הכל בעשרה שקלים: מה כדאי לראות ביום הקולנוע הישראלי?

מחר הוא יום חג: יום הקולנוע הישראלי. הוא מגיע בעיצומה של מה שהיא כנראה התקופה הקשה בתולדות התעשייה. אפילו בזמן המלחמות הכי איומות, לא היה דבר כזה: בתחילה, האולמות היו סגורים במשך תקופה חסרת תקדים של שנה וחצי, וגם כשהם נפתחו, המצב לא בהכרח השתפר. "לשחרר את שולי" זכה להצלחה חסרת תקדים, אך היא ממסכת את מפח הנפש שחוו את הסרטים האחרים שעלו לאקרנים. הקהל המקומי לא ממש חזר לאולמות, בעיקר לא הקהל המבוגר שבדרך כלל פרנס את העשייה המקומית, וכתוצאה מכך סרטים שבנסיבות אחרות היו הופכים להצלחות מסחריות התקשו למצוא את הצופים והצופות שלהם.

מחר (רביעי) הסרטים האלה יקבלו הזדמנות נוספת, ויחד איתם יוצגו גם שלל טרום-בכורות של סרטים שכבר מוכנים אבל עוד הגיעה השעה להפצתם הרשמית, בגלל שנוצר צוואר בקבוק כל כך גדול. והכי חשוב: כרטיסים לכל אלה, בכל האולמות, יעלו עשרה שקלים בלבד (לא כולל עמלת הזמנה באינטרנט וכדומה).

בסך הכל, יוצגו 32 סרטים (!) ומתוך כבוד ליוצרים וליוצרות בשעה הקשה, נתייחס כאן לכולם, גם אם בקצרה. נציין גם שבמסגרת החגיגות יוענק אות הוקרה ליוצרי וכוכבי "לשחרר את שולי" לכבוד ההצלחה המסחררת של הסרט, וגם הוא יוקרן במסגרת החגיגה ויוכל להגדיל עוד יותר את הכמות האסטרונומית של כרטיסים שכבר מכר.

יום הקולנוע מתקיים כחודש לאחר האוסקר הישראלי, שבו הזוכה הגדול היה כזכור "ויהי בוקר". סרטו של ערן קולירין מבוסס על ספרו של סייד קשוע על כפר פלסטיני הנתון במצור של צה"ל. כנהוג, רבים ביקרו את הסרט מבלי לצפות בו, והאירוניה היא שבניגוד לרוב היצירות הישראליות, שהן סתם פסוודו-שמאלניות, כאן מדובר בטקסט נוקב וחריף על אמת, שיש בו ביקורת חריפה על ישראל, אבל גם על החברה הפלסטינית. בקיצור: צפו בו, ויהיה לנו הרבה מה לדבר עליו.

המתחרה הגדול של "ויהי בוקר" היה "תמונת הנצחון" של אבי נשר, שבדומה לסרטיו הקודמים, צפוי להפוך לשובר קופות ברגע שיזכה להפצה רחבה. גם זה סרט פוליטי, המתרחש על רקע מלחמת 48', ומהתרשמותי בהקרנות טרום-בכורה קודמות שלו, הקהל המקומי נסחף בתוכו, מרותק לכיסא לאורך כל ההקרנה ומסיים אותה בדמעות.

עוד יוצגו בהקרנות טרום בכורה "הבית ברחוב פין" של עמיר מנור, שזיכה את ריימונד אמסלם בפרס שחקנית המשנה בפרסי אופיר האחרונים, ו"יותר ממה שמגיע לי" של פיני טבגר, שהיה מועמד בטקס בכמה קטגוריות, בהן בפרסי המשחק השונים, וזאת על עבודותיהם של אנה דוברוביצקי, מיכה פרודובסקי ויעקב זאדה דניאל.

הדס בן ארויה ותום שובל הם הנציגות הבכירה של הדור הצעיר של הקולנוע הישראלי. שניהם השלימו השנה את הסרט הארוך השני שלהם. "מישהו יאהב מישהו" של בן ארויה, עוסק במכאובים של צעירים וצעירות בתל אביב, ו"הסירו דאגה מלבכם" של שובל הוא סאטירה חברתית דוברת עברית ואנגלית בהשראת הקלאסיקות של בונואל ובכיכובה של ברניס בז'ו הצרפתייה, שפרצה לפני כעשור ב"הארטיסט" זכה באוסקר. שניהם הוקרנו לראשונה במסגרת פסטיבל ירושלים בקיץ האחרון וחלקו בו את הפרס הראשי בתחרות העלילתית הישראלית, וכעת מגיעים להקרנות טרום-בכורה.

בהקשר זה נציין גם את "תל אביב", סרטו הראשון כתסריטאי וכבמאי של מרט פרחומובסקי, שהיה מוכר עד כה כאיש תיאטרון, כחוקר וכמבקר (כולל באתר זה), וזכה הודות לעבודתו בפרס סרט הביכורים בפסטיבל חיפה. מי שהתחרה מולו בחיפה ויוצג גם כן בטרום-בכורה יהיה "אבו עמר" של רוי קריספל בכיכובו של קייס נאשף.

במהדורה הקודמת של פסטיבל ירושלים הזוכים הגדולים היו "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" של דני רוזנברג, בכיכובו של רוני קובן בתפקידו הקולנועי הראשון - ו"הנה אנחנו" של ניר ברגמן על פי תסריט של דנה אידיסיס ("על הספקטרום") בכיכובו של שי אביבי. השניים מעלים אבק כבר לא מעט זמן ואפילו כבר הספיקו לזכות להפצה מסחרית בצרפת, שם זכו לשבחים, אך עדיין לא עלו כאן לאקרנים, ויום הקולנוע הישראלי יהיה הזדמנות לצפות בהם בהקרנות טרום-בכורה עד שזה סוף כל סוף יקרה. בהקשר זה נציין גם את "קולות רקע" של יבגני רומן, מן הסרטים הטובים שנעשו כאן על העלייה הרוסית, שעלה בארצות הברית לפני שבועיים אבל אצלנו עוד לא, וגם הוא יוצג בטרום-בכורה.

שני סרטי דוקו על אמניות מובילות שמתו בטרם עת יוצגו אף הם. הראשון הוא "ענת גוב, על החיים ועל המוות" של תמר טל בהפקת HOT 8, שמציג באולמות זה מכבר, והשני הוא "מחברות שחורות -ויויאן" של שלומי אלקבץ בכאן 11 שהוצג בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל קאן בקיץ האחרון אבל עוד לא עלה בישראל, והקהל הרחב יוכל כעת להתרשם ממנו לראשונה.

חגיגת הקולנוע תציג בהקרנות טרום-בכורה כמה סרטים עם ליהוק עשיר, מסקרן ולרוב גם אקלקטי, בלשון המעטה. ב"אל תחכי לי" של דני רייספלד מככבים עומר חזן, טיילור מלכוב, עינת שרוף וישראל אוגלבו; "הארוחה" של אריק לובצקי מציג את קרן פלס בהופעת בכורה קולנועית; "בוטיק פריז" של מרקו כרמל מתהדר בנלי תגר ומוריס כהן; "מתחתנת" של ערן ב.י מנפנף בדין מרשניקוב, ענת וקסמן, לאה שנירר ומייקל לואיס; "סנולנד" של יוני זיכהולץ מציג את אורי פפר, שלומי קוריאט וטלי שרון; ו"שאיפה לחיים" הוא מפגש פסגה של כמה אגדות מסך ולמעשה מיני-גלגול קולנועי של "זהו זה". גוב ומושונוב חסרים, אבל בראבא, דבל'ה גליקמן ואבי קושניר כאן, כמו גם גדי יגיל.

מעל כולם עומד "זרים מושלמים", סרטו הראשון כבמאי של ליאור אשכנזי, המבוסס על הלהיט האיטלקי בשם זה שכבר הוליד גרסאות כיסוי בשלל מדינות אחרות. מי בפנים? קחו נשימה ארוכה - מורן אטיאס, אבי גרייניק, חנן סביון, גיא עמיר, שירה נאור, אבי גרייניק ועוד.

נציין גם את "לילה בחיפה" של עמוס גיתאי, שכהרגלו מגייס כישרונות ומבזבז אותם על סרט בלתי ניתן לצפייה. הפעם הקורבנות הם חנה לסלאו (שמופיעה בסצינה אחת בלבד), נעמה פרייס, צחי הלוי, מריה זריק, קלרה ומכרם חורי ועוד. ב"שעתו האחרונה של מר קול" של דורון ערן, מעין הצגת יחיד קולנועית, יש לעומת זאת רק שחקן אחד - אוהד שחר.

סרטים ישראלים מעטים יצאו לאקרנים מאז הקורונה, ומעטים עוד יותר הצליחו בקופות. במדף הלהיטים אפשר לציין בעיקר את "לשחרר את שולי" ובמידה פחותה את "עוד סיפור אחד", סרטו הראשון כבמאי של גורי אלפי, ושניהם יוצגו גם במסגרת החגיגית הזו.

"הברך" של נדב לפיד זכה בפרס חבר השופטים בקאן אבל פחות הצליח מסחרית; "אחד בלב" של טליה לביא בכיכובו של רן דנקר, כנראה האמן הישראלי הכי פורה בשנה האחרונה, לא הצליח כמו סרטה הקודם, "אפס ביחסי אנוש"; "אגדת חורבן" של גידי דר, סרט אנימציה על חורבן הבית, הוכתר כיצירת מופת פורצת דרך בידי המבקרים אבל לא מיצה את הפוטנציאל הקופתי שלו, והדברים אמורים גם לגבי "נתראה בשמחות", מותחן האימה המבריק של מיכאל מאיר בכיכובם של מיכאל אלוני ולירז חממי. כולם ינסו לזכות בחיים מחודשים.

בהקשר זה נציין ארבעה סרטים נוספים, שכולם מתאימים לכל המשפחה. הבולט שבהם הוא "הרפסודה" של עודד רז, שבגלל נזקי הקורונה לא זכה לכבוד הראוי לו. מדובר באחד מסרטי הילדים היפים והאמינים שנעשו בישראל והלוואי שהפעם יהדהד עוד יותר.

שלושת האחרים הם "פול ספיד" של קובי מחט, המשכון של "פול גז", שקודמו יצא בימים טובים יותר וזכה אז לפופולריות גדולה יותר; העיבוד למעשייה הקלאסית "שמלת השבת של חנהל'ה" בכיכובן של לא אחרות מאשר מיכל הקטנה וחני נחמיאס, וגם סרט הטבע "כנרת - ים של חיים".