"לשיר מפה שירי חופש זה דבר קשה נורא", כתב, הלחין ושר שורד השבי שגיא דקל חן, ב"שיר השירים". הערב קיים שגיא מופע מרגש ומיוחד על הדשא של קיבוץ ניר עוז, ממנו נחטף בטבח ה-7 באוקטובר, בפני כ-3000 אנשים. במופע, "מהשבי אל הדשא: הסיפורים והשירים" שמו, הנערך במסגרת פסטיבל ישראל, שגיא ביצע בפעם הראשונה תשעה שירים שכתב, הלחין ושינן במהלך 498 ימיו בשבי החמאס בעזה. שגיא לווה בלהקה ואירח בין השאר את עידן רייכל, מארינה מקסימיליאן והתקווה 6, בנוסף הושמעה הקלטה של ריטה. במופע נכחו פדויי שבי נוספים ומשפחות שכולות.
"בשבי כל הזמן התנגנה לי מוזיקה שהכרתי בראש", סיפר שגיא על הבמה. "בהתחלה היא היתה לי כדור הרגעה. בהמשך היא הפכה להיות אמצעי לחימה. לשמור על השפיות. עברתי על שירים שאני מכיר בראש. שלמה ארצי, אדל, ספרינגסטין, אריק איינשטיין. כל לילה בשבי הייתי עורך טקס לילה טוב לבנות שלי. כל לילה סיפור אחר. הייתי ממש מדבר איתן. בבוקר למוזיקה היה תפקיד אחר. כל בוקר היה לנו דייט, בדימיון. במשך תקופה ארוכה הלכתי לצד החדר. 'חדר'. ושם בפינה השמאלית היינו רוקדים. בדימיון. ממש רקדתי. אחד השירים בסשנים של הריקודים היה השיר של ריטה. הייתי מחבק וזז. זה לא שאתה ממהר לקחת את הבנות לגן או ממהר לעבודה. כשיש לך זמן אתה פנויי לכל המילים. משפטים כמו 'זמן שנשאר ואין רחמים, אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי'. וזה בכלל לא משנה על מה השיר הזה נכתב באמת. מה שמשנה זה על מה השיר עכשיו".
שגיא דקל חן חתום על כתיבה, הלחנה של כל שיריו ועל ההפקה המוזיקלית חתומים ליעד גרושקה ועידן שניאור. במיעוט השירים שגיא מארח זמרים נוספים: בשיר "מפעל החיוכים" מצטרף לשגיא בשירה שורד השבי איתן הורן, ששוחרר משבי החמאס לאחר 738 ימים, בשיר "הפינה שלי" מצטרפת בשירה שירה בן שמחון, בשיר "מכתב לאריק" הוא שר עם עומרי גליקמן, סולן התקווה 6. השיר משלב קטעים מהשיר "יש בי אהבה" שביצע אריק איינשטיין ויצר ארקדי דוכין, ונפתח עם המילים "בין האפל הנסתר בעולמנו המר, אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לה אהבה ומחכים לבואה". שגיא ממשיך עם מילותיו שלו: "היי אריק, זה אני, אנחנו לא מכירים, רק רציתי לומר תודה, על כל המילים, המנגינות, פתחתי אותן במנהרה, 'בין האפל לנסתר בעולמנו המר', לא תאמין כמה זה נכון".
שיריו מרטיטי הלב של שגיא דקל חן נעים במידה רבה על המרחב שבין האפל לאהבה. כמו ביתו ניר עוז הם משלבים בין גן עדן לגהנום. ב"שיר השירים" כותב ושר שגיא: "שרנו בקולי קולות, עכשיו אני שר בדממה" ו"מבטיח לחזור הביתה להשלים את החלום"; בשיר "עוד לא יודע את שמך", שבו הוא עוסק כפי הנראה בבתו שנולדה בעודו בשבי, הוא כתב: "אבל אצלי במחשבות, מרגיש לך את הנשימות, אני מדמיין עיניים עם רוגע של שמיים, אני בדרך אלייך, שמרי על אימא ועל אחיותייך, וכשתביטי בחלון שילחי איזה חיוך ראשון, עוד לא יודע את שמך"; ב"השיר בשבילי" הוא כתב: "השיר הזה הוא בשבילי, אף אחד לא רוצה סיפור כמו שלי, זכרונות שלא רוצה לזכור, כל מה שקרה אחרי שכבה האור" ובהמשך "מפחד לשיר מילים קשות, מפחד מהסיוטים, מפחד מצרחות, מפחד לא לחזור - יש רעש מתחזק, אבל הכי מפחד לחזור לבית ריק".
"הייתי חולם שם מלא", סיפר שגיא על הבמה לפני שירו "פשוט יום פשוט" שעוסק בחלומות שחלם בשבי. "היו לי חלומות אכזריים בצורה שלא תאמן", סיפר שגיא לקהל לפני השיר. "היו לי חברים שהעירו אותי בזמן שינה. היו חלומות רעים. והיו גם חלומות טובים, ומהם היה הכי קשה להתעורר. לא התעוררתי מדליסט אולימפי ולא עשיר כקורח. התעוררתי בהם במקום הפשוט שלי, פה".
בין השירים, חזר שגיא גם לגולל את סיפור טבח ה-7 באוקטובר. "אפשר לחזור איתכם רגע לממ"ד? אני הורס מסיבות, אמרתי לכם", אמר. "זה התחיל כמו סתם שבת רגילה. קמתי בבוקר מוקדם לעבוד טיפה בסדנת אוטובוסים שלי. ואז, אתם יודעים, 6:29, צבע אדום, יריות, ואני מבין שמתחיל כאן משהו גדול בהרבה. אז יצאתי להשיג נשק. הצטרפתי לכיתת כוננות, שרק אחרי 500 ימים אני מגלה שרובם נרצחו. היינו סביב המרפאה. תפסתי עמדה מאחורי העץ ואז התחיל ריבוי אירועים אז עליתי לגג. הם נכנסו לחדר האוכל, פוצצו אותו, סגרו עליי. קפצתי מהגג, התגנבתי, ברחתי הביתה, ואז הם הגיעו אליי הביתה. השארתי אותם בממ"ד, ואז קרה דבר גרוע. הדבר האחרון ששמעתי מתוך הבית, כשאני כבר לא בתוכו, זה יריות, טרוריסטים, צעקות ופיצוצים. באותו רגע הבנתי ש-It's game over".
"לאורך כל תקופת השבי נלחמתי במידע הזה ובמסקנה הזו, כי הבנתי שאם אני לא אאמין שיש לי למה לחזור, אני לא אצליח לשרוד. אז שיקרתי לעצמי. וככה, במשך 497 ימים, תחזקתי בכל כוחי שקר, שכל הילדות שלי בסדר, חיות ומחכות לי. לפעמים השקר הזה היה נסדק במשך ימים או שבועות, והייתי שוקע למעמקי העולם עם תחושות אשמה נוראיות. הרי הכל קרה באשמתי. למה לא באתי ישר אליהן ובחרתי להילחם? אני אבא חסר אחריות, הילדות שלי מתו בגלל בגללי! עד שביום רביעי, ה-12 לפברואר 25', באים אלינו לתא ומודיעים לנו שיאיר ואני יוצאים הביתה, לחופשי, עוד שלושה ימים. באותו רגע, אני מבין שאין יותר טעם להמשיך לשקר. זהו, השקר עשה את שלו. עכשיו בוא נהיה ריאליים. אז אני מתחיל לתכנן את ההלווייה שלהן. איפה אני אקבור אותן, איך יראה הקבר, מה אני עומד להגיד, איזה שירים אשמיע. קשה לבחור שירים".
לאחר סיום המופע, לאחר שקנה לו ולנכדו גלידה מתוצרת מקומית בדוכן במתחם ההופעה, אמר פרופ' יונתן דקל חן, אביו של שגיא והיסטוריון, לוואלה תרבות: "תשמע, כל האירוע הזה הוא תפילה אחת גדולה. מצד אחד, תפילת הודיה על כך ששגיא חזר על שתי הרגליים. מצד שני, תפילה על כל מה שאבד כאן, בניר עוז, באותו היום. שגיא הזכיר בהופעה רק פרומיל מהאובדן הזה בניר עוז. אנחנו צועדים קדימה. מצד אחד, גורפים את האושר איפה שאפשר, ברגעים שכאלה, ושגיא הביא לכולנו במאמצים כבירים את האושר הזה. מצד שני, בוודאי לכל מי שחי ביישובים בעוטף, היגון, האובדן וגם הקושי מההפקרה - נשארים איתנו, לעד".
בביקור קודם של כותב שורות אלו בניר עוז, שהתקיים לפני קרוב לשנתיים, בספטמבר 2024, פגשתי בין השאר את איתי דקל חן, אחיו של שגיא. "ככל שאנחנו יודעים, שגיא פצוע - אבל עדיין איתנו", אמר לי אז איתי, "הוא חטף כדור בכתף וכנראה גם הרגל שלו רוסקה והוא בילה חודשיים בבית חולים". למרות האימה שהמשפחה עברה, נדמה היה שאיתי חש אופטימיות. כשאני אומר לו את זה היום, רגע לפני ההופעה, איתי אומר: "כנראה שתפסת אותי אז ביום טוב".
השיחה שלי עם איתי דקל חן בניר עוז לפני שנתיים נערכה במסגרת צילום קליפ בקיבוץ של נטע ברזילי עם חברים בפרויקט של תמרי, המורכב ממוזיקאים מהעוטף מכפר הנוער למוזיקה "ביכורים" ונוצר להנצחתה של תמר (תמרי) קדם סימן טוב, שנרצחה עם בני משפתחתה בקיבוץ ניר עוז. המוזיקאים הצעירים, המקסימים והמוכשרים האלה, שהמוזיקה שימשה להם כמרפא אחרי התופת שעברו, נפגשו אז עם זוכת האירוויזיון כדי לצלם למצעד השנתי של וואלה וגלגלצ גרסת כיסוי מרטיטת לב ללהיט המתוק "שיר לנטע", שיצר ושר במקור ניר כנען.
אותו פרוייקט בספטמבר 2024 היה הפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר שבה ניגנו ושרו בניר עוז, שלא במסגרת טקסי הלוויות או אזכרות. והנה הצלילים שוב עוטפים היום את ניר עוז, גן העדן שנהפך לגהנום באותו שבת ארורה, אבל הפעם ממקום אחר לגמרי, אולי כ"טקס טיהור קולקטיבי", כהגדרת איתי מאוטנר, במאי המופע של שגיא דקל חן. "אנחנו בטרגדיה מתמשכת", אמר מאוטנר לוואלה תרבות רגע לפני תחילת המופע, "זה לא אסקפיזם שבורח למקום אחר. לפי קונבנציית התיאטרון היווני, קונבנציית החיים וקנבנציות הטיפול הנפשי שאני מכיר, יש איזה רגע של התרה בסוף. אני מקווה שבתוך המופע הזה יש רגע של התרה. הקהל נכנס למופע דרך הקיבוץ. מעצם זה ש-3000 אנשים הגיעו לדשא פה, אולי יקרה משהו נוסף. אנחנו מייחלים לזה. אנחנו לא יכולים דעת מה יהיה. אני מקווה שהאמנות והמוזיקה והיכולת לספר סיפורים יביאו חלק מהעזרה הזאת. עוד עזרה בדרך. עוד קביים בצליעה הקולקטיבית של כולנו".
שגיא דקל חן גדל וחי בניר עוז. אחד המיזמים המרכזיים שהיה שותף להם היה כפר הנוער "ביכורים", שהוקם באזור אשכול במהלך מבצע צוק איתן, אותו הקים עם אחיו איתי ותמר (תמרי) קדם סימן טוב, שגם ניהלה את הפנימיה בעודה בת 25 בלבד. בשבת הארורה מחבלי החמאס רצחו בניר עוז את תמרי, בעלה ג'ון, בנותיהם שחר וארבל ובנם עומר.
בשבעה באוקטובר שגיא הבחין במחבלים שחדרו לקיבוץ והיה מהראשונים שהתריעו. הוא וידא שאשתו אביטל, שהיתה אז בחודש השביעי להריונה, ושתי בנותיהם נמצאות בממ"ד, ואז יצא לסייע בהגנה על הקיבוץ. בהמשך נפצע ונחטף לעזה. אשתו ובנותיו ניצלו. אמו, נעמית דקל-חן, נחטפה אך הצליחה לברוח ולהינצל לאחר שהעמידה פני מתה בדרך. בעודו בשבי, אשתו אביטל הביאה לעולם את בתם השלישית.
שגיא הוחזק בעזה במשך 498 ימים. חלק גדול מהתקופה הוחזק מתחת לאדמה והיה מנותק כמעט לחלוטין מהמתרחש בחוץ. אביו סיפר שהוא עבר את השבי כשהוא אינו יודע אם בכלל נשארה לו משפחה לחזור אליה. דודתו סיפרה כי הוא למד בשבי ערבית ושחמט כדי להעביר את הזמן. עוד פורסם כי עבר חקירות קשות, סבל מפציעתו ומיחס פוגעני, וכי התנאים כללו מחסור במזון ובמים, תנאי היגיינה קשים וטיפול רפואי לא מספק. אביו תיאר תקופות ארוכות כמעט ללא אור שמש. מול התופת, שגיא העיד כי המוזיקה סייעה לו לשרוד.
שבועיים לאחר שחזר משבי חמאס בעסקת החטופים, התפרסם סרטון עם ביצוע של שגיא עם בנותיו ואשתו ללהיטו של בניה ברבי, "קרן שמש". לפני ששר אמר אז: "אני לא זמר, אני אבא ששר. המוזיקה ליוותה אותי לאורך כל החיים ובמיוחד לאורך התקופה שבה הייתי בשבי. הייתי שר לעצמי כל היום, בכל לילה הייתי שר לבנות שלי ומדבר איתן מאחורי המשמעויות של המילים של שירים מיוחדים. בבוקר הייתי קם, הולך לפינה של החדר, מנגן לעצמי בראש שירי אהבה, שירים שקטים ואהובים, אפילו מוסיף קצת תנועות. לאחר שהחלטתי שכתיבת שירים זה לא מכתבי פרידה, יצרתי לעצמי שירים שרק לפני שבועיים (לאחר שיחרורו מהשבי - ש"ב) יכולתי לכתוב על נייר ולשיר בקול".