יוצר "סמוך על סול": "הסוף של 'שובר שורות' כל כך מושלם, מסוכן לנסות לחזור על זה"

נהוג לקשור את כל הכתרים של יצירת "סמוך על סול" לווינס גיליגן, האיש שעומד מאחורי הסדרה שממנה היא נולדה, "שובר שורות". גיליגן ללא ספק בעל זכויות רבות ביקום הטלוויזיוני הזה בכלל וב"סמוך על סול" בפרט, אבל מי שמנהל את הסדרה בפועל מאז העונה השלישית הוא פיטר גולד, שותפו ליצירה והאיש שכתב את דמותו של סול גודמן לראשונה כשהפציעה בעונה השנייה של "שובר שורות".

רגע לפני הפרק האחרון של "סמוך על סול" - שישודר ביום רביעי הקרוב בהוט, יס וסלקום טיוי וביום חמישי בנטפליקס - התפנה גולד לשיחת זום מסכמת ומעניינת עם וואלה! תרבות. הוא מספר על קווי עלילה שלא יצאו לפועל, במאים ושחקנים שהיה שמח אם היו חוזרים אבל לא היו זמינים (וככה פספסנו עוד מגייל, למרבה הצער), וכן על היתרון העצום של השידור השבועי לעומת הבינג', שאילולא הוא, צ'אק מקגיל וקים ווקסלר היו דמויות שונות בתכלית.

עוד מדבר גולד על הלחץ שהוא ויתר הכותבים הרגישו להנחית את הספינה הזו בצורה משביעת רצון. אחרי הכל מדובר בסופה של סדרה מאוד מורכבת, עם תנודות בין תקופות שונות והתייחסויות קטנות רבות לסדרה אחרת. זה לא רק סופה של "סמוך על סול", אלא של היקום שהתחיל עוד ב-2008 עם "שובר שורות".

"אוי כן. אלה היו הרבה כפות ידיים מיוזעות, הרבה לילות מאוחרים", מספר גולד על הלחץ. "הרגשתי עם הסדרה הזו שהתגרינו במזל שלנו מההתחלה, במובנים מסוימים. כי 'שובר שורות' יצאה כל כך טוב, אני כל כך גאה בדרך ש'שובר שורות' נגמרה, עד שזה נראה קצת מסוכן לנסות לחזור על זה. מה שבסופו של דבר גרם לי להרגיש יותר טוב עם כל זה, הוא העובדה שבסופו של דבר אני חושב שמצאנו את הסוף הנכון ל'סמוך על סול'. כל דבר אחר בסדרה הזו שונה מאוד מ'שובר שורות', ולכן גם הסוף שונה בתכלית מזה של 'שובר שורות'".


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

יש סיפורים שרצית לספר ב'סמוך על סול' ולא התממשו?

"אלוהים אדירים, היו כל כך הרבה רעיונות, כמה מהם היו די טיפשיים וכמה מהם מאוד דרמטיים. אני לא יכול לחשוף את כולם כרגע אבל היה לנו סיפור שלם שהעלינו על יריבים באלבוקרקי שהציתו שריפות כדי שבעלי עסקים יוכלו לקבל כספי ביטוח, והתכוונו לקרוא לפרק הזה 'Fire Sale". הייתי נלהב מאוד לגבי זה. היה אחד שעסק בתחנת דלק שהייתה חזית לפשע, והתכוונו לקרוא לפרק 'Gas Station Zebra' כרפרנס ל-'Ice Station Zebra' (בעברית 'תחנת זברה אינה עונה'. ע.י.).

"היו לנו כל כך הרבה רעיונות על מקרים שונים שקים יכולה לעסוק בהם. היו לנו הרבה סצנות על הרקע של קים. הייתה סצנת פתיחה שלמה שבה קים עזבה את עיר הולדתה, שדיברנו עליה רבות ובסופו של דבר לא עשינו. חלק מהאתגר הוא על אילו שאלות אתה רוצה לענות, בעיקר כשאתה מדבר על חיי הרגש העמוקים של הדמויות. כי במובנים מסוימים, יותר מעניין לצופים לחבר דברים מאשר שנרכיב הכל בשבילם.

לפעמים אני חושב - כשהיית ילד, מה היית מעדיף לקבל מתחת לעץ חג המולד: קופסה ענקית של לגו 'מלחמת הכוכבים', או שהיית מעדיף שמישהו היה מרכיב אותו עבורך לפני כן? אני חושב שזה יותר כיף לקבל את הלגו ולהרכיב אותו בעצמך. אנחנו מאוד אוהבים לתת לקהל את הקטעים ולתת להם להרכיב אותם".

אני מניח שזאת הסיבה לכך שמעולם לא סיפרתם מהו הרקע של גאס, חוץ מרמיזות על עברו בסנטיאגו ושהוא איש חשוב.

"כן, לפעמים עדיף להשאיר את הדברים לדמיון, ואני חושב שהסכנה, במיוחד במקרה של פריקוול או סרט המשך, היא שזה יכול להיות קצת… אתה יודע, היו פעם 'סיפורי ככה סתם' על 'מאין לו לנמר חברבורותיו', ואתה מתחיל לספר איך הנמר קיבל כל חברבורה, מה הייתה המשמעות של כל דבר קטן. יחד עם זאת, אנחנו אוהבים להסתכל אחורה על הסיפור ולשאול את עצמנו מה השאלות שמעניינות אותנו. למרבה הצער אין חוקיות, אנחנו צריכים לפענח את זה ככל שאנחנו מתקדמים".

בצורה אורגנית, אני מתאר לעצמי.

"כן. זו המילה האהובה עליי".

במבט לאחור על שש העונות, יש משהו שהיית עושה אחרת?

"בפרקים שביימתי בהחלט הייתי עושה כל סצנה מחדש, פחות או יותר, או לפחות עורך אותן מחדש. אבל לא, בסך הכל לא, אני מאוד גאה בסדרה, אני חושב שהיא עובדת, היא משהו בפני עצמו וזה מרגיש לי נכון, הייתי שונא להתחיל לפרק דברים. בנוגע לחרטות - זה עלה בדעתי ממש אתמול: הלוואי שהייתי נותן לג'יאנקרלו אספוזיטו וריי סיהורן לביים פרקים בשלב מוקדם יותר בסדרה, כי שניהם התבררו כבמאים נפלאים.

"דרך אגב, יש במאים שהיו לנו בעונות מסוימות שלא יכולנו להחזיר, ואם הייתי יכול הייתי מחזיר ליותר פרקים את אדם ברנסטין (שביים בין היתר את 'Five-O', הפרק של מייק מהעונה הראשונה, ואת סיום העונה הרביעית. ע.י.) ולריסה קונדרקי (שביימה שני פרקים בעונות הראשונות, אחד מהם הוא 'Fifi' שנפתח בשוט בן 4.5 דקות במעבר הגבול. ע.י.), ועוד הרבה במאים נפלאים אחרים שפשוט היו עסוקים מכדי לחזור לאלבוקרקי ולהקדיש הרבה זמן לבימוי אחד מהפרקים המטורפים שלנו".

אפרופו אנשים שלא יכלו לחזור: נאלצתם ללהק מחדש את התפקיד של ג'ף, נהג המונית, ונדמה שעם התחלפות השחקנים השתנתה גם הדמות שלו. זה משהו מכוון או שהכוונה תמיד הייתה להפוך את ג'ף לדג רקק פסיבי?

"הרעיון היה שהוא מעריץ, שהוא צייד חתימות כמעט. הוא אולי נראה מאיים כשפוגשים אותו לראשונה, אבל ברגע שג'ין מבין מי הוא ומה הוא זומם, הוא מסוגל לצאת כשידו על העליונה. כמובן, דון הארווי שגילם במקור את ג'ף הוא שחקן נפלא, אבל הוא לא היה זמין לנו שוב. אני לא יכול להגיד לך כמה פעמים שיחקנו את המשחק הזה, שבו יש לנו שחקן שנכנס ועושה משהו ואז שתי עונות אחר כך (הוא לא זמין לנו).

"דיוויד קוסטביל, שגילם את גייל, הוא דוגמה מצוינת לזה. תמיד תכננו שהוא יחזור, ודיוויד מאוד, מאוד, עסוק, ולכן זה תמיד היה אתגר (להחזיר אותו) ותמיד ממש כמעט הצלחנו, עד שבסוף השגנו את דיוויד שוב. הפעם מאוד רצינו את דון, כמובן, אבל המזל שלנו אזל. בעצם אולי הוא לא אזל, כי חשבתי שפט הילי היה אדיר ומהנה בתפקיד. אני לא יודע, אני לא חושב ששינינו לו את האופי. זה דבר אחד לפגוש איזה בחור ברחוב והוא יכול להיות מאוד מאתגר, אבל כשאתה מגלה שהוא גר עם אמו הקשישה ואמא שלו עדיין מכינה לו ארוחת ערב מדי ערב, הוא אולי נראה קצת פחות מאיים".

דיברת בעבר על היתרונות של שחרור שבועי שמאפשר לך להמשיך לכתוב את סוף העונה בזמן שצילומי הפרק הראשון בעיצומם, כך שיש אפשרות לשנות דברים במידת הצורך. תוכל לתת דוגמה למשהו שהיה שונה אם הייתם צריך לכתוב עונה שלמה לפני שהצילומים מתחילים?

"טוב, במקרה של העונה הנוכחית כתבנו הכל מראש. בגלל הקורונה זו העונה היחידה שבה חדר הכותבים נסגר לפני שהתחלנו לצלם, ואני לא חושב שהעונה סבלה מזה, אבל העונות הקודמות כן היו סובלות. הדוגמה שתמיד עולה לי בראש, והיא עולה כי מדובר באחת החוויות היצירתיות המעניינות והמרגשות ביותר שחוויתי אי פעם, הייתה האבולוציה של דמותו של צ'אק מקגיל, בגילומו של מייקל מקיין.

"הרעיון של צ'אק במקור, הדחף ליצור אותו, היה להאניש את ג'ימי. כי הדאגה שלנו הייתה: איך הופכים את סול גודמן לפגיע. הוא נראה כל כך מאושר במקומו, אז מה ההבדל בין סול גודמן לג'ימי מקגיל? והחלטנו, טוב, בואו ניתן לו אח, אנחנו צריכים שיהיה לו מישהו שאכפת לו ממנו, מישהו שאולי קצת פגיע או נטל. וזה באמת היה הרעיון, שהוא יהיה קצת נטל על ג'ימי ומוצָא לחייו הרגשיים.

"אני כתבתי את הסצנה הראשונה בכיכובו, וחשבתי הרבה על אנשים מרשימים אינטלקטואלית שהכרתי, במיוחד כשהייתי ילד. אתה יודע, הוא מדבר לטינית, האיש בבירור מאוד ממוקד ומבריק. הדברים האלה היו על הדף, אבל מה שלא היה בדף ואולי היה צריך להיות ברור לי, ואז התחוור לי ברגע שראיתי את מייקל משחק את התפקיד, היה כמה גאווה הייתה לו בעצמו ובהתנהגות המוסרית שלו, בנוסף לגאווה האינטלקטואלית.

"חשבתי שזה נהדר, וברגע שחזרתי לחדר הכותבים אמרתי, 'חכו רגע - חשבנו על המשמעות של צ'אק לג'ימי, אבל מה היא המשמעות של ג'ימי לצ'אק?'. וזה מה שהתחלנו להבין, שג'ימי במובנים מסוימים הוא מבוכה מוחלטת עבור צ'אק, מהרבה סיבות. בתור התחלה, צ'אק הוא קצת יומרני אינטלקטואלית, וברור שהוא גדל בסביבה של מעמד הפועלים, ההורים שלו מנהלים חנות פינתית קטנה, וג'ימי הוא אולי קצת תזכורת למקום שממנו הוא הגיע.

"אבל יותר מזה, ג'ימי הוא פשוט הבחור שכולם אוהבים מהרגע הראשון, וצ'אק הוא זה שאתה באמת צריך לעבוד כדי לאהוב אותו, הוא כל כך מלא מעצמו, והוא מקנא באחיו הקטן. זה היה כמו מכת ברק, ואם כבר היינו כותבים את כל העונה בנקודה הזאת, אני חושב שהיינו צריכים לזרוק את זה ולהתחיל מחדש, כי זה הנחה אותנו לחלוטין למקום שבו אנחנו נמצאים היום. אני לא חושב שכל מה שקרה היה קורה באותו אופן.

"וכמובן הדוגמה האחרת שעולה לראש היא הדמות של ריי סיהורן. כשהתחלנו רצינו שקים תהיה קצת מסתורית, אז בפרק הראשון יש לה רק כמה שורות של דיאלוג והשארנו את זה דו-משמעי: שני אלה יוצאים אחד עם השנייה? מה הקטע כאן? ומה שראינו כשבוב (אודנקירק, שמגלם את ג'ימי. ע.י.) וריי התחילו לפעול ביחד, יכולת לראות שהוא ממש חיבב אותה. כלומר, מי לא יחבב אותה? הוא באמת נמשך אליה והיא שומרת קצת על מרחק ביניהם. העובדה שלריי יש את היכולת הזו להישאר מאופקת הופך אותה למרתקת לצפייה, ואנחנו הכנסנו את זה יותר ויותר לקים. החדירה הזו אל מתחת לחזות הרגועה של קים ווקסלר הפכה גם כן לאחת מאבני הפינה של הסדרה, ששוב, אם היינו כותבים את כל הפרקים מבעוד מועד, אף פעם לא היינו מגיעים לזה".

יש פרקים שהיית ממליץ לראות שוב לפני הפינאלה?

"כן, אתה יודע מה באמת שימושי לצפייה בשלב הזה? יש תוכנית בשם 'American Greed', ובשיתוף פעולה איתנו הם עשו פרק מיוחד על סול גודמן".

כן, היא ביוטיוב.

"אני חושב שזה באמת מה שהייתי רואה בהכנה לקראת זה. זה יכול לעזור, אנחנו מבקשים הרבה מאוד מהצופים, כי אתה יודע, היו 62 פרקים של 'שובר שורות' ו-63 פרקים של 'סמוך על סול', ואנחנו מנסים לשמור על העקביות של העולם, ויש הרבה לזכור, נגיד את זה ככה".

מכאן והלאה ספוילר עד לפרק האחרון ששודר ב"סמוך על סול", עונה 6 פרק 12


יש משהו שתוכל לספר לנו על הפרק האחרון בלי ספוילרים?

"קשה לענות על זה אבל אני אגיד שהפרקים האחרונים ששודרו גרמו לי לתהות אם ​​הבחור הזה, ג'ימי מקגיל, סול גודמן, ג'ין - אם הוא נלכד במעגל שהוא לעולם לא יוכל להימלט ממנו. נראה שהוא תמיד הולך אל ההונאות האלה, וההונאות נעשו מרושעות יותר ויותר, והמוסריות שלו, שתמיד הייתה מעורערת, הביאה אותו לנקודה שהוא מאיים על הקשישה המתוקה הזו עם חוט טלפון. אז אני מניח שהשאלה היא, האם יש סיכוי לבחור הזה לעשות תפנית בחייו או שהוא לכוד ככה לנצח. וזה בהחלט אחד הדברים שחשבנו עליהם בזמן שחשבנו איך לסיים את התוכנית".

דווקא כשראינו את ג'ין לאחרונה זה נראה כאילו הוא סוף סוף מתעשת, המוסריות שלו מרימה שוב את הראש. ברור שיש עדיין מאבק, אבל מבלי להיכנס לפרטים הספציפיים - אתה חושב שהוא יכול להיגאל?

"זו נקודת מפנה, אם אתה יכול להגיד 'נקודת מפנה' על סירוב לחנוק מישהי" (צוחק).

וכשהיא אומרת "בטחתי בך" משהו משתנה בו.

"דרך אגב, זו סצנה שהתפתחה על הסט. האופן שבו היא נכתבה ונהגתה במקור היה שמריון הולכת לאחוז בלחצן המצוקה וג'ין נמצא בצד השני של המטבח, ואז הוא היה אומר 'אל תלחצי על זה', והיא תלחץ ולא היה שום דבר שהוא יכול לעשות בקשר לזה. אבל הדרך שבה וינס והשחקנים ביימו את זה - בעצם יש לו את הדבר הזה ביד, ואז היא אומרת 'בטחתי בך' והוא מרפה ממנו ומביט בה לוחצת על הכפתור. ואני חושב שאתה צודק, אני חושב שאיכשהו כמה עננים שם התפזרו, אבל אתה יודע - נשארת השאלה מה בסופו של דבר מגיע לו ומה הדבר הבא שהוא יעשה".

הפרק האחרון של "סמוך על סול" יעלה ביום רביעי הקרוב להוט, יס וסלקום טיוי, וביום חמישי לנטפליקס.