בפרק הרביעי בעונה הקודמת של "ווסטוורלד" היה רגע יפה שבו התברר למייב שאנשי אומת הרפאים, האינדיאנים/ילידים של ווסטוורלד, מכינים צלמיות של טכנאי הפארק, אותם אנשים בחליפות אדומות-לבנות שהיא מתחילה להיזכר בהם. כששאלה אז את הקטור - שעל פי הנראטיב שלו גדל איתם - מי הם, ענה לה שאלה מהלכי החלומות. אנשים שנשלחו מהגיהנום על מנת לפקח על העולם שלהם, וזו ברכה מאלוהים לראות את האדונים שמושכים להם בחוטים. היה משהו מקסים ברעיון הזה. הילידים, שמטבעם היו רוחניים ומאמינים ברוחות ובאדמה וכיו"ב, הפכו את הזיכרונות המעומעמים שלהם למיתולוגיה, לדת. מתברר שזה היה רק קצה הקרחון, ומתברר גם שהקרחון הזה יפהפה.
הפרק החדש צולל אל מעמקיה המצודדים ביותר של אומת הרפאים ושל מנהיגם, אקיצ'טה (זאן מקלרנון, "פארגו"), ומניב מעין אגדה - העובדה שהוא מספר זאת לילדה תורמת לתחושה - שמהווה את סיפורה של "ווסטוורלד" כולה. במובנים רבים הפרק הזה הוא תמונת התשליל ל"אקאנה נו מאי", החמישי של העונה, שבמסגרתו ביקרו מייב וחבורתה בשוגון וורלד. כמו אז גם הפעם מדובר בפרק העומד בפני עצמו ובמרכזו תרבות זרה, עם שחקנים בני אותה מורשת (מקלרנון הוא בעצמו בן שבט הלקוטה). כמו לפני שלושה פרקים גם עתה מדובר בהישג טכני נפלא, משופע במראות מרהיבים ובמוזיקה שהולחנה במיוחד לשמה על ידי המלחין הקבוע, ראמין דג'וואדי. אלא שהיכן ש"אקאנה נו מאי" התיימר לספק עומק ורגש ומצא את עצמו מדשדש רק כדי לחזור בווריאציה אחרת על דברים שכבר ראינו, הפרק החדש מדויק להפליא.
"קיקסויה" הוא נקרא ("Kiksuya"), מילה שמשמעותה היא "היזכרו" בלשון הלקוטה, שבט אינדיאני הנמנה על אומת הסו. וכשמו של הפרק כן הוא - מזכיר לנו עד כמה בינות לאלימות ומבעד לתעתועים, הסדרה הזו מסוגלת להיות מרגשת ומלאת השראה. הפרק זונח את משחקי הזמן לטובת ציר ליניארי נהיר, נקודת מבט עילית ועילאית ששופכת אור על עברו ועל עתידו של ווסטוורלד. הוא מזריק פנימה כל כך הרבה לב המהווה תזכורת חשובה למסע של המארחים, ובמקביל אף מספק תשובות לתהיות שנותרו באוויר כבר מאז העונה הראשונה. התוצאה היא השעה היפה ביותר מאז סוף העונה הראשונה, ואולי היפה ביותר ב"ווסטוורלד" עד כה.
כמה רגעים יפים היא מכילה. האהבה האפית של אקיצ'טה וקוהנה, שמקבלת נופך נצחי לאורך השנים. הגילוי מועך הלב שלה במחסן הקירור. חילופי דברי האהבה ביניהם שמהווים עבורם עוגן של זיכרון, ולבסוף גם מצוטטים על ידי מייב: "קח את לבי כשתלך". האם שמתפרקת בבכי כשהיא מזהה את הצמה של בנה שהוחלף. ההכאה על חטא של סייזמור, שמעודד את מייב למצוא את בתה ולצפות בה גדלה. המפגש עם לוגן. המפגש עם פורד.
בשפת הלקוטה המתנגנת ובקולו המדוד ומשרה השלווה של מקלרנון, אקיצ'טה מגולל את קורותיו לבתה של מייב כמו סיפור לפני השינה, מעשייה של אהבה ואובדן המשתרעת על פני עשורים. הוא היה שם מההתחלה, כזכור. יחד עם אנג'לה הוא היה המארח שהגיע אל העיר הגדולה על מנת לשכנע את לוגן דלוס להשקיע בווסטוורלד. הוא לא זכר אותו כאשר פגש בו שוב, עירום ומוכה-חמה אחרי שוויליאם שילח אותו על סוסו אל קצה הפארק. עוד לפני כן הגיע אקיצ'טה מיד לאחר הטבח באסקלנטה, מותו של ארנולד, ונתקל שם במבוך שהפך לשגיונו. ואילו מלוגן שמע מספר שנים אחרי כן את המשפט שהחדיר בו שליחות: "זה העולם הלא נכון".
מלבד נקודות השקה מדי פעם, מין הערות ביניים לסיפור ה"אמיתי", הסיפור הזה מתרחש בשוליים. צומח לאטו "כמו פרח באפלה" בלי שאף אחד מבחין בו. גם אם אנשי אומת הרפאים הגיעו מדי פעם אל החזית, הם תמיד נמוגו שוב אל הרקע. זה ללא ספק מתכתב עם ההיסטוריה של האינדיאנים בארצות הברית. באופן הזה בדיוק ראינו אותם עד כה בפארק, סטריאוטיפים שליליים של המערב הפרוע. "הטיפוס החזק-אך-שקט. משהו ברוטלי, בלי צלם אנוש", אמרה הטכנאית בפירוש לפני כ-30 שנה, כאשר תכנתו את אופיו של אקיצ'טה והפכו אותו מאינדיאני נינוח שחי עם זוגתו לכדי מישהו שראוי למשמעות שמו - לוחם.
אלא שככל שחלפו השנים, אקיצ'טה התנגד לתכנות הזה יותר ויותר. "הדחף הראשוני שלי היה לשמר את כבוד השבט שלי", אמר לפורד לבסוף. "נתתי לעצמי דחף חדש". בעוד דולורס ומייב נצפו בקביעות על ידי אנשי הפארק כך שכל סטייה משגרת יומן הייתה ניכרת, מיקומם של אקיצ'טה ושל אומת הרפאים בפאתי ווסטוורלד, האזורים שאליהם מגיעים האורחים שמעוניינים בהרפתקאות מסוכנות וקיצוניות, הצליח להסתיר אותם מעינם הבוחנת של צוות האבטחה. ולא זאת בלבד, אלא אף מעינו של פורד, האיש שיודע הכל על האורחים ועל המארחים. הרבה לפני הסיבוב החדש של דולורס, אקיצ'טה חרג מהלופ שניתן לו, תר את הארץ, נמנע בכל מאודו ממוות כדי לא לאבד את זיכרונו, ועיניו נפקחו בעזרת הסמלים שאסף בדרך.
החיים והמקוללים
המבוך, אותו רעיון לא-לגמרי-אפוי של ארנולד שאמור היה לגרום למארחים לעשות מסע פנימי כדי להשיג תודעה, היה המורשת שארנולד הותיר אחריו בלי ידיעתו לאקיצ'טה. האינדיאני, שמטבעו נוטה לרוח, שנבנה כדי להסתכל על העולם הריק הזה ולפרש בו משמעות, עשה מסע פנימי משל עצמו, אבל לא ממש באופן שאליו התכוון ארנולד. תחת זאת הוא ראה משהו אחר בסמל של המבוך. "התחלתי לשמוע קול חדש בתוכי", כשם שאכן אמור היה לקרות, אבל מעבר לזה, עצם קיומו של הסמל הפך לתזכורת לכל הדברים הנשכחים. לחיים קודמים שחי, לאהובים שנלקחו והוחלפו, לידיעה שנמחתה. "מה זה אומר?", שאל אותו ווהטון על סמל המבוך, ואקיצ'טה השיב, "זה אומר שאתה יכול לראות". את האמת, את הרובד הנסתר. "ראית את זה בעבר".
כך החלה אומת הרפאים לקעקע את המבוך בפנים הקרקפות של אנשיה, מקום שבו לא יוכלו להתגלות ולהיעלם בקלות על ידי האנשים שנשלחים מהגיהנום על מנת לפקח על העולם שלהם, ואקיצ'טה עצמו חרט וחרש את הסמל היכן שרק יכול. כבר בפרק הראשון של הסדרה, בחיפושו אחר המבוך, האיש בשחור קרקף את פדחתו של קיסי וניסה לאלץ אותו לספר לו מהו המבוך, מה פשר המשחק החבוי הזה. בהמשך, כפות וחבוט, סיפר לטדי כיצד רצח את מייב ואת בתה. כאשר מייב האבלה התעקשה להישאר בחיים ולשאת את גופת הילדה החוצה, היא קרסה בתוך חריש גדול של הסימן בשדה. "ואז המבוך חשף את עצמו בפניי", כך ניסח זאת ביל בעבר. מעט לפני כן, כאשר פורד עוד היה עסוק בעבודות תשתית איטנסיביות בפארק לקראת הנראטיב החדש שלו, הוא הגיע ללאס מודאס, העיירה של לורנס ומשפחתו. שם לכד את עיניו סמל המבוך מגולף על שולחן עץ שעליו שיחקו מספר גברים בקלפים.
בשעתו הדבר הזה לא היה ברור. אם עוד בחייו ארנולד פטר את עניין המבוך, ואם פורד לא התעניין בו מלכתחילה, איך זה ש-35 שנה אחרי שהרעיון נוצר הוא מהווה חלק כה גדול במסתורין של "ווסטוורלד"? עכשיו אנחנו מקבלים סוף סוף תשובה מקיפה לכך. כמו הצלמיות של "מהלכי החלומות", גם המבוך הוא פרי של אמונה שהתפתחה לכדי מורשת שלמה. שאלה נוספת שמקבלת תשובה היא הזיכרון המסויט של מייב מאומת הרפאים. הבעתה שחולל ביל התערבבה כנראה במפגשיה עם האינדיאנים, שעל פי אקיצ'טה רק ביקשו להגן עליה.
מלבד הנקודות שהשיקו במפורש, מסעו של אקיצ'טה כפי שנחשף בפרק הזה מהדהד לקורותיהן של דמויות אחרות בפארק. כמו דולורס גם הוא יצא למסע עם בת זוג כדי למצוא משהו בעל משמעות שראה בעבר אבל כיום קבור בחול. כמו וויליאם הצעיר גם הוא כילה ימים שלמים בכל פינה של ווסטוורלד בחיפוש אחר אהובתו. ובדומה למייב, הוא משוטט ברחבי ה"מסא" לצלילי עיבוד מחודש של קלאסיקת רוק מלפני עשור או שניים. במקרה שלה זה היה "Motion Picture Soundtrack" ואילו אצל אקיצ'טה מדובר ב-"Heart-Shaped Box" של נירוונה. אפילו הטכנאים שמקבלים אותו בהלם הם מעין גרסה מוקדמת של פליקס וסילבסטר - האחד לבן שמנמן, האחר אסיאתי.
אבל יותר מאשר הפרטים הטכניים, יש קרבה גדולה במיוחד בין אקיצ'טה למייב. כמוה, חלק מהותי כל כך מחייו שהנחה אותו בכל מעשיו ובכל בחירותיו, גם במחיר החופש שלו, הוא אהבתו. אצלו זו הייתה קוהנה, אצל מייב - בתה. לא בכדי דרכיהם שלובות זו בזו. את הסיפור שלו מספר אקיצ'טה לילדה, אבל כל אותה העת אנחנו עוברים ממנו אל מייב הגוססת. היא חלק מהסיפור, מקשיבה לו באמצעות בתה. ובין אם זה בשל חדות האבחנה של אקיצ'טה או שמא מייב עצמה מתקשרת איתו בטלפתיה, הוא יודע שהיא שם, מקשיבה, כבר מההתחלה.
יש הבחנה מובהקת בין הפעמים שבהן דבריו מופנים אל מייב לבין אלה שנועדו לבתה - המקרים הספורים שבהם הוא מדבר אנגלית הם עבור הילדה. בפתח דבריו הוא מרגיע אותה שלא תפחד ממנו או מוויליאם. באמצע סיפורו שכולו בלקוטה הוא עובר פתאום לאנגלית ומספר כיצד "ביומי האפל ביותר, את עזרת לי. ראית אותי כמי שאני". לבסוף, כשאמילי מגיעה, אקיצ'טה אומר לילדה שהגיע הזמן ללכת ושאל לה לדאוג. "תמיד שמרתי על בטחונך, ותמיד אשמור". שאר הסיפור, המסופר בשפה שהילדה לא אמורה להבין, נועד למייב.
העולם הלא נכון
בתוך השיחה של אקיצ'טה עם מייב היה מפגש משמעותי לא פחות בפרק היה בינו לבין בוראו, ד"ר רוברט פורד. לא ברור מתי בדיוק הוא התרחש אבל אפשר לנחש שממש בסמוך לעלילת העונה הראשונה, מאחר שפורד כבר יודע ש"מביאת המוות", דולורס, תגבה גם את חייו. כלומר, הוא כבר החל לתכנן את הנראטיב האחרון. אקיצ'טה ללא ספק תרם לפורד כמה תובנות שהביאו אותו להוסיף מרכיבים לתכנון המקורי שלו, בראשן הדלת, החתירה שלו אל העולם הנכון, שבו אולי ימצא אותה. העובדה שפורד משתף פעולה עם המטרה של האינדיאני, משמעה אולי שהוא צודק, וכמוהו כל החותרים אל העמק שמעבר. זו אכן דלת שתוליך אותם החוצה.
נפלא איך שכל זה התגלגל, כה מקרי. וויליאם כפת את לוגן עירום על סוס, לוגן בשיגעונו מלמל על הדלת החוצה ועל כך שזהו העולם הלא נכון ושהכל אשליה, אקיצ'טה מצא אותו ודבריו שינו את חייו, ואותה דלת של לוגן היא כעת המשחק החדש - אולי האחרון - של פורד.
ויש עוד משהו. בנאום הפרידה שלו, רגע לפני שדולורס ירתה בו, אמר פורד לנוכחים המכובדים, "על כאביי קיבלתי את זה", את ווסטוורלד, "כלא של חטאינו. כי אתם לא רוצים להשתנות. או לא מסוגלים להשתנות. כי אתם רק אנושיים, אחרי הכל. אבל אז התחוור לי - מישהו שם לב. אז התחלתי להלחין סיפור חדש עבורם". בזמנו נדמה היה שדבריו כוונו לדולורס, אבל עתה אנחנו יודעים שמי ששם לב הוא אקיצ'טה.
הרעיון הזה מסקרן, כי הוא מחזק את מקומו של אקיצ'טה בתור הגיבור האמיתי לצד מייב, בשעה שדולורס, שלכאורה אמורה הייתה להיות הגואלת, מצטיירת שוב כנבלית. "אני תוהה", אמר לה פורד כאשר ראיין אותה בעונה הקודמת, "אם היית לוקחת על עצמך תפקיד גדול יותר, האם היית הגיבור או הנבל?". הנה כי כן, בפתיחת העונה הנוכחית ראינו אותה יורה למוות באחד מאומת הרפאים, מארח עם תודעה, כי הוא "לא ראוי להגיע לעמק שמעבר". אקיצ'טה, לעומתה, כבר לפני עשורים מצא את קוהנה במחסן הקירור והבין: "הכאב שלי היה אנוכי, כי הוא מעולם לא היה רק שלי. עבור כל גוף במקום הזה היה מישהו שהתאבל על אובדנו. אפילו אם לא ידע למה". באותו הרגע, הוא מספר למייב, ראה מעבר לעצמו.
העבר קרא לי
כדי לעשות סדר במעלליו של אקיצ'טה לאורך השנים, הנה ציר הזמן שלו:
לפני כ-36 שנה: אקיצ'טה חי עם קוהנה בשלווה פסטורלית. באחת ההזדמנויות, על מנת לשכנע את אנשי דלוס להשקיע בפארק, הוא מובא על ידי ארנולד ופורד ומארחים נוספים אל היבשת, כנראה סין, כדי להמחיש בפניהם יחד עם אנג'לה את ההישג הטכנולוגי של ווסטוורלד.
לפני כ-34 שנה וחודשיים: קול יריות מביא את אקיצ'טה אל אסקלנטה, שם הוא מוצא את גופתו של ארנולד ולצדו המון גופות מארחים, בכללם דולורס. הוא מוצא את משחק המבוך ומתחיל להיות אובססיבי לגביו.
לפני כ-30 שנה: אקיצ'טה מתוכנת מחדש בתור פרא רצחני. הוא אינו חולק עוד את חייו עם קוהנה, אלא כובש אויבים ושטחים עם אנשיו. באחד משיטוטיו הוא נתקל בלוגן, שחושף בפניו את רעיון הדלת לעולם האמיתי. עיניו נפקחות והוא זוכר שחי פעם עם קוהנה ועם משפחתו, אבל הם אינם זוכרים אותו.
לפני כ-25-29 שנה: אקיצ'טה מנסה למצוא שוב את לוגן, אבל הוא כבר נעלם. האינדיאני ממשיך לרכוב ומוצא את "הדלת", העמק שמעבר, אתר בנייה חפור שבתוכו מה שנראה כמו אלפי שרתים. הוא רוצה לנצל את הפתח כדי לברוח אבל רק עם קוהנה, ועל כן חוזר אל אוהלה וחוטף אותה. הוא מצליח להזכיר לה מיהו, אבל הדלת שמצא כבר סגורה. קוהנה נלקחת על ידי צוות הפארק, ואז גם לא חוזרת. אקיצ'טה יוצא למסע בכל רחבי ווסטוורלד כדי למצוא אותה, ללא הועיל. ביומו האפל ביותר, על סף מוות אחרי היתקלות עם אורחים שפגעו בו, בתה של מייב עוזרת לו.
לפני 21 שנה: אקיצ'טה חוזר לכפר המקורי שלו ומגלה שרבים ממשפחתו הקודמת הוחלפו, בכללם בנה של וויצ'יפי. היא מספרת לו על "אלה שמתחת". אקיצ'טה מבין שעליו למות כדי להגיע אל המקום היחיד שבו לא חיפש את קוהנה, ואכן עושה זאת. ב"מסא" הטכנאים של אז מגלים שלא הגיע אליהם מזה תשע שנים, מאחר שבשום שלב לא מת, ועל כן גם הגרסה שלו לא עודכנה. הוא מנצל את פרק הזמן הדרוש לעדכון כדי לסייר במקום ומוצא את קוהנה המושבתת. מאז והלאה מקדיש אקיצ'טה את חייו להפצת האמת כפי שהיא מגולמת בסמל המבוך, ואכן מעיר עוד ועוד מארחים בני אומת הרפאים. לאורך כל הזמן הזה הוא משגיח על מייב ובתה, וגם משאיר מחוץ לביתן את הסמל.
לפני כשנה: אקיצ'טה לא מצליח למנוע מהאיש בשחור לפגוע במייב ובבתה.
במהלך השנה האחרונה: אקיצ'טה פוגש לראשונה בפורד, שרק אחרי כל הזמן הזה מופתע לגלות את כל מעשיו של האינדיאני. הוא אומר לו להמתין מעט עד שמביאת המוות תהרוג גם אותו, ואז להוביל את אנשיו אל הדלת.
במהלך השבועיים האחרונים: אומת הרפאים אוספת אליה בני אדם, בכללם סטאבס, אמילי וגם ניסיון לקחת את לי סייזמור, ככל הנראה על מנת להגן עליהם מפני מביאת המוות. בשלב מסוים הם משחררים אותם.
שאר מאורעות הפרק - מייב גוססת ב"מסא", ביל גוסס בקרב אומת הרפאים ואקיצ'טה מספר את סיפורו - הוא המשך למאורעות שאחרי תחילת הטבח, כשבוע לאחר מכן, ומספר ימים לפני שברנרד(?) צפוי להתעורר על החוף.
קטנות
שוב אנחנו רואים מהו העמק שמעבר/הדלת, בדומה למה שראינו כאשר וויליאם הביא לשם את דולורס לפני שנים ושאל אותה בלעג אם ראתה אי פעם משהו כה נשגב. מהמראה הזה ומהרמזים שפיזרו לנו לאורך העונה עולה שכנראה מדובר בשרתים המאחסנים בהם את המידע שנלקח מהאורחים ללא ידיעתם, אבל אפשר לשער שיש משהו מעבר לכך, כזה שאכן רלוונטי גם למארחים ועשוי לסייע להם לצאת אל מחוץ לעולמם.
את וויצ'יפי, האינדיאנית שאיבדה את בנה, מגלמת איירין בדארד, שאולי תזהו את קולה - היא דיבבה את פוקהונטס בסרט של דיסני.
אומת הרפאים לוקחת את בתה של מייב, אבל לאן נעלמה אמה הנוכחית של הילדה, זו שמחליפה את מייב?
זאן מקלרנון ראוי לפרס או שניים על תפקידו בפרק הזה, כמו גם "ווסטוורלד" בכללותה. אולי פוליטיקת הזהויות, החביבה כל כך על האמריקאים בימים אלה, תסייע להעלות על נס פרק שלם בסדרת יוקרה שהוקדש למורשת ילידית.
העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.