי בפרס ולא כל כך אוהבים את פרס. אנחנו לא בוחרים את כל הדברים שאנשים רוצים להדביק עלינו. מה שאפשר לעשות זה לבוא לעולם עם הרבה תקווה, לשמור על האנושיות שלנו ולחפש את האנושיות באנשים אחרים. אמנות זה הגשר. אני חושבת שבהרבה מצבים בהם אנשים אחרים לא מסתדרים אחד עם השני, כשאתה במצב אמנותי, פתאום יש עולם שכולם רוצים להיות בו. אז אני מבינה אותך, עמרי, אתה לא אומר משהו לא נכון. אבל זה גם נכון שבכל העולם ובכל דור ודור היו את הבעיות האלה וחייבים להתגבר".
במהלך שיחת הזום ועדיה רייך מפתיע את סטרונך ומציג לה תקליט שדרים ישן לשיר "Fairy Queen", שהקליטה כילדת פלא ומצוי בביתו. סטרונך מתרגשת לראות את הפריט הנדיר הזה ואומר: "זה הכי אייטיז!". מאחורי התקליט סיפור נחמד. במהלך מסע הריאיונות הבינלאומי לקידום "הסיפור שאינו נגמר", סטרונך הופיעה בתוכנית אירוח גרמנית ונשאלה עד כמה למדה גרמנית, לאור העובדה שזהו סרט גרמני. סטרונך אמרה שהיא יודעת רק את המילים של השיר "99 Luftballons" והסכימה לבצע אותו בשידור חי בטלוויזיה. למחרת, מפיק מוזיקלי הציע לה חוזה הקלטות. כשנותרו להם רק שלושה ימים בגרמניה, בני משפחתה הסכימו לחוזה, נכתבו שירים, הוקלטו שירים ואחד מהם, "Fairy Queen", בוצע בשתי תוכניות טלוויזיה גרמניות, כל זה הספיקה לפני שחזרה לארצות הברית.
מהו מבחינתכם משמעות הדימוי של "הלא-כלום" (The Nothing) בסרט "הסיפור שאינו נגמר"?
ועדיה רייך: "כשקראתי את הספר בגיל עשר, חשבתי שה-Nothing הוא פשוט כלום, כמו מה שרואים כשעוצמים עיניים, פשוט שחור שאוכל לאט לאט את מה שיש. כלום זה משהו שבני אדם לא יכולים לדמיין. אני הרגשתי כלום למשל אחרי שעשיתי משהו מאוד כיפי או עברתי חוויה בלתי נשכחת, כמו לחזור הביתה מחופשה או לסיים את הצילומים לסדרה ואז יש תחושה של ריקנות כי משהו נגמר".
סטרונך: "מה שטוב בסרט הזה, שהוא מספיק פתוח כדי שאפשר יהיה לקחת את הרעיונות האלה למה שמשמעותי לך באותו זמן. ה-Nothing באמת יכול להיות הרבה דברים. הוא מתקשר לכך שהסרט מבקש מאיתנו לא להרוג את הילד שבתוכנו, כדי שנוכל להמשיך לדמיין. כשיש בעיות בעולם, אי אפשר לצאת מהן בלי לדמיין את הדרך החוצה. אז הכלום זה מצב שבו אתה לא יכול אפילו לדמיין צעד אחד קדימה, כשאי אפשר לדמיין אפילו שביל. זה הכלום. הדמיון זה מה שנותן לנו חיים, דרך ואפשרויות, והכלום זה כשהכל סגור, שאי אפשר לחשוב על צעד קדימה".
איפה הרגשת ברמה האישית בחייך תחושה של כלום?
"אני מאוד מאוד אוהבת חיות, באופן היסטרי, שאנשים לא מבינים אותי. אני מרגישה בכלום כשאני רוצה לתקן את העולם כך שיהיה בו טוב לבעלי החיים, ואין לי אפשרות לעשות את זה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה בתוך גוף של בחורה בת 50, כשמגיעים לרגע הזה שאני לא יכולה אפילו לדמיין איך להפוך את העולם לטוב יותר לבעלי החיים אני חשה חוסר אונים וייאוש. זה בעצם הסיפור, שהחיים תמיד יעמידו בפניך מכשולים, וצריך לא לוותר! על זה בעצם היה פרק הסיום של 'סושרד הצעיר' עם עמרי".
לאורך השנים, מאמרים רבים בישראל וגם בארצות הברית, השתמשו בדימוי ה-NOTHING בסרט "הסיפור שאינו נגמר" כדי לתאר את השלטון של ראש ממשלת ישראל נתניהו וגם את שלטון נשיא ארצות הברית טראמפ, שמתוארים כמי שקל להם לשלוט בבני אדם שמפחדים וחסרי תקווה.
"מיכאל אנדה היה גאון. אם הולכים חזרה לשורשים, מה שמיכאל אנדה רצה למנוע זה את ההפחדה של האנשים שמונעת מהם לראות את הדרך קדימה, שיכולה להיות בריאה לכולם. אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה, ממש כיף לי שהייתי חלק מהסיפור הזה והערכים שלו".
לאחר "הסיפור שאינו נגמר" ושנים ארוכות בהן התמקדה במחול, סטרונך חזרה לשחק רק בשנת 2002 - בתיאטרון תנועה וארבע שנים לאחר מכן הופיעה בתיאטרון הניסיוני לה מאמא במנהטן. בשנת 2010 ייסדה סטרונך חברה לתיאטרון בשם Shoehorn ושנתיים מאוחר יותר החברה יצרה מחזה בשם "אור: קומדיה שחורה". בשנת 2011 נולדה בתה היחידה. בשנת 2020, התחתנה סטרונך עם גרג שטיינברונר וביחד עם הקימו עסק המתמקד בתיאטרון ילדים ובנוסף לעולמה האמנותי, סטרונך התרחבה גם להוראה, הלכה בדרכי אביה והפכה לפרופסור בניו יורק.
לפני שנתיים, אחרי יותר מ-40 שנה בהן לא שיחקה בקולנוע, שבה סטרונך למסך הגדול ושיחקה בתפקיד ראשי בסרט הפנטזיה הבריטי "Man and Witch", אותו גם הפיקה לצד בעלה גרג, שכתב את התסריט. "אחרי שנגמרה לי הקריירה בריקוד, רציתי לחזור למשחק", אומרת סטרונך, "אנשים חושבים שבגלל שהייתי ב'הסיפור שאינו נגמר', כל הדלתות של הוליווד פתוחות בפני. עצוב לי להגיד לכם שזה לא ככה. אז רציתי לעשות סרט עם הבעל שלי. הוא כתב לי את התסריט כמתנת יום הולדת, והתכוונו שזה יהיה סרט ממש קטן, 15 דקות. אבל איכשהו זה נהיה כמו איזו פטרייה, שגדלה וגדלה וגדלה. ואז הגיעה הקורונה. עברנו לסקוטלנד בשביל הצילומים והיינו בטירות מדהימות. הסרט פשוט גדל בעצמו, כמו עוגה שמשתגעת. אני מאוד גאה בזה, זה נהיה סרט פנטזיה באורך מלא. לא ידעתי שאסור שאסור לעשות סרט פנטזיה אם לא מושקע בו מיליוני דולרים רבים".
ואיך הייתה ההרגשה לחזור לשחק בקולנוע אחרי 40 שנה? זה כמו לרכב על אופניים או כמו לרכב על דרקון מזל?
"זה הרגיש לגמרי כאילו שדרקון המזל בא ולקח אותי. הרגיש מאוד טבעי ומאוד כמו בבית. היה ממש כיף".
שני סרטי ההמשך של "הסיפור שאינו נגמר", שיצאו ב-1990 וב-1994, זכו לביקורות שליליות במיוחד. למזלה של סטרונך היא לא נטלה חלק בסרטי ההמשך. עם זאת, בשנת 2024 חברת ההפקות מיכאל אנדה בשיתוף עם חברת הסרטים "See-Saw" הכריזה על כוונה לעבד מחדש סדרת סרטים המבוססים על הספר.
סיפרת בעבר שהרבה אנשים אומרים לך על עיבוד מחדש של "הסיפור שאינו נגמר" ש"אסור לגעת בזה" - אבל את לא מסכימה איתם.
"נכון. נפגשתי בלונדון עם המנהל של 'See-Saw Productions', מי שעושה את הסרט החדש של 'הסיפור שאינו נגמר' והוא איש מקסים. זה קורה והוא יעשה את זה יחד עם בעלי הזכויות של מיכאל אנדה. זה חושבת שזה הולך להיות מאוד שונה מהסרט שבו שיחקתי, כי זה הולך להיות בדיוק כמו הספר. זה הולך להיות קצת יותר אפל. אני כל כך אוהבת את See-Saw, אני חושבת שהם עושים עבודה מדהימה וזה בידיים הנכונות. אני תמיד אהיה בצד של היצירה. אם תהיה התלבטות אם ליצור או לא ליצור, אני תמיד אגיד כלולם - ליצור".
את תשחקי בעיבוד החדש לסרט?
"נראה", סטרונך מחייכת כממתיקת סוד.
הבת שלך כבר צפתה ב"הסיפור שאינו נגמר" המקורי?
"חיכיתי עם זה עד שהבת שלי הגיעה לגיל שמונה כי היא מאוד רגישה ולוקחת סיפורים קצת יותר מדי ברצינות. אז יש לי וידאו שלה שבו רואים אותה ממש משתגעת על המיטה וצועקת: Bastian! Call her name! זה היה כל כך מצחיק".