"ימים נוראים", הוא הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר, האוסקר הישראלי, שהתקיים הערב (ראשון) בכפר סבא. הסרט זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, ובכך גם הפך באופן אוטומטי לנציג הישראלי לאוסקר האמריקאי.
הסרט עוקב אחר יגאל עמיר בתקופה שקדמה לרצח רבין, ומנסה להסביר מה הוביל אותו לבצע את המעשה. בין השאר, הוא מציג את ראש הממשלה נתניהו כאחד האחראים המובילים להסתה. ירון זילברמן ביים אותו, וגם כתב את התסריט עם רון לשם.
"רבין נרצח במאבק על השלום ועל שינוי התודעה שלנו במזרח התיכון. אני מקווה שאנחנו בתחילתו של עידן, בו במקום לפלג - מנהיגים יאחדו אותנו, ובמקום להעלות את מפלס האלימות, יעלו את מפלס האהבה", אמר הבמאי בנאום הזכייה שלו.
שאלנו את זילברמן אם נתניהו יהיה ראש הממשלה גם בזמן האוסקר האמריקאי, שמחולק בשלהי פברואר. "אני מאוד מקווה שלא ונראה לי שלא, אין סיבה שכן. בני גנץ ניצח. למה שהמנצח לא יהיה ראש הממשלה?", הוא אמר בתגובה. "אני מקווה שתפיסת העולם שבנויה על הסתה ועל שיסוי של אוכלוסיות זו בזו פשטה את הרגל בבחירות הנוכחיות".
מה לדעתך הוא ומירי רגב יגידו על הזכייה שלכם?
"הם יגידו מזל טוב. מדובר פה בתרבות ובאמנות, וכל אחד רשאי לדעתו. אני מזמין אותם לצפות בסרט ולהגיב עליו עניינית. בכיף".
אתה מוצא סמליות בכך שסרט על רבין זוכה באופיר בדיוק לאחר ההישג של בני גנץ, שיש הרואים בו ממשיך דרכו?
"זה לא צירוף מקרים, אלא חלק מתהליך. אלה דברים שנולדים ביחד, מתוך דבר יותר גדול שקורה".
איך יכול להיות שהסרט הטוב ביותר זכה רק בפרס אופיר אחד נוסף?
"זה מה שחברי האקדמיה החליטו, ואני מכבד את זה".
למרות הנימה האופטימית של זילברמן, השרה רגב, שבהחלט ייתכן כי זה טקס האופיר האחרון שלה במשרד התרבות, לא הגיבה באהדה לזכייה - "יגאל עמיר הוא רוצח שירה קליע בלב האומה ועשה את החמור מכל - רצח ראש ממשלה במדינה דמוקרטית", מסרה. "אין מקום לסרט שמנסה להבין אותו ואת מניעיו ואין מקום לסרט שמרמז, או מאשים, גורמים אחרים במעשה השפל שהוא עשה. היוצרים לא החמיצו הזדמנות לייחס לראש הממשלה בנימין נתניהו חלק במסע ההסתה, דבר שהוא סילוף, עיוות והטעיה של הציבור ומנותק לחלוטין מהעובדות. הביקורת של נתניהו על מדיניות ממשלת רבין על רקע הסכמי אוסלו, היא לגיטימית במדינה דמוקרטית.
"הסרט לא זכה לתמיכת אף אחת מהקרנות הניתמכות על ידי משרד התרבות והספורט ולא בכדי. הגם שלא צפיתי בו, אני מוחה על הניסיון להטיל ו/או לרמוז כי יגאל עמיר, קיבל רוח גבית מסביבה תומכת חברתית ופוליטית. פרס אופיר שוב נותן לגיטימציה לגופים שמרחיבים את הקרע ומסיתים נגד ציבורים מסוימים במדינת ישראל. אני נמנעת להגיע לטקס, מאחר שהוא אינו מייצג עוד את הקולנוע הישראלי כולו. ראוי שהאקדמיה תעשה חשבון נפש טרום הימים הנוראים".
באופן מגוחך למדי, המזכיר את הסקנדל שהיה בזמנו סביב הזכייה של "גט", "ימים נוראים" קטף רק פרס אחד נוסף - פרס הליהוק הטוב ביותר. אז אם הסרט כל כך טוב, איך ייתכן שלא זכה בפרסי הבימוי והתסריט (ואפילו לא היה מועמד להם), וגם באף פרס על המשחק, וגם לא בפרס על הצילום, העריכה וכיוצא בכך? בהחלט ייתכן שחברי האקדמיה בחרו בו רק כי חשבו שהוא הנציג המתאים ביותר לאוסקר האמריקאי, כיוון שבהיותו מותחן פוליטי ביקורתי על נושא שכל העולם שמע עליו, יש לו אפיל בינלאומי חזק יותר מן המתחרים האחרים.
המוביל במספר הזכיות היה בכלל "הבלתי רשמיים", עם ארבע שכאלה - לעיצוב התלבושות, העיצוב האמנותי, האיפור והעריכה. ייתכן וחברי האקדמיה נמנעו מלתת לו את פרס האופיר בגלל הפרסום שלפיו לא יוכל להיות מועמד לאוסקר האמריקאי מסיבה טכנית - הוא יצא כבר ביולי 2018, והתאריך המאוחר ביותר שהיה מותר לפי הכללים הוא אוקטובר 2018.
"עיניים שלי" של ירון שני, העוסק בשוטר שחייו מתערערים בעקבות אישומים בעבירות אלימות, קטף שני פרסים - לבמאי ולשחקן הראשי, ערן נעים. פרס השחקנית הראשית הוענק לכוכבת "אישה עובדת", לירון בן שלוש, המגלמת בו צעירה החווה הטרדה מינית במקום העבודה.
בקטגורית שחקן ושחקנית המשנה, שני הפרסים הלכו ל"קצפת ודובדבנים": פרס שחקנית המשנה הוענק להדס בן ארויה, ופרס שחקן המשנה לדובר קוסאשווילי. שניהם מוכרים בעיקר בשל עבודתם מאחורי המצלמה, אבל בסרטו המוערך של גור בנטביץ' הם הזכירו שגם יש להם כישורי משחק מעולים. "בחיים לא האמנתי שאוכל לזכות בפרס אופיר עם בגדים", "התבדח" קוסאשווילי, הידוע בשל כך שבסרטיו יש סצינות עירום רבות, וגם את שאר נאומו הקדיש כדרכו לבדיחות וולגריות וסרות טעם.
כיאה להיותו סרט מוזיקלי, "מאמי", העיבוד הקולנועי של קרן ידעיה לאופרת הרוק הפולחנית, קטף את שני הפרסים המוזיקליים - לעיצוב הפסקול ולמוזיקה הטובה ביותר.
פרס התסריט הוענק בצדק רב לסאמח זועבי על קומדיית הכיבוש המבריקה "תל אביב על האש". התסריטאי, שגם ביים, לא נכח בטקס שכן הוא בטוקיו ברגעים אלה. במקומו קיבל את הפסלון אחד מכוכבי הסרט, יניב ביטון, שקרא דברים בשמו: "די לכי...די לכי...די לכי.., זהו, הוא לא המשיך", הכריז בחיוך, כשלכולם ברור מה סוף המשפט.
בריאיון לוואלה! תרבות דיבר ביטון על כך שהסרט שבר קופות באירופה, אבל בישראל הקהל התעלם ממנו לחלוטין. "היה משהו שהרתיע אנשים - אולי הם אמרו, 'הא סרט על הכיבוש, במאי פלסטיני, בפוסטר יש חייל. לא נלך'. היתה מין עייפות כזו וחבל, כי הסרט הוא קומי, קליל, משמח, אופטימי, והוא פוספס כאן לגמרין, בעיקר אם מתחשבים בכך שבעולם הוא הצלחה מטורפת".
באופן חריג יחסית לקולנוע הישראלי, הדמות שלך בסרט מזגזגת בין עברית לעברית.
"אני מת על ערבית. מת על השפה והלוואי שכולם יידעו אותה. זה הדבר שהכי משך אותי לפרויקט. וואלה, זה שהרשימה המשותפת המליצה היום על כחול לבן זה רגע היסטורי. אם עושים סרטים יחד, אולי אפשר לשבת בקואליציה יחד. אני מרגיש רוחות של שינוי. משהו כאן מבשיל".
פרס סרט הדוקו הארוך הוענק ל"יונתן אגסי הציל את חיי", הלהיט המוערך של ברק ותומר הימן. "זה סרט על הומו מחולון שחטף מכות בילדות שלו והתחבא במלונה. אז יונתן - אתה עכשיו בדרום תל אביב עם אמא שלך, אנה, והפרס הוא של שניכם", אמר תומר הימן, והאחים הזוכים הודו באצילות לשאר המועמדים המצוינים האחרים בקטגוריה, ול-HOT 8, שהפיקו באומץ רב את הסרט המטלטל, הנועז וחסר הפשרות.
נדב לפיד הגיע לטקס וקיבל את פרס הצילום בשמו של שי גולדמן, שותפו הקבוע שהיה אחראי גם לצילום הנהדר ב"מילים נרדפות".
הסרט עצמו נעדר מחמישיית המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. זאת, אף שקטף את פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין והוכתר כאחד מסרטי העשור בידי האתר המשפיע אינדי ווייר. בתגובה לכך, אמר היוצר לתקשורת הגרמנית כי "לקרוא לאקדמיה הישראלית לקולנוע בינונית יהיה עלבון למילה בינונית".
היום, בכניסה לטקס, התייחס לפיד להתבטאות החריפה שלו בריאיון עם וואלה! תרבות - "אמרתי את מה שאמרתי, ואני לא חוזר מאף מילה. אני חושב שמה שאמרתי היה מוצדק. טוב שיש ויכוחים. עוצמת התגובות למה שאמרתי, שיקפה לי עד כמה אנשים איבדו את ההרגל לדבר בכנות. עם זאת, ברגע זה אני בבית של האקדמיה, וזה נראה לי גס רוח לבוא לפה ולהעליב אותה, אז לא אוסיף דבר".
מילה לקראת סיום הקדנציה של מירי רגב?
"אין לי אף מילה טובה להגיד על מירי רגב - אבל אני גם לא שותף לדמוניזציה שלה, את האומץ שלנו אנחנו הקולנוענים צריכים לשאוב מעצמנו. עדיין לא כל כך רע להיות במאי קולנוע בישראל. לא צריך להגזים ברחמים העצמיים".
את מי היית מלהק בתור כוכב ראשי לסרט - את ביבי או את גנץ?
"את איימן עודה".
במהלך הטקס, הוענק פרס מפעל חיים לבמאית פורצת הדרך מיכל בת אדם. היא הודתה בין השאר למי שהיה שותפה בחיים האישיים והמקצועיים והלך לעולמו בשנה שעברה, הבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי, ודבריה התקבלו במחיאות כפיים סוערות.
כמו כן, הוענק פרס בטקס על הישגים מקצועיים לנחמן אינגבר. בפברואר 1986 התפרסמה בידיעות אחרונות ביקורת של אותו אינגבר על הסרט "המאהב", עיבוד קולנועי של בת אדם לספרו של א.ב. יהושע. דבריו, לא באופן בלתי אופייני לרוח ביקורת הקולנוע הישראלית באותם ימים, היו נגועים בסקסיזם קיצוני. "לכל הסרט טעם של מחלבה קטנה וקטינה", כתב בהתייחסות לכך שהשחקנית נועה אייזיק, שהיתה אז נערה בת חמש עשרה, הופיעה בעירום. עוד כתב: "נועה אייזיק ניחנה אמנם בצמד עפרים, אבל לשחק היא עוד לא יודעת".
"לא רוצה לשמוע על כך, אני מכירה את זה - צריך לדבר על נחמן עם זה, לא איתי", אמרה היום בת אדם בתגובה בריאיון לוואלה! תרבות. "נחמן כבר אמר מעל במה שהוא לא גאה בכל מיני ביקורות שכתב פעם ונימק את זה בכך שהקולנוע היה כל כך חשוב לו. הוא היה אולי מעדיף למחוק את זה. אם לא תהיו עצלנים ותלכו לארכיון תגלו שאמרו עליי דברים בל ייאמנו".
אינגבר עצמו אמר על כך בריאיון לוואלה! תרבות - "הימים היו ימים אחרים, אני מוכרח להודות. ואם לפי המסורת אני צריך להתנצל, אני כמובן מתנצל".
כמי שראה כל סרט אי פעם, מה לדעתך הסרט שהכי מתאים לתאר את המתרחש בבלפור?
"איך לתאר את טירוף המערכות הזה, שאולי יש סיכוי שייגמר בימים הקרובים? 'קן הקוקייה' מתאים, ואולי גם 'אילוף הסוררת של שייקספיר".
מה התגובה הכי קיצונית שקיבלת ממושא ביקורת שלך?
"מישהו שכתבתי עליו פעם ביקורת קטלנית, השאיר לי עשרה שקלים בתיבת דואר וכתב 'לך תקנה בזה גלידה'. חשבתי שזו תגובה יפה ומקורית".
במפתיע, מי שהעניק את הפרס לאינגבר הוא אבי נשר, שבצעד מתוקשר ביותר, החליט השנה לא לרשום לתחרות את להיט הענק שלו "סיפור אחר", בתגובה לכך שהאקדמיה הקפידה להתעלם ממנו ומהצלחותיו במשך שנים. אז למה בכל זאת הגיע, למרות הברוגז? "נחמן אמר לי שמאוד ישמח אותו אם אתן לו את הפרס, וכיוון שהתרומה שלו לקולנוע הישראלי ולתור הזהב שלו כל כך מהותית, אמרתי לו שגם אם יהיה לי קשה להגיע לכאן, הכל מתגמד לעומת הרצון לכבד אותו", אמר לוואלה! תרבות.
אתה מתחרט שבחרת להדיר רגלייך מהתחרות?
"לא אחזור על דברים שכבר נאמרו. באיזושהי נקודה בחיים, כשאותו דבר קורה חמש פעמים ברציפות, הסיכוי גדול שזה יקרה פעם שישית ברציפות. אני כאן רק כדי לכבד את נחמן וכדי להריע לו ולהצדיע לו. באמת שאני ממש לא הפואנטה עכשיו".
פנו אלייך בבקשה שתשקול לשמש יו"ר האקדמיה. שקלת זאת?
"אפילו לא לרגע. כשהייתי נער חלמתי לשחק כדורסל עבור הניקס, וזה לא קרה כי לא הייתי מספיק טוב. לעומת זאת, אני חייב לומר לך שמעולם לא היתה לי פנטזיה להיות יו"ר של כלום. עם זאת, אם אוכל לעזור במשהו בתקופה הקשה שעוברת על הקולנוע הישראלי, אעשה זאת".
בקטגוריית הסרט התיעודי מעל שישים דקות, בה זכה בסופו של דבר "יונתן אגסי הציל את חיי", אחד המועמדים הבולטים היה הסרט "קינג ביבי", שביים דן שדור והפיק לירן עצמור. הדוקו מתאר כיצד ראש הממשלה הפך לאשף ההופעה מול המצלמה - מיומנות שנדמה כי איבד אותה לאחרונה. "כשהתחלנו את העבודה על 'קינג ביבי' קשה היה לדמיין בכלל את האפשרות שביבי יירד מהבמה", אמר לנו המפיק, בשיחה שניהלנו איתו הערב. "היה נדמה שביבי זה ישראל וישראל זה ביבי. הסרט ניסה לתת פרספקטיבה על שנות שלטונו בראייה מסכמת, שמתבוננת אחורה, על אף שבהווה הוא המשיך לכהן. היה בזה אמירה מאוד מסוכנת. לשמחתי היום היא מתגלה כנבואית".
כאחד מבולטי היוצרים הדוקומנטריים, מה יחסך לכך שלאחר המחאה שנבעה מהחלטת מפעל הפיס לבחון מחדש את הענקת הפרס לסרט הזוכה בדוקאביב, בעקבות סערת הסרט "לאה צמל, עורכת דין", בסופו של דבר מפעל הפיס חזר בו ויעניק מענק לדוקאביב השנה ובעתיד. האם זה "מקרי" שנודע על החלטת הנהלת הפיס הפוליטית רגע אחרי הבחירות והאפשרות להרכבת ממשלה אחרת?
"לאחר מאבק, הצלחנו לשכנע את מפעל הפיס לחזור בו מביטול הפרס לדוקאביב. זו הוכחה נוספת לכוח שלנו כאיגודי יוצרים להשפיע על סדר היום הציבורי. זו חוליה נוספת בשרשרת ההצלחות של המאבקים שלנו: תאגיד השידור הציבורי, חוק הנאמנות בתרבות, חוק הקולנוע, בשמירה על חופש הביטוי והחירות האמנותית במדינה. מעולם לא הרמנו ידיים, גם בשנים הקשות. כל מי שיושב בבית פסימי או מיואש צריך לשאוב כוח מהמאבק הזה".
רשימת הזכיות המלאה:
סרט עלילתי באורך מלא: "ימים נוראים"
הבימוי: ירון שני ("עיניים שלי")
השחקן הראשי: ערן נעים ("עיניים שלי")
השחקנית הראשית: לירון בן שלוש ("אישה עובדת")
שחקנית המשנה: הדס בן ארויה ("קצפת ודובדבנים")
שחקן המשנה: דובר קוסאשווילי ("קצפת ודובדבנים")
סרט הדוקו הארוך: "יונתן אגסי הציל את חיי"
התסריט: סאמח זועבי ("תל אביב על האש")
הצילום: שי גולדמן ("מילים נרדפות")
העריכה: אריק להב ליבוביץ' ("הבלתי רשמיים")
הליהוק: אורית אזולאי ("ימים נוראים")
עיצוב אמנותי: עידו דולב ("הבלתי רשמיים")
עיצוב תלבושות: חוה לוי רוזלסקי ("הבלתי רשמיים")
איפור: אורלי רונן, סיגלית גראו ("הבלתי רשמיים")
מוזיקה מקורית: דודו טסה, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, ניר מימון ("מאמי")
עיצוב פסקול: תולי חן, שי סיוון, איציק כהן ("מאמי")
סרט תיעודי עד שישים דקות: "זונה כמוני"
סרט עלילתי עד ארבעים דקות: "יום רגיל".
