חוק ושפל: "השוטרים" ממשיכה רצף של סדרות ישראליות מוצלחות על ממסד רקוב

שוטר נחוש אחד וקצת אאוטסיידר הולך עם האינסטינקטים שלו נגד כל המערכת כדי להביא צדק, כשחיי אדם עומדים על הכף והשחיתות מציפה הכל. זה נשמע מוכר לא? אולי כי ראיתם את זה בניואנסים שונים בתוך "פמת"א", "תיק נעדר", "מנאייכ" או "בלאקספייס" - סדרות שהוכיחו שהאקשן הפלילי הוא הסחורה הכי חמה על המסך. כעת גם קשת 12, שממעטת לשבץ סדרות מקוריות בפריים טיים, קיבלה חשק, עם סדרת הדגל החדשה "השוטרים", שיצרו רותם שמיר ויובל יפת ("פאודה"). לא בטוח שהיא תגרום לכם לחוש בטוחים יותר.

הסיפור של "השוטרים" - שם קצת סתמי, יש להודות - הרבה פחות יומרני מקודמותיה: צחי הלוי הוא אלון שנהב, לשעבר שרעבי, בלש מצטיין ממשטרת תל אביב שמשובץ מחדש בנהריה, העיר שבה גדל ובה גרים הורים (אורי גבריאל וריטה שוקרון) ושאר בני משפחתו. במקום העיירה הפסטורלית כביכול שבה התבגר, הוא מוצא עיר שנחנקת מול הבריונות של מאור עזרא (שלומי יפרח), עבריין צעיר וחסר רחמים העומד בראש ארגון פשיעה מקומי אך יעיל, שלא מהסס לפגוע במי שצריך, ואיש אינו מעז לעמוד מולו - אפילו לא המשטרה.

כולם, מעליו ומצדדיו, ממליצים בעדינות יותר ופחות לשנהב להימנע ממלחמה, להרכין ראש ולהשאיר את עזרא לטיפול ארצי שכמובן לא מגיע, אך מהר מאוד זה כבר מאוחר מדי: השוטרים הופכים בעצמם מטרה לעבריינים, ואף אחד לא חסין. כשהכל נעשה אישי מדי, צוות השוטרים (בהם דני שטג, אלי פיניש, מאור שוויצר ואחרים) נחוש לשמור על כבודם של כחולי המדים, והעיר הקטנה הופכת לשדה קרב. אפשר לנחש לאן זה מתקדם (ספוילר אפשרי): שלד העלילה רומז לפרשת השוטרים הנוקמים שהסעירה את המדינה לפני קצת יותר מעשור, ובמסגרתה חבורת שוטרים בנהריה החליטו להילחם בעבריין מיכאל מור בכלים עברייניים משלהם - מה שהוביל לשרשרת אירועים מדהימה.

לתוך הדרמה הפלילית מצטרפת דרמה אישית-משפחתית, כששנהב ואשתו והפרקליטה (שני כהן) מתאמצים לשמור על שפיות ומקצועיות גם בתוך הבית, בפרט כשבתם המתבגרת (אביב בוכלר) מנסה להתאקלם בתוך בית ספר חדש וכשהאקסית המיתולוגית של הגיבור היא גם מנהלת בית הספר שלה (הדר רצון-רותם).

בגל האחרון של סדרות הפלילים, "השוטרים" שייכת לצמרת הטבלה: בקצב איטי למדי, היא מציגה גיבורים מחוספסים ומספקת אקשן יעיל, נהנית מערכי הפקה גבוהים, ליהוק משובח ומשחק נהדר בהתאם - גם ובפרט אצל מי שאינם מזוהים כשחקנים דרמטיים כמו פיניש, כהן ושירי מימון המפתיעה כסנגורית שעובדת עבור הארגון. מצטיינים במיוחד הלוי ושטג הכריזמטיים כשוטרים שיהפכו את כל העולם כדי להגיע למטרה, כמו גם יפרח, שבלי לומר הרבה מצליח להטיל אימה על המצלמה באמצעות שפת הגוף.

אפילו שלא מעט מהקאסט מוכר מתפקידים אחרים, השחקנים והשחקניות נטמעו כמו עמוק בדמויות כך שהמחשבה עליהם כמעט ולא חולפת במהלך הצפייה. רוצה לומר: כל שוט בסדרה משדר אותנטיות, וזה לא דבר של מה בכך, בטח כשאת הכיוון שאליו פוזלת העלילה הוא כמעט סוריאליסטי. זה משתקף גם בנימה המלנכולית המתלווה לתיאור עיירת החוף הפריפריאלית, או לפחות לאופן שבו מדברים עליה גיבורי הסדרה שגדלו בה.

בלב הסיפור נמצא מתח בין האישי והמקצועי, שמתלכד בשאיפה להיאבק בעבריין המקומי בכל הכוח. ויחד עם זאת, לא בטוח שפעולת הגירוי של רגש ה"תיכנסו בהם" שעליו לוחצת הסדרה, היא הפנטזיה הנכונה מבחינה מוסרית לחורף 2021, אחרי שנה שמתאפיינת במתיחות וחשדנות הולכות וגוברות בין המשטרה לציבורים שונים. ככלל, מבחינות רבות, "השוטרים" ממשיכה גל יותר גדול של סדרות על לובשי מדים (ואפשר לצרף לכך בוודאי את "שעת נעילה" ו"טהראן"), שבכולן הריקבון הארגוני מערער על מטרת השירות והיכולת לספק ביטחון - ומוביל בהכרח לכישלון. החזרתיות של התמה הזאת מעלה שאלות על החשש הישראלי מאובדן הביטחון האישי, כמו גם מאובדן אמון מוחלט ביכולת של כוחות הביטחון להגן על האזרחים מחוסר צדק ואלימות.

לתסריט יש גם בעיות אחרות: לפחות משני הפרקים הראשונים, המתח אמנם עקבי, אבל לא בטוח שהסיפור כל כך מעניין. אין לנו ספק מי הטוב ומי הרע, ובינתיים דילמות וסוגיות של מוסר, חוק וצדק לא באמת עולות על הפרק במלוא מורכבותן. בתוך המתווה הזה מתקיימת עלילה עם מעט ממדים, שעד כה הייתה גם די צפויה. להבדיל מהסדרות האחרות שהוזכרו, גם הממד הבלשי אינו משמעותי כאן במיוחד. אמנם, אנחנו לומדים להכיר לאט לאט את עומק השחיתות, ומן הסתם נגלה בהמשך איזו חפרפרת באחד מהצדדים - אבל מסתורין גדול אין כאן, ועד שהעלילה תתקיים - הטייס די אוטומטי.

כך או כך, נכון לרגע זה "השוטרים" היא למעשה הדרמה היחידה כרגע בשלושת הערוצים המרכזיים, וגם ללא התחרות היא שווה את הצפייה שלכם. בוודאי שהיא עדיפה על אלטרנטיבות הריאליטי התורניות, ויש לברך על האמון הרב שקיבלה באמצעות ההצבה בשעת השידור האטרקטיבית - מה שאולי מעיד על הבנה גוברת בשוק המקומי שבהחלט יש ביקוש לתוכן דרמטי מקורי בטלוויזיה. בינתיים, עד הסדרה המקורית הבאה, אפשר לקוות לפריצתו של גל סדרות גם בנושאים אחרים לגמרי.