הסדרות הטובות של 2023 - 10 הגדולות: יורשים, פארגו, האחרונים מבינינו

מדרגים: עידו ישעיהו, אילן קפרוב, אופיר ארצי, שירי ישועה, עמית סלונים, נדב מנוחין, בן בירון וזוהר אורבך.

לא מסכימים עם הדירוג שלנו? הצביעו לסדרות השנה שלכם בסקר וואלה! תרבות

דירוג סדרות 2023 של וואלה! תרבות: חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי

הסדרות הישראליות הטובות של השנה

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

שם מקורי: Foundation
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
במצעד 2021: מקום 20

גם בעונתה השנייה "המוסד" הייתה ונותרה אחת הסדרות המרהיבות למראה על המסך - מלאה בנופי חלל יפהפיים וצבעוניים, מרחבים קוונטיים יצירתיים ומעוררי השתאות ועיצובי פנים מצודדים. אבל מעבר לוויזואליה המהממת, "המוסד" מפגינה שוב ושוב ברק בכל הנוגע לעיבוד העלילתי. הסיפור ביצירה המקורית השאפתנית של אייזק אסימוב חולש על פני אלף שנים, אתגר לסדרת טלוויזיה שאמורה לגרום לנו להתחבר על דמויות ושחקנים ספציפיים. העיבוד, בניצוחו של דיוויד ס' גוייר (תסריטאי "האביר האפל"), פותר את הבעיה הזו בדרכים שאינן רק פיקחיות, אלא מעוררות השראה.

כמתבקש מסדרה עם רוחב יריעה שכזה, חלק ניכר ממנה מוקדש לזריעת זרעים שאפשר יהיה לקצור לאחר מכן. זו מן הסתם הסיבה שהעונה השנייה עולה בקלות על קודמתה. היא מאוזנת ומגובשת בהרבה. היא שילבה בהצלחה בין דמויות קיימות שלפני כן שוטטו בהרפתקאות נפרדות, והוסיפה דמויות נהדרות שרוממו את העונה, בראשן סוחר העתיקות הנכלולי והשרמנטי הובר מאלו (דימיטרי לאונידס). יותר מכל, היא הדהימה בכל הנוגע למרכיב שגם ככה היה המובחר בה - שושלת הקיסרים הגנטית ועוזרתם הנאמנה, אחרונת הרובוטים, דמרזל. מהם התפתח קו העלילה החכם, המסעיר והמרגש ביותר של "המוסד" עד כה - כזה ששאל שאלות מעוררות מחשבה, בזמן שהוא מטלטל ומפתיע אותנו על כל שעל.

לביקורת המלאה על "המוסד"

שם מקורי: Blue Eye Samurai
גוף שידור: נטפליקס

קשה לחדש בז'אנר של יצירות נקמה. לגיבור נעשה עוול, הוא יוצא להשיב לרעים כגמולם, פוגע באחרים בדרכו, ועד סוף המסע שלו הוא בוודאי יגלה שהריק בנשמתו לא מתמלא גם אם הוא משיג את מטרתו. הקונספט תמיד יעיל, וזה כך בהחלט גם במקרה של "הסמוראית כחולת העין" - סדרה המתרחשת במאה ה-17 ביפן, שהגיבורה שלה, מיזו, היא יפנית בעלת עיניים כחולות. היא יוצאת למסע נקמה כדי להרוג את ארבעת הגברים הלבנים היחידים בארצה, כי מבחינתה הם אחראים למות אמה ולמצב שלה עצמה - יצור כלאיים מתועב.

מה שמחלחל פנימה והחוצה במקרה של "הסמוראית כחולת העין" הוא שמדובר ביצירה אישית, כי היוצרת-שותפה שלה היא בעצמה אמריקאית ממוצא יפני שמתחבטת בשאלות של גזע. בהתאם יש אמביוולנטיות כבר ביסודה של הסדרה - גיבורה בעלת יכולות פנומנליות שלמרות זאת מתעבת את עצמה, ומסע הנקמה שלה הוא התגלמות פיזית, אלימה וסוחפת של חיבוטי נפש ושאלות מורכבות על זהות. הבחירות היצירתיות בסדרה שואבות רעננות מנקודות המוצא שלה. מצליחות תמיד להפתיע, להפגין אנושיות ומגניבוּת, ומגובות באנימציה מרהיבה ועשירה ומלאה בפרטים מרתקים.

לביקורת המלאה על "הסמוראית כחולת העין"

שם מקורי: Reservation Dogs
גוף שידור: הולו (בישראל בדיסני פלוס)
במצעד 2022: מקום 9

עם תום הצפייה בעונה השלישית והאחרונה של הדרמה הקומית הנפלאה, נותרת תחושה שעדיף היה לתת לסדרה עוד מרווח נשימה כדי להביא את הסיפור אל סופו. הפרקים עיקמו וכפו כמעט הכל לטובת התמה המרכזית - הנסיונות להקביל בין גיבורינו האהובים לבין מה שקורה בקהילה מימים ימימה, לסמן את ההמשכיות והנצחיות של האנשים האלו, ולעשות זאת תוך מנה הגונה של קיטש-רעות-ואחווה.

הנטייה הזו אמנם הפכה את העונה האחרונה למשהו פחות מזוקק ומדויק, אבל "כלבי השמורה" בכל זאת התעלתה עליה שוב ושוב. היא עשתה זאת אפילו בתוך הפרקים הבעייתיים עצמם, ומלבדם כללה כמה מהפרקים היפים בתולדותיה הקצרים של הסדרה. כאלה שהדגישו שוב עד כמה קשה שלא להתאהב בדמויות האלה ובקהילה הזו, שמלאה בחסד ומקרינה אותו למרות הקשיים הטראומות, האסונות והקשיים האובייקטיביים שהיו מנת חלקם של אנשיה.

"כלבי השמורה" תמיד הרגישה כמו נטע זר ונפלא שזכינו בו, הצצה ייחודית לעולם ייחודי שכעת עליה לעזוב לפני שתאבד מכוחה. פגמי העונה האחרונה מעמידים אותה במקום דומה לזה של גיבוריה: אנשים שלמרות שהם לקויים הם בכל זאת מושלמים.

לביקורת המלאה על "כלבי שמורה"

שם מקורי: Dave
גוף שידור: FX (בישראל ביס)
במצעד 2021: מקום 35

העונה השלישית של "דייב" פרסה זרועות יותר מאי פעם. גם פשוטו כמשמעו, כי לאורך חלק ניכר דייב ופמלייתו היו בדרכים במסגרת סיבוב הופעות, וגם מפני שהתנסתה הפעם בז'אנרים כמו אימה (פרק שבו החברים מוצאים את עצמם תקועים בבית משפחתה הזר והמוזר של "המעריצה הכי גדולה" שלו בעת סערה) ומתח (שבו סטוקרית מסוכנת מסרבת לעזוב את ביתו של דייב). ולמרות זאת, העונה מגובשת ואחידה בזכות המוטיב שלה, שהוא גם שם סיבוב ההופעות ושם הפרק האחרון: "מחפש אהבה".

הכמיהה של דייב לאהבת אמת נתקלת במעריצות שרק מעוניינות בו בגלל התהילה, או בכאלה שאפילו מגדילות ומזייפות התרחשות שלמה כדי לשחק על הרצון שלו במישהי אמיתית. חיפוש האהבה מוביל אותו ואותנו גם למקורותיו, עם שחזור שברון הלב הראשון שחווה בנעוריו המוקדמים. הפרק הזה נפלא במיוחד, ומרמז על העיוורון המובנה בדייב בכל הנוגע לנשים שאיתו. כמו מאז ראשית ימיה, כנות היא לב העניין ב"דייב", והיא חדה יותר מתמיד על רקע הפרסום וההצלחה שדייב זוכה להם בעונה הזו.

בסדרה כמו זו, העוסקת בחייו של גבר שאפתן שמצליח להגשים את חלומותיו, החיפוש של דייב אחר אהבה הוא הדבר הכי מעורר הזדהות עבור הצופים. הוא מפליא לתאר את קסם ההתאהבות ולחילופין את הערגה לה, מה שבפני עצמו הופך את העונה הזו לכובשת ואף מזככת מאין כמוה.

לביקורת המלאה על "דייב"

שם מקורי: BEEF
גוף שידור: נטפליקס

יש כמה וכמה מעלות ברורות ל"עצבים" שבגינן קל להבין איך הפכה להצלחה גדולה. על פניה הסדרה מתארת מה קורה כאשר תקרית של זעם בכביש מתפתחת לכדי נסיונות הדדיים של שני הנהגים, דני (קבלן זוטר ולא מצליח בגילומו של סטיבן יאן, המתגורר עם אחיו הצעיר) ואיימי (אם ורעיה הנמצאת על סף הצלחה ענקית ורווחית מאוד, בגילומה של אלי וונג), למרר זה את חייה של זו גם מחוץ לרכב. הקרב ביניהם, שמתחיל מסיבות כה פרוזאיות, הולך ומסלים ופורם את חייהם.

האיבה שמנחה את שני גיבורי "עצבים" היא מנוע לעלילה קולחת, מצחיקה ונוגעת ללב שמקצינה ככל שהיא מתקדמת. ברור מדוע עלילה שטופת אדרנלין מעין זו, בידיים מיומנות כמו של היוצר לי סונג ג'ין ("בלתי גמור", "דייב"), תסחוף אותנו למסע דרמטי וקומי, אבל כוחה של הסדרה טמון במה שפחות ניכר לעין. קיים בה רובד שרוחש וסוחף את הכל קדימה, הלאה ומטה. מיני סמלים ורמזים שאולי לא מפוענחים עד תומם על ידי כל הצופים, אך מבהירים בהדרגה את המורכבות הגדולה של הסדרה, יצירה שמעמיקה עוד ועוד עד למקומות שהאור לא מגיע אליהם, לפני שתבקע שוב דרך חזרה. בסופו של דבר, השכבה היפה ביותר ב"עצבים" היא ההדהוד בין שני הגיבורים. זה הדבר שמפעם מתחת לפני השטח, מתגנב אלינו והופך אותה ליצירה יפה בהרבה מכפי שנדמה בתחילה, הדבר שמקנה לה את עיקר כוחה שובר ומאחה הלב.

לביקורת המלאה על "עצבים"

שם מקורי: The Bear
גוף שידור: הולו (בישראל בדיסני פלוס)
במצעד 2022: מקום 6

העונה הראשונה של "הדוב" הסתיימה די בשלמות, אבל מה שנדמה היה כמו הסיפור המלא, התברר כקומה הראשונה של בניין מפואר, השלד שעליו מתפתחות ונבנות הדמויות שלה. דווקא כשהדרך החדשה נפתחה לפתע ושינוי מרחף באוויר, כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה במקום לא מוכר, עם צורך להמציא את עצמה מחדש ולהתעמת עם חולשותיה. ובתוך התמה הזאת של שינוי גדול, התוצאה היא עונג של שינויים קטנים, מרגשים ומפתיעים, שייצרו עונה המתעלה על קודמתה בכמה רמות.

בזמן שהחברים עמלים על פתיחתה של מסעדת היוקרה של השותפים החדשים, סיד (איו אדבירי) וכרמי (ג'רמי אלן ווייט), העונה השנייה הציגה אוסף של פרקים יפהפיים שעוקבים אחר הדמויות השונות, ומאפשרים ללמוד עליהן כפי שלא ניתן היה בעונה הראשונה. באחד מהם נשלח מרכוס (ליונל בויס), שף הקינוחים הרגיש של המסעדה, לדנמרק כדי ללמוד לבשל לראשונה בחייו משף קונדיטור מעוטר. באחר, היפה ביותר בעונה, ריצ'י (אבון מוס-בכרך האדיר), שלא מצא את מקומו והתמכר למלחמה ולמאבק בהכל ובכולם, נשלח למסעדת יוקרה כדי ללמוד את ערכם של הקשבה והקפדה על פרטים. וכמובן, כנגדם, האינטנסיביות מורטת העצבים זוקקה בפרק ארוך ומהמם שחזר לעבר והציג ארוחת חג איומה במיוחד בבית משפחת ברזאטו, כשכל חבריה היו בחיים ותחת קורת גג אחת.

בתוך כך האוכל המשיך לספק נחמה ומוטיבציה, דחף את הגיבורים אל הקצה והעניק להם קרקע לגדול ולהתפתח, כבני אדם וכמסעדנים. וככל שהתהליך הזה הלך ונבנה, הלך וגדל - כך גם האהבה אל כל אחד ואחת מהאנשים הנהדרים האלה. זה מאוד פואטי שסדרה על אנשים שרוצים לאהוב אבל כושלים, מצליחה להיכנס כך אל הלב.

לביקורת המלאה על "הדוב"

שם מקורי: The Last of Us
גוף שידור: HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי)

כבר ראינו סדרות כמו "האחרונים מבינינו". יצירות על עולם פוסט-אפוקליפטי מייאש וחרב שבו אדם לאדם זאב, עם מציאות שבה צריך לפחד מבני אנוש לא פחות מאשר מפני הזומבים. עולם שבו אי אפשר לסמוך על זרים וצריך לפחד ממפלצות מכל סוג, ובכל זאת תכופות מבצבצים בין הסדקים החסד והחמלה, מלבים דילמות מוסריות מורכבות. למרות זאת, הסדרה של HBO הוכיחה במהירות כי היא מהמובחרות שבז'אנר.

כעשרים שנה אחרי שפטרייה טפילית השתלטה על גופיהם של בני אדם והפכה אותם לזומבים, רק מיעוט מהאנושות שרד. באקלים הזה, ג'ואל (פדרו פסקל, "המנדלוריאן") הוא שורד מחוספס המתבקש להעביר נערה, אלי (בלה רמזי, "משחקי הכס"), במסע חוצה יבשת אל חוליה של המחתרת, כי מסיבה כזו או אחרת טמונה בה חשיבות גדולה.

"האחרונים מבינינו" מציגה עולם מתפורר בצורה מרשימה ושופעת, מאזנת נפלא בין אקשן מרעיש ומפחיד לבין דרמת דמויות שמייצרת אצלנו אכפתיות כלפיהן - כולל פרקים שעוצרים כמעט לגמרי כדי לבחון פלח מסוים של המציאות הזו, כזה שמעשיר את כולה. ומעל הכל זורחת מערכת היחסים הנרקמת בין ג'ואל לאלי. הפיכתה מ"מטען" שעליו להעביר ממקום למקום, לכדי משהו שעשוי למלא את הוואקום בנפשו, ומבחינת הנערה עצמה - מישהו ומשהו שהיא יכולה למצוא בו את מקומה ולהשתייך אליו - הם האלמנט היפה ביותר בסדרה.

לביקורת המלאה על "האחרונים מבינינו"

שם מקורי: The Marvelous Mrs. Maisel
גוף שידור: אמזון פריים וידאו
במצעד 2019 (עונה 3): מקום 13

ידענו שמידג' מייזל תפרוץ ותהפוך לכוכבת. בכך עוסקת הסדרה, דרך החתחתים אל התהילה, גם אם זה לא נאמר בפירוש. ההברקה בעונה האחרונה של "גברת מייזל המופלאה" הייתה בכך שלקחה את אהבתה התמידית לגיבורה שלה ופיזרה אותה לאורך השנים. גם באמצעות הצצות אל העתיד, וגם בהרכבת הנתיב לשם באמצעות גיחות אל העבר. בכך קרקעה הסדרה את מה שעלול היה להפוך לגדול ונוצץ מדי.

ובמובנים הבסיסיים יותר, כמתבקש מעונה אחרונה, הסדרה נעה קדימה ואחורה בזמן כדי להזכיר לנו את כברת הדרך שעברנו עם הדמויות. במקביל היא הציגה בפנינו את הדבר שחיכינו לו: ההצלחה הגדולה של מידג' וסוזי. הפרק השישי בעונה - הרואסט של סוזי מאיירס (אלכס בורסטין האדירה) היה תצוגת התכלית והפך מיד לפרק הטוב ביותר בסדרה, ואחד הפרקים הטובים של השנה בטלוויזיה בכלל. כמין תרכיז מושלם המתמצת את העונה כולה, שבעצמה משקפת את הסדרה כולה, הוא היה מצחיק, שנון, מעניין ומאוד מרגש.

מעל הכל, הפרק שימש מופת לאהבה של הסדרה לדמויותיה ולאופן שבו היא ממצקת אותן בנצח. מציג את קורות גיבוריה כחומרים שקורצו מהם אגדות. המעבר בין הזמנים התברר לא סתם כעיבוי או קשירת קצוות, אלא כאלמנט שהופך את הסיפור של "גברת מייזל המופלאה" למיתולוגי.

לביקורת המלאה על "גברת מייזל המופלאה"

שם מקורי: Fargo
גוף שידור: FX (בישראל בהוט)
במצעד 2017 (עונה 3): מקום 12

הפרמיס של גיבור החי לו חיים שקטים בפרברים ואז עברו העלום שב לרדוף אותו, הוא אחד המבוססים והוותיקים בתולדות הסיפורת. המעניין הוא שבשנתיים האחרונות הטלוויזיה מספקת וריאציה כמעט זהה על הרעיון הזה - גיבורה, בעלת משפחה, על פי רוב אם לילדה אחת. נטפליקס לבדה אחראית על כמה כאלה: "אני אף אחת", "מי את, ארין קרטר", ובמידה מסוימת גם "ממי ברחנו, אימא" הטורקית. אליהן - לא בנטפליקס כי אם ב-FX - הצטרפה העונה החמישית של "פארגו". שוב פרברים פסטורליים, שוב משפחה ויחסי אם ובת. ההבדל התהומי הוא ש"פארגו" מתעלה על כל הנ"ל בקלילות.

אמנם נותרו עוד שלושה פרקים לעונה, אבל כבר מתחילתה אפשר היה להבין שמדובר בטובה ביותר מאז העונה השנייה המדהימה. נואה האולי, יוצר הסדרה, הוכיח שהוא יודע איך לקשור קצוות, אבל אפילו במקרה הפחות סביר של סוף שיאכזב, הדרך אליו היא פשוט עונג אחד עצום. יש משהו מעורר עליצות ממש באופן שבו "פארגו" מסדרת את כל כלי המשחק - והם ממש רבים הפעם - לכדי התנגשות רבתי. אחד אחרי השני העונה פותחת עוד ועוד את עולמה ומצליבה את דרכיהם של גיבוריה הזרים - כולל סגנית שריף, שריף מושחת, שוטר מדינה, סוכני FBI וגם "אוכל חטאים" מוזר ועתיק יומין - מקל מכה כלב שנושך חתול שרודף אחרי גדי שהוא בעצם טיגריסית אחד מדהימה, הגיבורה דוט (ג'ונו טמפל). לרוב זה קורה בפגישות מנומסות שמאחוריהן איומים מרומזים, אבל לא חסרים מפגשים אלימים כבר עכשיו, והם מלאי המצאה והנאה בזכות התושייה הנערצת של דוט. שילוב נפלא בין "פארגו" המקורי ל"היסטוריה של אלימות" ל"שכחו אותי בבית", ואפילו רובד חשאי ומרתק של "הקוסם מארץ עוץ". מי היה מאמין.

שם מקורי: Succession
גוף שידור: HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי)
במצעד 2021: מקום 1

יש כל כך הרבה סיבות לכך ש"יורשים" היא מהסדרות הטובות שנראו על המסכים שלנו בשני העשורים האחרונים, יש שיטענו מהטובות אי פעם. הכתיבה של היוצר ג'סי ארמסטרונג ואנשיו היא אחת הגדולה שבהן. "יורשים" היא לא סדרה על יופי אנושי או עסקים, היא לא סדרה על עושר, היא אפילו לא סדרה על ירושה. המהות שלה היא פרשנות מפוכחת על טבע האדם. הסדרה לא חושבת שרובנו רעים מיסודנו. היא כן טוענת שלהיות אנושי זה להיות סך הטראומות, נוף הילדות וכר הגידול שלנו, ושבבחירה בין ניצחון לצדק נבחר בדרך כלל בראשון, כי כוח חזק יותר מאידיאלים.

הגם שהדרך של "יורשים" לא הייתה מושלמת, כשהגיע הרגע לזרוח, קשה להעלות סדרה נוספת שהצליחה להעמיד עונת סיום שבה הרף התחתון לכל פרק היה מעולה. אפשר לצרף את שני הפרקים האחרונים והמופלאים של העונה השלישית, ובכך "יורשים" בנתה רצף של 12 פרקים שכל אחד מהם הוא טלוויזיה מפוארת, מבריקה, יפהפייה וטראגית. פלא של ממש.

הכישרון האדיר של הקאסט הגדיל את הטקסט שהיה על הדף, מגובה באלתורים, תגובות והבנה עמוקה של הדמויות שכל אחד מהם גילם. יחד הם הפכו יצירה על פגמים וחולשות, דיס-הרמוניה, להרמוניה אנושית יוצאת דופן. לצד כל פרס מקצועי שמגיע להם, החבורה הזאת הפכה את האבסורדי לאמפתי, את האכזרי לאהוד, ועל זה בלבד "יורשים" ראויה לא רק למקום הראשון במצעד סדרות 2023, אלא לתהילת נצח.

לביקורת המלאה על "יורשים"

חלק ראשון

50. סילו
49. ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט
48. סקוט פילגרים הולך על זה
47. מחזור כישור הזמן
46. ריק ומורטי
45. בוגרות 2007
44. אבא בהפרעה
43. פה גדול
42. פוקר פייס
41. שיעורים בכימיה

חלק שני

40. אור קטן
39. השקפת עולם עם פילומינה קונק
38. אגדת ווקס מכינה
37. קולין מהנהלת חשבונות
36. עמק האושר
35. הצד האפל של פלורידה
34. נפילת בית אשר
33. ההיסטוריה המטורפת של העולם: חלק 2
32. בשורות טובות
31. משפחת ג'מסטון

חלק שלישי

30. ילדה יקרה
29. משפחת סימפסון
28. טופ בוי
27. לוקי
26. טד לאסו
25. וואן פיס
24. הדיפלומטית
23. רק רוצחים בבניין
22. פליישמן בצרות
21. טיפות אלוהים

חלק רביעי

20. אפטר פארטי
19. דברים קטנים יפים
18. מה שקורה בצללים
17. בלתי מנוצח
16. לייקרס: קבוצה מנצחת
15. הכתר
14. רצח בקצה העולם
13. שרינקינג
12. אבק כוכבים
11. סוסים איטיים

חלק חמישי

10. המוסד
9. הסמוראית כחולת העין
8. כלבי השמורה
7. דייב
6. עצבים
5. הדוב
4. האחרונים מבינינו
3. גברת מייזל המופלאה
2. פארגו
1. יורשים