ג'ואל כהן אמר פעם: "כל סרט שנעשה אי פעם הוא ניסיון ליצור מחדש את 'הקוסם מארץ עוץ'". הקולנוען, חצי מהאחים כהן שבצלמם ובהפקתם נוצרה הסדרה "פארגו", כנראה חצי-התבדח, אבל ב-2015 השניים עצמם הודו במפורש שמבחינתם "אחי, איפה אתה?" הוא יותר הומאז' לקלאסיקה לילדים מאשר לאודיסיאה של הומרוס, שלכאורה הייתה ההשראה הישירה.
העונה החמישית של "פארגו", שהפרק האחרון שלה עלה היום (רביעי) בהוט בצמוד לשידור בארה"ב, ללא ספק פרשה רובד נאה ועסיסי של "הקוסם מארץ עוץ" מתחת לפני השטח שלה. לגיבורה (ג'ונו טמפל, "טד לאסו", כובשת מאי פעם) קוראים דורותי, כשמה של גיבורת הספר מאת ל' פרנק באום. בעלה רך הלבב וויין (דיוויד ריסדאל, "אופנהיימר") הוא ליון, האריה הפחדן. אולה מונק (סאם ספרול, "שלגיה והצייד"), יצור שמשהו ללא ספק לא תקין במוח שלו, אפילו נראה קצת כמו דחליל. ייתכן שגייטור טילמן (ג'ו קירי, "דברים מוזרים") הוא איש הפח - לבו ערל אך דורותי אמרה לאמו שהיא רואה בעיניו שברצונו להיות טוב. גם שם משפחתו לא רחוק מזה (Tin Man). המכשפה הטובה גלינדה, זו שמשפיעה לטובת דורותי וגייטור, ולו מרחוק, היא לינדה הי"ד (קארי מאצ'ט, "סוכן הלילה"). גם במקרה שלה השם אינו מקרי, מן הסתם.
אפשר כמובן להתווכח על כל ההחלות האלה, שחלקן קלושות ודו משמעיות. כך גם במקרה של לוריין ליון (ג'ניפר ג'ייסון לי) - אולי היא המכשפה הרעה שלבסוף נמסה - לא למוות אלא לטוב. בעלה נושא את השם המוזר 'ווינק', כשם ארץ הווינקים הצהובה שהייתה בשליטת המכשפה. במקביל, למרות הווייתה המרושעת, היא עשויה להיות המכשפה הטובה מהצפון, זו שבאה לעזרת הגיבורה ומבקשי טובתה. ייתכן שהשריף רוי טילמן (ג'ון האם, "מד מן", במשחק מפחיד ונהדר) הוא התגלמות המכשפה הרעה מהמערב, שולח את עושי דברו להרע לדורותי ולעצור אותה, אבל באותה מידה הוא גם יכול להיות הקוסם עצמו, זה שמניע את הגיבורים. אמנם אף אחד מהם לא מבקש להגיע אליו, אך כוחו שלו מואצל עליהם בעל כורחם, עד שלבסוף, כמו במקור, הוא מתגלה כריק מתוכן.
השריף ניזון מזעם ותחושת אדנות, פעוט עם נשק וצבא - מה שכמובן הופך אותו למסוכן להפליא. "אז אתה רוצה חופש בלי אחריות?", אמרה לו לוריין בפרק החמישי, כשהגיע לדרוש את ניידין/דורותי, במה שייזכר כאחד הציטוטים הגדולים בתולדות הסדרה. "יש רק אדם אחד עלי אדמות שמקבל את העסקה הזו - תינוק. אתה נלחם על זכותך להיות תינוק".
למעשה, לאורך העונה "פארגו" ממש מחדדת איך כמעט כל הגברים בה הם ילדים קטנים. גייטור הוא ילד מפונק ומעצבן ואביו גם מתייחס אליו ככזה. לוריין אומרת לבנה הנרפה (והעדין והחמוד והנחמד) שהוא לא מוזמן יותר ל"שולחן של הגדולים". אביו שלו עסוק במשחקי מלחמה עם הצעצועים שלו. בעלה חדל האישים של אינדירה סגנית השריף (ריצ'ה מורג'ני, "אמת או חובה") הוא התגלמות האינפנטיליות - רוצה רק לשחק (גולף, אבל בעצם משחק וידאו) ולרדוף אחר חלומותיו המופרכים.
שכבה אחר שכבה מניח נואה האולי, יוצר הסדרה, מתחת לפני השטח - כולן מעוררות מחשבה ומפיחות תכלית ומשמעות באירועים ובדמותה של הגיבורה האדירה. כמו ווינק ליון עם כלי המשחק שלו, העונה סידרה על הלוח כל כך הרבה דמויות עם אג'נדות שונות ומנוגדות - עקרת בית ובעלת משפחה, חמותה בעלת המאה והדעה, פרקליטה שתום העין, שריף מושחת ואכזר, בנו האלים, סגנית שריף ממקום אחר, שוטר מדינה, סוכני FBI, בריון להשכיר שחי מאות שנים. כולם הוצבו במסלולי התנגשות שונים ומשונים בצורה שהייתה מעוררת עליצות בעת שקרתה, ולבסוף, כמתבקש, הובלו אל קרשנדו רצוף בעליות ומורדות, ולבסוף קתרטי מאין כמוהו.
יעניין אתכן גם:
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024: אדוני האוויר, אלזבת, פולאאוט, הרוזן ממונטה קריסטו
"סוסים איטיים": גיבור הסדרה הנפלאה הזו הוא אחת הדמויות הגדולות בטלוויזיה
כל מה שרציתי הוא סיטקום קלאסי ומנחם לימים קשים. במקומו קיבלתי את "פרייז'ר" החדשה
"רצח בקצה העולם": הסדרה הזו היא אחת המיוחדות בטלוויזיה כי היוצרים לא חוששים לפספס
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"פארגו" מטפחת בקלילות אצל הצופים בוז עמוק כלפי הדמויות הנקלות המאכלסות אותה, ואגב כך בלתי אפשרי לא להזדהות עם הגיבורה שלה, העשויה ללא חת. כמו דורותי של "הקוסם מארץ עוץ", היא רק רוצה לחזור הביתה, אל הפינה שלה, המקום שהצליחה לחצוב לעצמה אחרי שנמלטה מחיים של התעללות, ובמקרה שלה היא עושה זאת בלי לבקש דבר מאיש או להסתמך על טוב ליבם של אחרים.
לאורך העונה השוותה דוט לטיגריס, דוב, תנין (או לפחות מישהי שנלחמת בתנינים), וכמתבקש משם המשפחה שהיא נושאת - אריה. בעולם של גברים המתעלים את קטנותם כדי להקטין את החלשות מהן, כל מעשיה של דוט כנגדם הם עונג גדול. התחבולות, התושייה, אומץ הלב - איזה סיפוק עצום יש במלחמה שהיא משיבה להם שוב ושוב, וכמה מרגש לראות איך עברה הנוראי חישל אותה לכדי סלע איתן מצד אחד, ורוך ממוסס מצד שני.
אם דוט היא הפנים והלב, דמות אחרת מתבררת כדם הזורם בעורקיה של העונה. לאורכה שמה "פארגו" דגש על חובות ובעליהם. לוריין בנתה על כך את הונה, לרכוש חובות שנראים אבודים ואז לשסות בבעלי החוב את נושיה. הגיבורה עצמה נעשתה חוב כזה - רוי הגיע לגבות אותה בשל "זכויות נכסים", לוריין הקפידה להדגיש שכלתה היא הנכס של בנה עכשיו. אולה מונק, אחת הדמויות האבסורדיות ביותר ב"פארגו" אי פעם, אף הוא בעסקי הפרעונות. הוא חי מאות שנים, נוטל על עצמו את חטאיהם של אחרים תמורת תשלום כזה או אחר, ולאורך כל העונה נאלץ לדרוש, בדרגות מסלימות של אלימות, את החוב שמגיע לו מהשריף ובנו.
שימו לב, מכאן והלאה ספוילר לפרק האחרון לעונה החמישית של "פארגו".
בפרק האחרון מוצג אולה מונק כמפתח לעונה כולה. חייו הארוכים אינם סתם תבלין סוריאליסטי לסיפור מסועף, אלא אמירה גדולה בהרבה, מהותית ויפה על טבע האדם. מונק הוא מייצג הפער הנצחי, האלמותי כמוהו עצמו, בין אלה שידם משגת לבין אלה שנאלצים לספוג את החבטות מאותה יד. כבר ראינו אותו בגוונים אנושיים עוד קודם לכן. הוא השתלט על ביתה של קשישה באיומים, אך בעליל גם התחבר אליה, אפילו קרא לה "אמא" לפני שיצא לעוד מסע הרס, ואז במותה היגון ניכר על פניו. הוא אדם שחי את חייו השפלים והדלים שאילצו אותו למכור את נשמתו, אבל אלה אכן היו חיים, והייתה לו אז אמא שאהבה אותו, והוא ראה אותה שוב בזקנה ההיא.
עם סופה של העונה, "פארגו" מטשטשת את השחור והלבן עוד יותר מאשר לפני כן, הופכת אותם לגוונים שונים של אפור. לא מדובר רק בבעלי חוב לעומת הנושים, אלא במאבק בין המר למתוק, טעמים שאפשר למצוא אותם בשני צדי המתרס. אלה שישרדו בכלא ואלה שלא. אלה שטוב לבם מביא עליהם את קצם, כמו גורלו הטראגי של שוטר המדינה וויט פאר (למורן מוריס, "בחורה חדשה"), ואלה שאדיבותם חודרת גם מבעד למעטות הקשיחים ביותר. סביר להניח שמעטים הצופים שאינם שמחים לנוכח התגמול האכזרי שלוריין מארגנת לרוי לשארית חייו. באותה מידה, קשה היה לא להצטרף אל החיוך של אוכל החטאים כשהוא אוכל את ה"ביסקוויק" - על שמו של המאכל קרוי הפרק, עדות לחשיבותו המכרעת - שסייע למשפחת ליון בהכנתו. כולל "אהבה ואושר", כניסוחה של דוט, וגם מעט דבש שיגרש את המרירות מפיו.
העונה הזו נפתחה עם כתובית שמסבירה לנו מהי "נחמדות מינסוטה" ("Minnesota nice"): "התנהגות חביבה עד קיצוניות, תכופות מאולצת, שבה האדם עליז ומצטנע, לא משנה עד כמה קשה המצב". מיד לאחר מכן עברנו לתגרה המונית של הורים ומורים באולם בית הספר, זו שבעקבותיה נעצרה דורותי ולכן נחשפה גם אצל רוי, עשור אחרי שנמלטה ממנו. הניגוד היה שם מיד בהתחלה.
ברגעים שחתמו את העונה אמנם היה אילוץ להיות נחמדים ולפַייס, אבל הם גם שפעו כנות ואמת. בוודאי מצד וויין התם וסקוטי הקטנה, אך גם מצדה של דוט עצמה. יש חשיבות להבטחות ולחובות, ולא פחות מכך - גם לחסד וחמלה. לא עוד עין תחת עין. דוט זיהתה במונק את מה שהיה בה - אף הוא נמלט מגורל נורא, אף הוא היה כלי משחק, בובה על חוט - וזיהתה שגם נשמתו המיוסרת יכולה להימס באמצעות האדיבות והטוב, האהבה והאושר, השורים בביתו של אדם כמו וויין ליון. הוא עשוי להיגאל אם רק ישב לשולחנו ויאכל את מה שהוא ההפך מחטא. והיא צדקה. מונק הוא כנראה איש הפח, ולבו היה בקרבו כל הזמן הזה.
העונה החמישית של "פארגו" זמינה במלואה בהוט.