כל הסדרות שאהבתם הסתיימו? הנה ההמלצות המושלמות שיחליפו אותן

בהפרש של חמישה ימים בסוף מאי הסתיימו ארבע מהסדרות הבולטות ועטורות הפרסים ביותר בשנים האחרונות: "גברת מייזל המופלאה" (זוכת 20 פרסי אמי), "יורשים" (13 פרסי אמי), "בארי" (תשעה פרסי אמי) ו"טד לאסו" (11 פרסי אמי). וזה עוד לפני טקס האמי של 2023, שבו הן ללא ספק יגרפו עוד כמה פסלונים.

לכתן מותיר חלל גדול בלבותיהם ובלו"ז של צופים רבים. כל אחת מהן ייחודית במידה כזו או אחרת, וזו אחת הסיבות להצלחה שלהן, אבל בכל זאת יש כמה סדרות מצוינות שעשויות למלא את החסר שהן הותירו אחריהן. כמובן, מדריך הסדרות המומלצות והחדשות של חודש יוני כבר זמין ובוודאי יעזור למצוא חלופה, אבל מעבר לו יש לא מעט סדרות מהעבר (הקרוב בעיקר) שיכולות להתאים בדיוק מבחינת נימה וטעם. הנה כמה המלצות כאלה.

Veep
איפה אפשר לראות: יס, הוט וסלקום טיוי

הדרמה של HBO על אנשי העשירון העליון, עם אב בעל נוכחות מאיימת וילדים שכולם רוצים לרשת אותו, היא טייק חדש על סיפור ישן על מלחמות ירושה. למעשה, אחד כזה הסתיים שנה אחרי ש"יורשים" החלה - "משחקי הכס". ואם מה שאהבתם זה לראות עשירים סונטים זה בזה - הטלוויזיה האמריקאית מלאה בכאלה עוד מימי "דאלאס" ו"שושלת". אבל יש ל"יורשים" כמה וכמה תכונות שהופכות אותה לברייה נפרדת לחלוטין. בראש ובראשונה - היא קורעת מצחוק.

ג'סי ארמסטרונג, יוצר הסדרה, מגיע בכלל מקומדיה. הוא מיוצרי הקומדיות הבריטיות "פיפ שואו" האיקונית ו"בשר טרי" החביבה, ונמנה עם כותבי הסאטירה הפוליטית הטלוויזיונית של ארמנדו יאנוצ'י, "מסדרונות השלטון" ("The Thick of It"), ואז גם הסרט שצמח ממנה, "בסוד העניינים" ("In the Loop"). יאנוצ'י עבר לאחר מכן ליצור עבור HBO מין גרסה אמריקאית לסדרה, כזו שעוקבת אחר סלינה מאיירז, סגנית נשיא לא מוכשרת במיוחד (ג'וליה לואי-דרייפוס), ואחר הצוות שמקיף אותה - מהאנסמבלים המושלמים שידעה הטלוויזיה (וכולל את טוני הייל, מאט וולש וטימותי סימונס).

ארמסטרונג עצמו תרם ל-"Veep" רק תסריט לפרק אחד (זה שחותם את העונה הראשונה), אבל קווי הדמיון ל"יורשים" נותרים בעינם. חוסר היכולת והאונים של סלינה מאיירז וצוותה מצייר תמונה אבסורדית ונלעגת של פוליטיקה, אבל גם כזו שלגמרי אפשר להאמין שכך היא פועלת. תוסיפו לכך דיאלוגים חדים כתער וניבולי פה ועלבונות מהמדהימים שנשמעו, וקיבלתם מכניקה מאוד מוכרת, ובעיקר סדרה מעולה - לפחות בארבע העונות הראשונות שלה (מתוך שבע). אחריהן יאנוצ'י עזב והדעיכה הייתה ניכרת.

יעניין אתכן גם: "יורשים": הסיום של הסדרה מבטיח שהיא תיזכר כאחת מהגדולות

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

התעשייה (Industry)
איפה אפשר לראות: יס, הוט וסלקום טיוי

אם מה שעשה לכם את זה ב"יורשים" הוא הדרמה שעלילתה מתרחשת על רקע העולם הפיננסי, מלאה בטוויסטים ובדמויות שמנסות להבין איך להיות טובות בעולם שמעודד אותן להיות רעות - "התעשייה" היא הסדרה בשבילכם. כמו "יורשים" גם היא מתחילה בקרטוע מסוים, ובדומה תופסת קצב ככל שהיא מתקדמת. במקרה של "התעשייה" הפריצה מגיעה בעונה שנייה אמוציונלית, לופתת, מעודנת ומורכבת.

אחד האלמנטים הבולטים ביותר בסדרה, העוקבת אחר קבוצה של סוכני מניות טירונים בסניף לונדון של בנק השקעות, הוא האופן הבוטה שבו היא מתארת צריכת מין וסמים. הם הרי צעירים שרוצים לכייף, לא? אך מה שהיה ברור כבר בתחילה ומובהר ביתר שאת בהמשך הוא שמדובר בנסיונות לשכך כאבים ולחפות על ריק. לכן מה שמרגש כל כך ככל שהיא מתקדמת הוא הניסיון של כמה מהדמויות להתפכח, ליצור מאבק קטן בין האור לחושך.

מה שמגביר את העוצמה והיופי של ההתנקות הזו הוא האיפוק ש"התעשייה" נוקטת בו. את התכליתיות שבה היא מתארת רכישה ומכירה של מניות, היא מחילה גם על הרגעים האלה. במקום כמו קומת המסחר, ציניות היא שריון הכרחי, כנות משמעה הפגנת חולשה. כך שהתהליכים האלה בהכרח מתרחשים וגועשים בעיקר בקרבי הדמויות, תוך ניסיון שלהן לא לאפשר לזה לגלוש החוצה ולחשוף אותם. אבל כמובן, אין להם ברירה אלא להישיר מבט אל הדברים שהם מנסים להדחיק, והתוצאה לא פעם חונקת בגרון.

שתי עונות כבר זמינות, ואל השלישית שבדרך יצטרפו בין היתר קיט הרינגטון ("משחקי הכס") ושרה גולדברג ("בארי").

אל תמהרו לבטל את המינוי שלכם לאפל טיוי פלוס. שירות הסטרימינג חוצב לעצמו נישה נאה של קומדיות שעושות טוב על הלב. אחת מהן ממש יכולה להיחשב כספין-אוף לא רשמי של "טד לאסו" וכוללת מאחורי הקלעים כמה מאנשיה, והאחרת הגיעה עוד לפני קומדיית הכדורגל אבל מתקיימת בדיוק באותם מחוזות.

שרינקינג (Shrinking)
איפה אפשר לראות: אפל טיוי פלוס

את אחת הסיבות לאובדן הדרך הכמעט-מוחלט של "טד לאסו" בעונה השלישית אפשר לתלות ב"שרינקינג". ביל לורנס, אחד מיוצרי "טד לאסו" ומי שימש כשואוראנר בשתי העונות הראשונות, עזב כדי לפתח את הסדרה החדשה, ועשה זאת עם ברט גולדשטיין, הלא הוא רוי קנט, שגם הוא אחד מכותבי "לאסו". איתם יצר את "שרינקינג" ג'ייסון סיגל, שגם מככב בתפקיד הראשי, אחד שכבר יודע דבר או שניים על קומדיות אנושיות וטובות לב - יעיד הסרט הנפלא "קח את זה כמו גבר".

הסדרה עוקבת אחר פסיכולוג שאיבד את דרכו לאחר מות אשתו, ולמרות שעברה כמעט שנה הוא עדיין מזניח את בתו בת העשרה ולא מעט מחובותיו האישיות והמקצועיות. כאשר הוא עם מטופלים הוא מרשה לעצמו לומר דברים שאסור לו ולחשוף יותר מדי פרטים אישיים, למגינת ליבו של הבוס והמנטור שלו, פול (הריסון פורד באחד מתפקידיו הטובים ביותר בשנים האחרונות).

בהתחשב ביצירות הקודמות של העוסקים במלאכה, אפשר להבין לאן נושבת הרוח ב"שרינקינג". זהו סיפור על השתקמות ופגמים אנושיים שלעומתם ניצבים התמודדות ואחווה, ועל הכל נסוכה הומניות גדולה. יש בזה קצת קיטש בלתי נמנע, בהחלט, ולאורך העונה יש כמה התפתחויות שכבר ראינו אלף כמותן, אבל "שרינקינג" מפצה על כך עם חן עצום, כנות משכנעת, רצף מרשים של בדיחות מוצלחות לכל אורכה, פסקול נפלא, דמויות מקסימות, ובעיקר קאסט פשוט אדיר.

הסדרה, שהגיעה מוקדם יותר השנה, מונה כרגע עשרה פרקים, אבל כבר חודשה לעונה שנייה שבוודאי תגיע בשנה הבאה (טל"ח, תלוי כמה זמן תימשך שביתת התסריטאים).

יעניין אתכן גם: טד לאסו יכול להפוך כל אדם לגרסה הטובה ביותר שלו, אבל לא את הסדרה בכיכובו

מסע אגדי (Mythic Quest)
איפה אפשר לראות: אפל טיוי פלוס

בפברואר 2020, חודש לפני שהקורונה השתלטה על העולם והביאה לסגרים נרחבים, הגיעה הסדרה הזו - שיצרו אנשי "פילדלפיה זורחת", רוב מקלהני, צ'ארלי דיי ומייגן גנץ - ועזרה לשכך את חוסר הוודאות, ובמקומם להעלות על נס חיבורים אנושיים ונימה כללית מכילה ושוחרת טוב. הסדרה אף הגדילה ויצרה ספיישל בידוד מיוחד שהגיע בהמשך אותה שנה והפך לטוב ביותר בה - גם היום, כשכבר יש שלוש עונות.

בתסריט מחוכם, מדוקדק ולא פעם מבריק, "מסע אגדי" עוקבת אחר קבוצה של מפתחי משחק רשת מרובה משתתפים מצליח מאוד א-לה "וורקראפט". לכל אורכה ניכר שהיא מבינה את החשיבות והכוח הקהילתיים הטמונים במשחקי מחשב, ובעיקר בכאלה מרובי משתתפים. בתוך המשחק ומחוץ לו, "מסע אגדי" מעלה על נס את תחושת השייכות, את החיוניות בלהיות חלק ממשהו גדול, יצירתי, מכיל. היא בוראת הווי מענג ורוב הזמן מצחיק, פעמים רבות עם קורטוב הגון של טירוף, אבל תמיד עם נשמה גדולה שניכרת מבעד לחרכים.

פעם בעונה היא חוזרת אחורה בזמן כדי לחשוף נתחים מעניינים ויפים מהסיפור, מושכת אותו לכיוונים לא צפויים אבל תמיד מקסימים. נאמנה לשמה ולמוטיב ההרפתקה, היא לא מהססת לרענן את הכל מהיסוד. גם אם לפעמים היא קצת תועה בדרך בזמן שהיא עושה זאת, הנועזות מפצה ושומרת על רעננות, והנשמה הגדולה תמיד ניכרת.

ואפרופו רוב מקלהני וחלופות אפשריות ל"טד לאסו" - השחקן והיוצר מככב גם בסדרה התיעודית המלבבת "ברוכים הבאים לרקסהם", שעוקבת אחריו ואחר שותפו לרכישת קבוצת כדורגל מהליגה החמישית באנגליה, ריאן ריינולדס, והתוצאה מלאה בהומור, מודעות עצמית ולב ענק.

משפחת ג'מסטון (The Righteous Gemstones)
איפה אפשר לראות: יס, הוט וסלקום טיוי

לאורך ארבע עונותיה, "בארי" הייתה כמה דברים בבת אחת. זה היה חלק מגדולתה. נקודת המוצא שלה הייתה קומדיית פשע על מתנקש שמגיע להוליווד ומבקש להפוך לשחקן כדי להתנער מעברו האלים. עם השנים הפכה הסדרה לאפלה וסוריאליסטית בהרבה, משהו ש"משפחת ג'מסטון" לא חולקת איתה - והגם שכרגע זמינות רק שתי עונות, ספק אם זה ישתנה.

"משפחת ג'מסטון", שיצר דני מקברייד ובכיכובו, עוסקת במשפחה דרומית שמפעילה כנסיית-על משגשגת ומשדרת את דרשותיה בערוץ משלה. איליי ג'מסטון (ג'ון גודמן) הוא זה שהקים את האימפריה בשעתו וממשיך להוביל אותה בזרוע נטויה. שלושת ילדיו המפונקים והשבעים - ג'סי, ג'ודי וקלווין (מקברייד, אידי פטרסון ואדם דיויין) - חוסים בצל הכבד שהוא מטיל עליהם, אך עושים ככל יכולתם כדי להיחלץ ממנו ולהוכיח את עצמם. אם כי, כמובן, בלי להפסיק ליהנות מהכסף הגדול שזורם אליהם בקביעות. אכן, היא יכולה גם להיות תחליף לא רע נוסף ל"יורשים".

אם "בארי" היא סאטירה שמכוונת את חציה להוליווד, "משפחת ג'מסטון" יורה פגזים אל עבר כנסיות-על. מה שהופך אותה למוצלחת כל כך הוא העובדה שדרך הפעולה שלה היא עיסוק במשפחה הלא מתפקדת והמאוד לא קדושה שבמרכזה. השחקנים הנפלאים שלה - כולל בין היתר את ג'ון גודמן ו-וולטון גוגינס - מייצרים מטעמים מההסתבכויות המשוגעות שנובעות מקשרים רופפים ושבורים בין ג'מסטון אחד למשנהו. ולמרות שהעלילה היא קומדיית פשע במיטבה, ועל אף שהדמויות מגוחכות ומוקצנות רוב הזמן, כוחה של "משפחת ג'מסטון" טמון ביכולת הדי-מדהימה שלה למנוע מהן להפוך לקריקטורות, אלא להפך, להפיח בהן נשמה גם כשהן בשיא קלקלתן.

העונה הראשונה אדירה, השנייה קצת מאבדת דרכה (השלישית תתחיל ממש עוד כשבועיים, ב-19 ביוני). אבל גם ברגעיה המשתרכים, מדובר בסדרה מצוינת שראויה להד גדול בהרבה מכפי שיש לה כרגע.

יעניין אתכן גם: "בארי": העונה האחרונה של קומדיית הפשע מרשימה, מרהיבה, מפתיעה - ולגמרי מיותרת

פטריוט (Patriot)
איפה אפשר לראות: אמזון פריים וידאו

אם ההומור הסוריאליסטי הוא זה שעשה לכם את זה ב"בארי", "פטריוט" היא תחליף מושלם. האמת, לקרוא לה תחליף זה מעליב - היא פשוט סדרה מעולה, מקורית ומיוחדת, ומעטים מדי בכלל יודעים על קיומה. היא הסתפקה בשתי עונות בלבד ששודרו ב-2017 (שנה לפני "בארי") ו-2018, ומהתקציר שלה, כמו גם משמה הגנרי, אפשר לחשוב שמדובר בסרט ריגול בבימויו של ווס אנדרסון.

מעשה בג'ון טאבנר (מייקל דורמן טרום "עבור כל האנושות" פשוט נפלא), מרגל מדוכא שמנסה לסכל מימון של נשיאות איראנית עוינת, אבל נתקל במהמורה עם כל צעד שהוא עושה. ג'ון מזמן היה פורש אילולא המפעיל שלו היה גם אביו (טרי אוקווין המעולה, "אבודים"), שיסתבך אם בנו ייכשל. כך הגיבור נאלץ להמשיך, נפגע שוב ושוב בדרכו אל המטרה. אם בכוונה (קופץ מגג בניין גבוה כדי לחדור אליו בידיעה שיאבד את ההכרה למספר דקות, נלחם בכלב שמירה שנושך אותו, מטפס על גדרות חשמליים) ואם מפני שכך החליט הגורל (הוא נורה בידו, לא מצליח לישון בכלל וכמעט לא רואה בעיניים מרוב פגיעות ותשישות).

"פטריוט" נורא מצחיקה ונורא תמהונית, כמו תבשיל שרקחו ווס אנדרסון, האחים כהן ו"האמריקאים". היא מתארת עולם שבו סביר לנהל שיחה משני ספסלים הניצבים זה מול זה, לומר בכל משפט את שמו של האדם שאתה מדבר איתו, לירות ולפגוע בילד (אל דאגה, שום דבר חמור) בשעה שהמבוגר שלידו ממשיך לעמוד באדישות, ושלל משובות משונות נוספות. ומתחת לפני השטח המוזר הזה שוכן עצב רב. עוד ועוד אנשים נשאבים למשימה של ג'ון הפעם, בכללם כאלה ששטמו אותו בעבר, ובני משפחה שונים מגיחים בדיוק במקום המתאים כדי להעניק לו תמיכה נפשית ותמיכה בכלל.

מי שיבוא אל "פטריוט" בגישה המתאימה יגלה את אחת הסדרות המיוחדות והמקוריות על המסך, שלא במפתיע גם כוללת בה כמה תצוגות משחק גדולות (כולל של טרי אוקווין מ"אבודים" וקרטווד סמית' מ"מופע שנות ה-70"). הדבקות שלה בפרטים הקטנים מתגמלת ככל שהעונה מתקדמת, ועם כל שיגיונותיה המופגנים, תכופות היא גם נוגעת ללב.

כאן הסוגייה סבוכה יותר, יש להודות. "מייזל" היא ללא ספק יצור מיוחד שקשה למצוא לו חלופות מדויקות. הבדיחות הבלתי פוסקות, העושר המופגן והמרהיב של ההפקה, התחושה המחזמרית, היהדות, הניו-יורקיות, השחזור התקופתי. למצוא יצירה אחת שעושה את כל זה, ועוד בהצלחה, היא משימה קשה מאוד.

הסדרות היחידות שאיכשהו מזכירות אותה הן כאלה שחולקות איתה את ההומור המהיר עם מיליון פאנץ'-ליינים לדקה, כולל הסדרה האיקונית הקודמת שיצרה איימי שרמן-פלדינו, "בנות גילמור"; או לחילופין סדרות שכמו "מייזל" מתארות את סיפורן של קומיקאיות פורצות דרך. יש שתיים כאלה טריות יחסית, אבל הן נופלות ממנה משמעותית, כך שבניגוד להמלצות הקודמות הפעם מדובר בתחליפים שמוצעים לא בלב שלם. אף על פי כן, אולי הן יעשו את העבודה.

הראשונה והמוצלחת יותר היא "Hacks", שזמינה ביס, הוט, סלקום טיוי ופרטנר טיוי, ועוקבת אחר דברה ואנס, קומיקאית אגדית ותיקה (ג'ין סמארט) שמנסה להמציא את עצמה מחדש באמצעות כותבת צעירה (האנה איינבינדר). מגרעתה העיקרית של הסדרה טמונה בכך שפשוט אי אפשר להאמין שהסטנד-אפ של דברה אמיתי, וגם סמארט עצמה, עם כל מעלותיה, לא משכנעת כמישהי שמורגלת לעשות זאת על במה. ולמרות זאת, לבה של "Hacks" והדבר החשוב בה באמת הוא הקשר בין שתי הנשים, והוא נהדר ומצדיק הכל. נכון לעכשיו יש שתי עונות (השלישית בדרך), הראשונה טובה יותר מהשנייה.

יעניין אתכם גם: "גברת מייזל המופלאה" סיימה את דרכה בראש - ובציצי - מורמים

הסדרה השנייה והמאוד בינונית היא "מצחיקה אחת" ("Funny Woman") הבריטית, שמבוססת על הספר "מצחיקונת" של ניק הורנבי. בדומה ל"מייזל" גם העלילה כאן מתרחשת בשנות השישים ועוקבת אחר ברברה פרקר, אישה שעוזבת הכל כדי לרדוף אחר החלום שלה להפוך לקומיקאית בלונדון - במקרה הזה לא סטנדאפיסטית אלא שחקנית קומית.

ג'מה ארטרטון בסדר בתפקיד הראשי אבל רחוקה מלספק תצוגה קומית גדולה שאמורה לגרום לנו להאמין בכישרון הגדול של דמותה, והסדרה משום מה מתעקשת להכניס כל מיני קטעים "מצחיקים" (ברברה חוזרת למקום עבודתה הקודם ומתעמרת בבוסית השנואה שלה!) או "מותחים" (ברברה מאחרת לישיבה החשובה שתכריע את גורלה!) שנפקדים מהספר בצדק.

מה שבכל זאת עובד בה הוא השחזור ההיסטורי, שאמנם לא מאזכר בפירוש את ה-BBC ומתחריו (שוב, בניגוד לספר, שמטמיע את הסיפור בעולם האמיתי) אלא ממציא חלופות, אבל גם ככה הוא מקנה הצצה מעניינת מאוד לתעשיית הטלוויזיה הבריטית של הימים ההם.