"17 בנות" הוא שמו של הסינגל החדש שמוציא היום (ראשון) עברי לידר, אותו כתב, הלחין ושר עם רועי מכלוף, והפיק לידר עם ינון יהל. השיר משרטט במבט ביקורתי את דור המסכים, שלתחושת לידר שקוע בשיווק עצמי, מצוי בחרדת החמצה בלתי נשלטת ולכוד בחלון ראווה. השיר נולד לאחר שאחד מאנשי הצוות של לידר אמר לו שבתו הולכת לווילה עם 17 בנות וביטא את דאגתו מול בתו הגדלה.
"השיחה איתו פתחה לי מחשבה על הנושא. התחלתי לשאול אותו קצת שאלות וזאת נראתה לי כמו סצנה מעניינת לאללה", אומר לידר. "אבא תמיד מודאג בסיטואציה כזאת, אבל לא עניין אותי לכתוב על הדאגה שלו, זה לא שיר על אבות ובנות. השיר הזה נהיה בהתחלה יותר על הבנות האלה ומה הן עושות ביחד, ואחר כך השיר הזה הפך יותר על כולם. גם אני מרגיש שאני קצת בתוך הווילה הזאת. כי הווילה הזאת קשורה לחיים שלנו היום - לסושיאל, למי אנחנו, לתדמית, לקונפליקט הזה שיש בתוכנו בין הדמות שאנחנו מציגים החוצה למי שאנחנו באמת. הפומו הזה. ובסוף השיר מגיע למילים 'חצי ילדה חצי אישה', אתה יודע, הצורך הזה להציג איזו דמות מסוימת, כשבפנים אנחנו לפעמים עדיין ילדים ועדיין פגיעים. אנחנו לא רק מה שאנחנו מציגים החוצה".
המבט שאתה נותן בשיר בדור הצעיר הזה, ובפער בין הרצון להציג עולם מושלם ברשתות לבין המציאות הלא קלה לפעמים, הוא מבט שלתחושתי נע בין המשועשע למזועזע.
"אני חושב שזאת נחלתם של הדור הזה בלבד. אני לא מרגיש שאני מחוץ לזה לגמרי. נכון שאולי הפרספקטיבה שלי אחרת כי גדלתי בדור אחר. כשהגיעו הפייסבוק והאינסטגרם, ובטח הטיקטוק, כבר הייתי אדם מבוגר. אז אני יודע איך זה להיות נער בלי זה. ברור שכשאני מסתכל על חבר'ה יותר צעירים היום, שגדלו על הרשתות, זה נראה לי דבר אחר, ואני מסתכל על הבן שלי שיגדל בכלל לעולם שבו הסושיאל מדיה, בעולם הנוסף הזה שיצרנו בשבילו, כבר יהיה לגמרי מובן מאליו. הוא לא מכיר סיטואציה שזה לא קיים. הדואליות הזאת תהיה לו סופר טבעית כבר.
"ועדיין אני לא יודע לכתוב על משהו שאני לגמרי לא מרגיש אליו קשר. היה לי קל לי לכתוב על זה וזה בא לי טבעי, כי אני מרגיש שזה גם עליי ועל החברים שלי. אני יכול להיות משועשע ויכול להיות מזועזע ממה שקורה לנו, ואפילו לגבי עצמי, כשאני מרגיש שהאלגוריתם שואב אותי פנימה ואני מוצא את עצמי שלוש שעות אחר כך מרגיש לא טוב בגלל ההשפעה של זה. הנה זה כל כך חזק שאיבדתי את זה עכשיו לשעתיים. יותר קל לי שיהיה לי מבט ביקורתי על זה בגלל שלא גדלתי עם זה מהתחלה, שספק אם יש לו בכלל מבט ביקורתי על זה".
"המזרח התיכון" הוא לא במקרה שם אחד מלהיטיו של עברי לידר, שפלירטט עם המוזיקה המסתלסלת כמה וכמה פעמים בקריירה שלו. הוא עושה זאת גם בשיר החדש עם הזמר, היוצר והמפיק המוכשר רועי מכלוף, הפועל תחת שם משפחתו מכלוף. הלה הגיע מקרית גת, גדל על פיוטים וסלסולים, וגם כשהוא נוגע ברוקנרול והיפ הופ הוא משאיר אלמנטים של מוזיקה מסתלסלת.
על החיבור ביניהם אומר לידר: "מכלוף מבחינתי הוא פרנק אושן הישראלי. הוא מוזיקאי סופר מעניין, מאוד מתוחכם. מי שמכיר את המוזיקה שלו, בטקסטים, בלחנים ובהפקות, יודע שהוא מוזיקאי מאוד מורכב ועמוק. הוא התחנך על מה שקוראים מוזיקה ים תיכונית, והנגיעה שלו בשירה היא נגיעה ים תיכונית וזה מהמם והוא זמר אדיר. בשבילי זה סופר מעניין, כי מצד אחד אני פוגש יוצר שקל לי לדבר איתו על מוזיקה, אנחנו אוהבים, מכירים ומושפעים מדברים דומים פחות או יותר, ומצד שני הוא מביא איזה תבלין אחר לשולחן, בביצוע. אני אוהב את המפגש הזה.
"אמרת משהו נכון - בכל התקליטים הראשונים שלי, מ'מרי לנצח' בתקליט הראשון, 'הכוס הכחולה' בתקליט השני ו'האנשים החדשים' בתקליט השלישי וסימפולים מקומיים והודיים, זה דבר שאני מאוד אוהב. אני אוהב את הצבעים האלה. אני גדלתי פה. בסדר, גדלתי בבית ששומע בעיקר מוזיקה קלאסית ודברים ארגנטינאיים, אבל אני מאוד אוהב את זה. ואני חושב שהחיבור הוא סופר מעניין. ומכלוף הוא פשוט אחד המוזיקאים הטובים והמרגשים שפגשתי. הכרתי אותו בעבודה על השיר הזה, ישבתי עם ינון יהל המפיק, ואז מכלוף נכנס לאולפן. ינון אמר, תכיר זה מכלוף. נעים מאוד. אני חייב להגיד שעוד לפני שממש שמעתי את המוזיקה שלו והכרתי אותו הייתה איזו אנרגיה מאוד נכונה בחיבור שם, וכשהתחלנו לעבוד יחד היה קסם".
ינון יהל, שהיה חלק מכותבי השיר "יוניקורן" של נועה קירל, גם הפיק איתך את השיר החדש. האם הדמות הנשית ששמה נועה המופיעה בשיר ("תעשי עם השפתיים כמו שנועה בדיוק", "היא עושה עם הרגליים כמו שנועה על הסט") - היא נועה קירל?
"זה נועה כסמל, אני אפילו לא יודע אם זו נועה עצמה. נועה מייצגת משהו. אני חושב שזה נורא מרים לה, זה אומר שכולן מסתכלות על נועה אומרות וואו ורוצות להיות כמוה".
אמרת לי בריאיון קודם שאתה לא כל כך מתעניין באירוויזיון, ובכל זאת - ראית את קירל באירוויזיון? אהבת? ובן זוגך השוודי שמח מנצחון מדינת מולדתו בתחרות?
"כמובן שהוא שמח. אני לא ראיתי את נועה. את ערב הגמר עצמו לא ראיתי כי לא יכולתי. אבל ראיתי קצת מסביב ואני חושב שהיא הגיעה להישג יפה, הגיעה שלישית, אני חושב שהיא עשתה עבודה טובה. אתה יודע, להפסיד לשוודיה באירוויזיון זו לא בושה".
איפה עומדים החלומות והנסיונות שלך לפרוץ בקריירה בינלאומית?
"עשיתי דברים בחו"ל בכל מיני הזדמנויות. רק עכשיו יש לי איזה משהו שקורה בצרפת עם איזה סינגל שהוצאתי מתוך איזה פרוייקט עם וורנר, שבדיוק שלחו לי הודעה שהוא נכנס לטופ 40 של שירי המועדונים. קרה לי עכשיו גם משהו נחמד, שבחיים לא ציפיתי לו: ענק המוזיקה סמוקי רובינסון, אחד האנשים שעשו את חברת התקליטים מוטאון, לקח שיר שלי לתקליט החדש שלו באמריקה, שהוציא לפני שבועיים. איכשהו השיר שלי הגיע אליו. דברים קורים. עבדתי עם איזה מפיק אמריקאי שעובד גם איתו, אז היה לו את השיר הזה, הם היו באולפן, הוא השמיע לו והוא ממש נדלק עליו. שאלו אותי אם הוא יכול לעבוד על זה ואמרתי ברור, כי זה כבוד ממש גדול וזה מצא את עצמו לתקליט שלו. זה סופר קול, מאוד התרגשתי מזה".
במסגרת אירועי הגאווה, בשבוע שעבר לידר הוביל קמפיין בטיקטוק, במטרה לתמוך בנראות לקהילה הגאה ובביטחון להט"ב בישראל. במסגרת הקמפיין, שהופיע תחת ההאשטאג #מישהופעם, פורסם גם קליפ בהשתתפות אושיות מהקהילה המבצעות גרסת כיסוי ללהיטו, עם מילים חדשות: "מישהו פעם תקף אותי ככה, כי העזתי ללכת ים ביד עם בנים, ובושה להורים שגידלו אותי ככה, והבן שלך הוא רק קללה בחיים".
השנה היא 2023, ומעציב כל כך שחלה עלייה דרמטית במקרי האלימות והאפליה נגד חברי וחברות הקהילה הגאה.
"זה עצוב. אני חושב שזה קשור לאקלים חברתי, העלייה הזאת. ברגע שאנשים צעירים רואים שהאנשים שמובילים את המדינה והממשלה מרשים לעצמם להגיד כל מיני דברים קיצוניים נורא כמו 'בהמות' ודברים מהסוג הזה, זה כזה חוסר לגיטימציה, זה מחלחל למטה, בטח לאנשים צעירים. זה עצוב מאוד. זה מאוד מבאס לחשוב שיש עליה במקרי האלימות היום בישראל. אתה יודע, אני יצאתי מהארון ב-2001, שזה היה חדש ובאמת גרר אחריו הרבה אנשים מפורסמים ומוכרים, ובאמת הייתה תחושה כזאת בשנות האלפיים שאנחנו הולכים למקום שבו כל הסיפור הזה הוא לא אישו. איכשהו יש תחושה כזאת באוויר שזה לא מובן מאליו כרגע. בגלל זה השנה חודש הגאווה ומצעדי הגאווה הם דבר חשוב ודאגתי להיות שם. כי זה נהיה חשוב ובכלל לא מובן מאליו. זו נהייתה מלחמה. קצת מוזר".
התעוררה סערה מכך שהשר לבטחון פנים איתמר בן גביר, שבעבר הפגין נגד קיום המצעד וכינה אותו "מצעד של בהמות", התעקש להגיע ללוות את המצעד בירושלים, למרות המחאה נגד הצעד הזה, כשהמפגינים קוראים לעברו: "בושה, בושה". נזכיר שבעבר הזמנת אותו ואת סמוטריץ' לארוחת ערב - וזה לא קרה בסוף.
"אם אדם אמר דברים בעבר והוא מתחרט עליהם ומוכן להגיד שהוא מתחרט עליהם ומוכן להתנצל עליהם ומבין שהם לא במקום ומגעילים, אז לדעתי זה דבר שיש לקבל. כולם יכולים לטעות, כולם יכולים לשנות את דעתם, כולם יכולים לעבוד על עצמם ולעשות דרך. אבל אני לא ראיתי שהייתה התנצלות כזאת. כשהזמנתי את בן גביר לארוחת ערב זאת הייתה הכוונה. אני מאוד מאמין בהידברות, במפגשים. אותי מעניין לפגוש אנשים שאני לא מכיר, שאני לא מבין בחיים שלהם ושאולי אפילו מפחידים אותי. אני מאוד מאמין בהתקרבות הזאת. על הבסיס הזה הייתה ההזמנה לארוחת ערב. על רקע כל דיבורי המשפחה האלה, אני מאמין שאם מישהו מהחבר'ה האלה ממש יבוא אלינו הביתה, יפגוש אותנו ואת אלבי, נשב בארוחת ערב ונדבר על החיים כמו שבני אדם עושים, אני חושב שיכול להיות מפגש שיעשה משהו, שישנה דעה, יזיז או יפתח את הלב. זה כמובן צריך להיות מישהו שחושב שאתה בנאדם וראוי לזה ולא בהמה. אם מישהו חושב שאתה בהמה הוא כמובן לא יבוא".
השיר החדש שלך כולל את המילים "העתיד מבטיח, ההווה מסריח". בעוד שמונה חודשים אתה בן 50. איך אתה מרגיש לגבי זה - והאם העתיד אכן מבטיח?
"אני אוהב את זה. אני חושב שזה מרגש אותי. זה מספר יפה ומאוד עגול, חצי מאה. זה יפה. בפרטי שלי, בתוך הסביבה הקטנה שלי, אני מרגיש מאוד טוב. אני חושב שאני במקום מאוד טוב. יש לי משפחה יפה - המשפחה הקטנה, המצומצמת והפרטית, ויש לי את הקהל שלי שזה גם כן משפחה לתחושתי. בדיוק חשבתי על זה היום. הלכתי ברחוב, אנשים עצרו אותי לדבר איתי, וזה פרס. אנשים אומרים לי דברים כל כך יפים. לדעת שהכל קשור, בלי שאני יודע בכלל החיים שלי קשורים לחיים של אנשים אחרים, בצורה כזאת או אחרת לאורך השנים. זה פשוט מהמם כשאתה חושב על זה. והכל קורה פה.
"אני שמח שאני פה, בהקשר לכל הדברים שדיברנו עליהם קודם. סך הכל ההווה אחלה. המילים 'ההווה מסריח' בשיר זו נקודת מבט רגעית שיכולה להיות לכל אחד מאיתנו. לפעמים כולנו מרגישים שההווה מסריח, למשל כשאנחנו נפרדים. אבל בסך כרגע אני אוהב את ההווה שלי מאוד, וכשאני מסתכל קדימה אז אני נרגש מהעתיד. יש לי ילד קטן, זה דבר סופר מרגש כשאתה מסתכל קדימה, ואולי יהיו עוד, שזה גם כן מרגש".
עברי לידר יופיע באמפיתיאטרון קיסריה ב-7 ביולי