העיר אטלנטה לא נחשבת לסקסית במיוחד. הלחות נושקת באופן קבוע ל-100 אחוז, ערפל מכביד על השמיים והתחושות. למרות זאת, מדינת ג'ורג'יה בכלל ואטלנטה בפרט זכו ללא מעט רגעי עדנה בתרבות האמריקנית, החל מ"חלף עם הרוח", דרך שירי הערגה של ריי צ'רלס וגלדיס נייט ועד "הנהג של מיס דייזי", שהביא היטב לידי ביטוי את פערי המעמדות בעיר.
הפער התרבותי בין השחורים ללבנים באטלנטה קסם גם לטום וולף, שב-1998 כתב את רב המכר "A Man in Full". במרכז הרומן הסאטירי שתי דמויות - צ'רלי קרוקר, איל נדל"ן שחובותיו לבנק גורמים לו להיאבק בבכיריו נגד איום פשיטת רגל, ומנגד קונרד הנסלי, צעיר שחור ונורמטיבי שבשל צבע עורו מסתבך עם החוק.
רבע מאה חלפה מאז כתיבת הספר, אבל מעט מאוד השתנה. הדרום הוא אותו דרום, היחס של מערכת החוק לאפרו-אמריקנים עדיין לא סלחני והעשירים יכולים לגרור איתם חובות עתק ולמשוך את הבנקים לקצה. לפיכך, לדיוויד אי קלי והבמאית והמפיקה רג'ינה קינג לא היה קשה לתרגם את המציאות של 1998 ל-2024 בסדרה בת שישה פרקים שעלתה בנטפליקס ונושאת את שם הספר - A Man in Full, "גבר במלואו". כסף תמיד מוכר, סקס בוודאי, החיבור ביניהם מנצח, ולכן ההבטחה פה הייתה גדולה. אחרי הכול, מה כבר יכול להיות רע בסדרה בת שישה פרקים לא ארוכים עם הרבה הומור וניבולי פה?
יעניין אתכן גם:
"שוגר": פתאום בפרק השישי מגיע טוויסט מטורף. אפילו הוא לא עוזר לסדרה
"פולאאוט": כשהדמות אמרה "לא בטוח שיהיה שבוע הבא", הסדרה והמציאות יישרו קו
ריפלי: בואו ניקח את הסיפור המחרמן והמותח הזה ונהפוך אותו לסדרה עייפה ומשעממת
"בנות לנצח": איזה מזל שנטפליקס הצילה את הסדרה האדירה הזו. עכשיו אין תירוץ לא לצפות בה
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כמו ב"סנגור במבחן", גם פה קלי מתבסס על השטאנץ הקבוע שבזכותו צמח להיות אחד מגדולי התסריטאים המשפטיים של הטלוויזיה האמריקנית: עלילה פשוטה וידידותית שמאכילה את הצופה בכפית וממעטת לאתגר אותו, אבל עדיין מאפשרת לו להזדהות עם הדמויות ולהינעל עליהן. ב"גבר במלואו" זה קורה בעיקר בזכות צוות השחקנים המשובח.
הדמות של צ'רלי קרוקר כאילו נתפרה על ג'ף דניאלס, שחקן מצוין שנדמה שהקריירה שלו הייתה יכולה להמריא למקומות הרבה יותר גבוהים. הוא מרגיש בטוח, חופשי ומשוחרר ומתפוצץ פה כדמות גדולה מהחיים, עם מניירות נרקיסיסטיות וקריצה לדונלד טראמפ. טום פלפרי, הזכור מהדמות האומללה של בן דיוויס ב"אוזרק", מיטיב להראות נטיות פסיכוטיות בתפקיד הבנקאי הנמסיס שלו ריימונד פיפגראס, ג'ון מייקל היל משכנע כקונרד הלסלי, ודיאן ליין - חיננית מתמיד גם כשהיא נושקת לגיל 60 - גונבת לפרקים את ההצגה ומקימה לתחייה את ימיה כבייב מהאייטיז. גם לוסי לו מותירה חותם בתפקיד קטן.
באופן מפתיע (או שלא), על אף שלקלי וקינג היו את כל הכלים להצלחה, "גבר במלואו" רחוקה מלהיות סדרה מושלמת, ממספר סיבות. היא נעה בין דרמה לקומדיה בצורה לא חלקה ומתקשה לקבל את הגוון הסאטירי שהיטיב עם הספר. בנוסף, החוט המקשר בין ההסתבכות של צ'רלי לזאת של קונרד קלוש עד לא קיים, מה שמייצר למעשה שתי עלילות נפרדות.
על אף מגבלותיה, הסדרה די עושה את העבודה רוב הזמן. יש בה לא מעט חסרונות, אבל היא מהנה, כיפית ומעניקה מנה גדושה של אסקפיזם. ואז מגיע הפרק השישי והאחרון, שזורק לסיפור של קונרד פתרון סתמי וצפוי. ומה לגבי צ'רלי? ובכן, שם העסק כבר מאבד כיוון לחלוטין. תמונה אחת תיחרט לכם, קרוב לוודאי, בראש, אבל הסיום התלוש הזה יגרום לכם לתהות מדוע צפיתם בחמשת הפרקים הקודמים.
"גבר במלואו" בעיקרה עוסקת בשאלה הגברית "למי יש יותר גדול". זה מתחיל במישור המטאפורי ועובר לפיזי, אלא שהבעיה הגדולה ביותר היא בישורת האחרונה: הסדרה לא מצליחה להגיע לזקפה מלאה. הלוואי שהסוף שלה היה מספק יותר, כך שהיינו יכולים לקבל אותה כחוויה כיפית ומושלמת לצפיית מסך שני.
כל פרקי "גבר במלואו" זמינים בנטפליקס.