במהלך הצפייה בגרסת 2023 של "פרייז'ר" מתפתח קונפליקט פנימי. מצד אחד קיימת ציפיה מובנת שהיא לא תבייש את מקורותיה - הסיטקום האגדי מהניינטיז וגם הסדרה שממנה צמח, "חופשי על הבר" ("Cheers"). מצד שני, הן מציבות משוכות מאוד גבוהות שבימינו קשה להגיע אליהן. לקומדיות מהסוג הזה נדרש זמן עד שכל החלקים יפלו למקום והיא באמת תממש את הפוטנציאל שלה, וזה משהו שכמעט בלתי אפשרי לעשות בעונות בנות עשרה פרקים, הסטנדרט של שירותי הסטרימינג, במקרה הזה פרמאונט פלוס. עד שהסדרה מפגינה איזושהי תנופה - הגענו לסוף. זה בדיוק מה שקרה עם תחייה אחרת מוקדם יותר השנה, גם היא הסתפקה בעשרה פרקים ובמקרה שלה האילן שנתלתה עליו הרבה פחות גבוה - "מופע שנות ה-90".
הגרסה העדכנית של "פרייז'ר", שנחתה ביס לפני שבוע, סובלת בדיוק מאותן בעיות, ובמקרה שלה הצרימה גדולה בהרבה. מילא שהיא לא עומדת בסטנדרטים של כמה מהרגעים הבלתי נשכחים של המקור, איש לא מצפה לזה כרגע, אבל כבר הפיילוט של "פרייז'ר" המקורית היה מושלם. אמנם כן, הסדרה הייתה המשך ישיר וטבעי ל"חופשי על הבר" חודשים ספורים אחרי שזו הגיעה לסיומה, ונוצרה על ידי כותבים שבעצמם הגיעו מהסדרה המקורית והכירו אינטימית את הדמות. ובכל זאת - במינימום אפשר היה לצפות ש"פרייז'ר" החדשה לא תהיה כרוכה ברגעי מבוכה של בדיחות רבות מדי שנופלות חלל.
במסגרת מהדורת 2023 חוזר פרייז'ר קריין (בגילומו של קלסי גרמר) לבוסטון, שם דמותו החלה את דרכה בסדרה "חופשי על הבר", ומקבל משרת מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. בנו פרדי, שהתגורר בעיר כל חייו, עובד כעת כלוחם אש. הפעם הוא מגולם על ידי ג'ק קאטמור-סקוט האנגלי, ולא בידי טרבור איינהורן שעשה זאת בסדרה המקורית. מלבדים מככבים גם ניקולס לינדהרסט ("על שוטים ואנשים") בתפקיד אלן, חברו הוותיק של פרייז'ר שהפך לפרופסור חסר חשק באוניברסיטה; טוקס אולגונדוי ("קאסל", "חדשים בשכונה") בתפקיד אוליביה, המנהלת ההישגית של המחלקה לפסיכולוגיה; ג'ס סלגיירו ("המרחב") בתפקיד איב, שותפתו לדירה של פרדי; ואנדרס קית' בתפקיד דיוויד, אחיינו של פרייז'ר, המתלווה אל דודו כסטודנט בקורס שלו.
הדמויות החדשות אמורות להיות להדהד עבורנו את הקלאסיקות. פרדי של ימינו הוא לכאורה אביר מעמד פועלים פשוט כשם שהיה סבו, מרטין (ג'ון מהוני). אוליביה היא הקולגה החזקה בדומה לרוז בתחנת הרדיו (פרי גילפין). את מקומו של ניילס תופסים שניים, ובשלב הזה שניהם החוליות החלשות בסדרה. האחד הוא אלן, העמית שווה-המעמד לפרייז'ר, פרופסור לאה ואדיש המנצל את מעמדו כבעל קביעות כדי לעשות ככל העולה על רוחו, שזה בעיקר כלום. השני הוא כמובן דיוויד, הבן של ניילס ודפני (ג'יין ליבס) מהסדרה המקורית.
יעניין אתכן גם:
הסדרה האגדית חזרה בדיוק בזמן הנכון לרפא את הלב שלנו
נטפליקס מציגה סדרה קסומה על אומץ ואהבה במלחמת העולם השנייה. איזה קשקוש מטופש
הסדרה הזו לא הצליחה להחליט אם היא פרודיה או מותחן
פתאום, בעונה השלישית של הסדרה, משהו מופלא קרה
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הלאות והאדישות של אלן מקרינות על לינדהרסט עצמו - על אף היותו שועל סיטקומים אגדיים בעצמו, לא נראה שהוא עושה מאמץ לשפר את התסריט הבינוני המושם בפיו, ובדיוק כמו דמותו נראה רוב הזמן כמו מישהו שלא רוצה להיות שם. המקרה של דיוויד חמור אף יותר. אפשר ממש לראות איך הכותבים מנסים לגרום לו לתעל את אביו במיקרו ובמאקרו. אותה נוירוטיות, אותן שבריריות ונעבעכיות, אך כתובות ומגולמות בכישרון קטן בהרבה. יש בו חביבות, כן, אבל זה לא פשוט מספיק. הפעם הראשונה שבה רואים באמת את הפוטנציאל שלו מגיע בפרק החמישי, כשפרדי ואיב מנסים ללמד אותו איך להתחיל עם בחורות, ודיוויד אומר פעם אחר פעם את הדבר הלא נכון והמצחיק מאוד. רגע שממחיש עד כמה הייתה חסרה כתיבה טובה עד לרגע הזה.
הנעליים שקית' התבקש למלא גדולות מאוד, אין ספק. דיוויד הייד פירס הוא לא רק קומיקאי אדיר אלא גם שחקן דגול. קשה לא לדמיין אותו מרומם כתיבה לא אחידה ברמתה כמו זו ש"פרייז'ר" החדשה נגועה בה. אך המשימה הזו גדולה הרבה יותר מדי על קית', שנראה תמיד מלאכותי. בכלל, מלאכותיות היא עניין מאוד בולט ב"פרייז'ר" החדשה. רוב הזמן הניסיון לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה שלנו בוטה ומאולץ, הצחוק נשמע כמו פסקול חלול למרות שהסדרה מצולמת מול קהל חי, והתפאורה נראית זולה ומזויפת - פער אדיר מהדירה מעוררת הקנאה של פרייז'ר בסיאטל.
אולם בדומה לאותה "מופע שנות ה-90", גם ב"פרייז'ר" החדשה אפשר לזהות ניצוצות, ואף לא מעט מהן. ההחלטה להחליף את השחקן של פרדי מתבררת כחכמה במיוחד. ג'ק קאטמור-סקוט הוא המובחר מקרב חברי הקאסט החדשים - טבעי, מפגין כימיה קלילה עם קלסי גרמר ועם כל שחקן אחר שניצב מולו, וצולח בחן גם את הרגעים החלשים בתסריט.
בנוסף, יש בסדרה החדשה כמה רפליקות מצוינות אפילו בפרקים שאינם מוצלחים, כאלה שמזכירות את הסדרה האם. ומעלתה הגדולה ביותר - קיים בה ממד רגשי כן שעוזר לה להצדיק את קיומה: היחסים בין פרדי לאביו הם לא רק תמונת מראה ליחסים בין פרייז'ר למרטין, אלא אמתלה לסדרה החדשה להתנוסס כמחווה לו. אפשר לעקם את האף לנוכח שלל האזכורים לאירועי הסדרה המקורית, אבל כאשר מדובר במרטין זה תמיד יפה ותמיד מרגש, מפני שמדובר גם בפרידה אמיתית והנצחה לג'ון מהוני המנוח. הרגע הכי חזק בפרק הבכורה הוא ההקדשה שהוא זוכה לה בסוף, ובהמשך דמותו מאוזכרת שוב ושוב ומניבה מספר רגעי שיא, בראשם הפרק שחותם את העונה, שהוא השני הכי מוצלח בה.
הפרק הכי טוב הוא השישי. במסגרתו פרייז'ר ופרדי מתווכחים אם האישה הכובשת (בגילומה של ג'ון דיאן רפאל הנהדרת, "גרייס ופרנקי") שהגיעה לדירתם נועדה להיות הפגישה העיוורת של האחד או של האחר. זו עלילה שכתובה ומבוצעת מעולה, ואינה נופלת מכמה מהגדולים שבפרקי "פרייז'ר" המקורית. שני הפרקים המוצלחים בעונה הזו, לצד הרגעים הטובים המנוקדים לאורכה, הם סיבה לאופטימיות - במידה ש"פרייז'ר" החדשה תזכה להמשך, כמובן.
בימים כמו אלה, "פרייז'ר" מודל 2023 הייתה יכולה להיות נחמה ומפלט אולטימטיביים, עם לבה הטוב, צבעיה החמים והמסורת הסיטקומית ארוכת הימים הנטועה בה. אלא שקצת קשה להתרפק על משהו המסתיים תוך חמש שעות בלבד. אם פרמאונט פלוס יזמין עונה נוספת, אפשר לייחל שזה יהיה עם יותר פרקים, כאלה שיאפשרו לכותבים להכיר יותר לעומק את הדמויות, היכולות של השחקנים והדינמיקות שאפשר למצות מהארסנל הזה. ואולי הכי חשוב, לצאת מהצל של הסדרה המקורית ולהתקדם הלאה בזכות עצמה.
עד שזה יקרה, אם בכלל, בסופו של דבר המסקנה הגדולה ביותר מ"פרייז'ר" החדשה היא שגוף שידור כלשהו חייב להחזיר אל המרקע הישראלי את "פרייז'ר" הקלאסית. אנא מכם, העם זקוק לכך.
העונה הראשונה של "פרייז'ר" 2023 זמינה במלואה ביס ויאודי.