סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה" סיימה את העונה השניה שלה, לקול אדישות הצופים. האכזבה הגורפת שהיא עוררה בעונה הראשונה שלה רק המשיכה בעונה הנוכחית, ואפילו החזרתה של דמות אהובה מהעבר לא עזרה. אבל האם הסדרה הזאת באמת כל כך גרועה? בהחלט לא. בעונה השנייה שלה גלשה הסדרה למקום יותר נוח עם עצמה. כבר לא מתרוצצת כמו טינאייג'ר עם הפרעת קשב בניסיון לעמוד בכל הסטנדרטים של ה-wokeness והשינויים הטכנולוגיים, כבר לא מנסה אפילו לדחוף לנו סקס על כל תנוחותיו, בשם סדרת האם. כמו אישה שהבינה בשנות ה-50 שלה שהיא יכולה להירגע ולא חייבת ללבוש מחטב מתחת לשמלה, ככה גם הסדרה הזאת נשמה סוף סוף לרווחה.
הרי, כמו שכתבתי בעונה הקודמת, גובה הסיכויים של סדרת המשך ל"סקס והעיר הגדולה" להיכשל היו כגובה הציפיות לבואה. ההייפ בזמן שהייתה מלכת הרייטינג ויקירת הצופות, ומעמד הקאלט שאליו הגיעה בשנים שחלפו עד שהגיע הריבוט לעולם, פשוט לא אפשרו לסדרה החדשה הזאת להיות שום דבר, וזאת למרות שזה היה אותו מוצר. הרי אותם היוצרים כתבו את אותם התסריטים (תוך עדכון מתבקש בהתאמה לעולם המשתנה והמתפתח), על אותן הדמויות, בגילומן של אותן שחקניות אהובות. אותה אופנה מטורפת אך מעוררת התפעלות, אותם לוקיישנים נדל"ניים לא אמינים אך מעוררי קנאה אין סופית, אותו שפע פריבילגי שהקשר בינו לבין אורח החיים של אדם ממוצע קלוש ביותר, ואותה ניו יורק כשחקנית משנה. באמת, זו אותה הסדרה. הקהל רק חושב שהוא זוכר משהו אחר - ככה זה נוסטלגיה.
למרות שעל המסך שלנו מסתובבים עכשיו חבורה של גברים ונשים בשנות החמישים שלהן, כולם עדיין נראים פצצה. בדיוק כמו פעם, רק אחרת. מדובר בסדרה שכסף רב נשפך בה על הנראות, ויש הקפדה על כל פריט ריהוט, כל כפל בבגד, כל תלתל וכל ריס מלאכותי. הניתוחים הפלסטיים נעשו ברמה הגבוהה ביותר, לא תראו טיפת צלוליטיס בפריים, ולמעשה כולן שמרו על גזרה דקיקה כדי שחלילה לא יבאס לצופים בעיניים להסתכל על אישה רגילה בגיל המעבר.
יעניין אתכן גם:
אל תצאו אל השרב: 5 סדרות שיעשו לכם חשק לקיץ בלי לעזוב את המזגן
"אימפריית הכאב": הסדרה של נטפליקס גרועה אפילו יותר כשמשווים אותה ל"דופסיק"
"הדוב": העונה השנייה של הסדרה מאתגרת את גיבוריה להעז - והתוצאה מופלאה
"פרייז'ר" חוזרת: צפו בתמונות ובטיזר לקראת סדרת ההמשך של הקומדיה האהובה
"איך להגיע לגן עדן מבלפסט": הסדרה החדשה של יוצרת "נערות דרי"
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
למרות כל החסרונות הידועים מראש, ובראשם חסרונה של סמנת'ה האיקונית (ועוד נחזור לזה. איך לא?), "פשוט ככה" רחוקה מלהיות רעה. בעונה השניה היא אפילו יותר חמודה ופחות קרינג'ית מהעונה הראשונה. אם קודם היינו צריכים לעבור כצופים את השוק של הכרת שלל דמויות חדשות שלא ידענו למה צריך להיות לנו אכפת מהן, עכשיו אנחנו כבר מכירים אותן ואת החיים שלהן, והעלילות שלהן מעניינות לפעמים יותר ולפעמים פחות, כפי שצפוי. אם בעונה הראשונה כל אזכור של דמות מהעבר שלא נמצאת איתנו יותר עוררה בצופים זעם או אי נוחות, בעונה הזאת הופעות האורח של דמויות חולפות מפעם, כמו גם הרפרנסים לעלילות מהסדרה המקורית, לא פתטיים יותר אלא עושים את העבודה - שזה להזכיר לנו שגם אנחנו החברות הכי טובות של קארי כבר איזה שלושים שנה.
הקאסט עדיין מצוין, ויודע לאזן היטב בין קומדיה לדרמה. בעונה הזאת יש הרבה יותר אוויר ועלילות קלילות שלא גולשות לאבסורד המביך כמו בעבר. בזמן שקארי מתאבלת על ביג ז"ל ומנסה לעבור הלאה, ומירנדה מנסה לנווט את מערכות היחסים שלה בעבר ובהווה ולהבין את המיניות שלה, קריסטין דיוויס מביאה קונטרה לעלילות הכבדות עם כל החינניות והאופטימיות של שרלוט. בסדרת המקור היא הייתה החברה המעצבנת ביותר ברביעייה, ובריבוט היא פשוט מקסימה, וביחד עם כל המשפחה החמודה שלה אחראית להרבה מהאיזון והקלילות. אפילו לסטיב (דיויד אייגנברג), בעלה הזנוח של מירנדה, יש רגע דרמטי מעולה שמזכיר לנו שהוא יותר מניצב בסדרה הזאת.
ומעל כולם ישנה שרה ג'סיקה פרקר, שבלעדיה באמת לא הייתה "סקס והעיר הגדולה" ולא "פשוט ככה" ולא כלום. אנחנו נוטים לקחת אותה כמובן מאליו, כי היא והסדרה אחת הן, אבל צריך לעצור ולהביט באיזה כישרון היא מחזיקה את כל ההפקה הזאת על כתפיה הצרות והשיקיות. היא ה-straight woman המושלמת כששאר הדמויות באות לספר לה את הבעיות המטורללות שלהן. הטיימינג הקומי שלה רק השתפר והתחדד עם השנים, וכשהיא מביאה את הדרמה היא מדהימה ממש. יותר מזה, נראה שהיא אפילו טובה יותר מפעם; בסדרה החדשה לא קיבלנו אף רגע אובר-דרמטי או מטופש ממנה. בכל רגע שקארי על המסך, היא מקסימה מקצה הכובע המוגזם שלה ועד עקב נעלה. היא ללא שום ספק דמות ראשית, וזה לא דבר פשוט בכלל בסדרה שרחוקה מלהיות מושלמת.
מכאן והלאה ספוילרים לכל העונה השנייה של "פשוט ככה".
"פשוט ככה" רצה בין עלילות ורגשות, ולא עוצרת לרגע. אין זמן לתהליכים מורכבים. אם משהו עובר על הדמות, הכותבים יגידו לנו את זה. לפעמים זה בסדר, כשמדובר באחת מדמויות המשנה, כמו למשל כשסימה צריכה להבין שהיא מפחדת להתאהב. אבל כשמדובר בקארי, זה ממש קריטי שנראה את התהליך שהיא עוברת, ולפעמים כשזה לא קורה, זה ממש רע. "פשוט ככה" וגם "סקס והעיר" (הרי אמרנו שזו אותה סדרה), למרות כל הקסם שלהן, לא מאמינות בחוק הכתיבה "להראות, לא להגיד". הן יצירות שמספרות לנו הכל, ואם לא הבנו, יש גם קריינות מסכמת של קארי בסוף הפרק אז לא לדאוג.
והנה בחלק השני של העונה, קארי מחליטה ליצור קשר עם איידן, האקס המיתולוגי (הנוסף) שלה. זה קצת מגיע משום מקום אבל זה בסדר, כי כאמור אנחנו היינו הבסטי שלה כבר בסיבוב הראשון שלהם, אנחנו זוכרים מה היה וגם איך זה נגמר (והיו לנו דעות נחרצות לגבי הרומן הזה) - אז כצופים אנחנו יכולים לראות את זה כחלק הגיוני בתהליך האבל שלה והצורך לעבור הלאה. למרבה ההפתעה, החזרה של איידן לא הייתה עניין מביך ברמות, או מעצבן לאללה (כי מה לעשות, לפעמים הוא היה מעצבן). האהבה שניצתה בין בני הזוג כאילו לא הופסקה מעולם היא די אמינה, וגם הפחד שלו להיכנס לדירה שלה כי בראש שלו היא מסמלת את כל הדברים הרעים שקרו להם.
ואז פתאום אומרת קארי, באיזו שיחה רגילה באמצע היום, שהיא מרגישה שאולי הוא היה הבחירה הנכונה, ולהיות עם ביג כל השנים האלה - זו הייתה הטעות. הבנתם? פשוט ככה. הרומן האפי שלה עם ביג, שהיה בעלה, שעליו היא עוד מתאבלת, זו הייתה טעות של שנים. בעצם היא הייתה צריכה להיות עם איידן בשלושים שנה האחרונות. ככה, בהצהרה השטחית הזאת, קארי מוחקת את ביג ואת האהבה שלהם ואת החשיבות שלו בחייה, שלכל הפחות תרמו לצמיחה וההתפתחות שלה, כי זה מה שקורה בחיים משותפים. ובו זמנית, מוחקת בבת אחת חלק מאוד מהותי מהמיתולוגיה של "סקס ועיר הגדולה".
למה? אם זה התהליך, תראו לנו אותו. אלוהים יודע שאם קארי הייתה מביטה אחורה בעין אובייקטיבית על היחסים עם ביג היא הייתה מגלה, כמונו, כמה רעל היה שם בשנים הראשונות. יש סיבות להתאהב שוב באיידן, יש סיבות לחפש תיקון לאהבה הגדולה של פעם, עכשיו שביג כבר לא אופציה. כצופה, זה מעניין אותי הרבה יותר מפרק שלם שבו כל הקאסט מתכונן למט גאלה.
קיצורי הדרך בכתיבה הרגשית - אלה המקומות שבהם הסדרה פשוט נופלת. כן, האאוטפיט של קארי הורס, אבל מה עם הפסיכולוגיה של הדמות? לא חשוב, הלאה. הלאה. אין זמן. יש שיחת טלפון ממש ממש אוקוורד מסמנתה, יעני בלונדון, יעני במונית, על רקע מסך ירוק! יא, איזה הפתעה! מה חבל שגם פה, הרעיון יפה והביצוע נורא. קודם כל, בפעם האחרונה ששמענו מסמנתה היא וקארי בקושי תקשרו. לא הזכירו אותה כל העונה, לא מראים לנו שמדי פעם מגיע ממנה איזה טקסט, ועכשיו פתאום הכל בסדר? מה השתנה? לא חשוב! הסדרה כל כך מרוצה מעצמה על שהשיגו את הופעת האורח הזאת, אבל אנחנו לא יכולנו ליהנות ממנה, כי היא הייתה פשוט מביכה ברמות, בגלל חוסר התיאום בין המשחק של שרה ג'סיקה פרקר (טבעי, משוחרר ואמין), לבין קים קטרל, שלא הצליחה שלא להישמע כאילו היא מצלמת בזום ברכה שהזמינו ממנה ב"קמיאו". ככה זה כשהן פשוט לא יכולות להיות באותו מקום באותו זמן, וכולנו יודעים את זה, וזה מבאס.
אז כן, היוצרים עדיין מפשלים פה ושם, אבל הם עדיין יודעים לעשות טלווזיה מהנה ומבדרת, משעשעת ודרמטית, יפה לעין ומשוחקת היטב. האם הסדרה פורצת דרך? ממש לא, בטח לא כמו שעשתה פעם כשלא היה כלום כמוה על המסך. לפעמים אפילו קצת מרגיש כאילו מתחת לכל הפלורליזם המיני, בשורה התחתונה המוצר הזה עדיין שמרני. למשל, קצת מצחיק לראות איך העונה השניה של סדרת הרווקות האולטימטיבית מסתיימת כשכולן וכולם נמצאים בזוגיות. המסר הוא עדיין: תהיי לסבית, תהיה הומו, תהיי טרנסית, תהיו שלישייה פוליאמורית קווירית - הכל בסדר, רק אל תהי.ה רווק.ה!
על המסך היום יש שפע של סדרות שמדברות על סקס ויחסים ומגדר ונקודת מבט נשית יותר טוב ויותר רלוונטי, אבל זה לא מבטל אותה כסדרה שכיף לראות. אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים, כבר עדיף להשלים עם זה ולזרום איתו לאן שהוא מוביל. כך גם הסדרה הזאת. היא ממש בסדר, אפילו מהנה מאוד, אם כולם פשוט יקחו איזה צ'יל פיל ויירגעו.