הזמן רץ כשמנצחים: תופעת "MeToo", המוקיעה הטרדה מינית ואלימות מינית, מציינת כמעט שנה לתחילת המהפכה שהחלה ב-15 באוקטובר 2017, בעקבות התפוצצות פרשת הארווי ויינשטיין. הביטוי "MeToo", שהומצא יותר מעשור קודם לכן, הפך לנפוץ כשצוטט על ידי השחקנית אליסה מילאנו ("מי הבוס?") כשעודדה נשים נוספות שעברו הטרדה ותקיפה מינית להשתמש בו. כך החלה אחת מהמהפכות ההיסטוריות החשובות ביותר. לאחר שבכתבה קודמת חזרנו לרגעים המשמעותיים שטלטלו את העולם, הפעם נבחן כיצד השפיעה התנועה על עולם התרבות, הבידור והתקשורת בישראל.
בשנה שחלפה מאז החל קמפיין המחאה, לא חלה עליה בכמות התלונות שהגיעו למשטרה על פגיעה מינית, בהשוואה לשנים הקודמות, כך אמרה לוואלה! תרבות כתבת המשטרה של גל"צ ואחת ממובילות המאבק נגד פגיעה מינית, הדס שטייף (פנינו למשטרת ישראל לקבלת נתונים רשמיים, אולם המשטרה לא העבירה לנו אותם). "מספר התלונות של מקרי פגיעה מינית במדינה שמגיע למשטרה עדיין קטן, ונשאר סביב כ-3-4 אחוזים בלבד", אומרת שטייף. "יש בעיה מאוד גדולה בטיפול המשטרה ובוודאי הרשויות. אבל מה שאני רואה שיש יותר ויותר נשים וגברים שפונים לתקשורת לספר את הסיפור שלהם. זאת תופעה שאני נתקלת בה היום פי כמה משנים עברו. אם בשנים עברו קיבלתי פניה אחת לשבוע-שבועיים, היום אני מקבלת בין 3 ל-7 פניות ביום מנשים וגברים שרוצים להתייעץ או לחשוף את הסיפור שלהם. כמעט אין כלי תקשורת שלא חושפים סיפורים שבכלל לא מגיעים למשטרה".
בנוסף, חלה עליה בכמות הפניות לממונים על הטרדות מיניות ובהם הממונים במוסדות התרבות, אומרת שטייף, אבל רובם המוחץ של הפניות ייסגר בתוך המוסדות ולא יגיעו למשטרה. לוואלה! תרבות נודע כי חלה עליה של כ-50 אחוזים במספר התלונות על הטרדות מיניות שהגיעו לארגון השחקנים שח"ם בשנה האחרונה. "זה סימן טוב של יציאה מארונות הבושה", אומרת יו"ר שח"ם אסתי זקהיים, "תנועת MeToo חלחלה להרבה אנשים והשפיעה מאוד". עוד נודע לוואלה! תרבות כי בשנה האחרונה נרשמה עליה בכמות של הדיווחים על תקיפות מיניות שהגיעו לעמותת "אחת מתוך אחת".
אחת ההשפעות החיוביות של התנועה היתה אכיפה מוגברת יותר של החוק, אמנות ונהלים הנועדו למנוע הטרדות ותקיפות מיניות שהיו קיימים עוד קודם. והמקרה הבא מייצג מגמה זו. "שמעתי שבשנה האחרונה במאי ושחקנית ישראלים התאהבו תוך כדי שהם עבדו בעונה שניה של סדרה, אבל הם לא עשו כלום עד שהם גמרו את הצילומים", אמר לוואלה! תרבות הבמאי והתסריטאי יריב הורוביץ, לשעבר יו"ר איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה. "הבמאי לא הסכים. הוא סרב להיפגש איתה. הוא ממש נכנס לפחד נוראי. כי אסור לנהל מערכת יחסים אינטימית תוך כדי הפקה, לפי האמנה למניעת הטרדות מיניות, עליה חתמו איגודי היוצרים והעובדים בקולנוע ובטלוויזיה. רק בתום הצילומים הוא התחיל לצאת איתה, כפי שהאמנה מתירה. האמנה הזאת נחתמה עוד לפני MeToo, אבל התנועה מגבירה את האכיפה שלה".
"התחושה היא שגדלתי במערב הפרוע ובכלל לא ידעתי על זה. פתאום מתחילים להגדיר חוקים ואסימונים נופלים, אני מבינה שהתחושות היו אמיתיות, הכל היה באמת פרוץ ולא רק אני הסתובבתי כמו ברווז במטווח", אומרת השחקנית והיוצרת המוערכת דלית קהן, שחתומה בין השאר על הסדרה "מתי נתנשק" ששודרה בערוץ עשר, ובימים אלה שוקדת על הסדרה "חיה" שתעלה ב-yes בשנה הבאה. "מה שמשמעותי לי מאוד בקמפיין MeToo, זה שגם לי, כאשה, הוא שם פתאום איזו מסגרת, שגם אם היא נזילה, אני יכולה להתנהל בה ולהגדיר לסביבה שלי שכאן עובר הגבול מבחינתי. הקמפיין הזה כמו שם לנו, הנשים, מטריית הגנה. אירוע שפעם היה גורם לאי נחת איומה, זה משהו שפשוט לא צריך לקרות. רופא שינים שמשכיב אותך לאחור על כיסא הטיפולים לא יכול להגיד לך בבדיחות הדעת שהוא אוהב להשכיב נשים, והוא עוד יוציא אותך טיפשה כשתעירי לו שזה לא במקום. פתאום מותר ואפילו אפשר להגיד למישהו 'אתה עובר את הגבול, אדוני'. גם אם זה על משהו מילולי משפיל ו'גבולי', שעד ממש לא מזמן נשים שהיו מעזות לעצור מתקפה מסוג זה היו נתפסות ככבדות ומשונות".
"מה שעוד יותר מדהים בכל הסיפור החדש הזה", מוסיפה קהן, "זה שפתאום הלסת של הצד השני לא נשמטת, ואפילו פה ושם אני מגלה לתדהמתי שיש בצד השני מישהו קשוב, שלוקח לתשומת ליבו שהוא חצה את הגבול ורוצה לדעת אפילו מה ולמה. אם פעם קיבלתי על עצמי בכעס והשפלה את היותי חלק ממשחק מינים שלתוכו נולדתי (כשאני בצד הפחות טוב של המשוואה), היום אני מרגישה בבירור שמשהו מתחיל להשתנות, ברור לי שזה רק קצה קצהו של שינוי משמעותי וגדול ויש בי תקווה שהבנות שלי עוד יצליחו ליהנות מהפירות שלו".
"בשנה שעברה מאז החל קמפיין המחאה MeToo# משהו קרה. נוצרה בהלה גברית בקרב יוצרים ושחקנים. כיוצר וכגבר, זו סיטואציה די מבהילה להיות מול שחקניות. בשנה האחרונה אני נזהר פי מיליון יותר בכל קשר או אינטרקציה שלי עם שחקניות", אומר לוואלה! תרבות הבמאי והיוצר המוערך והמצליח ציון רובין, שחתום בין השאר על הסדרה "תאג"ד". "יש משהו שמתעתע במקצוע שלנו, שיוצר נורא מהר אינטימיות, ולפעמים נוצר בלבול. הרבה פעמים אני פוגש שחקניות, והפגישות הן מקצועיות ולא פלירטוט, אבל הן נהפכות לאינטימיות מעצם העיסוק בעולם שבו הסיפורים הם אינטימיים. הרבה פעמים בקשר שלי עם שחקנית אני שואל את עצמי אם זאת הטרדה או לא הטרדה. אם זה בסדר או לא בסדר. למשל, אם מישהי יפה, אני מרשה לעצמי להגיד לה שהיא יפה. אבל זה תלוי גם מה אתה משדר. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מגדיר קשר כקשר עבודה ולא שום דבר אחר. בשנה האחרונה הכל נהיה יותר מורכב ויותר זהיר".
"אני מכיר אישית שחקן מסוים שהטריד", מוסיף רובין. "אני חושב שהוא באמת לא ידע מה הוא עושה בזמן שהוא עשה את זה. בין האיש שנעים לעבוד איתו מצד אחד, לבין האיש שמטריד וכופה את עצמו, הוא לא הצליח לראות את עצמו. יש פערים בין איך שאנשים תופסים את עצמם לאיך שהם באמת. קמפיין MeToo מציב מול יוצרים ושחקנים שאני מכיר מראה מה נכון ומה לא נכון. לפעמים קמפיין MeToo נראה לי אכזרי מדי כלפי אנשים, ונקווה שבעתיד הוא יתאזן לרמות נכונות. אבל זה קמפיין סופר חשוב".
"בתקופה הזאת, גם בעקבות קמפיין MeToo, במאים מגלים רגישות רבה יותר בין השאר לסוגיית העירום בהצגה למשל", אומר גורם בכיר בעולם התיאטרון. "זאת תמיד סוגיה גדולה. בכל הצגה שהדבר הזה צף, מיד נשאלת השאלה האם העירום הזה הכרחי, האם לעירום הזה יש ערך מוסף אמנותי, והאם השחקן נכון או לא נכון לבצע את הדבר הזה. יש עכשיו הקשבה רבה יותר לנוחיות וללבו של השחקן, שצריך לבצע תפקיד כזה. השינוי התחיל עוד לפני MeToo, עוד כשנחתמה האמנה של שח"ם למניעת הטרדות, שקבעה בין השאר שעירום בהצגה וגם מעל המסך צריך להיות בהסכמת השחקן, רק לקראת השלב האחרון, ומאוד בנוחיות. בעבר סוגיות מן הסוג הזה לא עלו לדיון מודע. היום הן במקום הרבה יותר מודע".
רבים מהגורמים עמם שוחחנו ציינו כי קמפיין MeToo אמנם העניק רוח גבית משמעותית למאבק בהטרדות המיניות בישראל, אולם צעדים משמעותיים ובולטים רבים במאבק חשוב זה בזירת התרבות והתקשורת תפסו תאוצה בארץ עוד שנים לפני התנועה. נזכיר כי כבר בשנת 2008 הורשע חנן גולדבלט בביצוע אונס ובעבירות מין, שלוש שנים לאחר התחקיר של נעמה לנסקי עליו בידיעות אחרונות; בשנת 2013 פורסמו בהארץ טענות כי איש התקשורת עמנואל רוזן הטריד מינית יותר מעשר נשים. שנה לאחר מכן הודיעה הפרקליטות כי התיק נסגר מחוסר ראיות. עם זאת, רוזן נעלם ממפת התקשורת הישראלית; בפברואר 2016 (להלן, יותר משנה וחצי לפני תחילת קמפיין MeToo) נחשפו לראשונה בתחקיר של וואלה! תרבות (עליו חתומים כותב שורות אלה וגלי גינת) עדויות של נשים שטענו כי הוטרדו והותקפו מינית על ידי משה איבגי. בעקבות התחקיר, נחקר איבגי במשטרה שהמליצה להעמידו לדין, בחודש מאי האחרון הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות של ארבע נשים, וביוני האחרון נפתח המשפט נגדו בבית משפט השלום בחיפה.
"רוח מהפכת MeToo התחילה בישראל הרבה לפני ארצות הברית, פשוט עוד לא קראו לזה MeToo", אמרה לוואלה! תרבות ח"כ מיכל רוזין (מרצ), לשעבר מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הנאבקת בהטרדות ותקיפות מיניות. "גם בתחקיר על איבגי וגם במקרים אחרים, יצאו שחקניות ונשים החוצה ואמרו 'די. הוא פגע גם בי'. בעשור האחרון יצאו נשים וסיפרו, זה אנס אותי, ההוא פגע בי וכן, הוטרדתי. למשל רבקה מיכאלי על גנדי. היה גל שלם של נשות תקשורת ואמנות, וזה קרה בישראל הרבה לפני הוליווד. אבל הוליווד זה הוליווד, וזה קיבל את השם - MeToo, והשפיע על כל העולם. ישראל גם הרבה יותר מתקדמת מרוב המדינות המערביות בעולם, כולל ארצות הברית, בנושא ההטרדות המיניות, מבחינת חוקים. בצרפת למשל עדיין מותר לך על פי חוק לאנוס את אשתך. ישראל מאוד מתקדמת בחקיקה, קצת פחות באכיפה".
בין התחנות הבולטות של MeToo בישראל: באוקטובר העידה אורנה בנאי ב"ידיעות אחרונות" כי נאנסה מספר פעמים "לא על ידי גבר זר שהתנפל עלי בסמטה חשוכה, אלא על ידי גברים שהכרתי ונאלצתי לשכב איתם כי הם רצו, כי הם דרשו, כי צריך היה לספק אותם ואת הרעב שלהם"; בנובמבר העיתונאית סילבי קשת העידה בפוסט בפייסבוק כי בשנת 1963 הותקפה על ידי יוסף (טומי) לפיד, שניסה לטענתה לאנוס אותה; באותו חודש אושרת קוטלר העידה במהדורה המרכזית של חדשות עשר כי בעבר קיבלה הצעה מגונה מאיש הטלוויזיה אלכס גלעדי, ובעקבותיה גם נרי ליבנה ונשים נוספות טענו לפגיעה מינית ממנו. בעקבות כך גלעדי השעה עצמו מתפקידו כנשיא קשת, ומאוחר יותר הגיש תביעת דיבה נגד קוטלר וליבנה. על המהלך בו החלה קוטלר אמרה הדס שטייף: "כשהגיעה תנועת MeToo מארצות הברית ארצה, פתאום נכנסה רוח של אומץ בנשים שעד היום התחבאו, לא רצו לשתף פעולה ואפילו הביעו סוג של אנטגוניזם, כמו במקרה אושרת קוטלר. בפרשת עמנואל רוזן היא יצאה נגדי, איך אני מעזה. והנה, בפרויקט MeToo היא אמרה 'גם לי זה קרה'. זה אומר שהתהליך הופנם בארץ וקיבל את הרוח הגבית מארצות הברית, כי אנחנו מדינה חקיינית".
בנובמבר 2017 גם הופיעה עדות נוספת על תקיפה מינית מצד חיים יבין, שהתרחשה לכאורה בסוף שנות השבעים ועליה העידה העתונאית נעמי רון. נזכיר שאנחנו בוואלה! תרבות היינו הראשונים לפרסם עדות על הטרדה מינית מצדו עוד בדצמבר 2016 בטרם פרוץ תנועת MeToo; דנה וייס צייצה בטוויטר כי גבי גזית נהג לנשק אותה על השפתיים במקום עבודתם. גזית הכחיש, אבל תלונות נוספות הופיעו והמגיש השעה עצמו משידור בתחנת הרדיו 103FM.
בהמשך אותו חודש, העיתונאית הדס שטייף פרסמה כי הגיעו אליה למעלה מעשר עדויות של נשים שהתלוננו שהוטרדו מינית על ידי נתן זהבי, "ממעשים מגונים בכוח ועד לכאורה אונס". זהבי הכחיש את ההאשמות והגיש נגד שטייף תביעת דיבה בסך 1.8 מיליון שקל. "בעיני אבל לא רק בעיני, החלטת בית המשפט בעניין נתן זהבי תהיה קו פרשת המים של תנועת MeToo בישראל", אומרת שטייף. "בית המשפט יגיד את דברו לכאן או לכאן. אם נתן זהבי יזכה, זה יגרום לכולנו לשקול את צעדינו מחדש. אם הוא יפסיד, זה יעלה את תנועת MeToo בארץ למקום הכי גבוה. בית המשפט יקבע האם העבודה שעשינו כולנו היא באמת עבודה נכונה וראויה שהביאה לתוצאות, או שמיהרנו ושפטנו. מכל ההיבטים, המשפט הזה יהיה הדבר הכי חשוב שקרה לתנועה הזאת במדינת ישראל".
השפעה מובהקת נוספת של תנועת MeToo בישראל היא סדרת התחקירים על הטרדות מיניות בבתי ספר לאמנויות בכלל ובתיכון לאמנויות תלמה ילין בפרט. בינואר האחרון חשף אסף הראל בהארץ כי כשהיה תלמיד בתלמה ילין, המנצח והמורה למוזיקה מנחם נבנהויז הציע לו הצעות מגונות, וטען כי הוא הטריד ותקף מינית קטינים נוספים. העסקתו בתלמה ילין הופסקה, והוא הושעה מעבודתו בטכניון. יומיים לאחר מכן, פרסם כותב שורות אלה תחקיר בוואלה! תרבות על המורה לתיאטרון יוני לוקאס, שבו ובכתבות בעקבותיו פורסמו 5 עדויות מצד תלמידים לשעבר בבית ספר לאמנויות בתל אביב, בתלמה ילין ובאוניברסיטת תל אביב, על הטרדות ותקיפות מצד המורה בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90. אחד המקרים היה עדות אישית של כותב שורות אלה, ועדות אחרת מצד השחקן משה פרסטר. כשבועיים לאחר מכן, נחשף במאקו תחקיר על המורה והאמן בועז ארד, שקיים לכאורה קשרים בלתי הולמים עם תלמידות בתלמה ילין. הסיפור הסתיים באופן טראגי: כמה שעות לאחר פרסום התחקיר, התאבד ארד.
"קמפיין MeToo הוביל להעלאה מבורכת למודעות של הגבולות שצריכים להיות בין מורים לאמנות לתלמידים. הסיפורים שפורסמו על תלמה ילין היו מזעזעים ואיומים ונוראים, ועם זאת תלמה ילין היתה מין שעיר לעזאזל, כי תופעות כאלו היו גם בבתי ספר אחרים", אמרה יו"ר שח"ם, השחקנית אסתי זקהיים, שהיתה בעצמה תלמידת תיאטרון בתלמה ילין ולימים שימשה כמורה למשחק בעצמה. "אחד הדברים שאני הכי נהנית זה ללמד. בשנה הראשונה שלימדתי היו לי תלמידים שהיו יותר גדולים ממני, בני עשרים פלוס, והיה לי כמעט רומן עם מישהו. ממש תפסתי את עצמי, אמרתי שניה, שניה, אני המורה שלו, ולא משנה באיזה גיל אני. אני חייבת לשמור על הגבול הזה. הוא חיזר אחריי, אז זה היה כאילו קצת מבלבל. אני בחיים שלי לא מסוגלת לחשוב על זה. העדתי במשפט של יובל זמיר, כי היינו מיודדים, הוזמנתי להעיד עדות אופי מטעם ההגנה ואז רצו שאעיד כמורה למשחק, אבל בסופו של דבר יצא שאני מעידה נגדו, כי הגבול בין מורים לתלמידים צריכים להיות מאוד ברורים. ניצול עמדת כוח של מורים כלפי תלמידים זה בעיני רצח של נפש צעירה".
וזה לא הכל. בחודש אפריל, הבחירה בשחקן והקומיקאי זאב רווח להדליק משואה בחגיגות 70 השנה למדינת ישראל הציפה מחדש טענות על הטרדות ותקיפות מיניות מצדו. יצויין כי התיק של רווח נסגר בעבר מחוסר ראיות. "כולם יודעים שזה צורם מאוד", אמרה על הבחירה הזאת בכעס, בשיחה עם וואלה! תרבות, אחת הנשים שטענו כי השחקן זאב רווח הטריד אותן מינית במסגרת עבודתם המשותפת לפני מעל ל-10 שנים. רווח, מצדו, אמר לוואלה! תרבות בתגובה לדברי האשה: "קשקוש בתחת. אני יצאתי נקי מכל השטויות".
ביוני האחרון התעוררה מחאה עזה כנגד כוונת תיאטרון הקאמרי להעלות את "זה אני", מחזמר המבוסס על שירי אייל גולן, על רקע מעורבותו בפרשת הקטינות. התיק של גולן נסגר מחוסר ראיות, אך לדעת רבים דבק בו כתם מוסרי מאז. המחאה הופיעה מצד שחקנים, עובדי תיאטראות, ארגוני נשים, פורום יוצרות התיאטרון, התארגנות מורים ועוד. בוואלה! תרבות נחשף כי תיאטרון הבימה דחה את ההצעה להעלות את המחזמר משירי גולן ולטענת בכיר בהבימה אחת הסיבות לזה היתה מוסרית. עוד נחשף אצלנו מכתב נוקב ששלח השחקן והבמאי המוערך דרור קרן, איש הקאמרי, להנהלת התיאטרון, ובו בין השאר היתה התייחסות לתנועת MeToo: "בשנה שבה בכל העולם, גברים בעמדות מפתח שניצלו נשים רק כי יכלו, מוקעים ומקבלים אות קלון, אצלנו מסתבר הם מקבלים מלוכה. הוד והדר. זה לא תיקון 'מזרחי' כפי שאמרה שרת התרבות, וזו לא 'פניה לקהלים חדשים', זאת קודם כל יריקה בפני הקורבנות של אייל גולן ובפרצוף של כל מי שחושב שזה פסול".
ביטוי נוסף לחלחול מהפכת MeToo בישראל היא המחאה בעקבות איחוד להקת טאטו, על רקע הרשעת חבר הלהקה יובל מסנר באונס קטינה ביולי 1989. לאחר הרשעתו, נידון לחצי שנת מאסר בפועל בלבד ולשנת מאסר על תנאי, והדבר עורר ביקורות בגלל העונש הקל ונזיפותיה המקוממות של השופטת במתלוננת על התנהגותה. מסנר המשיך לאורך השנים לפעול, בין השאר כחבר להקת בלאגן, כשותף של ערן צור במופע "מים גנובים" ובמופעים אחרים. באופן יחסי, פעילותו לאורך שנים עברה בשקט, בטח בהשוואה למחאה בקיץ הזה שנשמעה בעיקר ברשתות החברתיות.
קולות רבים קראו להחרים את המופע שהתקיים במועדון בארבי בתל אביב, וכעסו על חברי הלהקה האחרים ובהם ערן צור ואלונה דניאל. בין הפוסטים שזכו לשיתופים רבים היה זה של העיתונאית רונית צח, שכתבה: "הואיל ומסנר לא נענש אז כראוי על מעשיו, והנאנסת נענשה גם היא, על לא עוול בכפה, כשספגה במשפט השפלה פומבית נוספת על זו שכבר עברה באונס עצמו, נראה לי שההחרמה של האנס, גם שנים אחרי, היא תגובת נגד הוגנת לגמרי, ושיקוף נאמן ורצוי של הנורמות המשתנות".
שאלת מיליון הדולר: האם על פי הערכות יש ירידה בכמות ההטרדות בעולם התרבות הישראלי מאז החלה תנועת MeToo? "אין לי סטטיסטיקה בנושא, אבל אני בטוחה שבעולם התרבות מטרידים בשנה האחרונה פחות מבעבר", אומרת הדס שטייף. "יש לי הרבה מאוד חברים בתעשייה, והם מאוד מאוד מפחדים. עוד קודם לכן, המקרים של חנן גולדבלט ומשה איבגי גרמו לאנשים בתעשיה לפחד על הקריירות שלהם. אבל זה לא אומר שהתופעה מוגרה לגמרי. היא לא. תמיד יהיו את השניים-שלושה שחושבים שלא יגיעו אליהם".
זקהיים: "אני חושבת שמי שמטרידן לא יכול להתאפק. אבל אני חושבת שאנשים יותר זהירים היום. יותר זהירים על הסט, יותר זהירים בדיבור שלהם. יש תחושה שאנשים הבינו כבר שזה לא יעבור להם בקלות, ושלא ישתקו להם. ומה שמקסים בעיני שהסטודנטיות והסטודנטים, השחקניות הצעירות והשחקנים הצעירים, הרבה יותר חזקות וחזקים היום, יש מודעות רבה יותר לזכויות. הן יודעות היום יותר להגיד לא בנחרצות".
ליאור אלפנט, מפורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה: "בעיני כמות ההטרדות לא ירדה, אבל ההטרדות שינו את האופי שלהן. יש עכשיו במקומות עבודה יותר בריונות, התעמרות והטרדות מילוליות שאינן מיניות בהכרח. במציאות שבה צפים יותר ויותר מקרים של הטרדה מינית, גברים הבינו שהם לא יכולים להתנהג בגבולות המיניים כמו פעם ומה שפעם לא נחשב כהטרדה - היום כן נחשב להטרדה. אז מה שהם עושים זה לעבור לבריונות לא מינית". בתוך כך התברר כי על הרקע הזה, שח"ם בשיתוף פורום הקולנועניות מתכוונים לגבש אמנה חדשה למניעת ביריונות במקומות עבודה.
תנועת MeToo השפיעה על נשים רבות בעולם התרבות, ולא רק בו, לשתף, לספר, להעז ולחשוף. "התנועה גם קצת השתיקה את הקולות שהיו לפניה שמחו על הפוסטים ברשתות החברתיות. עכשיו הם נהיו לגיטימיים", מוסיפה ח"כ מיכל רוזין. התנועה גרמה גם לשים פוקוס גדול יותר על עבירות שהם ברף המילולי נמוך. "יש מעל זה נורה כחולה מהבהבת כמו שלא היה פעם", אומרת שטייף, "זה תפס חשיבות, נשים וגברים מתייחסים לזה בכובד ראש ולא בסלחנות. זה תהליך". משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, מוסיף: "אנחנו חלק מתהליך ארוך שנמשך מזה שנים, שהגיע לשיא שלו בזכות הקמפיין הבינלאומי והמתוקשר הזה. המודעות היום לנושא היא הרבה יותר גבוהה, אצל כל הצדדים, גברים ונשים".
כפי שהעידה בין השאר המחאה נגד הופעת טאטו בהשתתפות האנס המורשע יובל מסנר, מצד אחד - המאבק באלימות מינית התעצם, המודעות לנושא גברה וחל שינוי חיובי בנושא. מצד שני - עדיין לא מספיק. עובדה שבסופו של דבר המופע של טאטו התקיים כמתוכנן בבארבי, ב-3 בספטמבר. זה סימן נוסף לכך שמחאת MeToo ותוצאותיה בישראל פחות מרחיקי לכת מאשר המקבילה שלה בארצות הברית. קווין ספייסי, למשל, נמחק לגמרי תוך שניה וחצי מהתעשיה, לאחר שנטען לגביו כי בשנת 1986, כשהיה בן 26, ניסה לפתות את השחקן אנתוני ראפ כשהיה קטין בן 14. 15 אנשים נוספים האשימו בהמשך את ספייסי בהטרדות מיניות. נטפליקס, בתגובה, סיימה את ההתקשרות איתו ועצרה את הפקת העונה השישית של "בית הקלפים" בה כיכב בתפקיד ראשי, ומפיקי הסרט "כל הכסף שבעולם" בבימוי רידלי סקוט החליטו כחודש לפני הפצתו כי כל הסצנות בהשתתפות ספייסי יצולמו מחדש עם כריסטופר פלאמר במקומו. הכוכב נמחק לגמרי מהתעשייה בטרם עמד לדין. המצב הזה נראה רחוק מאוד ממה שקורה בישראל. דוגמא קטנה היא זכייתו של משה איבגי בפרס בפסטיבל חיפה באוקטובר 2016 לאחר שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין, מה שעורר זעם רב. באחרונה אף הוכרז כי בכוונת איבגי לחזור ללמד, בעוד המשפט נגדו בעיצומו. י', אחת הנשים שהעידו בתחקיר וואלה! NEWS הזדעזעה מכך והגדירה זאת כצעד "מביש".
רגע לפני שתמלא שנה לתנועת MeToo, שהגיעה לשיאה עם שליחתו של ביל קוסבי לכלא, השחקנית נלי תגר מסכימה עם התחושה שנעשה רבות, אבל יש עוד דרך לעשות. "אין מה להשוות בין מה שקורה בתחום בארצות הברית לבין מה שקורה בישראל", אמרה לוואלה! תרבות. "ביל קוסבי הולך לכלא, וזה סימפטום של הפיתרון גם אם לא הפתרון המלא. בישראל אין מספיק אכיפה בנושא הזה. שופט אמר על ילדה בת 9 שיש לה 'אופי מתירני'. שופטים ביקשו מנאנסת להדגים איך היא נאנסה, כפי שרואים בהצגה 'תדגימי'. העונשים לאנסים עדיין מאוד קלים. אנשים שעושים עבירות מס וצווארון לבן מקבלים יותר שנים בכלא מאנסים".
"יחד עם זאת, ישראל מאוד בתוך המאבק הזה, יש שינוי בחוזה בין נשים לגברים, וכך למשל עוד לפני MeToo היה חבר כנסת שהתפטר בגלל הדבר הזה", מוסיפה תגר. "בתקופה הזאת אנשים יותר נזהרים, בחוגים שאני מסתובבת בהם, וטוב שכך. משנה הזהירות מורגש. וזה יופי. אנשים כבר לא מדברים כמו שהם מדברים, אין יותר בדיחות מוזרות שיכולות להתפרש לכאן ולכאן, ויש שינוי. אני מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה. תהליכים קורים, משתרשים ומטפטפים. אנחנו המדינה שהמציאה את הטפטפות. גם התהליך הזה לא קורה בבום, אבל טיפין, טיפין, זה מחלחל. וזה מה שחשוב. יש גם אנשים שכועסים שהכללים השתנו. אני מקווה שבדור הבא אלה יהיו דברים שכבר מובנים מאליהם. הפתרון יהיה בחינוך. התקדמנו, אבל הדרך עוד ארוכה. וכאן אפשר להכניס את קלישאת כל מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד".