תמיד יש מה לראות בטלוויזיה. כלומר, בספטמבר לבדו צפויות לשוב עונות אחרונות לסדרות "כלבי השמורה" (בישראל), "טופ בוי" וגם "דיסאנצ'נטמנט", אם אתם עדיין סלחניים כלפיה, וכן עונה חדשה של "מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים" הנפלאה - לקראת כולן מומלץ מאוד לעשות צפיות חוזרות (או ראשונות, אם טרם היה לכם העונג). אבל בנוסף להן, אם בא לכם משהו שילבה את החשק שלכם לאיזו חופשה אסתטית בעיר נוכרית יפה או על שפת אגם יפה, הנה חמש המלצות לסדרות שיעשו את זה.
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
האגם (The Lake)
איפה לראות: אמזון פריים וידאו
אם כבר קיץ, אז על שפת אגם ציורי בקנדה. ג'ורדן ג'באריס ("אורפן בלאק") מככב בתפקיד הראשי בקומדיה השנונה, ולצדו ג'וליה סטיילס ("10 דברים שאני שונאת אצלך", "דקסטר"). ג'באריס מגלם את ג'סטין, גבר בשנות השלושים לחייו שחזר מחו"ל בעקבות פרידה מבן זוגו מזה שנים, וכעת מתכנן להתחבר לבתו המתבגרת, בילי, שאותה מסר לאימוץ בילדותה, במהלך קיץ (ואחריו עוד אחד) היא תשהה אצלו בבקתה המשפחתית על האגם. התוכניות שלו משתבשות כשהוא מגלה שאביו המנוח הוריש את המקום לאחותו החורגת המושלמת והמרושעת, מייזי-מיי.
"האגם" כולה סדרה של איזונים מצוינים: בין הלוקיישן היפה, המרגיע, לבין התככים והמילים החדות כתער (ועמוסות משחקי לשון שהתרגום מתמודד איתן רוב הזמן בגבורה); בין דמויות קיצוניות, לפעמים על גבול הקריקטוריות, לבין קומדיה אנושית וחומלת; בין הפוטנציאל הפרוס והמבטיח של גיל ההתבגרות לבין מבטים מפוכחים ומרירים לאחור. באמצעות התמהיל הזה, לאורך שתי עונותיה "האגם" מצליחה לעורר הזדהות עם כל אחת מהדמויות, אנטגוניסטית ככל שתהיה, וליצור משהו מקורי וכובש.
יעניין אתכן גם:
"אימפריית הכאב": הסדרה של נטפליקס גרועה אפילו יותר כשמשווים אותה ל"דופסיק"
"הדוב": העונה השנייה של הסדרה מאתגרת את גיבוריה להעז - והתוצאה מופלאה
"עוצר נשימה" עונה 2: לא יכולתי להפסיק להגיד למסך בקול, "אלוהים ישמור, תשכבו כבר!"
הצד האפל של פלורידה (Florida Man)
איפה לראות: נטפליקס
אל תתנו לשם העברי הטיפשי של הסדרה להשלות אתכם - אין ממש אפלה בקומדיית המתח הזו, שעלתה מוקדם יותר השנה בנטפליקס בלי להשאיר חותם. מדובר במעשיית פשע שטופת שמש וחמודה מאוד שעלילתה עוקבת אחר מייק ולנטיין, שוטר שהודח מתפקידו ושקע בחובות וכעת עובד אצל מאפיונר צעיר ומפוקפק. כאשר זוגתו של האחרון נמלטת ממנו אל פלורידה, מייק מופקד על המשימה המפוקפקת לצאת אל העיר שבה גדל בפלורידה, למצוא את הבחורה ולהשיבה. אלא שבתוך כך הוא נשאב לניסיון פרוע ומסוכן למצוא אוצר.
יותר מכל "פלורידה מן" מזכירה את כתביו של אלמור לנארד, שחלק ניכר מעלילות ספריו אכן התרחשו בפלורידה, וללא ספק היווה השראה לסדרה החדשה. המפורסם שבספריו הוא זה שהפך לסרט "רומן לא חוקי", עם ג'ניפר לופז בדמותה של המרשלית קארן סיסקו, דמות שמאוחר יותר זכתה לסדרה נהדרת בפני עצמה אך קצרת ימים בכיכובה של קרלה גוג'ינו. הוא גם כתב קלאסיקות כמו "תפוס את שורטי" ואת הספרים שהפכו ל"ג'קי בראון" ו"צדק פרטי". כולם, וגם "פלורידה מן", שנונים, קלילים ופיקחיים, ומאוכלסים בדמויות שובות לב גם כשהן מהצד המנוול של המתרס.
אדגר רמירז מוצלח בתפקיד הראשי בסדרה, אנת'וני לפלייה מצוין בתפקיד אביו, אבל ההפתעה האמיתית היא הדוגמנית לשעבר אבי לי. היא בקושי הותירה חותם בתפקידה ב"ארץ לאבקראפט", נראתה שם לא יותר מאשר ברבי שתפקידה מסתכם בלהופיע ולהיראות אניגמטית, אבל במקרה הזה היא מקסימה ושובת לב.
חופים של סודות (Outer Banks)
איפה לראות: נטפליקס
אפרופו חיפושי אוצר, דרמת הנוער של נטפליקס הייתה לרגע התגלמות אולטימטיבית של ספרי ההרפתקאות הקלאסיים והאהובים. היא מתרחשת באי בצפון קרוליינה (באזור שבו צולמה גם "פלורידה מן", על אף שמה) בשם אאוטר בנקס - שם גרים עשירים מופלגים לצד חסרי כול. על הרקע הזה, הנער ג'ון בי רותם את שלושת חבריו הטובים לחיפוש אחר אוצר אגדי שקשור להיעלמות של אביו.
בכל הנוגע לפן של דרמת הנעורים אתם מכירים את הנוסחה: בני עשרים ומשהו אסתטיים במיוחד שמגלמים תיכוניסטים רהוטים ושנונים, כתיבה מוכרת ומבדרת אבל לא בדיוק מלאת השראה, סיפור שההתקדמות שלו תלויה בהחלטות טיפשיות של הגיבורים וכן הלאה. אולם על הקלישאות האלה מפצה "חופים של סודות" (בעונתה הראשונה בלבד, אחרי כן היא כבר מטומטמת ברמות שלא ניתן לתרץ) באמצעות מה שהופך אותה לרעננה ככלות הכל, ומאוד ממכרת: עלילת חיפוש מטמון שזורקת את גיבוריה למשימה מסוכנת, והופכת את הסדרה כולה לשעטנז מבדר בין סדרת ז'אנר מן המניין לבין סוג של "אי המטמון".
איכשהו התמהיל הזה עובד. לא מעט כי "אאוטר בנקס" פשוט פורסת על הכל דוק של ערגה. לפעמים נדמה שרוב האירועים בה קורים בזמן שקיעה זהובה, התקציב של נטפליקס מאפשר לה להפגין שפע מצודד, הצילום יפה בצורה שלא רואים בדרך כלל בסדרות נעורים, וכל הסדרה הזו נראית כמו חופשה נעימה שהיינו בה פעם ועכשיו כיף להיזכר.
קיץ אמריקני חם ורטוב: היום הראשון במחנה (Wet Hot American Summer: First Day of Camp)
איפה לראות: נטפליקס
בנטפליקס אוהבים להחיות יצירות אהובות, כידוע, וקומדיית הפולחן עתירת הכוכבים-לפני-שהיו-מוכרים "קיץ אמריקני חם ורטוב" היא אחת מהמוצלחות שהוספו לארסנל כבר ב-2015. הסרט, קומדיית אבסורד מטורפת, מתאר את היום האחרון במחנה האמריקאי-יהודי פיירווד, רגע לפני שכולם עוזבים וחוזרים הביתה. הוא אמנם נכשל בקופות כשיצא ב-2001, אבל עם הזמן גרף עוד ועוד מעריצים, ומן הסתם גם זכה להצלחה נאה בנטפליקס מאחר שהחליטה ליצור המשך בן שמונה פרקים.
עד כמה שהסרט חביב, הסדרה נפלאה ממנו בהרבה. כל השחקנים המקוריים (בהם פול ראד, איימי פוהלר, בראדלי קופר ואליזבת בנקס) חזרו, ואיתם עוד כמה כוכבים אהובים (בהם ג'ון האם, לייק בל וכריס פיין) כדי לתאר את מה שקרה בימים הראשונים של מחנה הקיץ אי אז ב-1980, כלומר מצולם 14 שנה אחרי הסרט המקורי אבל מתרחש חודשיים לפני, בהתאם להומור האבסורדי של "קיץ". כיאה לסדרה בת שמונה שעות, העלילה נוכחת הרבה יותר מאשר בסרט המקורי, עובדה שתורמת להיותה יצירה שלמה, קומוניקטיבית, רגישה ומצחיקה יותר ביחס לסרט. בזמן שהיא עושה לו כבוד עם מחוות, קריצות וציטוטים קטנים, היא גם לגמרי עומדת בפני עצמה. בכך לא זאת בלבד שהיא מתעלה על המקור, אלא גם מקרינה עליו בצורה מחמיאה. אחרי כן הגיעה גם סדרת המשך, "כעבור עשר שנים", אבל למרבה הצער היא הרבה פחות מוצלחת ואפשר לוותר עליה.
הלוטוס הלבן (The White Lotus)
איפה לראות: יס, הוט וסלקום טיוי
כל אחת משתי עונותיה של "הלוטוס הלבן" (השלישית כמובן בדרך) ממוקמת בנקודות יפהפיות על הגלובוס: הראשונה בהוואי והשנייה בסיציליה. כמובן, חלק גדול מהאג'נדה של הסדרה הוא לתקוע סיכות מפוכחות בבלון הזה של נופש יוקרתי ולהדגיש את המחיר שמשלמים צוותי העובדים במקומות כאלה, ובכל זאת, הים והשמש והפאר מספקים משקל נגד מנקר עיניים ומפתה.
עבור מיק ווייט, יוצר הסדרה, הגיבורים הלבנים והאמידים מאוד של הסדרה הם כלי להצגה שנונה, מקוממת ויעילה של פערי המעמדות. לעתים ההתנגשות הזו בוטה, קטנונית ומופגנת, אך במקרים אחרים ומענגים לא פחות, היא נטולת מודעות עצמית לחלוטין. בעיות העולם הראשון של הגיבורים מקבלות לפתע טוויסט אחר. ככל שהן דרמטיות יותר, כך הן נראות נטולות חשיבות, מנותקות ומפונקות.
העובדה שמדי עונה מרחף מעליה מקרה מוות בלי שנדע את זהות המנוח או הרוצח, אם ישנו כזה, חושף את העצבים וטוען הכל בפרנויה. כל מה שלנגד עינינו רק נראה כדרמת יחסים שנונה וסאטירית, אך הוא יותר מזה. הוא עניין של חיים ומוות. מיליוני צופים מתגייסים לנחש מי ימות כי הדמויות משורטטות בצורה כל כך טובה, כי הממשקים ביניהן נרקמים בצורה כה משכנעת. כי היה בהן משהו נכון, אנושי ואמיתי.